‫‪Torah Temimah on Song of Songs‬‬

‫תורה תמימה על שיר השירים‬

‫‪Torah Temimah, Vilna, 1904‬‬
‫?‪http://primo.nli.org.il/primo_library/libweb/action/dlDisplay.do‬‬
‫‪vid=NLI&docId=NNL_ALEPH001750892‬‬

‫תורה תמימה על שיר השירים‬

‫‪Chapter 1‬‬

‫‪Verse 1‬‬

‫תני‪ ,‬אמר ר' עקיבא‪ ,‬אין כל העולם כדאי כיום שנתן בו שיר השירים >‪. </b‬שיר השירים>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬א>‪ <sup‬לישרא‪ ,‬לפי שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קדשים‬
‫ובילקוט הגירסא שכל השירים קודש‪ ,‬והגירסא ההיא יותר מכוונת לענין‪ ,‬ביחס הלשון שיר‬
‫השירים‪ .‬ובטעם מעלת הקדושה היתירה שבשה"ש על יתר השירים‪ ,‬כמו שירות משה )פ' בשלח‬
‫והאזינו(‪ ,‬ושירת דוד‪ ,‬י"ל משום דאותן השירות אף כי יש בהן גם רמזים וסודות‪ ,‬אך עכ"פ‬
‫אפשר לכלכל ענינן גם בפשטות גמורה עפ"י חיצוניותן‪ ,‬משא"כ שה"ש חלילה להבין הדברים כמו‬
‫שהן בפשטותן וחיצוניותן‪ ,‬דברי אהבים‪ ,‬ולכן בדין הוא שיהיה קודש קדשים‪ ,‬אחרי כי כולו‬
‫‪.‬סוד קודש ונעלה‬
‫וגם י"ל עפ"י מ"ש במדרש ]מובא בדרשה הסמוכה[‪ ,‬לפי שבכל השירים או הקב"ה מקלס לישרא>‪<br‬‬
‫או ישרא מקלסין אותו‪ ,‬שירת משה הוא אומר זה אי וגו' ובשירה אחרת הוא מקלס להם ירכיבהו‬
‫וגו'‪ ,‬ברם הכא הוא מקלס לישרא כו'‪ ,‬וישרא מקלסין לו וכו'‪ ,‬ולכן אמר כאן‪ ,‬לפי שכל‬
‫השירים ]שמכלכלים רק קלוס מצד אחד[ קודש‪ ,‬ושיר השירים ]ששני קלוסים משני הצדדים באו‬
‫בו[ קודש קדשים‪ ,‬כלומר קדושה מוכפלת‪ .‬ובא המבטא "קדש קדשים" בלשון המדרש כהוראתו‬
‫‪'.‬בכה"ק‪ ,‬להפליג את הקדושה ולהאדירה‪ .‬וע"ע לקמן אות ד' ואות י‬
‫‪].‬ידים פ"ג מ"ה[ >‪</i‬‬

‫ת"ר‪ ,‬הקורא פסוק של שיר השירים ועושה אותו כמין זמר מביא רעה >‪. </b‬שיר השירים>‪<b‬‬
‫לעולם‪ ,‬מפני שהתורה חוגרת שק ועומדת לפני הקב"ה ואומרת לפניו‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬עשאוני בניך‬
‫נראה דהוא הדין גם בפסוק אחר >"‪</sup><i class="footnote‬ב>‪ <sup‬ככנור שמנגנים בו לצים‬
‫משאר כתבי הקודש‪ ,‬ותפס פ' של שה"ש מפני שהפסוקים שלו לפי פשטותן עלולים יותר לעשותן‬
‫‪.‬כדברי לצנות וזמר‪ ,‬ועי' מש"כ באות הקודם‬
‫)'סנהדרין ק"א א(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו שיר השירים – המשובח שבשירים‪ ,‬המעולה שבשירים‪ ,‬המסולסל שבשירים>‪. </b‬שיר השירים>‪<b‬‬
‫מסולסל הוא מענין רוממות וכבוד נעלה‪ ,‬והוא מלשון >"‪</sup><i class="footnote‬ג>‪<sup‬‬
‫הכתוב )משלי ד' ח'( סלסלה ותרוממך‪ ,‬ובלשון חז"ל )קדושין ע"ח ב'( נהגו הכהנים סלסול‬
‫בעצמן‪ ,‬כלומר מעלה יתירה‪ .‬ויתכן דדריש שיר השירים כמו נשיא נשיאי הלוי )פ' במדבר(‪ ,‬או‬
‫‪.‬מלך המלכים וכדומה‬
‫מאי טעמא‪ ,‬לפי שבכל השירים או הקב"ה מקלס לישרא או ישרא מקלסין אותו‪ ,‬בשירת משה ‪</i>,‬‬
‫הוא אומר זה אי ואנוהו ובשירה אחרת הוא מקלס להם‪ ,‬ירכיבהו על במתי ארץ )פ' האזינו(‪,‬‬
‫ברם הכא הוא מקלס לישרא‪ ,‬הנך יפה רעיתי )א' ט"ו(‪ ,‬וישרא מקלסין לו – הנן יפה דודי אף‬
‫ותהיה לפי"ז הכונה בשיר השירים כפולה –>"‪</sup><i class="footnote‬ד>‪ <sup‬נעים )א' ט"ז(‬
‫שיר המעולה בתכנו מכל השירים וגם שיר שהוא כלול מענין שני השירים של משה‪ ,‬שבהם הקלוס‬
‫‪.‬מצד אחד וכאן משני צדדין‬
‫ודע דבתרגום יונתן כאן איתא‪" :‬עסרתי שירתא אתאמרו בעלמא הדין‪ ,‬שירא דין משבח מן >‪<br‬‬
‫כולהון וצ"ל דגם כונת המדרש המשבח שבשירים הוא לעשרת השירים הנפרטים בתר"י‪ ,‬ורק הביא‬
‫‪'.‬אך שנים מהם לדוגמא על הבדל השיר הזה משארי השירים‪ .‬ועי' מש"כ באות א‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬ה>‪ <sup‬שיר חד‪ ,‬השירים תרי‪ ,‬מלמד ששלשה שירים אמר שלמה>‪. </b‬שיר השירים>‪<b‬‬
‫מה שאומר שיר חד השירים תרין‪ ,‬הוא ע"ד הדרשה הרגילה בגמ' ימים שנים‪class="footnote"> ,‬‬
‫וכונת הדרשה הסתומה קצת תראה לנו ע"י הדרשה המתנגדת לה‪ ,‬וז"ל המדרש‪ :‬ר' איבו ור'‬
‫יהודה‪ ,‬ר"א אמר שיר חד השירים תרין הא תלתא‪ ,‬ור"י אמר שה"ש כולה חד ואילין תרתין‬
 ‫אחרניאתא כו' עכ"ל‪ .‬מדברי ר' יהודה המבוררים נראה‪ ,‬כי מה שאמר ר' איבו שיר חד כו' הא‬
‫תלתא‪ ,‬הכונה כי שלשה שירים באו בספר הזה‪ ,‬ויהיה אפוא שעור הכתוב – שיר אשר לשלמה‪,‬‬
‫השירים אשר לשלמה הא תלתא‪ ,‬ועיקר כונתו הוא‪ ,‬שיר המח חבבר מכמה שירים )ועי' ביפה קול(‪.‬‬
‫ולדעת ר"י הכונה השיר הזה הוא המש חבבח שבשירי שלמה עצמו‪ ,‬כלומר משני שיריו האחרים‪,‬‬
‫ובמדרש קורא בשם את שני שיריו אה עי"ש‪ .‬ואנחנו הבאנו את הדרשה בסגנון כזה הסובל את‬
‫‪.‬דעות שניהם יחדו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ליה הקב"ה לשלמה‪ ,‬לפי שדרשת וחקרת אחר דברי תורה‪ ,‬לפיכך >‪'. </b‬שיר השירים וגו>‪<b‬‬
‫אין אני מקפח שכרך ואני משרה עליך רוח הקודש‪ ,‬מיד כתב ספריו משלי קהלת ושיר השירים‬
‫הא שדרש אחר ד"ת נסמך על מ"ש בקהלת ונתתי את לבי >"‪</sup><i class="footnote‬ו>‪<sup‬‬
‫לדרוש ולתור בחכמה‪ .‬והנה לכאורה הו"ל לשלם לו מדה כנגד מדה‪ ,‬לפתוח לו שערי חכמה בתורה‪,‬‬
‫וי"ל דמדה זו כבר נשתלמה לו מזכות אחרת‪ ,‬במה שנתן לו הקב"ה לברור לו אחת מן הסגולות‬
‫החומריות והוא בחר בנפש חכמה‪ ,‬ועבור זה הבטיח לו הקב"ה לתת לו לב חכם ונבון כמפורש בס'‬
‫מלכים א' )ג'(‪ ,‬ולכן שוב לא היה לו עתה להוסיף מעלה זו כאן‪ ,‬ולכן הוסיף לו עוד מעלות‬
‫– ‪.‬רוח הקודש שהיא ג"כ מעין חכמת הנפש העליונה‬
‫והנה יש להעיר‪ ,‬דדעת האומר כאן‪ :‬לפי שדרשת וחקרת אחר דברי תורה‪ ,‬דמשמע שע"י שלמד >‪<br‬‬
‫בעצמו‪ ,‬ודעת ר' יודן האומר שע"י שאמר ]שלמה[ ד"ת ברבים ]עי' בדרשה הסמוכה[ דמשמע ע"י‬
‫שלימד לאחרים‪ ,‬תליא בגירסת הראשונים בב"ק דף י"ז ע"א‪ ,‬דלגי' רש"י ודעימיה הוי למד גדול‬
‫מלמד ולגירסת השאתות )מובא שם בתוס' וכ"ה גי' ר"ח( הוי לבממד גדול מל לממד הדרשה הראשונה‬
‫‪.‬היא כדעת השאתות והשניה כדעת רש"י‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יודן‪ ,‬מנין אתה אומר שכל מי שאומר דברי תורה ברבים זוכה >‪'. </b‬שיר השירים וגו>‪<b‬‬
‫שתשרה רוח הקודש עליו – משלמה‪ ,‬שעל ידי שאמר דברי תורה ברבים זכה ששרתה עליו רוח הקודש‬
‫זה שלמד תורה>"‪</sup><i class="footnote‬ז>‪ <sup‬ואמר שלשה ספרים‪ ,‬משלי קהלת ושיר השירים‬
‫ברבים מתבאר ממש"כ בקהלת ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם אזן וחקר תקן משלים‬
‫הרבה‪ ,‬וכן מתבאר ממה שאמרה לו מלכת שבא אשרי אנשיך העומדים לפניך תמיד השומעים את‬
‫‪.‬חכמתך )מ"א י'(‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כל שלמה האמור בשיר השירים קודש – שיר למי שהשלום שלו‪ ,‬חוץ מזה )ח' >‪. </b‬אשר לשלמה>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬ח>‪ <sup‬י"ב( האף לך שלמה – לדידיה‪ ,‬ומאתים לנוטרים את פריו – רבנן‬
‫הבאור הוא‪ ,‬שהותיר מישרא מלצאת למלחמה חלק ששי ]ומלבר[ מאף שהם מאתים>"‪class="footnote‬‬
‫לנוטרים את פריו שהם רבנן‪ ,‬לפי שאסור לעשות אנגריא ]עבודת המלכות[ בתלמידי חכמים‪ ,‬ולכן‬
‫‪'.‬שם שלמה זה הוא פשוט דקאי על שלמה המלך‪ ,‬ועי' שם בגמ‬
‫והנה בגמ' כאן הלשון‪ ,‬שיר למי שהשלום שלו‪ ,‬והכונה להפסוק שלפנינו‪ ,‬ובש"ס כ"י איתא >‪<br‬‬
‫מפורש‪ ,‬שיר השירים אשר לשלמה‪ ,‬שיר למלך שהשלום שלו‪ ,‬אבל יותר נכון הוא כמו שהוא בילקוט‬
‫כאן )ח(‪ ,‬דליתא למלת שיר‪ ,‬כי על כל השמות שלמה שבספר הזה קאי‪ ,‬וכן ליתא בפי' ר"ח‪,‬‬
‫‪.‬ואנחנו קבענו הדרשה בפעם הראשונה שנזכר השם הזה‬
‫וכתב הרשב"א דענין הקדושה משמות שלמה שבשה"ש אינו לענין שאין נמחקין כשנכתבו באיזה>‪<br‬‬
‫טעות אא שמשביעין בהם‪ .‬ויתכן דטעמו בזה‪ ,‬משום דכיון דעיקר חידוש זה בא מדרשה‪ ,‬משא"כ‬
‫ע"ד הפשט‪ ,‬לכן לא תפסי קדושתן כ"כ עד שישתוו בכל לשמות הקודש המפורשים‪ ,‬ואדרבה‪ ,‬דרוש‬
‫‪.‬לעשות איזה חילוק דין ביניהם‬
‫)'שבועות ל"ה ב(>‪</i>.<br‬‬

‫כשם שאמר דוד שירים שנאמר )שמוא ב כ״ב‪:‬א׳( וידבר דוד את דברי השירה >‪. </b‬אשר לשלמה>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬ט>‪ <sup‬הזאת כך אמר שלמה שירים‪ ,‬שנאמר שיר השירים אשר לשלמה‬
‫אשמעינן זה דזה אחד מן הדברים שהיה שלמה דומה לדוד אביו‪ ,‬וחשיב כל אה הדברים במ"ר כאן‪,‬‬
‫‪.‬והוא ע"ד מש"כ תחת אבותיך יהיו בניך‪ ,‬וכן כמ"ש בעדיות האב זוכה לבן בחכמה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫שלשה ספרים כתב שלמה‪ ,‬משלי קהלת ושה"ש‪ ,‬ואיזה מהם כתב תחלה‪ ,‬א"ר >‪. </b‬אשר לשלמה>‪<b‬‬
‫יונתן‪ ,‬שה"ש תחלה‪ ,‬שכן דרך הארץ‪ ,‬כשאדם נער אומר דברי זמר‪ ,‬הגדיל אומר דברי משלים‪,‬‬
‫כלומר כשהזקין אדם מתחיל >"‪</sup><i class="footnote‬י>‪ <sup‬הזקין איטר דברי הבלים‬
‫לההביל ולבטל את עניני ותענוגי עוה"ז כמבואר בס' קהלת‪ ,‬ומה שאמר כשאדם נער אומר דברי‬
‫זמר‪ ,‬דמוסב על שה"ש‪ ,‬אין הכונה שעשה שה"ש למין זמר‪ ,‬אא שמביע רעיוניו בנוסח לשון זמר‪,‬‬
‫‪.‬ועיין בהקדמת הראב"ע לשה"ש‬
‫ודע דאע"פ שמבואר כאן ששה"ש אמר מקודם משלי וקהלת אעפ"כ קי"ל בב"ב י"ד ב' דסדרן של>‪<br‬‬
 ‫כתובים ]לענין כתיבה[ הוא משלי קהלת ושה"ש‪ ,‬ולכאורה הוא פלא‪ ,‬שזה לא על סדר כתיבתן‪,‬‬
‫וכנראה הרגיש רש"י שם בזה וכתב וז"ל‪ ,‬משלי וקהלת שניהם דברי חכמה‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ור"ל לפיכך‬
‫צריך שיהיו סמוכין זל"ז‪ ,‬אכן עדיין צ"ע למה לא יקדים להם שה"ש‪ ,‬ונראה כונתו עפ"י מש"כ‬
‫הרמב"ם ספ"ד מדעות דאין ראוי לאדם לטייל בפרדס‪ ,‬היינו בחכמת הנסתר‪ ,‬קודם שמלא כרסו‬
‫בחכמת התורה הנגלית‪ ,‬וכ"מ בחגיגה י"ג א' אין מוסרין סתרי תורה אא למי שיש בו ה' דברים‬
‫יעוי"ש‪ ,‬אבל התורה הנגלית כל הרוצה ללמוד בא ולומד‪ ,‬וא"כ לענין למוד קדמי משלי קהלת‬
‫שהם ענינים נגלים לשה"ש שהוא כולו נסתר כמש"כ לעיל אות א' יעוי"ש‪ .‬ופשוט י"ל דסתמה‬
‫דברייתא דב"ב היא איביה דר' חייא דהוא פליג כאן במדרש אדרשה שלפנינו וז"ל‪" .‬תני ר'‬
‫חייא רבה רק לעת זקנת שלמה ]ובסדר עולם פט"ו מוסיף סמוך למיתתו[ שרתה עליו רוה"ק ואמר‬
‫ג' ספרים משלי וקהלת ושה"ש"‪ ,‬וא"כ כתב שלשתן כאחת וכש"א שם במדרש‪ ,‬אמנם דברי רש"י בב"ב‬
‫‪".‬שה"ש‪ ,‬נראה בעיני שאמרו לעת זקנתו" הם דלא כמאן‪ ,‬וצ"ע‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 2‬‬

‫אמר ר' אילא‪ ,‬יש דברים שמשיקין עליהם את הפה כמו שנאמר ישקני מנשיקות >‪. </b‬ישקני>‪<b‬‬
‫היא כמ"ש )מנחות צ"ט א'( דבר זה אסור לומר בפני>"‪</sup><i class="footnote‬יא>‪ <sup‬פיהו‬
‫‪.‬עם הארץ‪ ,‬וכן אין מגלין אא לצנועין‬
‫)ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו ישקני – יזיינני‪ ,‬יטהרני‪ ,‬ידבקני‪ ,‬ישקני‪ .‬יזיינני – כמש"נ )ד"ה א' >‪. </b‬ישקני>‪<b‬‬
‫י"ב( נושקי קשת‪ ,‬ונמשלו דברי תורה לזיין שמתקיים לבעליו בשעת מלחמה כך ד"ת מתקיימין‬
‫הלשון שמתקיים לבעליו כך ד"ת >"‪</sup><i class="footnote‬יב>‪ <sup‬למי שעמל בהן כל צרכן‬
‫מתקיימין פירושו מגין ומציל‪ ,‬וכמו אין עומדין לו לאדם בשעת דחקו‪ .‬והכונה כאן שצרורה‬
‫ומונחת לקיום לעת שיהיה דרוש להשתמש בזכותה‪ ,‬אבל קשה לפרש דקאי על התורה עצמה שהיא‬
‫מתקיימת במי שעמל בה‪ ,‬יען דאין זה מקביל להקיום דכלי זיין דשם מוסב על הבעלים‪ ,‬ועוד‬
‫‪.‬דהו"ל במי שעמל ולא למי‬
‫>‪ <sup‬יטהרני – כמש"נ )ישעיהו ל״ג‪:‬ד׳( כמשק גבים‪ ,‬כאדם שמשיק שני גבין זה על זה ‪</i>,‬‬
‫לשון המשנה דפ"ב דביצה משיקין המים לטהרן‪ ,‬והכונה משיק >"‪</sup><i class="footnote‬יג‬
‫‪.‬שני גבים מדבק שני בורות יחד כדי שיהיה בשניהם יחד שיעור מקוה לטהר‬
‫ידבקני‪ ,‬כמש"נ )יחזקא ג׳‪:‬י״ג( וקול כנפי החיות משיקות אשה א אחותה‪ .‬ישקני – ‪</i>,‬‬
‫)מ"ר(>‪.<br‬יוציא לי קול נשיקות מתוך פיהו‬

