‫האצבעות והחושים ‪-‬‬

‫השהק‬
‫העודה משבו‬
‫של יוסף אבו צייאח‬

‫גארב‬ ‫לונל‬

‫מבוא‬

‫ב ' אבן השהם ' של יוסף אבן צייאח‪ 1‬מופיע טקסט יחודי ‪ -‬המובא להלן ‪ -‬העורך‬
‫בטקסט זה‪ 2‬טוען‬ ‫החושים ‪.‬‬ ‫הקבלה מאלפת בין חמש אצבעות הידיים לחמשת‬
‫צייאח כי ההתנהגות הלא ‪ -‬מודעת של האדם ( ' מבלי כוונה ' ) בקינוח אברי החישה‬
‫השונים באצבעותיו השונות מקורה בהקבלה זו ‪ .‬כך לדוגמא ‪ ,‬אם האדם מקנח באופן‬
‫קבוע את אוזנו בזרת הרי שמקורה של פעולה לא ‪ -‬מודעת זו בהקבלה האונטולוגית‬
‫בין הזרת לחוש השמע ‪ .‬הקבלה זו מקורותיה לרעת צייאח עמוקים יותר ‪ .‬לטענתו‬
‫פסוקים ‪ ,‬כמו ' וישמע ה " או ' וירח ה " ‪ -‬מלמדים שניתן ליחס את החושים אף לאל ‪,‬‬
‫האנושיים את השתקפותם של ' חושים עליונים ' ‪.‬‬ ‫לפיכך ניתן לראות לטענתו בחושים‬
‫מבנה ‪-‬על ‪ ,‬שממנו נובעת מערכת הספירות ‪ .‬כך‬ ‫' חושים עליונים ' אלו יוצרים מעין‬
‫נוצרת הקבלה בין האצבעות ‪ ,‬החושים וכוחות אלוהיים ‪ .‬יתרה על זאת ‪ ,‬לדעתו של‬
‫צייאח ‪ ,‬האצבעות והחושים העליונים מקבילים גם למערכות לשוניות ( חמשת‬
‫המבטאים של הכ " ב אותיות ) הרמנויטיות ( חמש דרכי הצירוף ‪ -‬צירוף ‪ ,‬מאמר ‪,‬‬
‫באמצעות‬ ‫שמבוצעות‬ ‫הכהונה‬ ‫( מצוות‬ ‫וריטואליות‬ ‫ותמורה )‬ ‫חשבון‬ ‫מכלל ‪,‬‬
‫שבתפילין ) ‪.‬‬ ‫האצבעות השונות ‪ ,‬וכן מבנה הבתים והפרשיות‬
‫הטקסט המובא להלן עיקרו שירטוט מערכת הקבלות מורכבת המגשרת בין הגוף‬
‫האנושי לבין מערכות סמיוטיות וסימבוליות ‪ -‬לשוניות וריטואליות ‪ -‬מחד גיסא‬
‫של גוף ‪ -‬לשון ‪-‬‬ ‫במשולש זה‬ ‫גיסא ‪.‬‬ ‫של האלוהות מאידך‬ ‫שונים‬ ‫ואספקטים‬

‫המאמר ‪.‬‬ ‫פירוט ההפניות הביבליוגראפיות ‪ -‬בסוף‬

‫אבן השהם ‪ ,‬כ " י ירושלים ‪ 80 416‬דפים יא ‪ ,‬ע " ב ‪ -‬יב ‪ ,‬ע " ב ‪ .‬תודתי נתונה למכון לכתבי יד עבריים‬ ‫‪1‬‬

‫שבספריה הלאומית על שאפשרו לי לעיין בכתב היד ‪ .‬מקבילה זהה לכתב היד נמצאת בכ " י‬
‫שפעל‬ ‫( ‪, ) 1573 - 1505‬‬ ‫פרטים ביוגראפיים על ר ' יוסף אבן צייאח‬ ‫רמת‪ -‬גן ‪ ( 598‬ס ' ‪. ) 36544‬‬
‫בדמשק ובירושלים ‪ ,‬ראה גארב ‪ ,‬טכניקות ‪ ,‬ובספרות המצוינת שם ‪.‬‬
‫הטקסט נזכר לראשונה אצל קפלן ‪ ,‬קבלה עמ ' ‪. 166‬‬ ‫‪2‬‬
‫‪121‬‬ ‫ן‬ ‫האצבעות והחושים‬

