‫חמשת עמודי האסלאם‬

‫האיסלאם‪ ,‬במידה שונה מן הנצרות‪ ,‬הוא דת הלכה‪ .‬פירוש‬

‫הדבר כי כדי להיות מוסלם‪ ,‬לא די בקבלת עיקרי אמונה‬
‫מסוימים ‪ -‬כמו ייחוד האל‪ ,‬שליחותו של מוחמד ‪ ,‬מקורו‬
‫השמימי של הקוראן‪ ,‬יום הדין‪ ,‬גן העדן והגהינום וכיו"ב‪,‬‬
‫אלא יש לקיים מערכת מסועפת של מצוות הנוגעת בכל‬
‫פרט בחייו של המאמין‪.‬‬
‫מתוך מערכת הלכתית זו‪ ,‬הועלו חמש מצוות לדרגה של‬
‫מצוות‪-‬יסוד ‪ -‬עמודי התווך של האיסלאם‪ .‬מצוות אלו הן‪:‬‬
‫"שהאדה" ‪ -‬העדות‪ ,‬כלומר החובה להצהיר על דבקות‬
‫בעיקרי האמונה הבסיסיים של האיסלאם; "צלאת" ‪-‬‬
‫תפילה‪" ,‬זכאת" ‪ -‬צדקה‪" ,‬צום" ‪ -‬צום‪ ,‬ו"חג" ‪ -‬העליה‬
‫לרגל למכה‪ ,‬ולאתרים מקודשים סביבה‪.‬‬
‫כולן מצוות שבין האדם למקום וכולן מצוות המוטלות על כל‬
‫יחיד‪ ,‬גבר ואשה כאחד ‪ -‬להבדיל ממצוות אחרות בהלכה‬
‫המוסלמית‪ ,‬שקיומן בידי חלק מן העדה פוטר את שאר‬
‫המאמינים מלקיימן )"פרד' כפאיה"(‪ .‬קיום כהלכה של‬
‫מצוות‪-‬היסוד הוא אבן בוחן לכל מוסלם‪ .‬מי שאינו מקיימן‬
‫במודע‪ ,‬במכוון‪ ,‬וללא הצדקה ‪ -‬אינו יכול להימנות עם קהל‬
‫המוסלמים‪.‬‬
‫חמש המצוות כקבוצה מיוחדת מתוך כלל המצוות‬
‫באיסלאם ‪ -‬אינן באות לידי ביטוי בקוראן‪ .‬כל מצוות‪-‬היסוד‬
‫אמנם נזכרות בו אך לא כחטיבה אחת‪ ,‬אלא במפוזר‪,‬‬
‫בפרקי קוראן שונים‪ .‬רק בספרות ה"חדית'"‪ ,‬המסורת‬
‫שבעל‪-‬פה של הנביא מוחמד ולחבריו הקרובים ‪ ,‬רק בה‬
‫מוצאים את כנויין הכללי "ארּכאן אל‪-‬איסלאם" )עמודי‬
‫התווך של האיסלאם(‪ .‬בספרות החדית' ובספרות ההלכה‬
‫עובדו גם פרטי המצוות הללו‪ ,‬על פי היסודות שהונחו‬
‫בקוראן‪.‬‬
 ‫מצוות העדות‬
‫חובה בסיסית של כל מוסלם היא להצהיר על דבקותו בשני‬
‫עקרונות‪-‬היסוד של האמונה המוסלמית‪ :‬האמונה בייחוד‬
‫האל‪ ,‬והאמונה בשליחותו של הנביא מוחמד עליו השלום ‪-‬‬
‫מכונה "עדות" )"שהאדה"(‪ .‬המוסלם מעיד כי אין אל‬
‫מבלעדי אלוהים וכי מוחמד הינו שליח אלוהים ‪ .‬במקור‬
‫הערבי‪" :‬לא אלאה אלא אללה ומוחמד רסול אללה"‪.‬‬
‫נוסחה זאת חוזרת ונשנית פעמים אחדות בכל יום באוזני‬
‫המוסלם ובפיו‪ ,‬בזמן הקריאה לתפילה ובזמן התפילה‬
‫עצמה‪ ,‬אבל היא נאמרת גם במעמדים מיוחדים בחייו‪,‬‬
‫למשל‪ ,‬על ערש מותו או במעמד ההתאסלמות‪ .‬אמירת‬
‫ה"שהאדה" בנוכחות עדים‪ ,‬ורק אמירה זו ‪ -‬מהווה את‬
‫אקט ההתאסלמות‪.‬‬

‫מצוות התפילה‬