‫תניא‪ ,‬בשעה שלמד משה תורה לישרא‪ ,‬אמרו ישרא‪ ,‬מה משה בשר ודם עובר >‪'. </b‬ישקני וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬אף תלמידו עובר ולואי יגלה לנו הקב"ה פעם שנית ולואי ישקני מנשיקות פיהו‬
‫הלשון אף תלמודו עובר הכונה משתכח‪ ,‬מפרי שהוא בא ממקור >"‪</sup><i class="footnote‬יד‬
‫‪.‬עובר‪ ,‬משא"כ אם בא ממקור נצחי יש לו קיום נצחי‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫תניא‪ ,‬א"ר עזריה‪ ,‬מנין אתה אומר כשם שנפשו של משה ושל אהרן ושל >‪'. </b‬ישקני וגו>‪<b‬‬
‫משום דבכולם כתיב שמתו על פי ה'‪</sup><i class="footnote"> ,‬טו>‪ <sup‬מרים יצאו בנשיקה‬
‫‪.‬ומבואר זה לפנינו בתו"ת בפ' חקת במיתת מרים ובס"פ ברכה במיתת משה‬
‫כך נשמת כל הצדיקים יוצאת בנשיקה ת"ל ישקני מנשיקות פיהו‪ ,‬אם עסקת בדברי תורה >‪</i‬‬
‫ר"ל ואפי'>"‪</sup><i class="footnote‬טז>‪ <sup‬ששפתיך מנושקות סוף שהכל מנשקין לך על פיך‬
‫הקב"ה לכשתבא עת הסתלקות הנפש מן הגוף‪ .‬ופשוט דמדייק כפל המלות ישקני מנשיקות דהול"ל‬
‫ישקני מפיהו‪ ,‬ולכן דריש ישקני מנשיקות פיהו מאותן הנשיקות שרגיל פיהו לנשק‪ ,‬והם‬
‫‪.‬הנשיקות לצדיקים בשעת סלוקם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫תניא‪ ,‬רבי יהושע בן לוי אומר‪ ,‬כל עשרת הדברות מפי משה שמעו ישרא‪. </b>,‬מנשיקות פיהו>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬יז>‪ <sup‬לבד מן אנכי ולא יהיה לך אהים אחרים מפי הקב"ה שמעו‬
‫כי שונה הוא לשון שתי הדברות האה מיתר הדברות‪ ,‬שאה הם מדברים בעדם‪ ,‬אנכי‪ ,‬הוצאתיך‪ ,‬על‬
‫פני‪ ,‬ויתר הדברות הם בלשון נסתר‪ ,‬לא תשא שם ה' כי לא ינקה ה'‪ ,‬וניכר שמשה אמרם על שם‬
‫‪.‬הקב"ה‬
‫‪</sup><i‬יח>‪ <sup‬הדא הוא דכתיב ישקני מנשיקות פיהו‪ ,‬מנשיקות ולא כל הנשיקות ‪</i>,‬‬
‫ידוע הוא דהמ' מורה על חלק מהשלמות‪ ,‬וכמו שדרשו בר"פ ויקרא בפסוק מן >"‪class="footnote‬‬
‫הבקר ולא כל הבקר ועוד הרבה‪ .‬וביחס הכונה לכאן – מדברות ולא כל הדברות‪ .‬ועיין לפנינו‬
‫‪.‬בתו"ת ר"פ ברכה בפ' תורה צוה לנו הובא ג"כ דרשה כזו‬
 ‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫תניא‪ ,‬דברי תורה דומין זה לזה‪ ,‬דודין זה לזה‪ ,‬קרובים זה לזה‪. </b> ,‬כי טובים דדיך>‪<b‬‬
‫דריש דודיך>"‪</sup><i class="footnote‬יט>‪ <sup‬כמש"נ )פ' בהר( או דודו או בן דודו יגאנו‬
‫בכנוי לתורה כפי שיתבאר‪ .‬ומה שכינה דודיך בלשון רבים י"ל דדריש כמו שדרשו חז"ל )יומא‬
‫כ"ח ב'( עה"פ שנאמר באברהם וישמור משמרתי וגו' ותורותי‪ ,‬שתי תורות‪ ,‬אחת תורה שבכתב‬
‫ואחת תורה שבע"פ‪ ,‬וה"נ כן‪ .‬ומפרש למה יכוון כנוי זה א התורה – מפני שדומין זל"ז‪ ,‬דודין‬
‫זל"ז וקרובין זל"ז‪ ,‬והבאור הוא‪ ,‬מפני שכל ענין שבתורה אפשר ללמד ממנו גם לענין אחר‪,‬‬
‫אע"פ שלכאורה אין להם כל שייכות זל"ז‪ ,‬ייען כי עפ"י איזו סברא כללית והיקש הגיוני וכלל‬
‫אחד שבזה ושבזה מתקרבים הענינים‪ ,‬כנודע‪ .‬או שמכוין להדמיון והקורבה שמשתי התורות‪,‬‬
‫שבכתב ושבע"פ זל"ז‪ .‬והבאור הוא‪ ,‬כי כידוע יש שלש הוראות להשם דודים‪ :‬א( לשני אנשים‬
‫השוים בתכונת נפשם ובהלך רוחם‪ ,‬ועי"ז רצוים המה איש בעיני רעהו‪ ,‬וכמ"ש שתו ושכרו דודים‬
‫)שיר ה' א'(‪ ,‬וזהו שאמר דומין זה לזה‪ .‬ב( לתענוגי איזו אהבה‪ ,‬וכמ"ש נרוה דדים )משלי ז'‬
‫י"ח( וזהו שאמר דודין זה לזה‪ .‬ג( לקרובי משפחה‪ ,‬וכמו שהביא הפסוק או דודו וגו' דשם‬
‫איירי בדין גאולה בזכות קרבת משפחה‪ ,‬וזהו שאמר קרובים זה לזה‪ ,‬וכל הדברים האה ישנם‬
‫‪.‬בד"ת‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ליה ר' יהושע לר' ישמעא‪ ,‬ישמעא אחי‪ ,‬האיך אתה קורא‪ ,‬כי>‪'. </b‬כי טובים דדיך וגו>‪<b‬‬
‫טובים דודיך מיין או כי טובים דודמיךך‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬כי טובים דודמיךך‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬אין הדבר כן‪,‬‬
‫כונת השאה >"‪</sup><i class="footnote‬כ>‪ <sup‬שהרי חבירו מלמד עליו – לריח שמניך טובים‬
‫והתשובה היא‪ ,‬כי הוא שא אם קורין דודיך בלשון זכר‪ ,‬והוי לפי"ז מאמר זה מוסב מישרא‬
‫להקב"ה‪ ,‬או כמו דודייך בלשון נקבה‪ ,‬והוי מאמר זה מוסב מהקב"ה לישרא‪ ,‬ויהיה המשך הכתוב‬
‫שאומרת כנסת ישרא ישקני הקב"ה מנשיקות פיהו כי כך אמר לי הוא כי טובים דודייך מיין‪,‬‬
‫והשיב לו ר' ישמעא שקורין כמו דודייך בלשון נקבה‪ ,‬וכמבואר‪ .‬וטעמו בהכרח פי' זה משום‬
‫דהכי מסתבר‪ ,‬שהרי רישא דקרא פתח בנסתר – ישקני‪ ,‬וסופי' בנוכח – דודיך‪ ,‬אא ע"כ הכי קאמר‬
‫קרא‪ ,‬שאמרה כנ"י ישקני וגו'‪ ,‬שכך אמר לי הקב"ה כי טובים דודייך‪ ,‬וכמש"כ למעלה‪ ,‬ואמר לו‬
‫ר' יהושע‪ ,‬שאין הדבר כן‪ ,‬שהרי חבירו‪ ,‬כלומר‪ ,‬הפ' הסמוך לו‪ ,‬לריח שמניך טובים‪ ,‬מלמד‬
‫עליו שהוא לשון זכר‪ ,‬שמסיים על כן עלמות אהבוך שלא שייך לומר לנקבה‪ ,‬ולכן המשך הלשון‬
‫‪.‬כולו מישרא להקב"ה‪ ,‬כפי שנתבאר‪ ,‬וכפי שיתבאר עוד בסמוך בבאור הלשון עלמות אהבוך‬
‫והנה בגמ' כ"י )עיין דקדוקי סופרים( הגירסא כאן "האיך אתה קורא כי טובים דודיך >‪<br‬‬
‫מיין או כי טובים דודייך מיין‪ ,‬א"ל כי טובים דודייך מיין וכו"'‪ ,‬ואם הגירסא הזאת‬
‫]בהוספת המלה מיין גם באופן הב' מהשאה גם בהתשובה[ נכונה היא אזי יתכן לפרש דברי המשנה‬
‫דיך[‪ ,‬וזהו‪ ,‬דהנה‬
‫באופן אחר ]ודרוש רק לתקן במקום ד וומד ליךך )שבא כפי הפי' הרגיל( – דו וד ב‬
‫הכתוב הזה סובל ב' פירושים‪ :‬א( כי טובים דודיך יותר מיין ]והמ"ם הוא מ' היתרון[ ותהי‬
‫דיך מ ליבין‪ .‬ב( כי טובים דודיך שהם מתוך היין‪ ,‬כלומר מתוך המשתה‪,‬‬ ‫נגינתו כי‪-‬טוב לים דו וד ב‬
‫דיך מיין וכבדרשות הבאות‬
‫ב‬ ‫וד‬ ‫ד‬ ‫נזכירה‬ ‫דלקמן‬ ‫'‬ ‫הפ‬ ‫את‬ ‫במדרש‬ ‫פירשו‬ ‫]כן פי' ר' יוסף קרא וכן‬
‫להלן‪ .‬והמ"ם הוא יחס שממנו[‪ ,‬ותהי נגינתו אפוא כ לי‪-‬טו וב לים דו וד דיךב מ ליבין‪ ,‬וזאת היתה שאת‬
‫ר' יהושע אם המלה טובים היא במשרת ודודיך במפסיק וכפי' הא' או כי המלה טובים היא‬
‫במפסיק וכפירוש הב'‪ .‬אמנם רק בדבור בפה נכ דר מת כונת השוא והמשיב עפ"י הטעמת המדברים‪,‬‬
‫דיך‬
‫אבל במשנה אין הכונה נכרת בקריאה זו או זו‪ ,‬ולכן הבינו כלם כי הכונה א הקריאה דו וד ב‬
‫או דו ודמייךך‪ ,‬והשמיטו המלה מיין בב' פעמים האחרונות למען הטעים את הדברים‪ .‬והנה עפ"י‬
‫המבואר בבבלי כאן דף ל"ה היתה כונת ר' יהושע לאמר לו כי אין לבקש טעם לדברי סופרים‪,‬‬
‫וכמו שאין לבקש טעם לכמה מדברי תורה‪ ,‬דגזרת הכתוב הוא‪ ,‬ומכש"כ הוא‪ ,‬דחביבין ד"ס יותר‬
‫מיינה של תורה‪ ,‬ור' ישמעא השיב לו דרק אז‬
‫חביבין ד"ס אם הם מתוך יינה של תורה‪ ,‬כלומר שיש להם רמז בתורה‪ ,‬ואם אין רמז כזה יש>‪<br‬‬
‫לבקש טעם ; וע"ז השיב לו ר' יהושע אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו לריח שמניך טובים‬
‫והפירוש שם מוכרח‪ :‬כי על השמנים הטובים בריחם הנה שמך הטוב נעלה עליהם כשמן תורק‪ ,‬ומזה‬
‫נראה כי הכונה גם בטובים דודיך מיין כי דודיך הם יותר טובים מהיין‪ .‬ובזה ריחא ג"כ מה‬
‫שהקשו בירושלמי דהיה לו להפליגו בה' מקראות שאין להם הכרע‪ ,‬דגם כאן המלה דודיך אין לה‬
‫‪.‬הכרע וכמו שכתבתי‬
‫)'ע"ז כ"ט ב(>‪</i>.<br‬‬

‫כי אתא רב דימי אמר‪ ,‬אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪. </b> ,‬טובים דדיך מיין>‪<b‬‬
‫נסמך על >"‪</sup><i class="footnote‬כא>‪ <sup‬עריבים עלי דברי דודיך יותר מיינה של תורה‬
‫הדרשות הבאות דיין הוא כנוי לגוף התורה ודודיך לדברי סופרים המבארים את התורה שבכתב‪,‬‬
‫ואמר שעריבים עלי דברי סופרים יען כי על פיהם תתבאר התורה הכתובה ובלעדה היא מחוסרת‬
‫באור וכפי שיתבאר עוד‪ .‬ועיקר טעם כנוי יין לגוף התורה‪ ,‬היינו תורה שבכתב‪ ,‬יש לבאר ע"פ‬
‫המבואר במשנה חגיגה י' א' הלכות שבת חגיגות ומעילות הם כהררים התלוים בשערה שהן מקרא‬
 ‫מועט והלכות מרובות‪ ,‬ר"ל שבתורה גופה באו רק בקצור מופלג‪ ,‬והחכמים בארו ופרשו וחדשו‬
‫הלכות רבות‪ ,‬ולכן נמשלה התורה עצמה ליין‪ ,‬דגם היין הטוב טבעו להמזג במזיגה רבה מן הצד‪,‬‬
‫‪.‬כמ"ש )שבת ע"ז א'( כל חמרא דלא דרי על חד תלת מיא לאו חמרא הוא‬
‫)'ע"ז ל"ה א(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר רבי יודא בן פזי‪ ,‬חביבים דברי סופרים מדברי תורה‪ ,‬שהרי ר'>‪. </b‬טובים דדיך מיין>‪<b‬‬
‫טרפון או לא קרא ק"ש כלל לא היה עובר אא בעשה‪ ,‬ועל ידי שעבר על דברי בית הלל נתחייב‬
‫מיתה על שם )קהלת י׳‪:‬ח׳( ופורץ גדר ישכנו נחש‪ ,‬הדא הוא דכתיב כי טובים דודיך מיין‬
‫גם דרשה זו תתבאר עפ"י היסוד דיין הוא כנוי לגוף >"‪</sup><i class="footnote‬כב>‪<sup‬‬
‫התורה שבכתב ודודיך לדברי סופרים כמש"כ באות הקודם‪ .‬וכלל ענין אגדה זו מכוון למ"ש‬
‫בבבלי ברכות י' ב' ב"ש אומרים בערב כל אדם יטה ויקרא ק"ש ובבקר יעמוד שנאמר ובשכבך‬
‫ובקומך‪ ,‬וב"ה אומרים כל אדם קורא כדרכו‪ ,‬א"ר טרפון‪ ,‬אני הייתי בא בדרך והטתי לקרות‬
‫כדברי ב"ש וסכנתי בעצמי מפני הלסטים‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬כדאי היית לחוב בעצמך שעברת על דברי‬
‫‪.‬ב"ה‬
‫)ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ד(>‪</i>.<br‬‬

‫חברייא בשם ר' יוחנן אמרי‪ ,‬חביבין דברי סופרים מדברי תורה‪. </b> ,‬טובים דדיך מיין>‪<b‬‬
‫ר"ל >"‪</sup><i class="footnote‬כג>‪ <sup‬שכן האומר אין תפלין לעבור על דברי תורה פטור‬
‫שהורה שהיא מצוה ואמר שאפ"ה פטור ממנה‪ ,‬פטור‪ ,‬משום דאין זו הוראה‪ ,‬דזיל קרי בי רב הוא‪,‬‬
‫‪].‬אבל בכיחש ואמר שאינה מצוה מין הוא[‬
‫כל דבר>"‪</sup><i class="footnote‬כד>‪ <sup‬חמש טוטפות להוסיף על דברי סופרים חייב ‪</i>,‬‬
‫שאינו מפורש ממש בתורה נקרא מדברי סופרים‪ ,‬ומספר ארבע טוטפות ]פרשיות[ אינו מפורש ממש‬
‫‪.‬בתורה‪ ,‬רק חז"ל למדוהו מדרשה כנודע הדרשה טוטפת‪ ,‬טט בכתפי שתים‪ ,‬פת באפריקי שתים‬
‫כמש"כ >"‪</sup><i class="footnote‬כה>‪ <sup‬הדא הוא דכתיב כי טובים דודיך מיין ‪</i>,‬‬
‫‪.‬בדרשות הקודמות דיין כנוי לגוף התורה הכתובה ודודיך לתורה שבע"פ לדברי סופרים‬
‫)ירושלמי ע"ז פ"ב ה"ז(>‪</i>.<br‬‬

‫נמשלו דברי תורה ליין‪ ,‬מה יין משמח את הלב‪ ,‬כמש"כ )תהילים >‪. </b‬טובים דדיך מיין>‪<b‬‬
‫ק״ד‪:‬ט״ו( ויין ישמח לבב אנוש‪ ,‬כך דברי תורה משמחין את הלב‪ ,‬שנאמר )שם י"ט( פקודי ה'‬
‫וע' בתענית ז' א' מסביר דמיון התורה >"‪</sup><i class="footnote‬כו>‪ <sup‬ישרים משמחי לב‬
‫ליין בענין אחר‪ ,‬וכאן י"ל דלכן דימה בענין שמחה ע"ש ענין הכתוב כי טובים דודיך שהוא‬
‫‪.‬מענין הרחבת הלב ושמחת הנפש‪ ,‬וע"ע מש"כ לעיל אות כ"א‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫כמש"כ >"‪</sup><i class="footnote‬כז>‪ <sup‬דודיך או האבות>‪. </b‬טובים דדיך מיין>‪<b‬‬

‫)ירמיהו י״א‪:‬ט״ו( מה לידידי בביתי‪ ,‬ודרשוהו )מנחות נ"ג ב'( על אברהם‪ ,‬וכן מצינו בענין‬
‫‪.‬ידידות וחשק מהקב"ה לכל האבות‪ ,‬כמש"כ )פ' עקב( רק באבותיך חשק ה'‪ ,‬וע"ע באות הבא‬
‫אפשר הכונה דנשיאים היינו >"‪</sup><i class="footnote‬כח>‪ <sup‬מיין או הנשיאים ‪</i>,‬‬
‫הזקנים שהיו במספר שבעים כמספר שם יין ]ודריש כמו בדרשה הבאה השם יין בגמטריא[ ואע"פ‬
‫שהיו חשובים הרבה לפני המקום כמש"כ אספה לי שבעים איש וגו' ואצלתי מן הרוח אשר עליך‬
‫ושמתי עליהם‪ ,‬בכ"ז כשהיה משה מעורר רחמי הקב"ה היה מזכיר זכות האבות ולא זכות הזקנים‪,‬‬
‫ודריש בזה כי טובים דודיך או האבות אם שהם רק שלשה וכמ"ש בברכות אין קורין אבות אא‬
‫לשלשה‪ ,‬מיין – משבעים זקנים עם שהם שבעים‪ .‬ובילקוט הגירסא או אמהות‪ .‬וי"ל ביחס תואר‬
‫יין להן עפ"י הכתוב אשתך כגפן פוריה‪ ,‬וכן בלשון המשנה )נדה פ"ה מ"ז( משלו חכמים את‬
‫האשה לגפן‪ ,‬והכונה שגדול זכות האבות מזכות האמהות‪ ,‬מפני שהם בעלי תורה ומצוה בחיוב‪.‬‬
‫‪.‬ויתכן שהיה כתוב במדרש או הנשים ונשתרבב בטעות או הנשיאים‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬כט>‪ <sup‬דבר אחר‪ ,‬דודיך או הקרבנות‪ ,‬מיין או הנסכים ‪</i>,‬‬
‫ר"ל כי טובים דודיך או הקרבנות‪ ,‬ומכונים בשם דודיך שהוא כמו שם נרדף עם שם קרבן ששניהם‬
‫ענין התקרבות להקב"ה כמ"ש ריח ניחח לה'‪ ,‬והם טובים מנסכים שהמביא קרבן בלא נסכים נחשב‬
‫‪'.‬קרבן משא"כ נסכים לבד‪ ,‬וע' מנחות ט"ו ב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דודיך או ישרא‪ ,‬מיין – מיין עשרה – י' עשרה‪ ,‬נ' חמשים‪ ,‬הרי >‪. </b‬טובים דדיך מיין>‪<b‬‬
‫דריש נוטריקון זה כדי להסביר >"‪</sup><i class="footnote‬ל>‪ <sup‬שבעים‪ ,‬או שבעים אומות‬
‫‪.‬הנחת שם יין על אוה"ע‬
‫‪</sup><i‬לא>‪ <sup‬ללמדך שחביבין ישרא לפני הקב"ה יותר מכל האומות ‪</i>,‬‬
‫ר"ל יען שגם האומות חביבין לפניו כמש"כ אף חובב עמים וגו'‪ ,‬ועיין >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬סנהדרין ל"ז ב' מעשה ידי טובעין בים וכו' אא שישרא חביבים מכולם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬
‫‪Verse 3‬‬

‫דרש רב נחמן ברי' דרב חסדא‪ ,‬מאי דכתיב לריח שמניך טובים >‪. </b‬לריח שמניך טובים>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬וגו'‪ ,‬למה ת"ח דומה לצלוחית של פלייטון‪ ,‬מגולה ריחה נודף‪ ,‬מכוסה אין ריחה נודף‬
‫והיינו דכתיב שמן תורק שמך כשמגלין אותה ומריקין שמנה‪</sup><i class="footnote"> ,‬לב‬
‫‪.‬וכשתלמד תורה אז יצא לך שם‪ .‬וטעם הדיוק מלשון זה הוא משום דהול"ל שמן תורק ריחך‬
‫ולא עוד אא דברים שמכוסים ממנו מתגלין לו‪ ,‬שנאמר על כן עלמות אהבוך‪ ,‬קרי ביה ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬לג>‪ <sup‬עלומות ולא עוד אא שמלאך המות אהבו‪ ,‬שנאמר עלמות אהבוך קרי ביה על מות‬
‫על מות‪ ,‬ר"ל זה הממונה על מות‪ .‬וענין האהבה י"ל כמ"ש בשבת ל' א' שכל >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬זמן שהיה דוד עוסק בתורה לא שלט בו מלאך המות לטול נשמתו‪ ,‬וזהו האהבה – שמניחו בחיים‬
‫ע"ז(>‪.<br‬ולא עוד אא שנוחל שני עולמות‪ ,‬עוה"ז ועוה"ב שנאמר עלמות קרי ביה עולמות ‪</i>,‬‬
‫)'ל"ה ב‬

‫רבי ינאי בריה דרבי שמעון אומר‪ ,‬כל השירים שאמרו לפניך האבות>‪. </b‬לריח שמניך טובים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬לד>‪ <sup‬ריחות היו‪ ,‬אבל אנו שמן תורק שמך‪ ,‬כאדם המריק מכלי לכלי חבירו‬
‫הכונה כי לפני זה הודו והללו לה' רק על נפלאותיו בבריאת השמים והארץ >"‪class="footnote‬‬
‫והשגחתו הנאמנה וזה רק כריח שמן טוב מפני שלא ראו עוד בעיניהם נסים גלויים כמו הדורות‬
‫שאחריהם‪ ,‬והשיר הזה נאמר על הנסים הפרטיים אשר ראו ישרא במצרים ועל הים ומת"ת וזה‬
‫כמריק השמן מכלי א כלי שהעבירו אז כל תהלות ה' הנודעות לעליונים לעולם השכל שהכל‬
‫‪.‬יכירום וידעום‬
‫כל המצות שעשו לפניך האבות ריחות היו‪ ,‬אבל אנו שמן תורק שמך‪ ,‬רמ"ח מצות עשה ‪</i>,‬‬
‫גם כאן הכונה כי עד מ"ת לא היו >"‪</sup><i class="footnote‬לה>‪ <sup‬ושס"ה מצות לא תעשה‬
‫כדאי עדיין לקבל התורה בשלמותה ומה שקימו היה רק כמו בריח‪ ,‬אבל עתה שנתנה לנו התורה‬
‫‪.‬בשלמותה נשגב שמך כשמן תורק המורק הכל מכלי א כלי‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי תנחום ב"ר חייא אומר שני שמנים הן‪ ,‬שמן ‪],‬מהו שמניך[>‪. </b‬לריח שמניך טובים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬לו>‪ <sup‬כהונה ושמן מלכות‪ ,‬ורבנן אמרי שתי תורות הן‪ ,‬תורה שבכתב ותורה שבעל פה‬
‫והתורה נמשלה לשמן כמבואר בתענית ז' א' ובמ"ר כאן כפי שיובא בסמוך‪class="footnote"> .‬‬
‫‪.‬ודריש מה דלא כתיב שמנך‪ ,‬ביחיד‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יוחנן פתר קרא באברהם אבינו‪ ,‬אמר ליה הקב"ה לאברהם‪. </b> ,‬לריח שמניך טובים>‪<b‬‬
‫אברהם‪ ,‬הרבה מצות ומעשים טובים יש לך‪ ,‬טלטל עצמך בעולם ושמך מתגדל בעולמי‪ ,‬הדא הוא‬
‫‪</sup><i‬לז>‪ <sup‬דכתיב )פ' לך( לך לך מארצך וממולדתך והדר ואעשך לגוי גדול‬
‫ונמשל בזה לשמן כי כמו שהשמן כשמתרוקן מכלי א כלי ריחו נודף‪ ,‬כך >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬כשתנוע ממקום למקום יתגדל שמך בעולם‬
‫‪</i>,‬‬

‫אמר ליה הקב"ה‪ ,‬הא לך עולמות הרבה‪ ,‬הדא הוא דכתיב )שם( ואת >‪. </b‬על כן עלמות אהבוך>‪<b‬‬
‫יתכן>"‪</sup><i class="footnote‬לח>‪ <sup‬הנפש אשר עשו בחרן‪ ,‬ומהו זה ־־ או הגרים שגיירו‬
‫דרומז למ"ש כל המקיים נפש אחת מישרא כאו קיים עולם מלא‪ .‬ואם בקיום הגוף כך‪ ,‬כש"כ בקיום‬
‫הנפש וזכותו‪ ,‬ולפי"ז אם הכניס כמה גרים תחת כנפי השכינה הרי קיים כמה עולמות ויש לו‬
‫‪.‬זכות כולם‪ .‬ובעיקר דרשה זו מפסוק ואת הנפש אשר עשו עיין מש"כ בחבורנו תו"ת ר"פ לך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יודן‪ ,‬שמן תורק שמך‪ ,‬שמך מתגדל על כל מי שהוא עוסק בשמנה של >‪. </b‬שמן תורק שמך>‪<b‬‬
‫תורה‪ ,‬הדא הוא דכתיב )ישעיה ט'( וחובל עול מפני שמן – חובל עולו של סנחריב מפני חזקיהו‬
‫הבאור הוא‪ ,‬כי >"‪</sup><i class="footnote‬לט>‪ <sup‬וסיעתו שהיו עוסקין בשמנה של תורה‬
‫בעלמא דרך העול לחבל את משמן הבשר‪ ,‬אבל בדברי תורה יחובל העול מפני שמנו של תורה‬
‫וכדמפרש‪ ,‬וכמ"ש באבות כל המקבל עליו עול תורה מעבירין מעליו עול דרך ארץ‪ ,‬והיינו שעול‬
‫‪.‬תורה מתגבר על עול ד"א ומעבירן‪ ,‬והוי הפי' שמן תורק שמך כמו למען שמך‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬מ>‪ <sup‬נמשלו דברי תורה לשמן‪ ,‬מה שמן תחלתו מר>‪. </b‬שמן תורק שמך>‪<b‬‬
‫‪.‬כלומר הזיתים קודם כתישה>"‪class="footnote‬‬
‫>‪ <sup‬וסופו מתוק‪ ,‬כך ד"ת )איוב ח׳‪:‬ז׳( והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגא מאד >‪</i‬‬
‫דמפרש ראשיתך מצער מלשון מן צער‪ ,‬וע"ד המשנה דאבות כך היא>"‪</sup><i class="footnote‬מא‬
‫דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחיה‪ ,‬וכל זה בעת שרוכשים את למוד התורה‪ ,‬וכמשמעות הלשון‬
‫כך היא דרכה‪ ,‬בעוד שעודם בדרך‪ ,‬אבל מכיון שרכשו את חכמת התורה אז היא נותנת חיים‬
‫‪.‬וכבוד‪ ,‬וכמבואר בסוף קדושין פ"ב א' ולפנינו בתו"ת ר"פ חיי בפסוק ואברהם זקן‬
‫ומה שמן כוס מלא אינו מזרזיף כשאר כל המשקין כך ד"ת אין מזרזפין בדברי לצנות ‪</i>,‬‬
‫ר"ל כמו שהשמן אינו מבצבץ ומנתז למעלה כששופכין הרבה>"‪</sup><i class="footnote‬מב>‪<sup‬‬
‫בפעם אחת כשאר משקין שעולין בקול‪ ,‬כך בתורה דברי חכמים בנחת נשמעים‪ ,‬משא"כ דברי לצנות‪,‬‬
‫וכמש"נ כקול הסירים תחת הסיר כן שחוק הכסיל‪ ,‬ולפי"ז צריך לגרוס ד"ת אין מזרזפין כדברי‬
‫‪.‬לצנות בכ"ף‬
‫>‪ <sup‬ומה שמן כוס מלא ממנו שנפל לתוכה טיפה של מים יוצאת כנגדו טיפה של שמן ‪</i>,‬‬
‫‪.‬מפני שהשמן צף לעולם למעלה>"‪</sup><i class="footnote‬מג‬
‫כך אם נכנס דברי תורה ללב יוצא כנגדו דבר של לצנות‪ ,‬נכנס דבר של לצנות יוצא כנגדו >‪</i‬‬
‫)שם(>‪.<br‬דבר תורה‬