‫‪ %‬הרר תגו י ‪%441‬ן עצייתה חוויתי קיש ‪ %1‬י ס ‪%‬‬ ‫ייאשת ‪13‬ו‪ 6 * 3‬צ ‪%‬‬ ‫ליע‬
‫וכן ע‪61‬י‪4 % % 6‬ש יעצי יעץ ‪4‬י ‪3‬יגס ‪%‬‬
‫‪4‬ש‬ ‫אצ‪11‬ו‪ 61‬סה ‪3 6 %‬ר ע =‬
‫וקף ‪ %%‬ח ‪ - eSine %%‬ש ‪ % r@ l‬ט‪ % %% 61‬ל=‬ ‫חוג ‪31%‬ר ‪%‬‬
‫‪,‬‬
‫י‬
‫‪~ ' tlbt‬‬
‫‪bS‬‬ ‫הוה‪6‬ל‪ % 5‬כסם שצי ס ‪1%‬ח‪%1‬א~‪9 %‬ף בך קשו‬ ‫"‬
‫‪ % 1‬וישק‬
‫‪3‬י‬ ‫‪3‬נ‪ % ? ( 1‬ם‬

‫י‬
‫ועצר‬ ‫‪%‬‬ ‫‪6‬‬

‫טיגע‪1 % aalo 4‬יי ‪4 1% %‬‬

‫‪ 60‬ת‪1 % 31‬חוג ‪ %‬ו סך‬ ‫‪ %‬ו‪33‬‬ ‫‪31 %‬ז עלוס‬
‫‪4‬‬

‫‪31‬נק‬ ‫‪6% 1‬גה‪do %‬‬ ‫‪%‬‬ ‫סש‪61‬ר‬

‫כ) ‪ %1‬ס‪ %5‬ט‬
‫~‬
‫ממאגי ‪ ( obsnl‬גייד ט ‪ %‬מ יאין‬
‫‪44‬‬

‫*‬ ‫‪6‬‬
‫טקסט בקבלה מעשית של יוסף אבן צייאח‬
‫‪ %‬ח‪= % 1‬‬
‫‪4‬‬

‫אלוהות יש משום ביטוי מובהק לתפיסה סמיוטית שהגיעה לשיאה ברנסאנס ‪ ,‬שבה‬
‫הסימנים הסמיוטיים נרשמים ומוטבעים בעולם הפיזי ובו בזמן יש להם זיקה‬
‫‪3‬‬ ‫למערכות תיאולוגיות ומטה ‪ -‬פיזיות ‪.‬‬
‫מערכת זו היא חלק מתיאוריה רחבה יותר של צייאח ‪ ,‬שעל ‪ -‬פיה האל משתקף בו‬
‫זמנית בשפה ובכף היד ‪ ,‬שהם ה ' שיעור קומה ' ו ' צלם אלוהים ' ‪ .‬כך ‪ ,‬במקום אחר‬
‫בחיבור‪ 4‬כותב צייאח על ההקבלה בין רל " א אופני צירוף האותיות ‪ ,‬הנזכרים בספר‬

‫‪:‬‬ ‫יצירה ‪ ,‬לבין סוד ה ' שיעור קומה ' ‪ .‬במקום שלישי בחיבור‪ 5‬כותב צייאח‬

‫כמוזכר בס ' יצירה הוסף עליהם ה ' מיני צירוף שהם צירוף‬ ‫שערים ‪. .‬‬ ‫רל " א‬
‫מאמר מכלל חשבון תמורה יעלו רל " ו ‪ .‬וכן הוא מספר כל השרטוטים ( שבכף‬
‫בשתי הידים‬ ‫( = עשר ספירות )‬ ‫המורים על סדר מצב אצילות י " ס‬ ‫)‬ ‫י‪.‬ג ‪.‬‬ ‫היד‬
‫עולה רי " ד ‪ .‬הוסף עליהם כ " ב אותיות א " ב אשר בהם נהיה כל הווה יעלו‬
‫הוא סוד ) שעור קומה הנזכרים אשר עליו נאמר גדול‬ ‫(=‬ ‫כמספר רל " ו שה " ס‬
‫אדונינו ור " ב כ " ח בסוד כ " ח פרקי ' אשר באצבעות השתי ידים הרי אתה רואה‬
‫מהנגלה העמוק מכח נפלאות יצירת האדם בשתי ידיו רב לו ‪ .‬ועל זה וכיוצא‬
‫למבין ‪.‬‬ ‫בו אמר אלהים נעשה אדם בצלמנו כדמותנו ודי‬

