פעם היינו משפחה

״ברחתי מהבית. אני בטוחה שאף אחד לא יחפש אותי, ובכיתה בטח לא אחסר לאף אחד. הם בטוחים שאני מטומטמת. ואמא ואבא? אולי גם הם ישמחו שנפטרו סוף סוף מכל הצרות שאני עושה להם בבית הספר. ככה הם יישארו תמיד רק עם אחי הקטן אייל, שבעיניהם הוא תמיד 'הקטן החמוד' ועם אפרת, האחות הבכורה שלי, שבטוחה שהיא מלכה."

מתוך הבנה פסיכולוגית דקת אבחנה, הזדהות עמוקה וביכולת מרשימה לבנות עולם ולטוות עלילה, מגוללת ציפי גרוס, סופרת ופסיכולוגית, בספרה "אף פעם לא מלכה" את סיפורה של ילדה דיסלקטית, המתמודדת עם ליקוי הלמידה שלה. מאבקה בדימויה העצמי, בדעות הקדומות של הסובבים אותה, בעוינות של חבריה לכיתה, באטימותם של מוריה ובהיעדרתמיכה ראויה של הוריה - כל אלה עושים את הספר מסמך אנושי וספרותי ראשון במעלה, שיזכה ללא ספק להזדהותם של קוראים רבים.

מנימוקי חבר השופטים שהעניקו לספר את פרס אקו"ם לספרות ילדים ונוער.