‫נמשלו ישרא לשמן‪ ,‬מה שמן אין משתבח אא ע"י כתישה כך ישרא אין >‪. </b‬שמן תורק שמך>‪<b‬‬
‫כמש"כ בר"פ תצוה שמן זית >"‪</sup><i class="footnote‬מד>‪ <sup‬עושין תשובה אא ע"י יסורין‬
‫זך כתית‪ ,‬ואמרו במנחות פ"ו ב' אין כתית אא כתוש‪ ,‬ר"ל זה היוצא מן הכתוש‪ ,‬וע' לפנינו‬
‫בתו"ת ר"פ תצוה‪ .‬ומכוונת אגדה זו למ"ש במנחות נ"ג ב'‪ ,‬למה נמשלו ישרא לזית ]כמש"נ‬
‫בירמיה זית רענן וגו'[ מה זית אינו מוציא שמנו אא ע"י כתיתה כך יישרא אין חוזרין למוטב‬
‫אא ע"י יסורין‪ .‬ואמנם הלשון משתבח נראה יותר‪ ,‬יען דמטבע השמן דכל כמה שהוא נכתש יותר‬
‫הוא משובח יותר כמבואר לפנינו בתו"ת שם‪ .‬וע"ע לפנינו לקמן בפסוק ט"ז בדרשה הנך יפה‬
‫‪.‬דודי אף נעים‬
‫ומה שמן אין מתערב בשאר משקין כך ישרא אין מתערבין באוה"ע‪ ,‬שנאמר )פ' ואתחנן( ולא >‪</i‬‬
‫תתחתן בם‪ ,‬ומה שמן מביא אורה לעולם כך ישרא מביאין אורה לעולם‪ ,‬שנאמר )ישעיהו ס׳‪:‬ג׳(‬
‫והלכו גוים לאורך‪ ,‬ומה שמן עליון על כל המשקין כך ישרא עליונים על כל האומות‪ ,‬שנאמר‬
‫‪</sup><i‬מה>‪) <sup‬פ' תבא( ונתנך ה' אהיך עליון‪ ,‬ומה שמן אין לו בת קול‬
‫‪.‬ר"ל קול הברה‪ ,‬כששופכין אותו לתוך כלי אינו משמיע קול כשאר משקין>"‪class="footnote‬‬
‫ר"ל הם שפלים >"‪</sup><i class="footnote‬מו>‪ <sup‬כך ישרא אין להם בת קול בעוה"ז >‪</i‬‬
‫ואין שמם גדול בין העמים‪ ,‬ויש גירסא מוסיפה כאן שנאמר )ישעיהו כ״ט‪:‬ד׳( ושפלת מארץ‬
‫‪.‬תדברי‬
‫‪</sup><i‬מז>‪ <sup‬אבל לעוה"ב כתיב )ישעיהו נ״ב‪:‬ח׳( קול צופיך נשאו קול ‪</i>,‬‬
‫וכן נאמר לעת העתידה )ישעיהו מ׳‪:‬ט׳( הרימי בכח קולך‪ ,‬ויש כיוצא בזה >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬כמה פסוקים‪ ,‬ולפנינו הגירסא במ"ר משובשת וקטועה‪ ,‬והעתקנו כפי ברור הגירסות‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו על כן – על שנתת לנו ביזת מצרים וביזת הים וביזת סיחן ועוג >‪'. </b‬על כן וגו>‪<b‬‬
‫עיין בפ' האזינו >"‪</sup><i class="footnote‬מח>‪ <sup‬וביזת ל"א מלכים אנו אוהבים אותך‬
‫)ל"ב י"ד( חמאת בקר וחלב צאן ]מוסב על הפסוק הקודם לו‪ ,‬ירכיבהו‪ ,‬כלומר ירכיבהו לישרא‬
‫חמאת בקר וגו'[‪ ,‬ותרגם אונקלוס יהב להון ביזת מלכיהון ושליטיהון וכו'‪ ,‬ומבואר לפי"ז‬
‫שביזת המלכים יכונה בשם שמן דהיינו חמאה וחלב‪ ,‬ולפי"ז דריש כאן לריח שמניך טובים –‬
‫‪.‬לריח הביזה שהנחלתנו על כן עלמות ]מוסב על ישרא‪ ,‬כבסמוך[ אהבוך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫על שהעלמת מהם יום המיתה ויום הנחמה אהבוך‪ .‬דבר אחר‪ ,‬על שהעלמת >‪. </b‬עלמות אהבוך>‪<b‬‬
‫מפרש לריח שמניך מוסב על מתן>"‪</sup><i class="footnote‬מט>‪ <sup‬מהם מתן שכרם של צדיקים‬
‫שכרן של צדיקים בעוה"ב ולימות המשיח‪ ,‬יען כי בהמה שמן חלקם‪ ,‬ואמנם לו ידעו ישרא כי עוד‬
‫רחוק יום הנחמה אז היו רבים מתיאשים כלל‪ ,‬אך מפני שנעלם מהם זמן זה לכן בכל יום מצפים‬
‫ומקוים וע"י כן תסוב אהבתם להקב"ה‪ .‬וזהו שאמר לריח שמניך – למתן שכרם של צדיקים ועל כי‬
‫העלמת אותו מישרא‪ ,‬לכן אהבוך‪ ,‬כמבואר‪ .‬וכן מסבת העלם יום המיתה אהבוך‪ ,‬והוא ע"ד שאמרו‬
‫‪.‬ישוב היום פן ימות למחר וממילא הוי כל ימיו בתשובה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫או בעלי תשובה‪ .‬דבר אחר‪ ,‬או הגרים‪ ,‬הדא הוא דכתיב )חבקוק ג׳‪:‬ב׳( >‪. </b‬עלמות אהבוך>‪<b‬‬
‫על שניהם יונח>"‪</sup><i class="footnote‬נ>‪ <sup‬ה' שמעתי שמעך יראתי ה' פעלך בקרב שנים‬
‫לשון עלמות וזריזות‪ ,‬בעלי תשובה – לפי שהתגברו על יצרם לסור מעל יצרם הרע‪ ,‬וכן הגרים‬
‫על טבעם התולדי‪ ,‬ושניהם באו לשוב א ה' מיראת שם ה'‪ ,‬וזו היא כונת הראיה מהפסוק שמביא‪.‬‬
‫וגם י"ל דמפרש עלמות מלשון העלם דבר‪ ,‬שמקודם נעלם מהם דבר חטאתם ואח"כ נתודעו ושבו‬
‫‪.‬ונתגיירו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬
‫זו כת השלישית‪ ,‬שנאמר )זכריה י״ג‪:‬ט׳( והבאתי את השלישית באש >‪. </b‬עלמות אהבוך>‪<b‬‬
‫למעלה מזה אמר והיה בכל הארץ פי שנים בה >"‪</sup><i class="footnote‬נא>‪ <sup‬וצרפתים‬
‫יכרתו יגועו ]בעת חבלו של משיח[ והשלישית יותר בה והבאתי את השלישית באש וצרפתים‬
‫ובחנתים הוא יקרא בשמי ואני אענה אותו‪ .‬ר"ל גם החלק השלישי שיותר אצרפנו ואבחנו אם‬
‫‪.‬ראוי לנחול הטובה העתידה‪ ,‬וע"ז דריש אה שנשתיירו ונעלמו מהאבדון והגויעה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫זה דורו של שמד‪ ,‬שנאמר )תהילים מ״ד‪:‬כ״ג( כי עליך הורגנו כל היום >‪. </b‬עלמות אהבוך>‪<b‬‬
‫ויונח עליהם לשון עלמות על שם >"‪</sup><i class="footnote‬נב>‪ <sup‬נחשבנו כצאן טבחה‬
‫שמסרו נפשם על קדה"ש‪ .‬ודריש המלה עלמות כמו נפרדת בשתי תיבות על מות‪ ,‬ובחילוף למ"ד‬
‫בדלי"ת מפני שהם ממוצא אחד‪ ,‬וכמו ט' על דסבירין עד‪ ,‬כמש"כ במנחת שי נחמיה י"ב פסוק‬
‫‪.‬ל"ט‪ ,‬והוי כמו דכתיב עד מות אהבוך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫'או ישרא‪ ,‬שנאמר )פ' עקב( כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו את השבועה וגו>‪. </b‬עלמות אהבוך>‪<b‬‬
‫יתכן דסמיך אסוף הפסוק שומר הברית והחסד לאוהביו‪</sup><i class="footnote"> ,‬נג>‪<sup‬‬
‫‪.‬ומבואר שישרא אוהבים אותו‪ ,‬ושייכות שם עלמות לישרא יתפרש בדרשה הבאה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫זה מפרש >"‪</sup><i class="footnote‬נד>‪ <sup‬אהבוך בעלמות ובזריזות>‪. </b‬עלמות אהבוך>‪<b‬‬

‫להדרש הקודם דעלמות מוסב בכנוי לישרא‪ ,‬ומפרש שייכות כנוי זה להם‪ ,‬יען כי הם משתדלים‬
‫בעלמות ובזריזות לעשות רצון הקב"ה וכמ"ש באבות הוי עז כנמר וכו'‪ ,‬וכמו שדרשו בסוטה י"ב‬
‫‪.‬ב' עה"פ ותלך העלמה מלמד שהלכה בזריזות כעלמה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 4‬‬

‫מהו משכני אחריך נרוצה – אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬על שסלקת >‪'. </b‬משכני וגו>‪<b‬‬
‫שכינתך מתוכנו אחריך נרוצה‪ ,‬שכן כל צרות שבאו עליהן במעשה העגל לא התאבלו‪ ,‬כיון שאמר‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬נה>‪ <sup‬להם משה )פ' תשא( כי לא אעלה בקרבך‪ ,‬מיד ויתאבלו‬
‫שכמני והפעל "משך" כאן הוא פועל עומד כמו וימשך האורב )שופטים כ׳‪:‬ל״ז(‬ ‫דריש בנקוד מך ב‬
‫בנמי יךצבאונלי )ירמיהו י׳‪:‬‬‫והכנוי אי אפשר להיות בזה כנוי הפעול כ"א כנוי לגוף שממנו ע"ד ב‬
‫שכמנלי משך‪ ,‬הסתלק ממני‬‫‪.‬כ׳( שהוא כמו יצאו ממני‪ ,‬אף הכא מך ב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' יודן ור' עזריה‪ ,‬ר' יודן אמר‪ ,‬אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪'. </b> ,‬משכני וגו>‪<b‬‬
‫רבש"ע‪ ,‬על שנהגת עם שכנותי במדת הדין ועמי במדת רחמים אחריך נרוצה‪ ,‬ור' עזריה אומר‪,‬‬
‫‪</sup><i‬נו>‪ <sup‬אמרה‪ ,‬ממה שנתת לי ביזת מצרים וסיחן ועוג ול"א מלכים אחריך נרוצה‬
‫שניהם מפרשים משכני מלשון שכנות‪ ,‬והמ' הוא כמו מן‪ ,‬כלומר מן שכני‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪.‬מסבת שכני‪ ,‬וכדמפרש כל אחד ע"פ דרכו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬ממה שגרית בי שכני הרעים אחריך >‪'. </b‬משכני וגו>‪<b‬‬
‫נרוצה‪ ,‬משל למלך שכעס על מטרונה וגירה בה שכניה הרעים והתחילה לצעוק אדוני המלך‬
‫הושיעני נא‪ ,‬כך ישרא‪ ,‬הדא הוא דכתיב )שופטים י׳‪:‬י״ב( וצידונים ועמלק ומעון לחצו אתכם‬
‫גם הדורש הזה כהקודמים >"‪</sup><i class="footnote‬נז>‪ <sup‬ותצעקו אי ואושיעה אתכם מידם‬
‫‪.‬דורש משכני מלשון שכנות‪ ,‬ומפרש ג"כ משכני מן שכני‪ ,‬מסבת שכני‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרה כנס"י לפני הקב"ה‪], ,‬א תקרא משכני אא מסכינני או ממסכיני[>‪', </b‬משכני וגו>‪<b‬‬
‫מסכינני ]או ממסכיני[ אחריך נרוצה‪ ,‬כהא דאמר ר' אחא‪ ,‬כשצריך יהודאה לחרובא עביד תשובה‪,‬‬
‫>‪ <sup‬וכהא דא"ר עקיבא‪ ,‬יאי מסכנותא לברתא דיעקב כערקא סומקא בקדלא דסוסיא חיורא‬
‫כרצועה סומקא בצואר סוס לבן‪ ,‬ומפרש משכני כמו מסכני >"‪</sup><i class="footnote‬נח‬
‫]בסמ"ך כי הסמ"ך והשי"ן מתחלפין‪ ,‬מפני שהם ממוצא אחד[‪ ,‬מלשון סכנה או מלשון מסכנות‪,‬‬
‫עניות‪ ,‬כמו איש מסכן‪ ,‬וכדמפרש‪ ,‬וזה הוא מפני שהעשירות ורחבת המצב מעברת את האדם על דעת‬
‫קונו כמש"נ וישמן ישרון ויבעט‪ ,‬ועיין ברכות ל"ב א'‪ .‬ומה שלא דימה את הנאות מעניות לדבר‬
‫יקר בפני עצמו כמו זהב וכסף וכדומה‪ ,‬י"ל הכונה משום דבאמת העניות בפ"ע איננה נאוה‪ ,‬אך‬
 ‫לולא היא לא היתה התשובה שלמה‪ ,‬ולכן כמו שהערקא סומקא כשהיא בפ"ע איננה נאוה רק‬
‫‪.‬כשצמודה לסוסיא חיורא‪ ,‬כך העניות כשהיא צמודה לתשובה נעשית נאוה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אסרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬ממשכון ‪],‬א תקרא משכני אא משכינני[>‪'. </b‬משכני וגו>‪<b‬‬
‫גדול שנטלת ממני אחריך נרוצה‪ ,‬דא"ר יוחנן‪ ,‬מאי דכתיב )נחמיה א׳‪:‬ז׳( חבל חבלנו לך‪ ,‬זה‬
‫מפרש >"‪</sup><i class="footnote‬נט>‪ <sup‬חרבן ראשון וחרבן שני שלא נתמשכנו אא על ידינו‬
‫‪.‬משכני מלשון משכון‪ ,‬ועיין במ"ר ר"פ פקודי השייך לענין זה ולפנינו בתו"ת שם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫משכני‪ ,‬אם למקרא – למקרא‪ ,‬אם למשנה – למשנה‪ ,‬אם לתלמוד – לתלמוד‪'. </b> ,‬משכני וגו>‪<b‬‬
‫כפי הנראה>"‪</sup><i class="footnote‬ס>‪ <sup‬אם לתוספתא – לתוספתא‪ ,‬ואם לאגדתא – לאגדתא‬
‫מפרש משכני בעניני התורה‪ ,‬כי ישרא ואורייתא וקוב"ה חד הוא ]עיין תוס' חגיגה ג' ב' ד"ה‬
‫מי[‪ ,‬ומפרש כי אין כל נ"מ באיזה חלק מחלקי התורה שהאדם עוסק‪ ,‬כי באיזה שהוא עוסק נמשך‬
‫אחר הקב"ה‪ .‬והמשך דרשה זאת הוא א הקודמת שם‪ ,‬רק שם דריש על אודות המסעות )ע"ש( וכאן‬
‫‪.‬בעניני תורה‪ ,‬כלומר א כל מקום שתמשכנו אם למקרא אם למשנה כו' אחריך נרוצה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫על מי נאמר זה‪ ,‬על ר' עקיבא שנכנס לפרדס בשלום ויצא בשלום>‪. </b‬הביאני המלך חדריו>‪<b‬‬
‫פרדס הוא כנוי לחכמת הנסתר והפלוסופיא העמוקה והדקה‪</sup><i class="footnote">,‬סא>‪<sup‬‬
‫והרבותא בזה‪ ,‬שיצא בשלום מחקירותיו‪ ,‬שלא נפגע בדעות כוזבות כמו שקרה לאיזו מן החכמים‪,‬‬
‫והכונה הביאני המלך חדריו – בסתרי היכליו‪ ,‬וחדר כנוי למסתרים כמו ויבא חדר בחדר )מלכים‬
‫א כ׳‪:‬ל׳(‪ .‬ובחגיגה ט"ו ב' הובא בזה תחלת הפסוק משכני אחריך נרוצה‪ ,‬וכנראה כיון לסוף‬
‫‪.‬הפסוק וכמו כאן במ"ר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫וכי מניין יבא איהוא בן ברכא הבוזי ויגלה לישרא ]חדרי רוחות>‪. </b‬הביאני המלך חדריו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬סב>‪ <sup‬ומטרות[ ויחזקא הנביא חדרי מרכבה אא הה"ד הביאני המלך חדריו‬
‫כלומר סתרי הטבע וסודות התורה‪ .‬ויש גירסא אחת במדרש ויגלה לישרא חדרי>"‪class="footnote‬‬
‫בהמות ולויתן‪ ,‬כלומר מסתרי טבעי בע"ח‪ ,‬וגירסא זו הביא הרמב"ן בפתיחתו לפירוש התורה‪,‬‬
‫אבל היא קשה מאד‪ ,‬שהרי גלוי ענין זה לא מדברי איהוא בן ברכא הם כי אם ממענה ה' לאיוב‪,‬‬
‫ולגירסא שלפנינו הסכים הרד"ל‪ ,‬ומכונת להפסוק באיוב )ל"ז( מן החדר תבא סופה‪ .‬ועיקר‬
‫הדרשה ביחוסה לפסוק הביאני המלך חדריו‪ ,‬כונתה‪ ,‬כי הכל למדו מהתורה‪ .‬ובילקוט הגירסא‬
‫‪.‬חדריו – או חדרי תורה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫הרי או שנים מעשרה לשונות של שמחה שנקראו ישרא‪ ,‬גילה‪ ,‬שישה‪. </b> ,‬נגילה ונשמחה בך>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬סג>‪ <sup‬שמחה‪ ,‬רינה‪ ,‬פצחה‪ ,‬צהלה‪ ,‬עלצה‪ ,‬עליזה‪ ,‬חדוה‪ ,‬תרועה‬
‫ר"ל עשרה לשונות או נאמרו אצל ישרא בנחמתם בציון וירושלים‪ ,‬וכמו גילי בת ציון‪ ,‬שוש‬
‫אשיש בה'‪ ,‬שמחו את ירושלים‪ ,‬רני ושמחי בת ציון‪ ,‬פצחי רנה וצהלי‪ ,‬צהלי ורוני‪ ,‬עלץ לבי‬
‫בה'‪ ,‬ויעלוז לבי ומשירי אהודנו‪ ,‬ועבדו בני ישרא בחדוה )עזרא ו׳‪:‬ט״ז(‪ ,‬הריעו לאהים בקול‬
‫‪.‬רנה‬
‫כמש"כ )איוב >"‪</sup><i class="footnote‬סד>‪ <sup‬ויש מוציאין תרועה ומעיילין דיצה ‪</i>,‬‬
‫מ״א‪:‬י״ד( לפניו תדוץ דאבה‪ ,‬שהכונה תשמח את הדאבה והעצבות‪ ,‬ואין חבר למלה זו בכל המקרא‪.‬‬
‫ומה דלא ניחא להדורש הזה לחשב את המלה תרועה הוא משום כי השם תרועה יונח ביותר לעורר‬
‫‪.‬רחמים ביום דין ולא לשמחה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אומרים ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אין לנו חפץ בעולם טוב ממך‪. </b> ,‬נגילה ונשמחה בך>‪<b‬‬
‫עיין מש"כ בדרשה הבאה‪ .‬ויש>"‪</sup><i class="footnote‬סה>‪ <sup‬הדא הוא‪ ,‬נגילה ונשמחה בך‬
‫להוסיף באור‪ ,‬כי מצייר בזה אהבת ישרא להקב"ה‪ ,‬כי גם אין כונתם באהבתם לה' ובשמירת‬
‫מצותיו תכלית השכר ותשלום הגמול‪ ,‬אא מרגשי אהבה טהורה בלבד שאינה תלויה בדבר‪ ,‬וזהו‬
‫‪.‬מפני כי אין לו כל טובה יתירה ממנו בעצמו בעולם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי אבין פתח‪) ,‬תהילים קי״ח‪:‬כ״ד‪-‬כ״ה( זה היום עשה ה' נגילה >‪. </b‬נגילה ונשמחה בך>‪<b‬‬
‫ונשמחה בו‪ ,‬אין אנו יודעין במה לשמוח אם ביום או בהקב"ה‪ ,‬בא שלמה ופירש נגילה ונשמחה‬
‫ר"ל כי ביום >"‪</sup><i class="footnote‬סו>‪ <sup‬בך‪ ,‬בך בישועתך‪ ,‬בך בתורתך‪ ,‬בך ביראתך‬
‫טוב אפשר לשמוח בתענוגות היום‪ ,‬תענוגים גשמים‪ ,‬וגם בתענוגים רוחנים‪ ,‬בתורה ובמצות‪,‬‬
 ‫ואמר‪ ,‬כי פסוק זה שלפנינו מגלה על אותו הפ' שעיקר השמחה בתענוגים רוחנים‪ ,‬ותפס אה הג'‬
‫דברים‪ ,‬ישועה‪ ,‬תורה ויראה‪ ,‬מפני דמצינו בהם לשון שמחה‪ ,‬נגילה ונשמחה בישועתו )ישעיהו‬
‫כ״ה‪:‬ט׳(‪ ,‬פקודי ה' ישרים משמחי לב‪ ,‬עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה‪ .‬ויתבאר עוד ע"פ מש"כ‬
‫במק"א לפרש מאמר חז"ל )שבת קי"ח ב'( כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים‪ ,‬דאין‬
‫הכונה המענג עצמו את גופו בשבת במאכל ובמשתה‪ ,‬משום דא"כ הול"ל המענג עצמו בשבת‪ ,‬וכעין‬
‫שאמרו כל האוכל ושותה בתשיעי וכו' )יומא פ"א ב'(‪ ,‬וגם התשלומין נחלה בלי מצרים אינה‬
‫מדה כנגד מדה להמענג עצמו בתענוגים גשמים‪ ,‬כי הלא מי שממלא כרסו שוב לזרא לו כל‬
‫המעדנים‪ ,‬משא"כ בתענוגים רוחנים הם בלתי גבול וקצב‪ ,‬וזהו המענג את השבת עצמה בתורה‬
‫ובמצות ובמדות הנפש לכן נותנים לו בשכרו כמדתו‪ ,‬נחלה בלי מצרים‪ ,‬וה"נ הכונה כן שעיקר‬
‫‪.‬הגילה והשמחה היא רק בה' שהיא בלתי גבול וערך‪ ,‬וזוהי גם כונת הדרשה הקודמת‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬סז>‪ <sup‬א"ר יצחק‪ ,‬בך – בכ"ב אותיות שכתבת לנו בתורה>‪. </b‬נגילה ונשמחה בך>‪<b‬‬
‫כלומר‪ ,‬מהו ענין השמחה בה' – העסק בתורתו ובמצותיו‪ ,‬וכמש"כ באות >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬הקודם‪ ,‬וע"ד רמז דריש בך – כ"ב אותיות התורה‪ ,‬שכל התורה כלולה בהם‪ ,‬וכן הוא בתרגום‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו מיין – מיינה של תורה‪ ,‬כגון הלכות פסח בפסח‪ ,‬הלכות עצרת>‪. </b‬נזכירה דודיך מיין>‪<b‬‬
‫כי מטעמי ועניני הלכות כל חג >"‪</sup><i class="footnote‬סח>‪ <sup‬בעצרת‪ ,‬הלכות חג בחג‬
‫אנו למדים נפלאות וחסדי ה' שעשה עם ישרא‪ ,‬וזהו נזכירה דודיך‪ ,‬אהבתך וידידותך‪ ,‬מסבות‬
‫‪.‬המעשים שהראית לנו בכל חג וחג שנדע אותם ע"פ העסק בתורה בעניניהם‪ ,‬דבר בעתו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר מיין – מיין של אבות‪ ,‬מי פעל לפניך כאברהם‪ ,‬מי פעל >‪. </b‬נזכירה דודיך מיין>‪<b‬‬
‫והם נחשבים לעומת >"‪</sup><i class="footnote‬סט>‪ <sup‬לפניך כיצחק‪ ,‬מי פעל לפניך כיעקב‬
‫‪.‬כלל ישרא כמו יין לגבי שאר משקין‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬ע>‪ <sup‬אמר משה לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬הודיעני הלכה>‪. </b‬מישרים אהבוך>‪<b‬‬
‫‪.‬ר"ל הלכה ברורה ומוחלטת בכל דיני התורה>"‪class="footnote‬‬
‫ר"ל למה>"‪</sup><i class="footnote‬עא>‪ <sup‬אמר ליה‪ ,‬אחרי רבים להטות ]וכל כך למה ‪</i>,‬‬
‫‪.‬הניח לו כלל זה שמביא לידי חקירות ודרישות ולא כמו שבקש הוא‪ ,‬הלכה מוחלטת וברורה‬
‫>‪ <sup‬כדי שתהא התורה נדרשת מ"ט פנים טמא ומ"ט פנים טהור‪ ,‬ואומר מישרים אהבוך ‪</i> ],‬‬
‫הכונה שאמר לו הקב"ה שאי אפשר להודיע הלכה ברורה ומוחלטת‪</sup><i class="footnote">,‬עב‬
‫משום דכתיב אחרי רבים להטות והתורה צריכה להיות נדרשת במ"ט פנים לכאן ולכאן‪ ,‬ואם אני‬
‫מגלה לך פסק ההלכה האחרונה שוב לא תהיה נדרשת בהרבה פנים‪ ,‬וזה גופא שהתורה צריכה להדרש‬
‫בכמה פנים נרמז בלשון מישרים אהבוך‪ ,‬דמוסב על התורה‪ ,‬דעיקר אהבת התורה הוא לעשות לה‬
‫מישרים ע"י דעות הנוטים לכאן ולכאן ואח"כ מיישרים אותה ע"פ דעות הרוב ומתוך העסק מגיע‬
‫‪.‬אהבה ליוצרה‬
‫)ירושלמי סנהדרין פ"ד ה"ב(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬עג>‪ <sup‬מה ישרים רחומיך ומה תקיפין רחומיך>‪. </b‬מישרים אהבוך>‪<b‬‬