‫קטע זה כמו הטקסט המובא להלן תופס את כף היד כביטוי ל ' צלם אלהים ' ‪ ,‬תוך כדי‬
‫עריכת הקבלה מורכבת בין כף היד ‪ ,‬מערכת הספירות ‪ ,‬כ " ב האותיות וחמש דרכי‬
‫הביטויים ' שעור קומה ' ו ' צלם אלוהים ' המופיעים בקטע זה מקבילים‬ ‫הצירוף ‪.‬‬
‫למעשה לשימוש בפסוק ' מבשרי אחזה אלוה ' בטקסט שלפנינו ‪ .‬יתרה מזאת ‪ ,‬הביטוי‬
‫‪6‬‬ ‫לביטוי ' נפלאות היצירה ' בטקסט שלנו ‪.‬‬ ‫יצירת האדם ' כמעט זהה‬ ‫' נפלאות‬

‫סדר ‪.‬‬ ‫לתיאור מעמיק של תפיסה זו ושל השבר בינה לתפיסה הסמיוטית המודרנית ראה פוקו ‪,‬‬ ‫‪3‬‬

‫קבלת‪.‬‬ ‫אבן השהם ‪ ,‬דף ה ‪ ,‬ע " ב ‪ .‬טקסט זה נדון בהקשר אחר אצל אידל ‪ ,‬בין‬ ‫‪4‬‬

‫ע "ב‪.‬‬ ‫שם דף י ‪,‬‬ ‫‪5‬‬

‫הקבלות נוספות למושגים הקשורים בכ " ח פרקים ורל " א שערים ‪ ,‬המופיעים בשני הטקסטים‬ ‫‪6‬‬

‫ע "ב ) ‪.‬‬ ‫האחרים ‪ ,‬ניתן למצוא בהמשך הטקסט שלפנינו ( דף יג ‪,‬‬

 ‫יוני יארב‬ ‫ן‬ ‫‪22‬ג‬

‫נראה ‪ ,‬כי לקטע מקביל זה התכוון צייאח בטקסט שלפנינו כאשר בהתייחס‬
‫לחמש דרכי הצירוף כתב ‪ ' :‬אשר כבר פירשתי את עניינם במקום אחר שאיני רשאי‬
‫לרשום אותו ' ‪ .‬מאתר שבסוד השתקפותה של האלוהות בשפה ובגוף האדם ראה‬
‫עוד‬ ‫הוא בחר לפזרו במקומות שונים בחיבורו ‪ .‬יצויין‬ ‫‪7‬‬ ‫צייאח עניין אזוטרי ‪,‬‬
‫שטכניקה זו של פיזור עניינים סוריים ‪ ,‬כמו גם הביטוי ' איני רשאי לרשום אותו ' ‪,‬‬
‫‪8‬‬ ‫הנם תופעות שכיחות למדי בכתביו של אבן צייאח ‪.‬‬
‫למעשה את התיאוריה של צייאח בדבר ההקבלה בין סודות כף היד למערכות‬
‫תיאוסופיות ולשוניות יש להבין בהקשר היסטורי רחב יותר ‪ .‬צייאח ספג תומר רב‬
‫בענייני מאגיה ‪ ,‬כירומנסיה ואסטרולוגיה מסביבתו הערבית ‪ .‬האופי המאגי של תורת‬
‫כף היד שלו משתקף בבירור בטקסט הבא ‪ ,‬העורך הקבלה בין חכמת כף היד ‪-‬‬
‫‪:‬‬ ‫לבין האסטרולוגיה‬ ‫הפרצוף ' ‪-‬‬ ‫כחלק מ ' תכמת‬

‫יש ו ' דברים המודיעי ' על בני אדם בחכמת הפרצוף והם השיער ‪ ,‬והעינים ‪,‬‬
‫והחוטם והשפתים והפנים והידים ‪ .‬וכמו שברא הקב " ה כוכבים ומזלות בגוף‬
‫הרקיע להודיע לבני אדם המביטים בהם עתידות כך עשה הקב " ה רשמים‬
‫וקמטים בגוף הנבראים בעצמם לדעת ולהסתכל בהם חכמה רבה ולהתנהג‬
‫כל ית ' וית ' שמו ‪ .‬וכמו שמתחלפים בגוף הרקיע‬ ‫( ?)‬ ‫בהם הגוף על פי הצייר‬
‫מראה של הכוכבי ' והמזלות לפי מעשה בני אדם כך מתחלפים מראות‬
‫‪9‬‬ ‫לפי מעשיהם מזמן לזמן ‪.‬‬ ‫הרשמים וקמטים אשר בעור בני אדם‬