‫מקומה של התפילה בחיי המאמין‬
‫המלה המציינת תפילה באיסלאם‪" ,‬צלאת"‪ ,‬מציינת תפילה‬
‫ממוסדת וקבועה‪ .‬מועדיה קבועים‪ ,‬נוסחה קבוע‪ ,‬תנועותיה‬
‫קבועות‪ ,‬מצוות מסוימות קבועות וקשורות בה )כגון ‪-‬‬
‫טהרה( וזאת בהבדל מן התפילה האישית הספונטנית‪,‬‬
‫המוכרת בתרבויות דתיות רבות ‪.‬‬
‫אנחנו נעסוק ב"צלאת" ונבחין בה שני סוגים‪ :‬האחד ‪-‬‬
‫התפילה היומית‪ ,‬השנייה ‪ -‬התפילה בציבור במועדים‬
‫מיוחדים‪ ,‬כמו תפילת יום שישי ותפילת החגים‪.‬‬
 ‫במסורת שבעל‪-‬פה באיסלאם נקבע המספר של חמש‬
‫תפילות ביום‪ ,‬והוא המחייב את המוסלמים‪ .‬כל מוסלם‬
‫מתפלל‪ ,‬אם כן‪ ,‬מדי יום תפילת בוקר‪ ,‬תפילת צהריים‪,‬‬
‫תפילת מנחה‪ ,‬תפילת מעריב ותפילת לילה‪.‬‬
‫ניתן לקיים כל אחת מן התפילות היומיות ביחידות‪ ,‬ובכל‬
‫מקום שאין בו חשש טומאה‪ ,‬אם כי עדיף לקיימן בציבור‬
‫ובמסגד‪.‬‬
‫תוכנה של התפילה המוסלמית ומתכונתה אינם משתנים‬
‫למעשה גם ביום שישי ובחגים‪ ,‬בהם נערכות תפילות‬
‫בציבור‪ .‬על המוסלמים מקובל שערבית היא לשון הקודש‪,‬‬
‫הלשון שבה הורד הקוראן משמים‪ ,‬ועל כן חשים חובה‬
‫להתפלל בה גם אלה‪ ,‬אשר אינם משתמשים בה בחיי היום‪-‬‬
‫יום‪.‬‬
‫התפילה בציבור‬
‫התפילה בציבור בימי שישי ובחגים נערכת במסגד המרכזי‬
‫לישוב או לשכונה‪ ,‬בדרך כלל במעמד של ארבעים‬
‫מתפללים )ויש המסתפקים בשנים‪-‬עשר( המהווים מניין‪.‬‬
‫היא נבדלת מן התפילה היומית בכך שנוספות לה שתי‬
‫"רכעות" ודרשה ‪" -‬ח'וטבה"‪ ,‬שנישאת בימי ו' לפני‬
‫התפילה ובחגים אחריה ‪ -‬על‪-‬ידי הדרשן )"ח'טיב"(‪.‬‬
‫הדרשה כוללת הטפה בעניינים דתיים ולפעמים גם בענייני‬
‫דיומא‪ ,‬וברכות לנביא‪ ,‬לציבור המאמינים‪.‬‬
‫התפילה בציבור בצהרי יום ו'‪ ,‬היא בלבד הנותנת צביון‬
‫מיוחד ליום הזה שנקרא בערבית "יום אל‪-‬ג'ומעה" – יום‬
‫ההתכנסות‪ .‬יום ו' אינו יום שבתון או יום מנוחה‪ .‬בקוראן‬
‫נאמר‪" :‬המאמינים‪ ,‬כאשר ייקראו לתפילה )כלומר ‪ -‬כאשר‬
‫ה"מואד'ין" יקרא למאמינים לבוא למסגד( ביום הקהל )יום‬
‫"אלג'ומעה(‪ ,‬ויצאתם אל זכר אלוהים )כלומר ‪ -‬מהרו‬
‫לתפילה להזכיר את שם אלוהים( וזנחתם את המשא‬
‫המתן‪ .‬זה טוב לכם‪ ,‬אם יודעים אתם‪ .‬ובכלות התפילה‬
‫ונפוצותם בארץ‪ ,‬וביקשתם חסד אלוהים" )כלומר ‪ -‬התפזרו‬
 ‫איש‪-‬איש בחיפוש אחר מחייתו‪ ,‬פרנסתו ‪ -‬סורה ‪,62‬‬
‫פסוקים ‪ ,10-9‬בתרגומו של י‪ .‬י‪ .‬ריבלין(‪.‬‬