‫יתכן דמדייק דהול"ל מישרים נאהבך בכנוי מדבר בעדו‪ ,‬כמו נזכירה דודיך‪class="footnote">,‬‬
‫ודריש מישרים – מה ישרים ומה תקיפין אה אשר אהבוך ]וישר הוא מלשון יישר‪ ,‬אישור[‪,‬‬
‫כלומר‪ ,‬מה חזקה ותקיפה אמונת אוהביך ]ישרא[ איך‪ ,‬עד שעומדים בנסיונות ומוסרים נפשם‬
‫‪.‬עליך‪ ,‬וכל זה הוא מפני שנזכירה דודיך‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר חנין‪ ,‬כתיב )ס"פ וירא( כי יען אשר עשית את הדבר הזה‪ ,‬והא >‪. </b‬מישרים אהבוך>‪<b‬‬
‫והול"ל את >"‪</sup><i class="footnote‬עד>‪ <sup‬נסיון עשירי היה זה ואתה קורא אותו דבר‬
‫‪.‬הדברים‬
‫אא או לא קבל עליו הדבר הזה היה מפסיד ומאבד כל הנסיונות הראשונים‪ ,‬הדא – מישרים >‪</i‬‬
‫ר"ל בדבר זה נתפרסמה תכלית אהבת אברהם להקב"ה‪</sup><i class="footnote">.‬עה>‪ <sup‬אהבוך‬
‫ויתכן דסמיך לדרוש כן על אברהם ע"פ מה שדרשו במה שאמר בלעם תמות נפשי מות ישרים שכיון‬
‫‪.‬על האבות ]ועיין בע"ז כ"ה א'[‪ ,‬ואברהם ראשון להאבות ואהבתו להקב"ה גברה על נסיונותיו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 5‬‬
‫‪</sup><i‬עו>‪ <sup‬שחורה אני במעשי ונאוה במעשה אבותי>‪. </b‬שחורה אני ונאוה>‪<b‬‬
‫יתכן בטעם הדרשה הזאת והבאות אחריה בלשון זה ע"פ מ"ש בשמ"ר פרשה מ"ט >"‪class="footnote‬‬
‫שחורה אני ונאוה‪ ,‬וכי יש שחורה נאוה‪ ,‬לכן מחלק המלות לענינים שונים‪ ,‬וכן דריש התם‬
‫‪.‬בפנים שונים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרה כנסת ישרא‪ ,‬שחורה אני בפני עצמי ונאוה בפני קוני‪ ,‬דכתיב >‪. </b‬שחורה אני ונאוה>‪<b‬‬
‫)עמוס ט'( הלא כבני כושיים אתם לי בני ישרא – כבני כושיים אתם בפניכם‪ ,‬אבל לי אתם כבני‬
‫עיין מש"כ באות הקודם‪ ,‬ויש לפרש כלל >"‪</sup><i class="footnote‬עז>‪' <sup‬ישרא נאום ה‬
‫דרשה זו ע"פ המבואר בירושלמי ע"ז פ"ג ה"א כד דמך ר' אבהו עברין קומי' י"ג נהרי אפרסמון‬
‫]מין שמן טוב[‪ ,‬והוא ציור על רבוי טובה בגן עדן‪ ,‬אמר‪ ,‬כל או למאן‪ ,‬אמרו ליה לדידך הם‪,‬‬
‫אמר‪ ,‬כל אילין דאבהו ואני אמרתי לריק יגעתי‪ ,‬ע"כ‪ .‬והיינו דהוא לא היה חשוב בעיני עצמו‬
‫לזוכה בכל אה‪ ,‬אבל בשמים חשבוהו‪ .‬וכן בירושלמי שבת פט"ז ה"א כשנכשל רבי באצבעו וסבל‬
‫יסורים קרא אנפשיה רבים מכאובים לרשע‪ ,‬ובשעה שנפטר יצתה ב"ק ואמרה יבא שלום וכו'‬
‫)כתובות ק"ד א'(‪ ,‬מבואר דהצדיקים אינם חשובים בעיני עצמם וחשובים בעיני שמים‪ ,‬וזוהי‬
‫‪.‬הכונה שחורה אני בפני עצמי ונאוה בפני קוני‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫שחורה אני במצרים שנאמר )יחזקא כ'( וימרו בי‪ ,‬ונאוה אני >‪. </b‬שחורה אני ונאוה>‪<b‬‬
‫במצרים – בדם פסח ובדם מילה‪ .‬שחורה אני בים שנאמר )תהלים ק"ו( וימרו על ים‪ ,‬ונאוה אני‬
‫בים שנאמר זה אי ואנוהו‪ .‬שחורה אני במרה שנאמר וילנו העם‪ ,‬ונאוה אני במרה שנאמר ויורהו‬
‫כנראה חסר כאן סוף הפסוק וימתקו >"‪</sup><i class="footnote‬עח>‪ <sup‬ה' עץ וישלך א המים‬
‫המים שעל זה דרשו במכילתא ששבו בתשובה‪ ,‬והיינו שנמתקה מרירות הדין‪ ,‬ובילקוט מסיים כמ"ש‬
‫‪.‬שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו‪ ,‬ששם נצטוו על המצות‬
‫שחורה אני ברפידים שנאמר ויקרא שם המקום מסה ומריבה‪ ,‬ונאוה אני ברפידים שנאמר ‪</i>.‬‬
‫ותכלית מעשהו זה >"‪</sup><i class="footnote‬עט>‪ <sup‬ויבן משה מזבח ויקרא שמו ה' נסי‬
‫‪.‬להשרות השכינה בישרא‬
‫שחורה אני בחורב שנאמר )תהלים ק"ו( יעשו עגל בחורב‪ ,‬ונאוה אני בחורב‪ ,‬שנאמר כל ‪</i>.‬‬
‫אשר דבר ה' נעשה ונשמע‪ .‬שחורה אני במדבר שנאמר )שם ע"ח( כמה ימרוהו במדבר‪ ,‬ונאוה אני‬
‫במדבר – בהקמת המשכן‪ .‬שחורה אני במרגלים‪ ,‬ונאוה אני ביהושע וכלב‪ .‬שחורה אני בשטים‬
‫שנאמר וישב ישרא בשטים ויחל העם העם לזנות וגו'‪ ,‬ונאוה אני בשטים שנאמר )שם ק"ו(‬
‫)שם(>‪.<br‬ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה‬

‫שחורה אני בעכן שנאמר )יהושע ז'( וימעלו בני ישרא מעל בחרם‪. </b> ,‬שחורה אני ונאוה>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬פ>‪' <sup‬ונאוה אני ביהושע שנאמר )שם( ויאמר יהושע א עכן שים נא כבוד לה‬
‫‪.‬וסופו שהודה וקידש שם השם>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫שהרבו>"‪</sup><i class="footnote‬פא>‪ <sup‬שחורה אני במלכי ישרא>‪. </b‬שחורה אני ונאוה>‪<b‬‬

‫‪.‬לעשות הרע בעיני ה'‪ ,‬כנודע‬
‫ונאוה אני במלכי ישרא שנאמר )מ"א כ"א( ויהי כשמוע אחאב את הדברים האה ויקרע ‪</i>,‬‬
‫>‪ <sup‬בגדיו ויצום וגו'‪ .‬ואם בשחורים שהיו לי כך אני נאוה‪ ,‬בנאים שלי על אחת כמה וכמה‬
‫ר"ל אם במלכי ישרא שהיו בהם שחורים אעפ"כ אני נאוה‪</sup><i class="footnote"> ,‬פב‬
‫כדמפרש‪ ,‬מכש"כ במלכי יהודה שהיו נאים בתחלתם‪ ,‬כלומר‪ ,‬כולם צדיקים‪ ,‬על אחת כו"כ נאוה‬
‫אני‪ ,‬כלומר גדול כבוד ה' ועמו‪ ,‬ועיקר כונת כל דרשה זו והבאות בלשון זה‪ ,‬להורות כי אין‬
‫השחרות שחרות גמורה שהרי גם במקום שהוא שחור שם נמצא גם צד לובן‪ .‬ובשמ"ר פ' כ"ג הלשון‬
‫‪.‬בענין זה‪ ,‬במה שאני שחורה בו אני נאוה‪ ,‬והוא כמש"כ‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬שחורה אני בעשרת השבטים ונאוה אני בשבט יהודה ובנימין>‪. </b‬שחורה אני ונאוה>‪<b‬‬
‫עשרת השבטים גלו ממקומם ומתורה ומצות‪ ,‬משא"כ שבט יהודה >"‪</sup><i class="footnote‬פג‬
‫‪.‬ובנימין דבוקים בתורה ובמצות‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אני כל ימות השבוע ונאוה אני בשבת>‪. </b‬שחורה אני ונאוה>‪<b‬‬ ‫‪</sup><i‬פד>‪ <sup‬שחורה‬
‫לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת‪ ,‬משא"כ >"‪class="footnote‬‬ ‫כמ"ש בר' חנינא בן דוסא שדי‬
‫הוצאות‪ ,‬לענגו ולכבדו‪ ,‬מוסיפין לו מן השמים )ביצה ט"ז א'(‪.‬‬ ‫בשבת כל המוסיף להוציא עליו‬
‫ואומרת התורה שחורה אני כל ימות השבוע שלא יתעסקו בי מפני‬ ‫או י"ל דבעסק בתורה איירי‪,‬‬
‫‪.‬טורח ודאגת הפרנסה ונאוה אני בשבת שאז כולם עוסקים בי‬
‫כי הצדיקים>"‪</sup><i class="footnote‬פה>‪ <sup‬שחורה אני בעוה"ז ונאוה אני לעוה"ב ‪</i>.‬‬
‫בעוה"ז מעונים ומדוכאים וכמ"ש בהוריות י' א' ובר"ה כ"ה א' אי אתה יודע בצערן של ת"ח‪,‬‬
‫משא"כ לעוה"ב עטרותיהן בראשיהן ונהנין מזיו השכינה‪ ,‬וכמ"ש בסוף תענית ל"א א' עתיד‬
‫‪'.‬הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכו‬
‫דאז>"‪</sup><i class="footnote‬פו>‪ <sup‬שחורה אני כל ימות השנה ונאוה אני ביוהכ"פ ‪</i>,‬‬
‫מתכפרין עונותיהם של ישרא ונעשו כמלאכים טהורים ונאוים‪ ,‬משא"כ בשאר ימות השנה שחורים‬
‫‪.‬מענני עונותיהם‪ .‬וטעם הדיוק בכל אה הדרשות עיין מש"כ למעלה אות ע"ו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבנן אמרי ‪,‬א תקרא בנות ירושלים אא בונות ירושלים‪ ,‬זו סנהדרי >‪. </b‬בנות ירושלם>‪<b‬‬
‫יתכן >"‪</sup><i class="footnote‬פז>‪ <sup‬גדולה שיושבין ומבינין אותה בכל שאה ומשפט‬
‫‪.‬דמדייק דהול"ל בני ירושלים כדרך כל סגנון הלשון שהיא תדבר ביחס עם הגברים‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יוחנן אמר‪ ,‬מהו בנות ירושלים‪ ,‬עתידה ירושלים להעשות מטרפולין >‪. </b‬בנות ירושלם>‪<b‬‬
‫מטרפולין היא אם>"‪</sup><i class="footnote‬פח>‪ <sup‬לכל המדינות ולהמשיך כנהר איה כבודה‬
‫‪.‬לעיירות‪ ,‬כלומר הגדולה בערים‪ ,‬אם בלע"ז מטר"י ופולי"ם בלשון יון עיר‬
‫‪</sup><i‬פט>‪ <sup‬כמה שנאמר )יהושע ט"ו( אשדוד בנותיה וחצריה‪ ,‬עזה בנותיה וחצריה ‪</i>,‬‬
‫‪.‬עיין מש"כ לעיל אות פ"ז‪ ,‬ור"ל שכל העיירות יהיו חשובות כבנות נגדה>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה אהלי קדר אע"פ שנראין מבחוץ כעורים ושחורים וסמרטוטין והם מבפנים>‪. </b‬כאהלי קדר>‪<b‬‬
‫אבנים טובות ומרגליות‪ ,‬כך תלמידי חכמים אע"פ שנראים כעורים ושחורים בעוה"ז אבל בפנים‬
‫‪</sup><i‬צ>‪ <sup‬יש בהם תורה מקרא משנה מדרשות והלכות‪ ,‬תלמוד תוספתות ואגדות‬
‫וטעם הכעור והשחרות י"ל ע"פ מ"ש בתענית ז' א' שאמרה בת קיסר לר' >"‪class="footnote‬‬
‫יהושע בן חנניא‪ ,‬תורה מפוארה בכלי מכוער ]שמראהו לא היתה יפה[‪ ,‬והשיב לה במשל ליין טוב‬
‫שמשתמר יותר בכלי חרס‪ ,‬ושאה אותו הלא יש אנשים נאים והם בעלי חכמה‪ ,‬והשיב לה‪ ,‬דאי הוו‬
‫סני הוו גמירי טפי‪ .‬וטעם הדבר‪ ,‬משום דמי שהוא נאה ביותר מטרידו יצרו ומבטל הת"ת וכמ"ש‬
‫בנזיר ד' ב' מעשה באדם אחד יפה ופחז עליו יצרו וכו'‪ ,‬משא"כ אם אין להם יתרון זה הם‬
‫‪.‬פנוים ונתונים ביותר לעסק התורה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬צא>‪ <sup‬מה אהלי קדר אין עליתי עול כל בריה>‪. </b‬כאהלי קדר>‪<b‬‬
‫‪.‬מפני שתמיד נעים ונדים במדברות ואין להם ארץ קבועה>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪.<br‬כך ישרא לעתיד לבא אין עליהם עול כל בריה >‪</i‬‬

‫א"ר יודן‪ ,‬משל ליוסף‪ ,‬מה יוסף נמכר לאהלי קדר‪ ,‬לישמעאים‪ ,‬וחזר וקנה >‪. </b‬כאהלי קדר>‪<b‬‬
‫את קוניו‪ ,‬שנאמר ויקן יוסף את כל אדמת מצרים‪ ,‬כך ישרא כתיב בהו )ישעיהו י״ד‪:‬ב׳( והיו‬
‫יתכן דסמיך לדרוש זה ביחס ליוסף מפני >"‪</sup><i class="footnote‬צב>‪ <sup‬שובים לשוביהם‬
‫‪.‬שהוא מכונה בשם אהל‪ ,‬כמש"כ )תהילים ע״ח‪:‬ס״ז( וימאס באהל יוסף‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה יריעות שלמה זו מתלכלכת ומתכבסת וחוזרת ומתלכלכת ומתכבסת‪ ,‬כך >‪. </b‬כיריעות שלמה>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬צג>‪ <sup‬ישרא אע"פ שמתלכלכין בעונות כל ימות השנה‪ ,‬בא יוהכ"פ ומכפר עליהם‬
‫הוצרך לדרשה זו בהמשך להלשון כאהלי קדר‪ ,‬דהו"א כיון דנמשלו לאהלי >"‪class="footnote‬‬
‫קדר‪ ,‬יכול מה אהלי קדר אין להם תכבוסת‪ ,‬שדרכם לקיים אותם בלא כביסה עד שבלים וכלים‪,‬‬
‫‪.‬קמ"ל דישרא מתטהרים בכל שנה מלכלוכם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו כיריעות שלמה‪ ,‬כיריעותיו של מי שהשלום שלו שאמר והיה העולם‪. </b> ,‬כיריעות שלמה>‪<b‬‬
‫רומז להרקיע שמתח >"‪</sup><i class="footnote‬צד>‪ <sup‬שמשעה שמתחן עדיין לא זזו ממקומן‬
‫הקב"ה בתחלת הבריאה‪ ,‬כמש"כ וימתחם כאהל לשבת‪ .‬ובשם שלמה נסמך כאן על מ"ש בשבועות ל"ה‬
‫‪.‬כ' כל שלמה האמור בשה"ש קודש מלך שהשלום שלו‪ ,‬כלומר דמוסב על הקב"ה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 6‬‬
‫מהו א תראוני שאני שחרחרת‪ ,‬אמרה כנסת ישרא לנביאים א תראוני >‪'. </b‬א תראני וגו>‪<b‬‬
‫דלטוריא – רכילות‪</sup><i class="footnote"> ,‬צה>‪ <sup‬בשחררותי ולהגיד דלטוריא על ישרא‬
‫והלשון חנף יבא )איוב י״ג‪:‬ט״ז( מתרגמינן דילטור ייעול‪ .‬וכונת הדרשה‪ ,‬דמפני שאין הקב"ה‬
‫רוצה בחובתן של ישרא לכן אינו רוצה לשמוע חובה עליהן‪ ,‬ואמרה כנס"י בטעם הדבר לפי שאין‬
‫שחררותי יסודית אא רק ששזפתני השמש‪ ,‬שלמדתי מגוים שאני בתוכם‪ ,‬אבל בפנימותי לבנה‬
‫וטהורה אני‪ ,‬והלשון א תראוני אפשר לפרש לפי"ז מלשון בזיון ולכלוך וכמו לראוה בך )יחזקא‬
‫כ״ח‪:‬י״ז( מוראה ונגאה )צפניה ג׳‪:‬א׳( וכן והסיר את מראתו )פ' ויקרא(‪ ,‬ואמר בזה א‬
‫תראוני‪ ,‬כלומר א תביישוני בשמועות ממעשים מגונים שלנו כי אינם מגונים מצד עצמם אא מפני‬
‫‪.‬שהורגלתי על ידי גדולי בין האומות‪ ,‬וכמבואר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫על שעשיתי ארות של סוסים לשמש‪ ,‬דכתיב )מלכים ב כ״ג‪:‬י״א( וישבת את>‪. </b‬ששזפתני השמש>‪<b‬‬
‫ביאשיהו>"‪</sup><i class="footnote‬צו>‪' <sup‬הסוסים אשר נתנו מלכי יהודה לשמש מבא בית ה‬
‫המלך כתיב זה‪ .‬והבאור הוא‪ ,‬כי מלכי יהודה היו מיחדים סוסים לעבודת השמש לרכוב בהם‬
‫‪'.‬לקראתו בבקר ממקום שבאים בה לבית ה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫אומרים ישרא לאוה"ע‪ ,‬אנו רק שמשה של עבודת כוכבים שזפתני‪ ,‬אבל >‪. </b‬ששזפתני השמש>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬אתם שזופים אתם ממעי אמכם‪ ,‬שבזמן שהאשה מתעברת משתחוות לעבודת כוכבים היא ובנה‬
‫ור"ל אנו דחטאנו בא במקרה אפשר שתעבור ע"י תשובה וכמו >"‪</sup><i class="footnote‬צז‬
‫‪.‬השזיפה בלהט השמש שעוברת ע"י רחיצה‪ ,‬משא"כ דבר הבא בתולדה אין לו תקנה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יצחק פתר קרא במלחמת מדין‪ ,‬שבשעה שהלכו ישרא למלחמת מדין היו>‪. </b‬ששזפתני השמש>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬צח>‪ <sup‬נכנסין זוגות זוגות אצל האשה והיה אחד מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה‬
‫כדי לנוולה‪ ,‬תחת שהיו מתיפות בעת שהסיתו את ישרא בשטים‪ .‬ומפחם הוא >"‪class="footnote‬‬
‫מענין שחרות כמו בברכות כ"ח א' מכותלי ביתך ניכר שפחמי אתה‪ ,‬ובמ"ר בראשית פי"ח נתפחמו‬
‫פני הנשים מן השמש‪ .‬ובעל מת"כ פי' מפחם מכה ומשפיל‪ ,‬וכנראה גריס מפחס‪ ,‬בסמ"ך‪ ,‬והוא‬
‫מענין גרירה ומחיקה‪ ,‬וכמו בע"ז נ"ג א' פחסה אע"פ שלא חסרה‪ ,‬אבל ממש"כ נראה עיקר‬
‫‪.‬גירסתנו וכמו שבארנו‪ ,‬אחרי שכן יונח פעל זה ביחס לקלקול תואר פני הנשים‬
‫והיא אומרת להם‪ ,‬וכי אין אנו מבריותיו של הקב"ה שאתם עושין לנו כך‪ ,‬והיו ישרא ‪</i>,‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬צט>‪ <sup‬אומרים להן‪ ,‬לא דייכן שנטלנו את שלנו מתחת ידיכן‬
‫‪.‬שנענשנו על ידיכן בשטים‬
‫>‪ <sup‬הדא הוא דכתיב‪ ,‬ויאמר ה 'א משה קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש ‪</i>,‬‬
‫ור"ל והוי לפי"ז הלשון ששזפתני השמש רמז לההוקעה נגד השמש >"‪</sup><i class="footnote‬ק‬
‫‪.‬שע"י זה השחרו פניהם של ישרא כלהוטי השמש‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי מאיר אומר‪ ,‬בני אמי – בני אומתי‪ ,‬או דתן ואבירם‪ ,‬נחרו בי – >‪'. </b‬בני אמי וגו>‪<b‬‬
‫דריש אמי מלשון>"‪</sup><i class="footnote‬קא>‪ <sup‬נתגרו בי‪ ,‬מלאו את הדיין חרון אף עלי‬
‫אום‪ ,‬אומה‪ ,‬ונחר מלשון חרון אף‪ ,‬והדיין מוסב על הקב"ה‪ ,‬וכן ביתר הדרשות הבאות בלשון‬
‫‪.‬זה‬
‫>‪ <sup‬שמוני נוטרה את הכרמים‪ ,‬עד שהיה משה עושה דין בין בנותיו של יתרו ‪</i>,‬‬
‫‪.‬ר"ל בין בנות יתרו ובין הרועים כמבואר בתורה>"‪</sup><i class="footnote‬קב‬
‫לא היה לו לעשות דין ביני ובין אחי אשר במצרים‪ ,‬הדא הוא – כרמי שלי לא >‪</i‬‬
‫)שם(>‪.<br‬נטרתי‬