‫צייאת מעבד חומר מאגי זה ומשלבו במערכת סימבולית מורכבת ‪ ,‬הכוללת חומרים‬
‫תיאוסופיים‬ ‫שערים )‬ ‫לשוניים ( כב ' אותיות ‪ ,‬ה ' דרכי הצירוף ‪ ,‬ה ' המבטים ‪ ,‬רל " א‬
‫ותיאורגיים ( ההקבלה למצוות והתלות של המערכת‬ ‫ספירות )‬ ‫( שיעור קומה ‪ ,‬י '‬
‫מערכת זו מהווה סינתזה‬ ‫ב ' מעשי בני אדם ' ) ‪.‬‬ ‫האסטרולוגית והסימנים שבגוף האדם‬
‫בין הקבלה התיאוסופית ‪ -‬תיאורגית למיסטיקה הלשונית של חסידי אשכנז ואברהם‬
‫בספיגה זו של חומר מאגי במערכת קבלית יש לראות חלק מתהליך‬ ‫‪10‬‬ ‫אבולעפיה ‪.‬‬
‫רחב יותר של ספיגת המאגיה בידי המיסטיקנים היהודים ‪ ,‬שתרגמו מושגים מאגיים‬
‫‪11‬‬ ‫למושגים קבליים ‪.‬‬
‫מלבד ההקשר המיידי של הגותו של צייאח וההקשר הרחב של תולדות הקבלה ‪,‬‬
‫יש מקום לדון גם בקשר בין תורת כף היד של צייאת לבין המיסטיקה ההודית‬
‫והטיבטנית ‪ ,‬שנודע בהן מקום חשוב ל ' מודרה ' ‪ -‬שימוש מאגי ‪ -‬מיסטי במצבים‬

‫נפי שניתן להווכח בביטוי ' ודי למבין ' המסיים את הטקסט בדף י ‪ ,‬ע " ב ‪.‬‬ ‫‪7‬‬

‫קנט ‪ ,‬ע " א ובמיוחד דף קכב ‪ ,‬ע " ב ‪ .‬ההקשר ההיסטורי של גישתו‬ ‫‪:‬‬ ‫ראה אבן השהם קיג ‪ ,‬ע " ב‬ ‫‪8‬‬

‫טכניקות ‪.‬‬ ‫האזוטרית של צייאח נידונה בגארב ‪,‬‬

‫אבן השהם קכה ‪ ,‬ע " ב ‪ .‬יש לציין שלפי טקסט זה המערכת האסטרולוגית וכן הסימנים בגוף‬ ‫‪9‬‬

‫האדם אינם בגדר חוק קבוע ‪ ,‬אלא הם תלויים בפעילות האנושית ‪.‬‬
‫טכניקות ‪.‬‬ ‫להקשר ההיסטורי של סינתזה זו ‪ ,‬ראה גארב ‪,‬‬ ‫‪10‬‬

‫תהליך זה נידון בהרחבה באידל ‪ ,‬חסידות ‪.‬‬ ‫‪11‬‬

‫‪123‬‬ ‫ן‬ ‫האצבעות והחושים‬

‫שונים של האצבעות וכף היד ‪ .‬חלק מתורת ה ' מודרה ' היא הנחתם הריטואלית של‬
‫האצבעות באופנים שונים על חלקים שונים של הגוף ‪ ,‬המסמלים בתורם אלים‬
‫‪,‬‬ ‫‪2‬‬ ‫וכוחות ‪ ,‬תוך כדי שימוש בטכניקות לשוניות ( ' מנטרה ' ) ‪.‬‬

‫הקבלת האצבעות לחושים ‪ ,‬ספיחות ‪ ,‬אותיות ומצוות‬

‫בוהן‬ ‫אצבע‬ ‫אמה‬ ‫קמיצה‬ ‫זרת‬ ‫אצבע‬

‫טעם‬ ‫ריח‬ ‫מישוש‬ ‫ראות‬ ‫שמע‬ ‫חוש‬
‫בינה עם‬ ‫חכמה ובינה‬ ‫כתר‬ ‫חכמה‬ ‫בינה‬ ‫ספירה‬
‫העטרה‬ ‫בשמאל‬ ‫בכלל בינה‬ ‫בכלל חכמה‬