‫התפילה בציבור במסגד נערכת בראשות ה"אימאם"‪.‬‬
‫המאמינים עומדים מאחוריו בשורות‪ .‬הן בתפילה ביחידות‬
‫והן בתפילה בציבור פונה המאמין לכיוון מכה‪ .‬בערבית‬
‫נקרא כיוון התפילה "קיבלה"‪.‬‬
‫המסגד‬
‫מבנה המסגד מותאם לתפקידיו‪ .‬למרות ההבדלים בסגנון‬
‫הארכיטקטוני והאמנותי בין המסגדים באיזורים שונים של‬
‫העולם המוסלמי‪ ,‬קיימת מתכונת בסיסית אחידה פחות או‬
‫יותר של מסגד‪ :‬אולם תפילה ‪ ,‬שהמתפללים עומדים בו‬
‫ופניהם לעבר מכה‪ .‬כיוון התפילה מסומן על‪-‬ידי גומחה‬
‫)"מיחראב"( בקיר הקדמי‪ .‬בצד ה"מ'יחראב" נמצא דוכן‬
‫הדרשן‪ ,‬דוכן גבוה‪ ,‬שמדרגות מובילות אליו‪ .‬הדוכן הוא‬
‫מפריטי הריהוט הבודדים במסגד‪ ,‬בנוסף לשטיחים‬
‫ולנברשות‪ .‬עיטורי המסגד מבוססים על הכתב הערבי ועל‬
‫מוטיבים צמחיים ואין בו דמות אדם או חי‪ ,‬בגלל איסור‬
‫פסל ומסכה שהאיסלאם מחמיר בו מאוד‪ .‬במסגדים יש‬
‫בדרך כלל חצר גדולה מוקפת בחלק מקורה‪ ,‬המשמשת גם‬
‫כן לתפילה או לפעילות דתית קהילתית‪ .‬במרכז החצר או‬
‫בפינתה בריכת מים וברזים לצורך הטהרה‪ .‬לפני כל תפילה‬
‫מן התפילות היומיות עורך המוסלם טהרה חלקית‪ ,‬כלומר‬
‫רחצת הידים עד המרפקים‪ ,‬הרגלים עד הקרסוליים‬
‫והפנים‪.‬‬
‫ולבסוף‪ ,‬המסגד מאופיין על‪-‬ידי צריח מיוחד‪" ,‬מאד'נה" או‬
‫"מנארה"‪ ,‬שממנו קורא ה"מואד'ין" לתפילה‪.‬‬
‫בתקופת הנביא מוחמד שליו השלום היו קוראים מעל גג‬
‫גבוה‪ ,‬סמוך לבית הנביא‪ ,‬ששימש כמסגד הראשון‪ .‬רק יותר‬
‫מאוחר החלו מקימים מגדלים מיוחדים לשימושו של‬
‫ה"מואד'ין"‪ .‬נוסח ה"אד'אן" ‪ -‬הקריאה לתפילה‪ ,‬הוא אחיד‪:‬‬
‫"אללה הגדול מכל )"אללה אכבר"(; אני מעיד שאין אל‬
 ‫מבלעדי אללה‪ ,‬אני מעיד שמוחמד הינו שליח אללה )זאת‬
‫ה"שהאדה" ‪ -‬העדות(‪ ,‬הבו לתפילה‪ ,‬הבו להצלחה‪ ,‬אללה‬
‫הגדול מכל‪ .‬אין אל מבלעדי אללה"‪.‬‬
‫מצוות הצדקה‬
‫בראשית פעילותו של מוחמד כנביא היו מאמיניו חייבים‬
‫בקיום מצווה אחת בלבד‪ ,‬בנוסף לתפילה‪ :‬מתן צדקה –‬
‫"זכאת" ‪ ,‬שנועדה לטהר את האדם מקשריו עם החומרי‪,‬‬
‫הארצי‪ ,‬להוכיח את אמונתו בעולם הבא‪ ,‬ולסייע לו לזכות‬
‫בדין ביום הדין‪ .‬המוסלמים מתוארים בסורות המכאיות של‬
‫הקוראן כמי ש"שוקדים תמיד על תפילתם ומעניקים מתת‬
‫חסד לאביון" )סורת אל‪-‬מעארג' פסוקים ‪.(24-22‬‬
‫בסורה מתקופת אל‪-‬מדינה הוגדרו בדיוק הזכאים ליהנות‬
‫מן הצדקה‪ :‬העניים והאביונים‪ ,‬המופקדים על איסוף מס‬