‫רבי יוסי אומר‪ ,‬בני אמי – בני אומתי‪ ,‬או המרגלים‪ ,‬שמוני נוטרוה >‪'. </b‬בני אמי וגו>‪<b‬‬
‫וגו'‪ ,‬על שנתעכבתי במדבר מ"ב מסעות לא הוי לי לכנס לא"י‪ ,‬הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי‬
‫ע' מש"כ לעיל אות ק"א וצרף לכאן‪ .‬והמ"ב מסעות >"‪</sup><i class="footnote‬קג>‪<sup‬‬
‫מפורשות בפ' מסעי מ"ב פעמים ויסעו‪ ,‬אבל ויסעו הא' אינו מן החשבון‪ ,‬מפני שצריך לגופיה‪,‬‬
‫‪.‬ור"ל שמוני נוטרה כרמים אחרים‪ ,‬היינו מסעות אחרות‪ ,‬ולא נסיעה שלי לא"י‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫בני אמי‪ ,‬בני אומתי‪ ,‬זה ירבעם בן נבט‪ ,‬שמוני נוטרה וגו'‪ ,‬משמירת >‪'. </b‬בני אמי וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬שני עגליו של ירבעם לא שמרתי משמרת כהונה ולויה‪ ,‬הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי‬
‫עיין משכ"ל אות ק"א‪ ,‬ונסמך בזה על עוד אגדה אחת‪ ,‬דביום >"‪</sup><i class="footnote‬קד‬
‫שהעמיד ירבעם את העגלים באותו יום נתנשאה רומי צרתה של ירושלים‪ ,‬ואז היתה תחלת הגלות‬
‫‪.‬ובטול התמיד והמשמרות‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫בני אמי – בני אומתי‪ ,‬זה אחאב‪ ,‬שמוני נוטרה וגו'‪ ,‬מפטם ומאכיל >‪'. </b‬בני אמי וגו>‪<b‬‬
‫לצדקיהו בן כנעני וחביריו‪ ,‬ונביא אחד של אמת היה לו‪ ,‬זה מיכיהו‪ ,‬והאכילוהו לחם צר ומים‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬קה>‪ <sup‬לחץ )מלכים א כ״ב‪:‬כ״ז(‪ ,‬הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי‬
‫‪.‬עייין משכ"ל אות ק"א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫בני אמי – בני אומתי‪ ,‬זו איזבל‪ ,‬שמוני נוטרה וגו'‪ ,‬מאכלת ומפטמת >‪'. </b‬בני אמי וגו>‪<b‬‬
‫לנביאי הבעל והאשרה‪ ,‬ולאיהו אמר )מלכים א י״ט‪:‬ב׳( כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם‪,‬‬
‫עיין מש"כ לעיל אות ק"א‪</sup><i class="footnote"> .‬קו>‪ <sup‬הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי‬
‫והנה בכל הדרשות האה תחמו דה כנ"י את דעתה כי לא טבעה ותכונתה הביאיה לעשות מעשים רעים‬
‫‪.‬כאה‪ ,‬כי אם אחדים מבניה יצאו מן הכלל לעשות מעשים אשר לא יעשו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫בני אמי – בני אומתי‪ ,‬זה צדקיהו המלך‪ ,‬שמוני נוטרה וגו'‪ ,‬שהיה >‪'. </b‬בני אמי וגו>‪<b‬‬
‫מפטם לפשחור בן מלכיה וחביריו‪) ,‬ירמיה ל"ח א'( ונביא אחד של אמת היה לו‪ ,‬זה ירמיהו‪,‬‬
‫וכתיב ביה )ירמיה ל"ו( ונתן לו ככר לחם מחוץ האופים שהוא פת קיבר שחורה מסיבים של‬
‫‪</sup><i‬קז>‪ <sup‬שעורים שנמכרת חוץ לפלטיא‪ ,‬הדא הוא כרמי שלי לא נטרתי‬
‫פלטיא הוא השוק הגדול‪ ,‬ומפני שחרותו ופחיתותו של לחם זה לא היו רשאים>"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬למכרו באותו השוק‪ .‬וע"ל אות ק"א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מי גרם לי להיות נוטרה את הכרמים – לפי שכרמי שלי לא נטרתי‪ ,‬מי >‪'. </b‬כרמי שלי וגו>‪<b‬‬
‫גרם לי לשמור שני ימים טובים של גליות בסוריא ולקבל שכר על אחד – זה שלא שמרתי יום אחד‬
‫בארץ‪ .‬מי גרם לי להפריש שתי חלות בסוריא ולקבל שכר על אחת – זה שלא הפרשתי חלה אחת‬
‫דבחו"ל חייבו חכמים להפריש ב' חלות‪ ,‬אחת לאור >"‪</sup><i class="footnote‬קח>‪ <sup‬בארץ‬
‫‪.‬ואחת לכהן‪ ,‬כמבואר בפ' בתרא דמס' חלה‬
‫)ירושלמי עירובין פ"ג ה"ט(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 7‬‬

‫ר' יהודה ב"ר סימון ור' ברכיה פתרו מקרא זה במשה‪ ,‬שאמר להקב"ה‪'. </b> ,‬הגידה לי וגו>‪<b‬‬
‫רבש"ע‪ ,‬הודיעני מי ומי הרועים שאתה מעמיד על בניך אחרי‪ ,‬מאי משמע‪ ,‬הגידה לי וגו'‪ ,‬אומה‬
‫>‪ <sup‬זו שנתתי נפשי עליה איכה תרעה – בימות החמה‪ ,‬איכה תרביץ בצהרים – בימות הגשמים‬
‫יחס ימות החמה להפעל מרעה מפני שהם מסוגלים למרעה‪ ,‬וימות >"‪</sup><i class="footnote‬קט‬
‫‪.‬הגשמים לרביצה ג"כ מפני שהם מוכשרים לזה‬
‫איכה תרעה בימי מלכיות‪ ,‬איכה תרביץ בצהרים בשעבוד מלכיות‪ ,‬אמר ליה הקב"ה‪ ,‬צאי לך ‪</i>,‬‬
‫יתכן דסמיך בלשון תשובה זו על מ"ש >"‪</sup><i class="footnote‬קי>‪' <sup‬בעקבי הצאן וגו‬
‫בספרי ברכה עה"פ ויראהו את כל הארץ שהראה לו פרנסי כל דור ודור‪ ,‬והפרנסים מכונים בשם‬
‫עקבי הצאן‪ ,‬מפני שהעם הולכים לרגלם ובעקבם‪ ,‬וא"כ הוי זה תשובה לשאתו מי ומי הרועים‬
‫‪.‬וכו' וכן הוא בתרגום‪ ,‬וע"ע בפסוק הבא השייך לענין דרשה זו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬מהו שלמה‪ ,‬רבי עזריה אומר‪ ,‬שלא אעשה למה בעיני חביריך על עדריהון>‪. </b‬שלמה>‪<b‬‬
‫תרגום תהו – למה‪ ,‬וכן תרגם ויהבלו )מ"ב י"ז ט"ו( והוו >"‪</sup><i class="footnote‬קיא‬
‫‪.‬ללמה‪ ,‬ור"ל שלא אהיה נעשה להבל וללמה בעיני אוה"ע שנקראים חבירים‪ ,‬כבאות הסמוך‬
‫‪</sup><i‬קיב>‪ <sup‬שלא יהא חילול שמים כשעדר בניך בצרה ועדרי חביריך ברוחה >‪</i‬‬
‫אוה"ע מכונים בשם חבר ע"ש הכתוב בתהלים )צ"ד כ'( היחברך כסא הוות >"‪class="footnote‬‬
‫]עי' בסמוך אות קי"ד[‪ ,‬וע' בגיטין י"ז א' ברש"י ותוס' שעמלו בבאור שם חברי במ"ש שם‬
‫‪.‬והאידנא דאתו חברי‪ ,‬ולפי מש"כ דהוא כנוי לאוה"ע עולה הענין שם כהוגן‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' חלבו בשם רבי הונא אמר‪ ,‬שלמה אהיה כעוטיה – שלא אהיה כאבל >‪. </b‬שלמה אהיה כעטיה>‪<b‬‬
‫)שם(>‪.<br‬הזה שהוא עוטה על שפמו ובוכה כמש"נ )פ' תזריע ( ועל שפם יעטה‬

‫שלא אהיה כרועה זה שנכנסו זאבים לתוך עדרו ובקעוהו ועטה את >‪. </b‬שלמה אהיה כעטיה>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קיג>‪ <sup‬בגדו ויצא‪ ,‬היך מה דאת אמר )ירמיהו מ״ג‪:‬י״ב( ועטה את ארץ מצרים‬
‫‪.‬וסיפא דקרא כאשר יעטה הרועה את בגדו>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבנן אמרי‪ ,‬שלמה אהיה כעוטיה‪ ,‬שלא יראו בניך שצרתך צרה ויטו >‪. </b‬שלמה אהיה כעטיה>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬מאחריך וידבקו בעדרי חביריך‪ ,‬היך מה דאת אמר )תהלים צ"ד( היחברך כסא הוות‬
‫ופירש"י שם היוכלו להדמות לך האומות היוצרים צלמים >"‪</sup><i class="footnote‬קיד‬
‫‪.‬ומסכים של עמל‪ ,‬וע' משכ"ל אות קי"ב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬כשאני הולך אצל חביריך וישאוני על עדריהון מה אני משיבן>‪. </b‬על עדרי חביריך>‪<b‬‬
‫כאן מכוין בשם חבריך לאברהם יצחק ויעקב‪ ,‬ע"ש הכתוב רעך >"‪</sup><i class="footnote‬קטו‬
‫‪.‬ורע אביך א תעזוב‪ ,‬ועדריהון כנוי לישרא‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 8‬‬

‫‪</sup><i‬קטז>‪ <sup‬היפה שבנביאים‪ ,‬המעולה שבנביאים>‪. </b‬היפה בנשים>‪<b‬‬

‫‪.‬כנוי למשה שהוא גדול שבנביאים‪ ,‬כפי שיתבאר בדרשות הבאות>"‪class="footnote‬‬
‫ולמה נמשלו הנביאים בנשים‪ ,‬מה אשה אינה מתביישת לתבוע צרכי ביתה מבעלה כך ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬קיז>‪ <sup‬הנביאים אינם מתביישים לתבוע צרכיהן של ישרא מאביהם שבשמים‬
‫טעם הדבר משום דלכן אינה מתביישת לתבוע צרכי הבית מבעלה משום דיודעת >"‪class="footnote‬‬
‫היא דצרכי הבית נוגעים גם לו‪ ,‬כך יודעים הנביאים שצרכי ישרא הם נוגעים כביכול גם‬
‫‪.‬להקב"ה‪ ,‬כי ישרא וקוב"ה חד הוא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' איעור אומר ]אמר ליה הקב"ה למשה[‪ ,‬מחררה שנטלו ישרא ממצרים >‪. </b‬צאי לך בעקבי>‪<b‬‬
‫ואכלו ממנה ל"א יום אתה יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב‪ ,‬שנאמר )תהילים ע״ב‪:‬ט״ז( יהי‬
‫עקב הוא כנוי לסוף כל הענין‪ ,‬לפי שהוא >"‪</sup><i class="footnote‬קיח>‪ <sup‬פסת בר בארץ‬
‫סוף מחלקי הגוף‪ ,‬וכאן מרמז לעקבא דמשיחא‪ ,‬כלומר לקץ הימים‪ ,‬ודרשה זו והבאות אחריה‬
‫בענין זה כולן לכונה אחת נועדו‪ ,‬כי לפי המתבאר בפסוק הקודם בדרשה הגידה לי שאהבה נפשי‬
‫שא משה מהקב"ה איכה ירעה ויפרנס את ישרא לעתיד‪ ,‬ועל זה השיב לו הקב"ה ראי איך הייתי‬
‫מפרנסם במדבר ושוב לא תתפלא איך אפרנסם לעתיד‪ ,‬וכל הדורשים כאן ובדרשות הבאות סמך כל‬
‫אחד על פרט אחד ניסי מכלכלת הקב"ה את ישרא במדבר‪ ,‬הדורש הזה ]ר' איעזר[ תפס הספקת‬
‫החררה לל"א יום ]ויש בזה גירסות שונות[‪ ,‬ור' עקיבא בדרשה הבאה תפס ענין ענני כבוד‪,‬‬
‫‪.‬ורבנן בדרשה שבסמוך תפסו אכילת המן‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר"ע אומר‪] ,‬אמר ליה הקב"ה למשה[‪ ,‬ממה שהקפתי אותם בענני כבוד >‪. </b‬צאי לך בעקבי>‪<b‬‬
‫במדבר אתה יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב‪ ,‬שנא' )ישעיהו ד׳‪:‬ו׳( וסוכה‪ ,‬תהיה לצל יומם‬
‫‪.‬עיין מש"כ באות הקודם וצרף לכאן>"‪</sup><i class="footnote‬קיט>‪<sup‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבנן אמרי‪] ,‬אמר ליה הקב"ה למשה[‪ ,‬ממה שהאכלתים במדבר את המן >‪. </b‬צאי לך בעקבי>‪<b‬‬
‫שהיה מתוק מדבש וחלב אתה יודע מה אני עושה להם בסוף בעקב שנאמר )יוא ד׳‪:‬י״ח( והיה ביום‬
‫עיין מש"כ לעיל באות קי"ח וצרף>"‪</sup><i class="footnote‬קכ>‪ <sup‬ההוא יטפו ההרים עסיס‬
‫‪.‬לכאן‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר גוריון‪ ,‬בזמן שצדיקים בדור הם נתפסים על עון הדור‪ ,‬ובזמן שאין >‪. </b‬בעקבי הצאן>‪<b‬‬
‫צדיקים תינוקות של בית רבן נתפסים‪ ,‬ומאי קרא‪ ,‬אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי‬
‫>‪ <sup‬הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים‪ ,‬ואמרינן גדיים הממושכנים על הרועים‬
‫ר"ל הגדיים שהם ממושכנין להיות נתפסים במקום צדיקי הדור‪</sup><i class="footnote">,‬קכא‬
‫ויתכן דמפרש המלה על כמו אחר‪ ,‬וכמו על עולת התמיד‪ ,‬ור"ל אחר משכנות הרועים ]הצדיקים[‪,‬‬
‫‪'.‬נתפסים הגדיים‪ ,‬התנוקות שמכונים בשם גדיים כמבואר בברכות ס"ג א‬
‫)'שבת ל"ג ב(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ליה הקב"ה למשה‪ ,‬סוף כל הצאן לצאת ממצרים ואתה יוצא באחרונה‪. </b> ,‬בעקבי הצאן>‪<b‬‬
‫גם דרשה >"‪</sup><i class="footnote‬קכב>‪ <sup‬ולמה כן‪ ,‬לפי שהיה עסוק בלקיחת עצמות יוסף‬
 ‫זו י"ל כי היא מכוונת לתשובה לשאת משה להקב"ה ]פסוק הקודם[ איכה ירעה ויפרנס לישרא‬
‫לעתיד‪ ,‬על זה השיב לו הקב"ה‪ ,‬כי לא יאמין אשר אך בו במשה בטחו ישרא אא הם בוטחים בה'‬
‫והוא יפרנסם‪ ,‬וראיה שהרי גם ממצרים יצאו בלעדו‪ ,‬שהוא נשתהה שם להתעסק בעצמות יוסף‪ ,‬ואו‬
‫‪.‬היה כל בטחונם בו היו מחכים עליו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קכג>‪ <sup‬אמר ליה הקב"ה למשה‪ ,‬סוף כל הדור למות ואת כותהון>‪. </b‬בעקבי הצאן>‪<b‬‬
‫זו היתה בתשובה לשאתו ע"ד כניסתו לא"י והשיב לו צאי לך בעקבי הצאן‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪.‬כמו שכל אותו הדור מתו במדבר כך ימות הוא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫תניא‪ ,‬א"ר אעזר ב"ר צדוק‪ ,‬אראה בנחמה אם לא ראיתי את בתו של >‪. </b‬ורעי את גדיותיך>‪<b‬‬
‫נקדימון בן גוריון שהיתה מלקטת שעורים מבין טלפי סוסים‪ ,‬וקראתי עליה מקרא זה‪ ,‬אם לא‬
‫תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך ‪,‬א תקרא גדיותיך אא גויותיך‬
‫‪'.‬בצירוף א"ט ב"ח ג"ז ד"ו‪ .‬והד' מתחלף בו>"‪</sup><i class="footnote‬קכד>‪<sup‬‬
‫)'כתובות ס"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר חלבו‪ ,‬בשעה שהיה משה מפייס ומתחנן לפני הקב"ה שיכנס לארץ‪. </b> ,‬ורעי את גדיתיך>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קכה>‪ <sup‬אמר ליה‪ ,‬ורעי את גדיותיך‪ ,‬גדיים נכנסים‪ ,‬תיישים אין נכנסים‬
‫לפי הפשט הוי הלשון גדיים ותיישים משל לדור הצעיר של המדבר דדור >"‪class="footnote‬‬
‫הקודם‪ ,‬והוי הכונה שהדור הצעיר יכנס לארץ ולא הדור הקודם וכמ"ש בפ' דברים אם יראה וגו'‬
‫הדור הרע הזה וגו'‪ ,‬אבל לא נתבאר מה שייכות זה לדברי הקב"ה בתשובה לבקשת משה אדות‬
‫הכניסה לארץ‪ .‬ונראה דמכוון הענין בכלל למ"ש במ"ר פ' חקת פ' י"ט‪ ,‬אמר הקב"ה למשה באיזה‬
‫פנים אתה מבקש ליכנס לארץ‪ ,‬משל לרועה שיצא לרעות צאנו של מלך ונשבית הצאן‪ ,‬בקש הרועה‬
‫ליכנס לפלטרין של מלך‪ ,‬א"ל המלך‪ ,‬עכשיו יאמרו הבריות‪ ,‬השבית הצאן ואתה נכנסת לפלטרין‪,‬‬
‫אף כאן וכי שבחך הוא שהוצאת ס' רבוא וקברתם במדבר ואתה נכנס לארץ‪ ,‬עכשיו יאמרו אין‬
‫לדור המדבר חלק לעוה"ב‪ ,‬הלא תהא בצדן ותבא עמהם וכו'‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ולפי"ז מתבאר שהשיב צו‬
‫הקב"ה ורעי את גדיותיך‪ ,‬היינו הדור שרעית אותו במדבר בחייך ועתה הם תיישים תרעי אותו‬
‫במיתתך‪ ,‬והיינו שתהיה קבור אצלם ותבא עמהם לעוה"ב‪ ,‬והוי הפי' גדיים נכנסים הדור הצעיר‬
‫‪.‬שקם עתה‪ ,‬ותיישים הוא הדור שרעה אותם משה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫אומר לך עד מחי אהה קיים על עמי והרעה ‪],‬אמר ליה הקב"ה למשה[>‪. </b‬על משכנות הרעים>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬בם‪ ,‬על משכנות הרועים‪ ,‬על ארעיהון של רעים וקשים שהיו בהם‪ ,‬זה סיחן ועוג‬
‫דריש רועים מלשון תרועם בשבט ברזל‪ ,‬וגם מענין רעים‪ ,‬וזה >"‪</sup><i class="footnote‬קכו‬
‫‪.‬היה בסיחן ועוג שהיו רעים וקשים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 9‬‬