‫זשרצ " ס‬ ‫דטלנ " ת‬ ‫גיכ " ק‬ ‫בומ " ף‬ ‫אתה " ע‬ ‫אותיות‬
‫טיהור‬ ‫הזאה‬ ‫מדידת בנין‬ ‫מנחת כהן‬ ‫מדידת‬ ‫מצוה‬

‫המצורע‬ ‫וכלים‬ ‫התושן‬

‫תעוד ה‬

‫ודע כי ה ' אצבעות הנזכרים הם משמשות לה ' חושים אשר באדם כל אחת משמשת‬
‫לתוש שלה הזרת משמש לחוש השמע לקנח את האזן שהיא סוד הבינה בכלל‬
‫החכמה‪ ! 3‬אשר דחיית כל המותרות מהם נדחה לחוץ לתמורות שאין לתמורות בהם‬

‫והקמיצה לקנח את העינים אשר בם חוש הראות שהוא מסור‬ ‫‪14‬‬ ‫אחיזה ‪.‬‬ ‫מקום‬
‫לחכמה בכלל הבינה על הדרך הנזכר ‪ .‬והאמה בפרקה העליון הרומז לכ " ע ( כתר‬
‫עליון ) משמשת לחוש המשוש הכולל את כלל כל הגוף בהיותה ארוכה יותר מכל‬
‫האצבעות להורות שעם היות כתר עליון פנימי ודק ורוחני עכ " ז הוא המציא את‬
‫עולם הבנין ואין להפרידו מהם בסבת דקותו כי כלם קשורים ואדוקים ביחד‬
‫והפרק העליון שבאצבע הרומז לחכמה ולבינה‬ ‫‪!5‬‬ ‫בגתלת ‪.‬‬ ‫כשלהבת שהיא קשורה‬
‫בשמאל הוא לקנח את הנחיריים בסוד בעל החוטם בחוש הריח ‪ .‬והבוהן הוא לקנת‬

‫‪. 291‬‬ ‫ראה לדוגמא בוודרוף ‪ ,‬שקטי ‪ ,‬עמ '‬ ‫‪12‬‬

‫הכוונה כאן להתכללות של הבינה בחכמה ‪ .‬להתכללות של בינה וחכמה זו בזו נודע מקום חשוב‬ ‫‪13‬‬

‫במשנתו של צייאח ‪ .‬ראה למשל אבן השהם ‪ ,‬דף קלח ‪ ,‬ע " א ‪ ,‬וראה עוד בדף ח ‪ ,‬ע " ב ‪ ,‬לתיאוריה‬
‫כללית של התכללות הספירות זו בזו ‪.‬‬
‫צייאח מדגיש בכמה מקומות כי אין אפשרות לתמורות ‪ ,‬דהיינו לכח הרע להיאחז בחכמה ובינה ‪.‬‬ ‫‪14‬‬

‫ראה למשל בדף ה ‪ ,‬ע " ב ‪.‬‬

‫נראה כי אריכות דבריו של צייאח נועדה להסביר מדוע דווקא ספירת כתר הגבוהה והנעלמת‬ ‫‪15‬‬

