בתיה לא עפה

משתתף במצעד הספרים תשע"ז.
בתיה יש כנפיים ומקור אבל היא לא יכולה לעוף.
האם בתיה היא ציפור?
הציפורים חושבות שלא, ואינן מזמינות אותה
לנשף הציפורים השנתי שבו יתארח בן־המלך.
בתיה עצובה. כל כך רצתה לפגוש את בן־המלך!
מה תעשה?

בתיה לא עפה מספר בפשטות, בחן ובחיוך את סיפורה של בת יענה שמשתוקקת לעוף. הציפורים לא מזמינות אותה לנשף השנתי כדי שלא תבייש אותן בפני אורח הכבוד – בן המלך.
בתיה רוצה מאד להגיע לנשף. היא מנסה ללמוד לעוף אך אינה מצליחה. מפגש לילי עם דוב שאוהב לתופף מגלה לבתיה מה היא כן י ודעת לעשות ועד כמה היא נהנית כשהיא עושה זאת. המפגש מעניק לה כוח ואומץ לחזור למקום שממנו ברחה ושם צפויה לה הפתעה גדולה.

בלי להטיף ובלי לחנך עוסק הסיפור באחד הנושאים האקטואליים בחברה – הקושי להיות שונה והקושי לקבל את השונה.
הקורא מתלווה אל בתיה בניסיונותיה להיות דומה לציפורים ה"רגילות", ובמפגשיה עם ידידי אמת שמקבלים אותה כפי שהיא ועוזרים לה לאהוב את עצמה. הסיפור מבטא אמונה בכוחה של ידידות לחולל שינוי ובערכו הרב של החיפוש אחר המיוחד בכל אחד ואחת.