‫אמר פרעה‪ ,‬לא ארכב על סוס זכר שהרג את בעליו במלחמה‪ ,‬אא >‪. </b‬לססתי ברכבי פרעה>‪<b‬‬
‫עיין בסמוך אות קכ"ט וצרף >"‪</sup><i class="footnote‬קכז>‪ <sup‬הריני רוכב על סוסה נקבה‬
‫‪.‬לכאן‪ ,‬והמפרשים פרשו בענין אחר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו דמיתיך – שתקתיך‪ ,‬בשעה שרדפו מצרים אחרי ישרא היו ישרא >‪. </b‬דמיתיך רעיתי>‪<b‬‬
‫רומזים למצרים מפחד ואומרים להם אחריכם אנו הולכים‪ ,‬אמר להם הקב"ה‪ ,‬סבורים אתם שאין בי‬
‫‪</sup><i‬קכח>‪ <sup‬כח לפדותכם‪ ,‬דומו לכם‪ ,‬הדא הוא דכתיב ה' ילחם לכם ואתם תחרישון‬
‫‪.‬ודריש דמיתיך מלשון וידם אהרן‪ ,‬ודמו סלה>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫לפי שהיו גלי הים נדמים לסוסים נקבות ומצרים לסוסים זכרים >‪. </b‬דמיתיך רעיתי>‪<b‬‬
‫קרוב יותר לפרש >"‪</sup><i class="footnote‬קכט>‪ <sup‬מזוהמים ורצו אחריהם עד ששקעום בים‬
‫מה שכתוב ומצרים לסוסים זכרים מזוהמים‪ ,‬כי היו הסוסים עצמם זכרים מזוהמים‪ ,‬ומכיון‬
‫‪.‬שהגלים נדמו להם לסוסים נקבות היו להוטים ורצים אחריהם לים‪ ,‬וא"כ הוי קצור לשון במדרש‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו רעיתי‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬מפרנסתי הם‪ ,‬שירעו איתי בשני תמידין בכל יום‪. </b> ,‬רעיתי>‪<b‬‬
 ‫בתמיד של שחר על עבירות שנעשו בלילה ובתמיד של בין הערבים על עבירות שנעשו ביום‪ ,‬ולא‬
‫‪</sup><i‬קל>‪ <sup‬היה אדם לן בירושלים ועון בידו‪ ,‬הדא הוא דכתיב )ישעיה א'( צדק ילין בה‬
‫‪.‬כי הקרבנות הם מזון להנפש ומאחדים את נפשות ישרא להקב"ה>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫שקבלו את התורה‪ ,‬שאו לא>‪. </b‬רעיתי>‪<b‬‬ ‫דבר אחר מהו רעיתי‪ ,‬אמר הקב"ה רעיתי של עולמי הם‬
‫קבלוה הייתי מחזיר את העולם לתהו ובהו‬ ‫ודריש רעיתי >"‪</sup><i class="footnote‬קלא>‪<sup‬‬
‫את התורה לא היה מתקיים העולם‪ ,‬וכמ"ש‬ ‫מלשון רעי ושותפי הם בבריאת עולמי כי אם לא קבלו‬
‫אם יקבלו ישרא את התורה מוטב ואם לאו‬ ‫בשבת פ"ח א' תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית‪,‬‬
‫‪.‬יחזור אותם לתהו ובהו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 10‬‬

‫דכשם שלחיים הללו לא נבראו אא לדבור‪ ,‬כך ‪],‬או משה ואהרן[>‪. </b‬נאוו לחייך בתורים>‪<b‬‬
‫ר"ל לדבר א בני ישרא >"‪</sup><i class="footnote‬קלב>‪ <sup‬משה ואהרן לא נבראו אא לדבור‬
‫תורה ומצות‪ .‬ובאהרן י"ל עוד הכונה שנברא לדבר א פרעה כמש"כ בתורה ואהרן אחיך יהיה‬
‫‪.‬נביאך – ות"א מתורגמנך‬
‫בתורים – בשני תארים‪ ,‬שתוארן טובה זה על זה‪ ,‬זה שמח בגדולתו של זה וזה בגדולתו ‪</i>,‬‬
‫ר"ל וזה שהוא שמח לבו טוב עליו‪ ,‬וכשלבו טוב >"‪</sup><i class="footnote‬קלג>‪ <sup‬של זה‬
‫הוי תוארו טוב‪ .‬והא דשמחו זה בזה‪ ,‬הנה משה שמח בגדולתו של אהרן פשוט הוא דבודאי לא‬
‫קינא בגדולתו שהרי הוא היה גדול ממנו‪ ,‬ובמדרש סמך בזה עוד על איזה פסוק‪ ,‬ואהרן ששמח‬
‫‪.‬בגדולתו של משה מפורש בתורה )פ' שמות( וראך ושמח בלבו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫בשתי תורות‪ ,‬בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה‪ ,‬דבר אחר בתורים – >‪. </b‬נאוו לחייך בתורים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קלד>‪' <sup‬בתורות הרבה‪ ,‬כמש"נ זאת תורת העולה‪ ,‬זאת תורת המנחה וכו‬
‫כי הלחיים לא נבראו אא לדבור‪ ,‬כבדרשה הקודמת‪ ,‬והיינו נאוו לחייך >"‪class="footnote‬‬
‫בתורים‪ .‬ומה שבא בזה השם תורים במקום תורות‪ ,‬לא יפלא‪ ,‬דכן מצינו נפשים במקום נפשות‬
‫‪).‬יחזקא י"ג(‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬או סופרים ומלמדי תנוקות באמונה‪ ,‬ואו הרבנים>‪. </b‬נאוו לחייך בתורים>‪<b‬‬
‫גם דרשה זו נסמכת על הדרשה שלמעלה שלחיים לא נבראו אא >"‪</sup><i class="footnote‬קלה‬
‫‪.‬לדבור‪ ,‬וכל אה שחשיב ענינם הוא הדבור‪ ,‬ודריש תורים מלשון תורה‪ ,‬הוראה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫בתורים – כמש"נ )אסתר ב׳‪:‬י״ב( ובהגיע תור‪ ,‬ואימתי הוא‪ ,‬בשעה>‪. </b‬נאוו לחייך בתורים>‪<b‬‬
‫שקורין בד"ת בתוריהון ]במועדיהון[‪ ,‬הלכות פסח בפסח‪ ,‬הלכות עצרת בעצרת‪ ,‬הלכות חג בחג‬
‫‪.‬כמש"כ באות הקודם>"‪</sup><i class="footnote‬קלו>‪<sup‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬או סנהדרין שהיו חורזים דבריהם כלוניא של מרגליות>‪. </b‬צוארך בחרוזים>‪<b‬‬
‫לוניא הוא בלע"ז שם חוט‪ ,‬ודרך החרוזים שחורזים דברים >"‪</sup><i class="footnote‬קלז‬
‫מנוקבים על החוט כמו חרוזות דגים או מרגליות‪ ,‬וצוארך הוא כנוי לסנהדרין‪ ,‬דכמו שהצואר‬
‫הוא נוי ותפארת הגוף כמו שדריש לקמן בפסוק כמגדל דוד צוארך‪ ,‬כך הסנהדרין הם פארם‬
‫וכבודם של ישרא‪ .‬והכונה או סנהדרין שמסדרים דבריהם בסדר נכון וישר כחרוזות של מרגלית‪,‬‬
‫‪.‬והוא ע"ד הלשון בעלמא פה מפיק מרגלית‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫או התנוקות‪ ,‬או התלמידים שחוזרין צואריהן לשמוע דברי תורה כאדם >‪. </b‬צוארך בחרוזים>‪<b‬‬
‫כלומר שחוזרין צואריהן >"‪</sup><i class="footnote‬קלח>‪ <sup‬שלא שמע דברי תורה מימיו‬
‫לשמוע תורה מפי הרב‪ ,‬ודריש בחרוזים כמו בחוזרים‪ ,‬בחלוף אותיות כמו כבש כשב‪ ,‬שמלה שלמה‪,‬‬
‫‪.‬אנקה נאקה‪ ,‬זעוה זועה‪ ,‬עולה עלוה‪ ,‬לשון עלגים נלעג לשון‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כבשעה שהיה ]ר' אבא בר קומי וחביריו[ חורזים בדברי תורה ומתורה >‪. </b‬צוארך בחרוזים>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬לנביאים ומנביאים לכתובים והאש מלהטת סביבם והיו הדברים שמחין כנתינתן מסיני‬
‫כלומר מלקטים ומבררים ומסדרים כל ענין מד"ת מה ששייך לו >"‪</sup><i class="footnote‬קלט‬
‫מנביאים וכתובים על הסדר‪ .‬וענין להטת האש הוא לשון מליצי לתאר התלהבות הלומדים בכל‬
‫רגשות הנפש‪ ,‬וכעין שאמרו בסוכה כ"ח א' אמרו עליו על יונתן בן עוזיא שבשעה שהיה יושב‬
‫ועוסק בתורה כל עוף הפורח עליו נשרף‪ ,‬והוא משל על גודל ההתלהבות‪ ,‬ועיי"ש בתוס'‪ .‬וענין‬
‫שמחת הדברים כנתינתן מסיני הכונה שהתכונו לאמיתה של תורה כמו שנתנה מסיני‪ .‬ובאור שם‬
‫‪.‬צוארך לכאן עיין מש"כ לעיל אות קל"ז וצרף לכאן‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' חמא ב"ר חנינא אמר‪ ,‬או פרשיות של תורה שהן חרוזות זו בזו >‪. </b‬צוארך בחרוזים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קמ>‪ <sup‬ומושכות זו בזו ומדלגות זו מזו ודומות זו לזו וקרובות זו לזו‬
‫וצואר כנוי לתורה‪ ,‬דכמו שהצואר הוא נוי ותפארת הגוף כך התורה תפארתן >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬של ישרא‪ ,‬וכמש"כ לעיל אות קל"ז‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קמא>‪ <sup‬יהודה ברבי אומר‪ ,‬או הנביאים>‪. </b‬צוארך בחרוזים>‪<b‬‬

‫גם בזה שייך תואר צואר שהוא נוי הגוף כך הנביאים הם תפארת ישרא‪ ,‬ועם >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬זה דרכם לדבר במשקלים ובחרוזים‪ ,‬וזהו – צוארך בחרוזים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 11‬‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬קמב>‪ <sup‬זו התורה‪ ,‬זה הכתב והכתובים>‪. </b‬תורי זהב>‪<b‬‬

‫שנכתבו בשורות כתורי זהב‪ ,‬והתורה נקראת זהב‪ ,‬ובתיבת תורי נרמזה התורה וכמש"כ לעיל אות‬
‫‪.‬קל"ה‪ ,‬ועיין עוד בסמוך אות קמ"ז‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קמג>‪ <sup‬זו ביזת הים‪ ,‬עם נקודות הכסף – זו ביזת מצרים>‪. </b‬תורי זהב>‪<b‬‬
‫דביזת מצרים לגבי ביזת הים המרובה היתה נחשבת בערך נקודות כסף לגבי >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬תורי זהב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫זה המשכן‪ ,‬כמש"נ ואת הקרשים תצפה זהב‪ ,‬עם נקודות הכסף – כמש"נ ווי >‪. </b‬תורי זהב>‪<b‬‬
‫והווים והחשוקים לגבי הקרשים >"‪</sup><i class="footnote‬קמד>‪ <sup‬העמודים וחשוקיהם כסף‬
‫‪.‬המוזהבים הם כערך נקודות כסף לגבי תורי זהב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי ברכיה אומר‪ ,‬תורי זהב זה הארון‪ ,‬כמש"נ וצפית אותו זהב טהור‪ ,‬עם >‪. </b‬תורי זהב>‪<b‬‬
‫עיין >"‪</sup><i class="footnote‬קמה>‪ <sup‬נקדות הכסף או שני העמודים לפניו שהיו של כסף‬
‫‪.‬לקמן פרשה ז' בפסוק אפריון עשה לו וגו' עמודיו עשה כסף‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' אבא בר כהנא אמר‪ ,‬או האותיות שבתורה‪ ,‬רבי אחא אמר‪ ,‬או >‪. </b‬עם נקדות הכסף>‪<b‬‬
‫מוסב על הדרשה דלעיל >"‪</sup><i class="footnote‬קמו>‪ <sup‬התיבות‪ ,‬ויש אומרים זה השרטוט‬
‫תורי זהב זו התורה‪ ,‬וכאן מוסיף‪ ,‬כי גם בחיצוניותה‪ ,‬של התורה נרמזים רמזים וסודות כמו‬
‫בפנימיותה‪ .‬והם באותיותיה ובתיבותיה‪ .‬ואמנם הם לגבי פנימיותה כמו ערך נקודות כסף לגבי‬
‫תורי זהב‪ .‬ויש אומרים דנקודות הכסף הוא השרטוט שמיפה את הכתב כמו נקודות כסף את החפץ‪.‬‬
‫ומבואר מזה דשרטוט הלכה היא ומעכבת‪ ,‬ועי' מש"כ בזה בתו"ת פרשה בשלח בפסוק זה אי‬
‫‪.‬ואנוהו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר נקודות הכסף זה שיר השירים‪ ,‬מלה חתומה ומלה מסיימה>‪. </b‬עם נקדות הכסף>‪<b‬‬
‫למעלה דריש תורי זהב או הכתובים וכאן דריש נקודות >"‪</sup><i class="footnote‬קמז>‪<sup‬‬
‫הכסף זה שיר השירים‪ ,‬והבאור הוא‪ ,‬כי לעומת זה שכל הכתובים מבוארים ענינם בפנימיות‬
‫כונתם כמו בלשונם החיצוני‪ ,‬הנה מגילת שה"ש כל ענינה הפנימי סתום וחתום‪ ,‬וניכר רק שנכתב‬
‫במשל ורמז וסוד‪ ,‬וכל מלה ממנה חתומה וסתומה‪ ,‬ואעפ"כ ידוע הוא כי היא נכבדה מאד‬
‫ומסויימה כדבר המסויים‪ ,‬וזהו הפי' מלה חתומה ומלה מסיימה‪ ,‬כלומר כל מלה היא חתומה ועם‬
‫‪.‬זה היא מצויינה ומסויימה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬
‫‪Verse 12‬‬

‫‪</sup><i‬קמח>‪ <sup‬אמר עולא‪ ,‬עלובה כלה שמזנה בתוך חופתה>‪'. </b‬עד שהמלך וגו>‪<b‬‬
‫משל הוא לישרא‪ .‬שבעוד שעמדו בסיני עשו את העגל‪ ,‬כך פירש"י‪ ,‬וצ"ל >"‪class="footnote‬‬
‫דהלשון שעמדו לאו דוקא הוא‪ ,‬שהרי מעשה העגל היתה לאחר העמידה בסיני‪ ,‬אא ר"ל כשעמדו‬
‫בענין מעמד הר סיני והיינו בקבלת התורה‪ ,‬שאז היה משה במרום לקבל הלוחות‪ ,‬ועיין ברש"י‬
‫‪.‬גיטין ל"ו ב' בענין זה‬
‫פירש"י>"‪</sup><i class="footnote‬קמט>‪ <sup‬מאי קרא עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו ‪</i>,‬‬
‫בושמי עזב ריחו הטוב‪ ,‬ויתפרש נתן כמו ולא נתן סיחן את ישרא וגו' )פ' חקת(‪ .‬והוכרח רש"י‬
‫לפרש כן ולא פירש נתן ריחו היינו ריח רע כמו שהוא במדרש כאן‪ ,‬י"ל משום דהלשון ריחו‬
‫]בו"ו הכנוי[ משמע ריחו המסוגל לו בטבע והוא ריח טוב‪ ,‬ולכן פי' נתן כמו עזב‪ .‬ואמנם לא‬
‫נתבאר מה הכריחו להדורש לפרש הלשון נתן ריחו במובן כזה ולא למעליותא שנתן ריחו הטוב‪,‬‬
‫וצ"ל דבא בזה רק להסמיך בפסוק זה גוף הענין ממעשה העגל סמוך לזמן מת"ת כמש"כ באות‬
‫הקודם‪ ,‬ואחרי דאפשר לפרש הלשון נתן במובן עזב כמש"כ‪ ,‬ולכן מצא מקום לדרשו בענין אחר‪,‬‬
‫‪.‬ועיין במדרש כאן‬
‫>‪ <sup‬אמר רבא ואע"פ כן‪ ,‬עדיין חביבותיה גבן‪ ,‬דכתיב נתן ולא כתיב הסריח ‪</i>,‬‬
‫ר"ל אע"פ שהכתוב מספר בקלקלתן של ישרא ובגנותן אעפ"כ הראה>"‪</sup><i class="footnote‬קנ‬
‫לשון חבה שלא כתב הסריח‪ ,‬וכתבו התוס' אע"פ דאית ליה למכתב לשון מעליא‪ ,‬מ"מ הוי מצי‬
‫למכתב עזב‪ .‬עכ"ל‪ .‬והנה אע"פ דמצינו לשון סרח ולא דייקינן שם‪ ,‬כמו )ירמיהו מ״ט‪:‬ז׳(‬
‫‪.‬נסרחה חכמתם‪ ,‬י"ל דשאני התם דאיירי באדום‪ ,‬ולא קפיד הכתוב ללישנא מעליא‬
‫)'שבת פ"ח ב(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי ביקש מר' פרידה להראות לו האשכול שבכרמו‪ ,‬ועודנו היה רחוק >‪'. </b‬עד שהמלך וגו>‪<b‬‬
‫ממנו נראה לו כמין שור‪ ,‬אמר ליה רבי‪ ,‬האין השור הזה מחבל כרמך‪ ,‬אמר ליה ר' פרידה‪ ,‬השור‬
‫הזה שאתה רואה הוא האשכול‪ ,‬קרא עליו‪ ,‬עד שהמלך במסבו נרדי נתן ריחו‪ ,‬בית המקדש חרב‬
‫ר"ל שהיה >"‪</sup><i class="footnote‬קנא>‪ <sup‬ואתה הנך בקשיותך‪ ,‬מיד נבלע אותו האשכול‬
‫מתמה שאע"פ שהמלך במסבו – ברקיע‪ ,‬כי סלק את שכינתו מהתחתונים‪ ,‬שביהמ"ק חרב‪ ,‬היתכן שעוד‬
‫הכרם יתן ריח ושמנות כל כך עד שיהיה אשכול שבו גדול כשור‪ ,‬ומיד כשאמר כך נבלע האשכול‬
‫‪.‬בארץ כי נתן עיניו בו‬
‫)ירושלמי פאה פ"ז ה"ג(>‪</i>.<br‬‬

‫עד שהקב"ה במסבו ברקיע נתנו ישרא ריח טוב לפני הר סיני ואמרו כל>‪'. </b‬עד שהמלך וגו>‪<b‬‬
‫אשר דבר ה' נעשה ונשמע‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬עד שהקב"ה במסבו ברקיע כבר הר סיני מתמר באור‪ ,‬דבר‬
‫‪</sup><i‬קנב>‪ <sup‬אחר‪ ,‬עד שהקב"ה במסבו ברקיע כבר וישכן כבוד ה' על הר סיני‬
‫ומרומו זה בלשון נרדי נתן ריחו‪ ,‬נתן ריח באור‪ ,‬ומצינו לשון ריח נופל >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬באש‪ ,‬וריח נור )דניא ג'(‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫עד שהקב"ה במסבו ברקיע ירד והציל לאברהם אבינו מתוך כבשן האש‪'. </b> ,‬עד שהמלך וגו>‪<b‬‬
‫וכנראה דריש >"‪</sup><i class="footnote‬קנג>‪ <sup‬שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים‬
‫סמיכות הכתוביס נתן ריחו צרור המור ועפ"י הדרשה שבסמוך דצרור המור מוסב על אברהם‪,‬‬
‫‪.‬ודריש דכמו המיר שאינו מפיח ריחו אא באור כך נראה צדקתו של אברהם לאחר שיצא מכבשן האש‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' ברכיה אומר‪ ,‬במשה משתעי קרא שנקרא מלך‪ ,‬דכתיב ויהי בישרון >‪'. </b‬עד שהמלך וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קנד>‪ <sup‬מלך‪ ,‬והכי קאמר‪ ,‬עד שמשה במסבו כבר וידבר אהים את כל הדברים האה‬
‫ר"ל עודו מכין עצמו ואת מסביו את ישרא לקבלת התורה כבר החל הקב"ה >"‪class="footnote‬‬
‫להשמיע דברו‪ ,‬ויתכן הכונה עפ"י מ"ש בכתובות ס"ב ב' שהיה הקב"ה תאב כביכול להשרות‬
‫‪.‬שכינתו בישרא טרם בא מועד המוגבל‪ ,‬יעו"ש ולפנינו בתו"ת פ' בשלח בפ' תביאמו ותטעמו‬
‫ור' הושעיא אמר‪ ,‬עד שהקב"ה במסבו ברקיע כבר הקדים הוא‪ ,‬דכתיב )פ' יתרו( ויוצא ‪</i>,‬‬
‫ר"ל עד שהספיק הקב"ה כביכול>"‪</sup><i class="footnote‬קנה>‪ <sup‬משה את העם לקראת האהים‬
‫‪.‬לרדת משמים על הר סיני כבר נזדרז משה והוציא לפניו את ישרא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' אבהו דריש‪ ,‬עד שמשה וישרא מסובים ואוכלים פסחיהם במצרים כבר >‪'. </b‬עד שהמלך וגו>‪<b‬‬
‫הקדים הקב"ה‪ ,‬שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור וגו'‪ ,‬ור' יודן אמר‪ ,‬עד שחזקיהו‬
‫וסיעתו אוכלים פסחיהם בירושלים כבר הקדים הקב"ה בלילה ההוא‪ ,‬שנאמר )מלכים ב י״ט‪:‬ל״ה(‬
‫ודריש>"‪</sup><i class="footnote‬קנו>‪ <sup‬ויהי בלילה ההוא ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור‬
‫‪.‬במסבו מלשון הסיבה כדין הפסח שנאכל בהסיבה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 13‬‬