‫היא כנגד חוש המשוש הנתפס כ ' נמוך ' ‪.‬‬

 ‫יוני גארב‬ ‫ן‬ ‫‪124‬‬

‫את הפה שהוא סוד הבינה עם העטרה אשר בהם תלוי חוש הטעם ‪ .‬והנה אתה רואה‬
‫כי שני הקנוחים הנ " ל ר " ל הזרת לאוזן והגודל לפה הוא בקליפות ‪ .‬ומזה תוכל להבין‬
‫צורך מציאות הקליפות בעולם העליון ‪ .‬והנה כל אצבע הולך לשמוש לחוש שלו‬
‫מבלי כוונה ‪ .‬וזה מנפלאות היצירה בכח התמשה חושים העליונים אשר בהם כלולים‬
‫הספירות וכנגדם ה ' מבטאים לכל כב ' אותיות שהם אחה " ע בומ " ף גיכ " ק דטלנ " ת‬
‫זשרצ " ס ובם ברא עולמו בה ' מיני צירופים שהם צירוף מאמר מכלל חשבון תמורה‬
‫אשר כבר פירשתי את עניינם במקום אחר שאיני רשאי לרשום אותו ‪ .‬ולכן תפילין‬
‫של יד הד ' פרשיות שבו הם בבית אחד כי אין ביד זולתי חוש המשוש שהוא חוש א '‬
‫והוא סוד אות א ' מאחד ‪ .‬אמנם הד ' פרשיות שבראש הם בר ' בתים כנגד ד ' חושים‬
‫אשר בראש שהם חוש השמע וחוש הראות וחוש הריח וחוש הטעם והם כנגד אות‬
‫ד ' שבאחד ‪ .‬אמנם אות ה ' שבינתיים הרמוז על ד ' פרשיות שביד ועל ד ' פרשיות‬
‫שבכתר הראש‪ ! 6‬אשר בכללם הוא ת ' והוא סוד אות ח ' מאחד שהיא נתונה בין אות‬
‫אלף לאות ד ' ‪ .‬והנה חוש המשוש הוא בגוף ותוש הריח מתפשט תוץ לגוף ותוש‬
‫השמע מתפשט מחוץ יותר ותוש הראות מתפשט מחוץ לגוף יותר למרחוק כפי אשר‬
‫יצטרך לו האדמ יותר ‪ .‬והנה חוש השמע מצינו אותו מוזכר בדרך השאלה בש " י שנ '‬
‫וישמע יי ' וכן תוש הריה וירח ה ' את ריח הניחות וכן חוש הראות וירא ה ' וכן חוש‬

‫הטעם אכלתי יערי עם דבשי אמנם חוש המשוש הרומז לכ " ע בהיותו הפכי‬
‫לרוחניותו לכן לא מצאנוהו מוזכר בש " י ‪ .‬והנה המצות אשר הם מסורות לאצבעות‬
‫מורות לך על עומק סוד הענין כי כבר ביארו חז " ל בראש כתובות שהזרת היא‬
‫למדידת החשן ‪ .‬והקמיצה היא למנחת כהן שהיא כליל הקטר ‪ .‬והאמה למדידת בנין‬
‫והגורל שהוא עבה מכולן לבוהן ידו של אהרן לטהר‬ ‫וכלים והאצבע להזאה ‪.‬‬
‫הכתו '‬ ‫אומר )‬ ‫ועז " א ( על זה‬ ‫המצורע ‪ .‬הרי כי באצבעות יש צורך הדיוט וגבוה ‪.‬‬
‫ומבשרי אחזה אלוה ‪ .‬ומכאן תוכל לדעת ענין‪7‬ן מאמר הכתוב והיה כאשר ירים משה‬
‫ישראל ‪.‬‬ ‫ידו וגבר‬

‫הפניות ביבליוגראפיות‬

‫‪ ( 1‬תשנ " ב ) עמ '‬ ‫מ ' אידל ‪ ,‬בין קבלת ירושלים לקבלת ר ' ישראל סרוק ' ‪ ,‬שלם‬ ‫אידל ‪ ,‬בין קבלת‬
‫‪. 176 - 165‬‬
‫‪.‬א‬ ‫‪401 ,‬ן‬
‫‪Hasidism - Between‬‬ ‫'‪Ecstasy and‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪Albany‬‬
‫‪1995 .‬‬ ‫אידל ‪ ,‬חסידות‬
‫הודפס ) ‪.‬‬ ‫י ' גארב ‪ ' ,‬טכניקות טראנס בקבלת ירושלים ' ‪ ,‬פעמים ( טרם‬ ‫גארב ‪ ,‬טכניקות‬
‫‪3.‬‬
‫'‪Woodroffe, Shakti and‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪London‬‬
‫‪1920 .‬‬ ‫וודרוף ‪ ,‬שקטי‬
‫‪1 .‬ל‬
‫‪Foucault, The Order of‬‬
‫‪,‬‬ ‫‪London‬‬
‫‪1970 .‬‬ ‫פוקו ‪ ,‬סדר‬

‫תשנ " ה ‪.‬‬ ‫א ' קפלן ‪ ,‬קבלה ומדיטציה ‪ ,‬ירושלים‬ ‫קפלן ‪ ,‬קבלה‬

‫שהרי ‪ ,‬כאמור לעיל ‪ ,‬חוש המשוש הוא כנגד ספירת כתר ‪.‬‬ ‫‪16‬‬

‫]‬ ‫יתכן שכאן יש רמז לשימוש מעשי ‪ -‬מאגי בכף היד ‪ ,‬כמו בפסוק על מש‬ ‫‪17‬‬