‫הצדקה‪ ,‬אלה אשר יש לקשור את לבותם לאיסלאם‪ ,‬שבויים‬
‫שיש לפדותם‪ ,‬בעלי חוב אשר נושים להם‪ ,‬הנלחמים‬
‫במלחמת מצווה וההולכים בדרך )עיין סורת התשובה ‪,‬‬
‫פסוק ‪.(60‬‬
‫מאוחר יותר קבעה ההלכה המוסלמית חמישה דברים‪,‬‬
‫מהם חובה להפריש "זכאת"‪ :‬תבואות‪ ,‬פירות‪ ,‬עדרים‪ ,‬כסף‬
‫וזהב וסחורות וגם קבעה את שעור המס שחובה להפרישו‬
‫כגון‪ :‬מעשר מן הראשונים‪ ,‬חלק ארבעים מן האחרונים וכו' ‪.‬‬

‫מצוות הצום‬
‫באיסלאם הצום קשור למועד הגזירה האלוהית ‪ .‬הצום הוא‬
‫שלושים יום מבוקר עד ערב‪ ,‬בחודש רמד'אן‪.‬‬
‫נקבע צום חובה של שלושים יום ברמד'אן ‪ -‬החודש התשיעי‬
‫בשנה המוסלמית‪ .‬צום הרמד'אן נועד לציין את תחילת‬
‫הורדתו של הקוראן מן הלוח השמימי אל מוחמד באמצעות‬
‫המלאך גבריאל‪ .‬המוסלמים מאמינים כי הדבר אירע באחד‬
 ‫מעשרת הלילות האחרונים של חודש רמד'אן )הרוב‬
‫מסכימים על ה‪ 27-‬בו(‪ .‬לילה זה מכונה "לילת אלקדר" ‪.‬‬
‫במשך חודש רמד'אן חייב המוסלם לקיים צום מלא ‪ ,‬בכל‬
‫יום מבוקר עד ערב‪ .‬עם ערב בטלים כל האיסורים ‪ -‬אבל‬
‫לפי רוח האיסלאם יש לנהוג באיפוק ובצניעות גם בלילה‪.‬‬
‫עשרת הימים האחרונים של הרמד'אן הם כאמור בעלי‬
‫משמעות מיוחדת ‪.‬‬
‫יש לזכור שהמוסלמים ממשיכים לעבוד בימי הרמד'אן‬
‫ולמרות שבירת הצום מדי ערב הדבר אינו קל‪ ,‬במיוחד‬
‫כאשר הרמד'אן חל באחד מחודשי הקיץ‪ .‬כידוע‪ ,‬השנה‬
‫המוסלמית היא שנת ירח‪ ,‬ומנהג העיבור אסור באיסלאם‪.‬‬
‫הרמד'אן‪ ,‬כמו שאר המועדים הקבועים על פי הלוח‬
‫המוסלמי‪ ,‬נודד איפוא לאיטו על פני שנת השמש‪ .‬אם‬
‫בשנה מסוימת הוא חל בחורף‪ ,‬כעבור שנים אחדות נמצא‬
‫שהוא חל בקיץ‪.‬‬
‫עם תום חודש הרמד'אן בראשית החודש העשירי בשנה‬
‫המוסלמית ‪ -‬חוגגים המוסלמים את "עיד אל‪-‬פיטר"‪ ,‬חג‬
‫הפסקת הצום‪ .‬החג נמשך שלושה ימים‪ .‬המוסלמים‬
‫מתפללים בו תפילת חג ונותנים צדקה מיוחדת ‪.‬‬

‫מצוות עלייה לרגל‬

‫באיסלאם חובת העלייה לרגל )"חג'"( כוללת את הכעבה‪,‬‬
‫את הר ערפאת ושאר האתרים ואילו בשם "עומרה" מכנים‬
‫את העלייה לרגל כשהיא נערכת על‪-‬ידי יחיד ולא בציבור‪,‬‬
‫לא במועדה הקבוע ‪ -‬ואך ורק אל הכעבה ואל סביבתה‪.‬‬
‫כמו כל מצוות‪-‬היסוד‪ ,‬גם מצוות ה"חג'" חלה הן על‬
‫המוסלם והן על המוסלמית‪ ,‬הבוגרים והבריאים בגוף‬
‫ובנפש‪ .‬חובתם לעלות לרגל למכה לפחות פעם אחת‬
‫בחייהם‪ ,‬אם כי ההלכה פוטרת מאמינים מלקיימה או‬