‫א"ר יהושע בן לוי‪ ,‬מאי דכתיב צרור המור דודי לי בין שדי ילין‪'. </b> ,‬צרור המר וגו>‪<b‬‬
‫אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אע"פ שמיצר ומימר לי דודי אפילו הכי בין שדי ילין‬
‫קאי על זמן מעשה העגל ובנין המשכן שהיו סמוכים >"‪</sup><i class="footnote‬קנז>‪<sup‬‬
‫זל"ז‪ ,‬ור"ל אע"פ שאמר הקב"ה הורד עדיך‪ ,‬אעפ"כ אמר מיד לעשות לו משכן וצמצם שכינתו בין‬
‫שני הבדים‪ .‬או דמכוין לזמן הגלות‪ ,‬ואמר דאפילו באותו הזמן לא יסיר כביכול השגחתו‬
‫‪.‬מעליהם‪ ,‬וכמ"ש כל מקום שגלו ישרא שכינה עמהם )ע' מגילה כ"ט א'( והיינו בין שדי ילין‬
‫)'שבת פ"ח ג(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי עזריה בשם ר' יהודה פתר מקרא זה באברהם אבינו‪ ,‬מה המור הזה >‪'. </b‬צרור המר וגו>‪<b‬‬
‫דכתיב )שמות ל'( בשמים ראש מר >"‪</sup><i class="footnote‬קנז>‪ <sup‬ראש לכל מיני בשמים‬
‫‪.‬דרור וגו' ומדחשיב אותו בראשונה משמע שהוא ראש לכל הבשמים המובחרים‬
‫כך אברהם ראש לכל הצדיקים‪ ,‬ומה המור הזה אין ריחו מפיח אא באור כך אברהם לא נודעו >‪</i‬‬
‫מעשיו עד שהושלך לכבשן האש‪ ,‬ומה המור הזה כל מי שלקטו מתמררות ידיו‪ ,‬כך אברהם היה ממרר‬
‫עצמו ומסגף עצמו ביסורים‪ ,‬בין שדי ילין – שהוא מותאם בין שכינה למלאך‪ ,‬שנאמר וירא וירץ‬
‫מותאם לשון תאומים‪</sup><i class="footnote">,‬קנח>‪ <sup‬לקראתם‪ ,‬וירא בשכינה וירץ למלאך‬
‫כלומר מתווך וממוצע ביניהם‪ ,‬ומדייק מדכתיב וירא וירא שני פעמים‪ ,‬וישא עיניו וירא והנה‬
‫‪.‬שלשה אנשים נצבים עליו וירא וירץ לקראתם‪ ,‬ודריש דוירא השני מוסב לשכינה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' יוחנן פתר קרא בקטרת בית אבטינוס‪ ,‬צרור המור זה אחד מאחד עשר>‪'. </b‬צרור המר וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קנט>‪ <sup‬סממנים שנותנין בה‪ ,‬בין שדי ילין – שהיתה מצומצמת בין שני בדי הארון‬
‫שראשי הבדים בולטין בפרוכת כשדי אשה‪] ,‬ע' בדרשה הסמוכה[‪ ,‬ובית >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬אבטינוס היה ממונה על מעשה הקטורת‪ ,‬לפי שהיו מצויינים בהכנתה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫תניא‪ ,‬ויראו ראשי הבדים )מ"א ח'( יכול לא יהיו זזין ממקומן‪ ,‬ת"ל >‪. </b‬בין שדי ילין>‪<b‬‬
‫ויאריכו הבדים‪ ,‬יכול יהיו מקורעין בפרכת ויוצאין‪ ,‬ת"ל ולא יראו החוצה‪ ,‬הא כיצד דוחקין‬
‫>‪ <sup‬ובולטין בפרכת ונראין כשני דדי אשה‪ ,‬שנאמר צרור המור דודי לי בין שדי ילין‬
‫באור הדרשה במה שאמר יכול לא יהיו זזין ממקומן‪ ,‬דר"ל אם >"‪</sup><i class="footnote‬קס‬
‫לא היו זזין ממקומן לא היה אפשר שיגיע עד הפרוכת‪ ,‬שכל הארון לא היה רק אמתים וחצי ארכו‬
‫ואמה וחצי רחבו‪ ,‬והיה עומד באמצע כדאמרינן בפ' המוכר פירות הארון שעשה משה יש לו עשר‬
‫אמות לכל רוח ורוח‪ ,‬נמצא עשרה אמות ממערב למזרח עד הפרוכת‪ ,‬וא"כ אם לא היו זזין הבדים‬
‫ממקומן לא היה אפשר שהיו מגיעין עד הפרוכת שבמזרח‪ ,‬ולהכי קאמר מדכתיב ויאריכו הבדים‬
‫וגו' על פני הדביר דהיינו ההיכל‪ ,‬ע"כ שהיו הבדים זזין ממקומן להאריכן עד שיגיעו לפרכת‪,‬‬
‫ודכתיב בהו לא יסורו ממנו היינו שלא להסירן לגמרי‪ ,‬אבל כשהיו זזים ממקומן עדיין תקועים‬
‫בטבעות היו‪ ,‬והכי אמרינן ביומא בפרק בא לו מתפרקין ואינן נשמטין‪ ,‬ושפיר קאמר ויראו‬
‫‪.‬ראשי הבדים שהיו נראין מבחוץ כדמסיק שהיו בולטין וכו' ]רש"א[‬
‫)'יומא נ"ד א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 14‬‬

‫‪</sup><i‬קסא>‪ <sup‬אשכול זה יצחק שנכפת על המזבח כאשכול>‪. </b‬אשכל הכפר>‪<b‬‬

‫כמו שהאשכול מסיבת כבדו מניחים אותו על עצים ונקשר סביב העצים בסיב >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬היוצא ממנו‪ ,‬כך נקשר יצחק על המזבח ממעל לעצים‬
‫ר"ל מעשה >"‪</sup><i class="footnote‬קסב>‪ <sup‬הכופר – שמכפר עונותיהם של ישרא ‪</i>,‬‬
‫העקדה מכפרת‪ ,‬כמ"ש וזכר לנו וכו' ואת העקדה וכו'‪ .‬ובמ"ר פ' וירא איתא שאמר אברהם‬
‫להקב"ה כשם שכבשתי רחמי וכו' כך בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות תהא אתה‬
‫‪.‬נזכר להם אותה העקדה ומתמלא עליהם רחמים‬
‫בכרמי עין גדי – זה יעקב אבינו שנכנס בכרום פנים מתפחד בהכלמו אצל אביו ולבש ‪</i>,‬‬
‫יתכן הכונה>"‪</sup><i class="footnote‬קסג>‪ <sup‬בגדי גדי עזים ונטל הברכות שהן עין עולם‬
‫‪.‬עין עולם שהם יקרים לעולם כעין‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יוחנן פתר קרא בקטורת בית אבטינוס‪] ,‬וכדאמר ר' יצחק[‪ ,‬אשכל – >‪. </b‬אשכל הכפר>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קסד>‪ <sup‬שהיתה מתמדת ועולה עד הקורות ואח"כ פוסה ויורדת כאשכל‬
‫ר"ל יורד ומשפיל כאשכול‪ ,‬ובית אבטינוס היה ממונה על מעשה הקטורת‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪'.‬מפני שהיו מצויינים בהכנתה‪ ,‬ע' יומא י"ח ב' ול"ח א‬
‫כמבואר כ"פ >"‪</sup><i class="footnote‬קסה>‪ <sup‬הכפר – שמכפר עונותיהם של ישרא ‪</i>,‬‬
‫‪.‬בתורה שהקטורת באים לכפר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קסה>‪ <sup‬בן גזירה אומר‪ ,‬אשכל זה הקב"ה‪ ,‬איש>‪. </b‬אשכל הכפר>‪<b‬‬

‫‪.‬כנוי להקב"ה כמ"ש ה' איש מלחמה>"‪class="footnote‬‬
‫שהכל בו‪ ,‬הכופר – שכפר באוה"ע והודה בישרא‪ ,‬ואימתי כפר באוה"ע – במלחמת יהושפט‪</i> ,‬‬
‫כמש"נ )ד"ה ב' כ"ו( ויהי אחרי כן באו בני מואב ובני עמון על יהושפט למלחמה ויהושפט‬
‫וסוף דבר והנם בחצצון תמר היא עין >"‪</sup><i class="footnote‬קסו>‪ <sup‬עזרו אהיו ונצח‬
‫‪.‬גדי‪ ,‬וזהו שרמז כאן במ"ש בכרמי עין גדי‬
‫ואם יאמר לך אדם שאין הכתוב הזה מדבר ביהושפט‪ ,‬אמור לו‪ ,‬נאמר כאן עין גדי ונאמר ‪</i>.‬‬
‫להלן )שם( בחצצון תמר הוא עין גדי‪ ,‬מה עין גדי שנאמר להלן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר אף‬
‫)שם(>‪.<br‬עין גדי האמור כאן במלחמת יהושפט הכתוב מדבר‬

‫רבי ברכיה אומר‪ ,‬אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬בשעה שאתה מיצר לי>‪'. </b‬אשכל הכפר וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬ומימר לי אתה נעשה דודי ורואה איזה הוא אדם גדול שיש בי שיכול לומר למדת הדין די‬
‫כמ"ש )מו"ק ט"ז ב'( צדיק מושל ביראת אהים‪ ,‬הקב"ה גוזר >"‪</sup><i class="footnote‬קסז‬
‫גזירה וצדיק מבטלה‪ .‬ודבריו בזה מרומזים בכתוב הקודם צרור המור – בשעה שאתה מיצר ומימר‬
‫‪.‬לי‪ ,‬בין שדי‪ ,‬ישהה ויתבונן בין אה שיוכל למצוא בה איש שיכול לומר די למדת הדין‬
‫ואתה נוטלו וממשכנו – בעדי‪ ,‬הדא הוא דכתיב אשכל הכפר‪ ,‬אשכל – איש שהכל בו‪ ,‬מקרא ' >‪</i‬‬
‫‪</sup><i‬קסח>‪ <sup‬משנה‪ ,‬תלמוד‪ ,‬תוספתות ואגדות‪ .‬הכפר – שמכפר עונותיהם של ישרא‬
‫‪.‬כמ"ש שהצדיקים נתפסים בעון הדור>"‪class="footnote‬‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫דודי לי וגו'‪ ,‬א"ר יהושע בן לוי‪ ,‬מאי דכתיב אשכל הכפר דודי לי בכרמי>‪. </b‬אשכל הכפר>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קסט>‪ <sup‬עין גדי‪ ,‬אשכל – מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי שכרמתי לי‬
‫עין גדי כנוי לעגל‪ ,‬והלשון שכרמתי מפרש בגמרא לשון אסיפה‪ ,‬ופירש"י >"‪class="footnote‬‬
‫דרומז למ"ש בסנהדרין ס"ג א' שאיוו לאהות הרבה‪ ,‬כמו שאמרו אה אהיך ישרא‪ ,‬ועיין מה‬
‫שכתבנו בתו"ת שם‪ .‬ובילקוט הגירסא אשכול איש שהכל שלו‪ ,‬ואיש כנוי להקב"ה כמ"ש ה' איש‬
‫‪.‬מלחמה‬
‫)'שבת פ"ח ב(>‪</i>.<br‬‬

‫בזכות התנאים שהתניתי לאברהם אביכם בברית בין הבתרים‪ ,‬שנאמר >‪. </b‬בכרמי עין גדי>‪<b‬‬
‫ונאמר שם ועז >"‪</sup><i class="footnote‬קע>‪ <sup‬ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר‬
‫‪.‬משולשת‪ ,‬וזהו עין גדי‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫או אבות העולם שנמשכו אחריך כגדיים ונטלו הברכות שהן עין עולם>‪. </b‬בכרמי עין גדי>‪<b‬‬
‫דבר הברכות שנטלו מבואר בתורה‪ ,‬באברהם כתיב והיה >"‪</sup><i class="footnote‬קעא>‪<sup‬‬
‫‪.‬ברכה‪ ,‬ביצחק כתיב ויברך אהים את יצחק‪ ,‬וכן ביעקב כתיב כ"פ לשון ברכה‪ ,‬וכן נתברך מיצחק‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 15‬‬

‫>‪ <sup‬הנך יפה רעיתי הנך יפה‪ ,‬הנך יפה במצות הנך יפה בגמילות חסדים>‪. </b‬הנך יפה>‪<b‬‬
‫ר"ל אפילו בדברים שיש בהם חסרון כיס‪ ,‬או גם טרחא שבגוף >"‪</sup><i class="footnote‬קעב‬
‫‪.‬בגמלות חסד שבגוף‬
‫ר"ל>"‪</sup><i class="footnote‬קעג>‪ <sup‬הנך יפה במצות עשה הנך יפה במצות לא תעשה ‪</i>,‬‬
‫גם במצות ל"ת שהן קשין לאדם להכניע את יצרו‪ ,‬וכמ"ש בתו"כ ס"פ קדושים‪ ,‬ראב"ע אומר‪ ,‬שלא‬
‫יאמר אדם אי אפשי לאכול בשר חזיר‪ ,‬אי אפשי לבא על הערוה‪ ,‬אא אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים‬
‫‪.‬גזר עלי כך‬
‫הנך יפה במצות הבית בחלוקת תרומות ומעשרות‪ ,‬הנך יפה במצות השדה בלקט שבחה ופאה ‪</i>,‬‬
‫מצות תכופות בחסרון כיס מרובה‪ ,‬וזה>"‪</sup><i class="footnote‬קעד>‪ <sup‬ומעשר עני והפקר‬
‫‪.‬נסיון יותר גדול‬
‫כי >"‪</sup><i class="footnote‬קעה>‪ <sup‬הנך יפה בכלאים הנך יפה בסדין בציציתי ‪</i>,‬‬
‫כלאים וסדין בציצית ]שהוא כלאים[ הם תרתי דסתרי‪ ,‬ועל זה אמר הנך יפה להתרחק מהדבר‬
‫‪.‬במקום עבירה והנך יפה לשמור זה הדבר בעצמו במקום מצוה‬
‫>‪ <sup‬הנך יפה בתשובה הנך יפה במעשים טובים‪ ,‬הנך יפה בעוה"ז הנך יפה בעוה"ב ‪</i>,‬‬
‫ר"ל הנך יפה בתשובה כשהנך יפה במע"ט‪ ,‬והיינו שאתה עושה >"‪</sup><i class="footnote‬קעו‬
‫תשובה מאהבה‪ ,‬והנך יפה בעוה"ב כשהנך יפה בעוה"ז במעשים טובים שאתה עושה‪ .‬ובמ"ר יש עוד‬
‫‪.‬תוספת ענינים וגירסות שונות‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫הנך יפה רעיתי הנך יפה‪ ,‬למה קלסה בלשון כפול – לומר‪ ,‬שאם בקש לו לעשות>‪. </b‬הנך יפה>‪<b‬‬
‫ור"ל >"‪</sup><i class="footnote‬קעז>‪ <sup‬אומה אחרת יכול ]אבל היא אינה יכולה להמירו[‬
‫לפי שהוא יכול להמירה ואינה ממירה מפני אהבתו לכן מקלסה באהבה יתירה‪ ,‬משא"כ היא אותו‬
‫אינה יכולה להמירו‪ ,‬וכמו האיש והאשה שהוא מוציא לרצונה ושלא לרצונה‪ ,‬והיא אינה יכולה‬
‫‪.‬להתגרש שלא מרצונו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫עיניך או סנהדרין שהם עינים לעדה‪ ,‬הדא הוא דכתיב והיה אם מעיני העדה )פ'>‪. </b‬עיניך>‪<b‬‬
‫ויקרא(‪ ,‬ובשם שכל רמ"ח אברים שבאדם אינם הולכים וחוזרים אא אחר העינים‪ ,‬בך ישרא אין‬
‫)שם(>‪.<br‬יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין‬

‫אמר רבי לוי‪ ,‬מלמד שכל כלה שעיניה כעורות כל גופה צריך בדיקה‪. </b> ,‬עיניך יונים>‪<b‬‬
‫ר"ל מדתלה >"‪</sup><i class="footnote‬קעח>‪ <sup‬ושעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה‬
‫היפוי במראה העינים ולא פרע מעלות כל הגוף שמע מינה דמעלות כל הגוף תלויות במעלת‬
‫העינים‪ .‬וכלל ענין זה משל היא למדות פנימיות שבאדם‪ ,‬שאם עיניו יפות‪ ,‬כלומר שהוא עין‬
‫טובה במדות אנושיות‪ ,‬אז יש לקוות כי הוא בכלל איש מתוקן בתורה ובמע"ט ובהליכות עולם‪,‬‬
‫וכמש"כ עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם ה'‪ ,‬שענינו קיום מצות ה' בנוגע לו ולבני אדם‪,‬‬
‫וכי על כן מכונים האבות בשם ישרים כמ"ש בלעם תמות נפשי מות ישרים ודרשו על זה כאברהם‬
‫יצחק ויעקב‪ ,‬והיינו משום עין יפה שהיתה להם בכלל לכל בני אדם וכמ"ש במ"ר פ' וירא עה"פ‬
‫דמשלי עוצם עיניו מראות ברע זה אברהם שלא ראה און בישמעא‪ ,‬וכן התפלל על אנשי סדום אע"פ‬
‫שהיה שנא אותם מחמת רשעתם כמו שמתבאר מדבורו עם מלכם )פ' לך( והקב"ה אמר לו אהבת צדק‬
‫ותשנא רשע – אהבת להצדיק את בריותי ותשנא להרשיען )מ"ר וירא פמ"ט( וזה ג"כ מפני העין‬
‫טובה שבו‪ ,‬וכן היה יצחק ויעקב נוחים להתפייס מאבימלך ומלבן‪ ,‬ועל כן נקרא ספר בראשית‬
‫‪.‬ספר הישר על שם קורות האבות המסופר בו שנקראו ישרים דהיינו בעלי עין יפה‬
‫)'מ"ר פרשה ד' פסוק א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קעט>‪ <sup‬כיונה‪ ,‬מה יונה תמה אף ישרא תמימים>‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬

‫‪.‬כי יש בעופות בעלי ערמה כמו עורב‪ ,‬משא"כ היונה>"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬שאינה קופצת בהלוכה>"‪</sup><i class="footnote‬קפ>‪ <sup‬ומה יונה נאה בהלוכה ‪</i>,‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬קפא>‪ <sup‬כך ישרא נאים בהלוכם כשהם עולים לפעמי רגלים >‪</i‬‬
‫‪.‬וכמש"כ מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב‪ ,‬שדרשוהו על עולי רגלים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬קפב>‪ <sup‬כיונה‪ ,‬מה יונה זו מצויינת>‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬

‫‪.‬במיני צבעונים‬
‫)שם(>‪.<br‬כך ישרא מצויינים בתגלחת במילה ובציצית >‪</i‬‬

‫אין >"‪</sup><i class="footnote‬קפג>‪ <sup‬כיונה‪ ,‬מה יונה זו צנועה>‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬

‫הפי' צנועה במה שאינה מזדווגת אא לבן זוגה‪ ,‬כמש"כ בסמוך‪ ,‬יען דזה חשיב בסמוך למעלה‬
‫‪.‬בפני עצמה‪ ,‬אא הפי' צנועה בהליכותיה ובמדותיה‬
‫כך ישרא צנועים‪ ,‬ומה יונה זו פושטת צוארה לשחיטה כך ישרא‪ ,‬שנאמר )תהילים מ״ד‪:‬כ״ג( >‪</i‬‬
‫)שם(>‪.<br‬כי עליך הורגנו כל היום‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬קפד>‪ <sup‬מה יונה זו מכפרת על העונות>‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬

‫‪.‬כמש"כ )בס' ויקרא( ובן יונה או תור לחטאת‬
‫כך ישרא מכפרים על האומות‪ ,‬שכל אותן שבעים פרים שמקריבים בחג הוא כנגד שבעים >‪</i‬‬
‫תרגום תוהו ובהו – >"‪</sup><i class="footnote‬קפה>‪ <sup‬אומות‪ ,‬כדי שלא יצדה העולם מהן‬
‫‪.‬צדיא וריקניא‪ ,‬ור"ל שלא יהא העולם ריק מהם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כיונה‪ ,‬מה יונה זו משעה שמכרת את בן זוגה שוב אינה ממירה אותו >‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬
‫)שם(>‪.<br‬באחר‪ ,‬כך ישרא משעה שהכירו להקב"ה לא המירוהו באחר‬

‫>‪ <sup‬כיונה‪ ,‬מה יונה זו נכנסת לקנה ומכרת בה קנה ושובכה >‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬
‫‪.‬כי בכל שובך יש הרבה קנים ואינה צריכה לחפש>"‪</sup><i class="footnote‬קפו‬
‫וגוזליה ואפרוחיה וחלונותיה‪ ,‬כך הן ג' שורות של תלמידי חכמים כשהן יושבין לפניהם >‪</i‬‬
‫ר"ל התלמידים של החכמים >"‪</sup><i class="footnote‬קפז>‪ <sup‬כל אחד ואחד מכיר את מקומו‬
‫כשהם יושבין לפני הסנהדרין יושבים בסדר כזה שכל אחד מכיר את ערך מקומו‪ ,‬ועי' סנהדרין‬
‫‪'.‬ל"ז א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כיונה‪ ,‬מה יונה זו אע"פ שאתה נוטל גוזליה מתחתיה אינה מנחת שובכה >‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קפח>‪ <sup‬לעולם‪ ,‬כך ישרא אע"פ שחרב ביהמ"ק לא בטלו שלש רגלים בשנה‬
‫ועי' בשו"ת תשב"ץ ח"ב ס"ס ר"א דמכאן רמז לעלות לרגל אף בזמן הזה‪class="footnote"> .‬‬
‫ואמנם אין זה אא רמז קל‪ ,‬יען דלא אמר שלא בטלו העליה לרגל אא הרגלים עצמן‪ ,‬משום דהו"א‬
‫כיון דעיקר שמחת הרגלים אינו אא בזמן שביהמ"ק קיים כמבואר בפסחים ק"ט א' שאין שמחה אא‬
‫בבשר קדשים‪ ,‬ולכן הו"א דמשחרב ביהמ"ק כיון דאי אפשר בשמחה אמתית אין חיוב גם בעיקר‬
‫‪.‬הרגל‪ ,‬קמ"ל‪ .‬והרמז שכ' התשב"ץ יבואר בהמשל שובך מיונה‪ ,‬וירושלים רמז לשובכן של ישרא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קפט>‪ <sup‬כיונה‪ ,‬מה יונה זו מחדשת גורן בכל חודש וחודש>‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬
‫ר"ל שעושה גוזלות בכל חודש‪ ,‬ומכנה זה בשם גורן כמו שעת חדוש התבואה >"‪class="footnote‬‬
‫בשדות‪ ,‬המכונה בשם גורן‪ ,‬כמ"ש בב"מ פ' איזהו נשך הלויני כור חטין ואני אתן לך לגורן‪,‬‬
‫‪.‬שפירושו בשעת בכור התבואה‬
‫‪</sup><i‬קצ>‪ <sup‬כך ישרא מחדשין בכל חודש וחודש תורה ומעשים טובים >‪</i‬‬
‫אולי הכונה למה שמחדשין הלבנה בכל חודש‪ ,‬שעל זה אמרו )סנהדרין מ"ב >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬א'( דהוי כהקבלת פני השכינה‪ ,‬ויש בכלל זה גם תורה ]קבלת התורה[ גם מעשים טובים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קצא>‪ <sup‬כיונה‪ ,‬מה יונה זו שוגרת רגליות הרבה>‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬

‫כלומר משלחת רגליה למרחוק משובכה‪ ,‬ומלשון הגמרא ב"ב כ"ג א' שגר >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬היונה‬
‫וחוזרת לשובכה‪ ,‬כך ישרא כתיב בהו )הושע י"ד( יחרדו כצפור ממצרים וכיונה מארץ >‪</i‬‬
‫אשור‪ ,‬ממצרים זה דור המדבר‪ ,‬מארץ אשור או עשרת השבטים‪ ,‬או ואו סופם והושבתים על בתיהם‬
‫)שם(>‪'.<br‬נאם ה‬

‫‪</sup><i‬קצב>‪ <sup‬כיונה‪ ,‬מה יונה זו הביאה אורה לעולם בימי נח>‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬
‫‪.‬כלומר בשורה טובה ושמחה כי תם המבול>"‪class="footnote‬‬
‫)מ"ר(>‪.<br‬כך ישרא מביאין אורה לעולם‪ ,‬שנאמר )ישעיה ס'( והלכו גוים לאורך >‪</i‬‬

‫רבי אומר‪ ,‬יש מין יונה שמאכילים אותה‪ ,‬וחברותיה מריחות אותה ובאות>‪. </b‬עיניך יונים>‪<b‬‬
‫אצלה לשובכה‪ ,‬כך ישרא בשעה שהזקן יושב ודורש‪ ,‬הרבה גרים מתגיירים אז‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬
‫‪</sup><i‬קצג>‪) <sup‬ישעיהו כ״ט‪:‬כ״ד( בי בראותו ילדיו וגו' וסמיך ליה וידעו תועי רוח ביה‬
‫דפי' הכתוב‪ ,‬כי בראות יעקב את ילדיו ובניו שהולכים בדרך הטובה והנם >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬מקדשים את ה'‪ ,‬ומתוך כך אותם שהיו תועי רוח יתבוננו עתה במעשה ה' ויתנו כבוד לשמו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 16‬‬