 ‫מתירה להם ליפות כוחם של אחרים לבצעה בשמם ‪-‬‬
‫מסיבות בריאות‪.‬‬

‫עולה הרגל‪ ,‬המגיע לגבול השטח הקדוש המקיף את מכה‪,‬‬

‫ראם"‪ .‬הוא מטהר‪,‬‬ ‫אח ָ‬
‫חייב להיכנס למצב של קדושה ‪ִ " -‬‬
‫לובש בגדים לבנים מיוחדים‪ ,‬ללא תפר‪ ,‬ומסיר כל כיסוי‬
‫ראש )בגלל איסור זה משתמשים רבים מעולי הרגל בקיץ‬
‫בשמשיות(‪ .‬בעת העלייה לרגל אסורים על עולה הרגל‬
‫גילוח‪ ,‬נטילת ציפורניים‪ ,‬חיי אישות וכד'‪.‬‬
‫עם הגיעו למכה מקיים עולה הרגל את הטקסים בעיר סביב‬
‫הכעבה‪ .‬הכעבה היא מבנה גבוה‪ ,‬דמוי קוביה‪ ,‬במרכזה של‬
‫חצר מסגד‪ .‬בקיר החיצוני שלו‪ ,‬בצד מזרח‪ ,‬נעוצה האבן‬
‫השחורה‪.‬‬
‫עיקר פולחן הכעבה נערך מחוץ למבנה ולא בתוכו‪ .‬עולי‪-‬‬
‫הרגל מקיפים את הכעבה שבע פעמים‪,‬‬
‫אל טקסי הקפת הכעבה נוספים טקסים באתרים קרובים‪,‬‬
‫כמו ריצה‪ ,‬שבע פעמים‪ ,‬בין שתי הגבעות צפא ומרווה‪.‬‬
‫ב‪ 8-‬ב"ד'ו‪-‬אל‪-‬חיג'ה" ‪ -‬האחרון בחודשי השנה המוסלמית ‪-‬‬
‫מתחילים טקסי ה"חג'"‪ ,‬שעיקרם מחוץ לעיר מכה‪ .‬ב‪9-‬‬
‫בחודש מגיעים הטקסים לשיאם במעמד לרגלי הר ערפאת‬
‫מזרחית למכה‪ ,‬שם מתכנסים כל עולי הרגל לשמיעת‬
‫דרשה‪ .‬מעמד דומה אך פחות חשוב נערך אחר כך גם‬
‫במוזדליפה‪ .‬למחרת מגיעים עולי הרגל למינא‪ ,‬הסמוכה‬
‫למכה‪ ,‬ושם מתקיים טקס רגימה‪ ,‬כאשר כל עולה רגל‬
‫משליך שבע אבנים קטנות על כל אחת משלוש הערימות‬
‫המצויות שם‪ .‬כאן מסתיימים טקסי ה"חג'" ומתחיל "חג‬
‫הקרבן"‪" ,‬עיד אל אד'חא" ‪.‬‬
‫"עיד אל אד'חא" נמשך ארבעה ימים‪.‬‬
 ‫ראוי לציין כי "עיד אל‪-‬פיטר"‪ ,‬שהזכרנו קודם‪ ,‬ו"עיד אל‪-‬‬
‫אד'חא" הם שני החגים הרשמיים היחידים באיסלאם ‪.‬‬
‫המסורת המוסלמית קושרת את ה"חג'" ואת כל טקסיו‬
‫באברהם אבי האמונה‪ ,‬המוסלם הראשון‪ ,‬ובישמעאל בנו ‪.‬‬
‫שניהם הקימו את הכעבה לעבודת אל אחד‪ ,‬אך הערבים‬
‫לא התמידו בכך עד שבא מוחמד לטהר את הכעבה מחדש‪.‬‬
‫גם האתרים הקשורים ב"חג'" מוסברים במסורת‬
‫המוסלמית בקשר לאברהם‪ ,‬הגר או ישמעאל‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪,‬‬
‫הריצה שבע פעמים בין שתי הגבעות ליד הכעבה‪ ,‬שהיא‬
‫חובה על כל מוסלם עולה רגל‪ ,‬מסמלת את ריצתה של הגר‬
‫בחיפוש אחרי מים לישמעאל בנה‪ ,‬ורגימת האבנים במינא‬
‫היא מעין שחזור של רגימת השטן על‪-‬ידי אברהם‪ ,‬בשעה‬
‫שבא לפתותו לבל יעלה את בנו לעקדה וכו'‪.‬‬