‫נראה דמה >"‪</sup><i class="footnote‬קצד>‪ <sup‬למה קלסתו בלשון כפול>‪. </b‬אף נעים>‪<b‬‬
‫שאמר בלשון כפול הוא אשיגרא דלישנא מדרשה בפסוק הקודם‪ ,‬דשם באמת הלשון כפול הנך יפה‬
‫הנך יפה‪ ,‬משא"כ כאן לא הלשון כפול כי אם הענין‪ ,‬כלומר‪ ,‬התואר כפול‪ ,‬יפה ונעים‪ ,‬והכונה‬
‫‪.‬בלשון כפול – בענין כפול‬
‫אא אמרה לו‪ ,‬רבש"ע‪" ,‬אף" שאתה מביא עלי נעים הוא‪ ,‬ולמה‪ ,‬לפי שאתה מחזירני ומביאני >‪</i‬‬
‫נראה דרומז למ"ש במנחות נ"ג ב' למה נמשלו >"‪</sup><i class="footnote‬קצה>‪ <sup‬למוטב‬
‫ישרא לזית ]כמש"כ זית רענן יפה פרי תואר[ לומר לך‪ ,‬מה זית אינו מוציא שמנו אא ע"י‬
 ‫כתישה כך ישרא אין חוזרין למוטב אא על ידי יסורין‪ ,‬וכן דרשו לעיל בפ' שמן תורק שמך‪,‬‬
‫נמשלו ישרא לשמן‪ ,‬מה שמן אין משתבח אא ע"י כתישה כך ישרא אין עושין תשובה אא ע"י‬
‫‪.‬יסורין‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬זה ביהמ"ק‪ ,‬כמש"נ ]מ"ב י"ב[ ואת מניקתו בחדר המטות>‪. </b‬ערשנו רעננה>‪<b‬‬
‫וכתיב שם ויהי אתה מתחבא בית ה'‪ .‬וטעם כנוי שם מטה >"‪</sup><i class="footnote‬קצו‬
‫לשכינה פירש"י במלכים ב' )י"א ב'( דהוא ע"ש הכתוב בין שדי ילין‪ ,‬וכונתו ע"פ מ"ש ביומא‬
‫נ"ד א' שבדי הארון היו בולטין כשני דדי אשה‪ ,‬וע"ע לקמן בפירושו בכתוב הנה מטתו שלשלמה‬
‫וגו'‪ .‬וע"פ זה בארנו האגדה דשבת נ"ה ב' עה"פ דפ' וישלח וישכב את בלהה‪ ,‬שתי מצעות בלבל‪,‬‬
‫אחת של שכינה ואחת של אביו‪ ,‬והיינו דכתיב אז חללת יצועי עלה א תקרא יצועי אא יצועי‪,‬‬
‫וזהו משום דיצועי רמז לשכינה‪ ,‬וכ"מ בבמד"ר פרשה י"א עה"פ הנה מטתו שלשלמה‪ ,‬מטתו – זה‬
‫ביהמ"ק‪ ,‬כשם שהמטה אינה אא לפו"ר כך כל מה שהיה בביהמ"ק היה פרה ורבה שנאמר )מ"ב ח'(‬
‫ויאריכו הבדים‪ ,‬ואומר והזהב זהב פרוים שהיה עושה פירות‪ .‬ועל יסוד זה דמטה ]היינו ערש‬
‫‪.‬שבפסוק זה[ כנוי לביהמ"ק סובבים הולכים כל הדרשות הבאות בלשון זה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫שיצא למדבר והביאו לו מטה קצרה‪ ,‬והיה מצטער ונדחק >‪. </b‬ערשנו רעננה>‪<b‬‬ ‫משל למלך‬
‫שנכנס למדינה הביאו לו מטה ארוכה‪ ,‬התחיל פושט עצמו ומותח אבריו‪ ,‬כך עד‬ ‫באבריו‪ ,‬כיון‬
‫היתה השכינה מתמצעת בין שני בדי הארון‪ ,‬משנבנה ביהמ"ק – כתיב )מ"ב ח'(‬ ‫שנבנה ביהמ"ק‬
‫באות הקודם וצרף לכאן>"‪</sup><i class="footnote‬קצז>‪ <sup‬ויאריכו הבדים‬ ‫‪.‬ע' מש"כ‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה מטה זו אינה עשויה אא לנחת רוח‪ ,‬כך עד שנבנה ביהמ"ק היתה >‪. </b‬ערשנו רעננה>‪<b‬‬
‫השכינה מתטלטלת ממקום למקום‪ ,‬כמש"נ ואהיה מתהלך באוהל ובמשכן‪ ,‬משנבנה ביהמ"ק כתיב ביה‬
‫ולמעלה מזה כתיב>"‪</sup><i class="footnote‬קצח>‪) <sup‬תהלים קל"ב ה'( זאת מנוחתי עדי עד‬
‫כי בחר ה' בציון אוה למושב לו‪ ,‬ועיין זבחים קי"ט א'‪ .‬ובכלל דרשה זו נסמך על המבואר‬
‫‪.‬בדרשה שלמעלה ]אות קצ"ו[ דמטה ]ערש[ כנוי לביהמ"ק‪ ,‬יעו"ש‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה מטה זו אינה עשויה אא לנחת רוח‪ ,‬כך ישרא עד שנבנה ביהמ"ק היו >‪. </b‬ערשנו רעננה>‪<b‬‬
‫מטולטלין ממקום למקום‪ ,‬ויסעו ויחנו‪ ,‬וכשנבנה כתיב )מלכים א ה׳‪:‬ה׳( וישב יהודה‪ ,‬וישרא‬
‫גם בדרשה זו יכוון למשכ"ל אות קצ"ו דערשנו >"‪</sup><i class="footnote‬קצט>‪ <sup‬לבטח‬
‫‪.‬כנוי לביהמ"ק כפי שבארנו שם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה מטה זו אינה אא לפו"ר‪ ,‬כך עד שנבנה ביהמ"ק כתיב )ד"ה א' כ"א( >‪. </b‬ערשנו רעננה>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬ר>‪ <sup‬לכו ספרו את ישרא‪ ,‬ומשנבנה כתיב )מלכים א ד׳‪:‬כ׳( יהודה וישרא כחול הים‬
‫‪.‬כמו שכתבתי באות הקודם>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה מטה זו אינה אא לפו"ר‪ ,‬כך עד שנבנה ביהמ"ק כתיב )עזרא ב׳‪:‬ס״ד( >‪. </b‬ערשנו רעננה>‪<b‬‬
‫כל הקהל כאהד ארבע רבוא‪ ,‬ומשנבנה פרו ורבו‪ ,‬דאמר ר' יוחנן‪ ,‬מגבת ועד אנטיפרס ס' רבוא‬
‫צ"ל >"‪</sup><i class="footnote‬רא>‪ <sup‬עיירות היו והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים‬
‫אנטיפטרוס‪ ,‬והיא עיר שבנה הורדוס ביהודה וקראה ע"ש אביו אנטיפטר ]ולפנים נקראת כפר‬
‫סבא‪ ,‬ע' נדה ס"א א'[‪ ,‬ועיר גבת אולי היא עיר גבתון במטה דן שנזכרת ביהושע )י"ט מ"ד‪,‬‬
‫כ"א כ"ג( ובמ"א )ט"ו כ"ז( ועוד‪ .‬וטעם כלל דרשה זו שמכנה ביהמ"ק בשם מטה עיין מש"כ לעיל‬
‫‪.‬אית קצ"ו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 17‬‬

‫רבי ברכיה אומר‪ ,‬אבנים שישן עליהם יעקב אבינו נעשו תחתיו >‪. </b‬קרות בתינו ארזים>‪<b‬‬
‫מלשון אבנים מפולמות )חגיגה י"ג א'(‪</sup><i class="footnote"> ,‬רב>‪ <sup‬כמטה וכפלומא‬
‫רטובות ורכות‪ ,‬ויתכן דסמיך בזה על לשון הפסוק הקודם ערשנו רעננה‪ ,‬ודריש מלשון רענן‬
‫ורטוב‪ ,‬ועיין במ"ר ר"פ ויצא‪ ,‬ובא בזה ליישב קושית הגמ' בחולין צ"א ב' כתיב ויקח מאבני‬
‫המקום דמשמע אבנים הרבה ושוב כתיב ויקח את האבן‪ ,‬אבן אחת‪ ,‬ועל זה מתרץ דבאמת אבנים‬
‫‪.‬הרבה היו‪ ,‬ורק אח"כ נמסו כולם ונעשו גוש אחד רך‬
‫ר"ל לאיזה תכלית נרטבו >"‪</sup><i class="footnote‬רג>‪ <sup‬ומה הרטבה הרטיב מהם ‪</i>,‬‬
‫‪.‬ונתרככו האבנים כמש"כ באות הקודם‬
‫ר"ל שמהאבנים האה נצמח בנין >"‪</sup><i class="footnote‬רד>‪ <sup‬קורות בתינו ארזים >‪</i‬‬
‫ביהמ"ק‪ ,‬כמש"כ שם בענין‪ ,‬והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אהים‪ ,‬ולכן היו רטובים‬
‫‪.‬ורכים לרמז על הצמיחה העתידה כמבואר‪ .‬ודריש המשך ענין הכתובים כאן‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬או הצדיקים והצדיקות הנביאים והנביאות שעמדו ממנו>‪. </b‬קרות בתינו ארזים>‪<b‬‬
‫יתכן דדריש השם בית – בתי ישרא‪ ,‬כמו בית אהרן‪ ,‬בית הלוי‪</sup><i class="footnote"> ,‬רה‬
‫‪.‬וכדומה‪ ,‬וארזים כנוי לצדיקים ע"ש הכתוב צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ר' יוחנן‪ ,‬למדת תורה דרך ארץ שיהא אדם מקרה בארזים >‪'. </b‬קרות בתינו ארזים וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬רו>‪ <sup‬ומרהיט בברותים‪ ,‬שנאמר קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים‬
‫‪.‬ר"ל קורות הבית יהיו מארזים‪ ,‬והרהיטים‪ ,‬קרקע הבית‪ ,‬מברותים>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מקום שהכהנים רהוטים בברותים‪ ,‬כמש"נ )מלכים א ו׳‪:‬ט״ו( ויצף את >‪. </b‬רהיטנו ברותים>‪<b‬‬
‫מקום מהלך הכהנים היה >"‪</sup><i class="footnote‬רז>‪ <sup‬קרקע הבית בצלעות ברושים‬
‫ברותים‪ ,‬הרצפה היתה מרוצפה ומצופה בברושים‪ ,‬ודריש רהיטנו לשון מהלך וריצה‪ ,‬כמו כי ירט‬
‫‪.‬הדרך‪ ,‬וברושים היינו ברותים‪ ,‬דאותיות הקרובות מתחלפות‪ .‬וע' מתנ"כ‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ת"ר‪ ,‬כשהלך נקנור להביא דלתות למקדש מאכסנדריא של מצרים‪. </b> ,‬רהיטנו ברותים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬רח>‪ <sup‬בחזירתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו‪ ,‬נטלו אחת מהן והטילוה לים‬
‫‪.‬כדי להקל הספינה‪ ,‬ונחשול הוא כנוי לרוח סערה שעל הים>"‪class="footnote‬‬
‫ועדיין לא נח הים מזעפו‪ ,‬בקשו להטיל את חבירתה‪ ,‬אמר להם הטילוני עמה‪ ,‬מיד נח הים >‪</i‬‬
‫מזעפו‪ ,‬והיה מצטער על חבירתה‪ ,‬בלעתה בריה שבים‪ ,‬וכיון שהגיע לעכו הקיאתה ליבשה‪ ,‬ועליה‬
‫‪</sup><i‬רט>‪ <sup‬אמר שלמה‪ ,‬קורות בתינו ארזים רהיטנו ברותים ‪,‬א תקרא ברותים אא ברית ים‬
‫יתכן דמדייק משום דיסוד השם ברותים הוא ברושים בשי"ן‪ ,‬ומדלא כתב >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬בשי"ן אא בתי"ו לכן דריש בנוטריקו"ן ברית ים שעשו כלי ביהמ"ק ברית עם ים שלא יבלעם‬
‫)'יומא ל"ח א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Chapter 2‬‬

‫‪Verse 1‬‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬א>‪ <sup‬למה נקרא שמה חבצלת – שחבויה בצלה>‪. </b‬אני חבצלת>‪<b‬‬
‫ר"ל בצל עצמה‪ ,‬שעדיין לא התפתחה ולא יצאו עוד העלים לחוץ‪ ,‬והיינו בקטנותה‪ .‬וטעם עיקר‬
‫דרשה זו במלה חבצלת נראה דהוא עפ"י המוסכם מחכמי הלשון שאין שורש בלה"ק יותר משלש‬
‫אותיות‪ ,‬ועל המרובעים ועל המחומשים יאמרו שהן מורכבים ]ע' מזה בס' צחות להראב"ע דף נ"א‬
‫ובס' מאזנים דף מ"ב ובס' מכלול להרד"ק אות א' במלת אחשדרפנים[‪ ,‬וכנראה גם דעת חז"ל‬
‫מסכמת לכלל זה‪ ,‬שכן מצינו כמה מלות שהם יתירים על שלש אותיות שדרשו בפנים שונים‪ ,‬כמו‬
‫)ברכות נ"ד ב'( אגביש – על גב איש‪) ,‬עירובין י"ט א'( גיהנם – גיא הנם‪) ,‬יומא ע"ה ב'(‬
‫מחספס – נמוח על פס יד‪) ,‬ב"ב ע"ה ב'( כדכד – כדין וכדין‪) ,‬נדה ס"א ב'( שעטנז – שוע‪,‬‬
‫טוי ונוז‪ ,‬ועוד הרבה מאד‪ ,‬וכן כאן יען כי המלה חבצלת היא בת חמש אותיות‪ ,‬לכן דרשוה‬
‫‪.‬בנוטריקון‪ ,‬וכפי שיתבאר עוד בדרשות הבאות‬
‫]מ"ר[ >‪</i‬‬

‫אמרה כנסת ישרא אני היא וחביבה אני‪ ,‬אני היא שחבבני הקב"ה >‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫משבעים אומות‪ ,‬חבצלת שעשיתי לו צל ע"י בצלא‪ ,‬דכתיב ויעש בצלא את הארון‪ ,‬השרון – שאפרתי‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬ב>‪ <sup‬לפניו שירה ע"י משה‪ ,‬דכתיב אז ישיר משה ובני ישרא‬
‫יתכן דמכוין לכלל בנין המשכן שעליו יונח שם צל‪ ,‬והביא הפסוק ממעשה הארון‪ ,‬שתכלית ויסוד‬
‫כל המשכן – הוי הארון‪ .‬ויש לפרש עוד הלשון אני היא וחביבה אני עפ"י מ"ש במגילה ט"ז א'‬
‫עה"פ באסתר לא נעשה עמו דבר‪ ,‬לא מפני שאוהבין את מרדכי אא מפני ששונאין את המן‪ ,‬מבואר‬
‫דלפעמים אוהבין את אדם זה רק מפני ששונאים את האדם שכנגדו‪ ,‬וא"כ הלא י"ל דאוהב הקב"ה‬
 ‫את ישרא לא מצד עצמן רק מפני הרחקתו מאומות זולתם‪ ,‬ובאופן כזה אין האהבה גדולה כ"כ‪,‬‬
‫ולכן אומרים ישרא אני היא וחביבה אני לא מסבה צדדית כי אם מצד עצמי‪ .‬ומ"ש וחביבה אני‬
‫‪.‬דריש האותיות ח ב שבחבצלת‪ ,‬וכן צ"ל בכל הדרשות הבאות בסמוך‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרה כנסת ישרא‪ ,‬אני היא וחביבה אני‪ ,‬אני היא שהייתי חבויה >‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬בצלן של מצרים ולשעה קלה כנסני הקב"ה לרעמסס והרטבתי מעשים טובים כשושנה‬
‫עיין במכילתא פ' יתרו על הפ' ואשא אתכם על כנפי נשרים‪ ,‬ר"א>"‪</sup><i class="footnote‬ג‬
‫אומר‪ ,‬זה יום רעמסס‪ ,‬שנתקבצו כולם ובאו לרעמסס לשעה קלה‪ ,‬והמעשים טובים הם דם פסח‬
‫ומילה ומצה ומרור‪ .‬והלשון לשעה קלה יש לכוין דכל כך גדלה אהבתי לו שלא הייתי דרוש כלל‬
‫להכנות רבות לקיום מצותיו גם אחרי שהייתי טבועה בצרות רבות‪ ,‬אא בשעה קלה אחר שגאני‬
‫‪.‬תיכף הייתי רטובה במצות ומע"ט‪ ,‬וכן יתפרש זה הלשון בדרשות הבאות‬
‫ואמרתי לפניו את השירה‪ ,‬שנאמר )ישעיהו ל׳‪:‬כ״ט( השיר יהיה לכם כליל התקדש חג ‪</i>,‬‬
‫הפסוק ההוא במפלת סנחריב איירי‪ ,‬ומפרש הכתוב שבעת >"‪</sup><i class="footnote‬ד>‪<sup‬‬
‫שתפול מחנה סנחריב יהיה לכם שיר כמו השיר שהיה במצרים בלילה אשר התקדש להיות בו חג‬
‫והוא ליל פסח‪ ,‬ומבואר שבליל פסח אמרו שירה‪ ,‬דהיינו הלל‪ .‬ובירושלמי פסחים פ"ט ה"ג איתא‬
‫כתיב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג‪ ,‬בא ליל פסח ללמד על מפלתו של סנחריב‪ ,‬ונמצא למד‬
‫ממנו‪ ,‬מה זה טעון הלל אף זה טעון הלל‪ ,‬ובמה שכתבנו הענין מתבאר‪ ,‬וע"ע בבבלי פסחים צ"ה‬
‫‪.‬ב' ואין להאריך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרה כנסת ישרא‪ ,‬אני היא וחביבה אני‪ ,‬אני היא שהייתי חבויה >‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬ה>‪ <sup‬בצלו של ים ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה‬
‫‪'.‬כמש"כ לעיל אות ג‬
‫ודריש שרון מלשון הבטה כמו >"‪</sup><i class="footnote‬ה>‪ <sup‬והראיתי באצבע עליו ‪</i>,‬‬
‫‪.‬אשורנו ולא קרוב )במדבר כ"ד י"ז(‬
‫)שם(>‪.<br‬שנאמר זה אי ואנוהו ‪</i>,‬‬

‫אמרה כנסת ישרא‪ ,‬אני היא וחביבה אני‪ ,‬אני היא שהייתי חבויה >‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫הוא עפ"י הדרשה )שבת פ"ח א'( ויתיצבו >"‪</sup><i class="footnote‬ו>‪ <sup‬בצלו של סיני‬
‫בתחתית ההר‪ ,‬מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית‪ ,‬והיינו מענין צל‪ .‬ומ"ש בידי ובלבי‪ ,‬הכונה‬
‫‪.‬בידי מה שאמרו נעשה ובלבי – מה שאמרו נשמע‬
‫ולשעה קלה הרטבתי מעשים טובים כשושנה בידי ובלבי ואמרתי לפניו כל אשר דבר ה' ‪</i>,‬‬
‫)שם(>‪.<br‬נעשה ונשמע‬

‫אמרה כנסת ישרא‪ ,‬אני היא וחביבה אני‪ ,‬אני היא שהייתי חבויה >‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫ורמוסה בצלן של מלכיות‪ ,‬למחר כשיגאני הקב"ה מצלן אני מרטבת כשושנה ואומרת לו שיר חדש‪,‬‬
‫‪</sup><i‬ז>‪' <sup‬שנאמר )תהילים צ״ח‪:‬א׳( שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה וגו‬
‫נראה דכוונת הלשון ואומרת לו שיר חדש הוא ציון על המזמור שמביא הנקרא>"‪class="footnote‬‬
‫שיר חדש‪ ,‬והוא מדבר על גאולת ישרא‪ ,‬ועיקר טעם הדרשה הזאת הוא בנוטריקון מלשון חבצלת‬
‫‪'.‬כמש"כ לעיל אות א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרה כנסת ישרא‪ ,‬אני היא וחביבה אנו‪ ,‬אני היא שנתונה בעמקי >‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫סמך בזה על לשון שושנת העמקים‪ ,‬כלומר השושנה >"‪</sup><i class="footnote‬ח>‪ <sup‬הצרות‬
‫‪.‬הנתונה בעומק ובשפל המצב‬
‫וכשידלני הקב"ה מהצרות אני מרטבת מעשים טובים כשושנה‪ ,‬ואומרת שירה לפניו‪ ,‬הדא היא >‪</i‬‬
‫וסיפא דקרא צקון>"‪</sup><i class="footnote‬ט>‪ <sup‬דכתיב )ישעיהו כ״ו‪:‬ט״ז( ה' בצר פקדוך‬
‫לחש מוסרך למו‪ ,‬ומפרש כי יצקו לחשם בתודה וקול זמרה אשר הצלת אותם ממצוקתם בעת אשר‬
‫‪.‬מוסרך היה למו‪ ,‬וגם כאן דריש המלה חבצלת בנוטריקון ]ע"ל אות א'[‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרה כנסת ישרא‪ ,‬אני היא וחביבה אני‪ ,‬אני היא שנתונה בעמקי >‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫דריש שושנת העמקים – שושנה שבעמקי גיהנם‪ ,‬וגם >"‪</sup><i class="footnote‬י>‪ <sup‬גיהנם‬
‫‪.‬דריש חבצלת בנוטריקון‪ ,‬חבויה בצל גיהנם‬
‫‪</sup><i‬יא>‪ <sup‬וכשיגאני הקב"ה ממעמקים‪ ,‬כמש"נ )תהילים מ׳‪:‬ג׳( ויעלני מבור שאון >‪</i‬‬
‫‪.‬סמיך על הדרשה במדרש שוח"ט פרשה א' דפסוק זה בגיהנם איירי>"‪class="footnote‬‬
‫אני מרטבת מעשים טובים ואומרת לפניו שירה‪ ,‬הדא הוא דכתיב )שם( ויתן בפי שיר ‪</i>,‬‬
‫)שם(>‪.<br‬חדש‬
‫אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬בשעה שאתה מעמיק עיניך בי>‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫כלומר שאתה מביא עלי יסורים‪ ,‬וע"ד לשון חז"ל יהיב >"‪</sup><i class="footnote‬יב>‪<sup‬‬
‫עיניו ביה ונעשה וכו' ]ברוח קצף ואימה[‪ ,‬וכן כל מקום שנתנו חכמים עיניהם וכו' )נדרים‬
‫‪.‬ז' ב'( ולשון שושנת העמקים דריש‬
‫אני מרטבת מעשים טובים כשושנה ואומרת שירה‪ ,‬הדא הוא דכתיב )תהלים ק"ל( ממעמקים >‪</i‬‬
‫נראה דמכוין למ"ש במנחות נ"ג ב' למה נמשלו>"‪</sup><i class="footnote‬יב>‪' <sup‬קראתיך ה‬
‫ישרא לזית‪ ,‬מה זית אינו מוציא שמנו אא ע"י כתיתה כך ישרא אין חוזרין למוטב אא ע"י‬
‫‪.‬יסורין‪ ,‬ועיין לעיל בפ' שמן תורק שמך‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬יג>‪ <sup‬ר' ברכיה אמר‪ ,‬הפסוק הזה המדבר אמרו>‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫‪,‬ר"ל שלמה אמרו בשם המדבר‪ ,‬וכן בדרשה הבאה הארץ אמרו>"‪class="footnote‬‬
‫אמר המדבר‪ ,‬אני מדבר וחביב אני שכל הטובות שבעולם חבויין בי‪ ,‬שנאמר )ישעיהו מ״א‪</i>, :‬‬
‫י״ט( אתן במדבר ארז שטה ונתנם לי הקב"ה שיהיו שמורים בי‪ ,‬ולכשיבקשם ממני אני מחזירם לו‬
‫בלא חסרון ומרטיב מעשים טובים ואומר לפניו שירה‪ ,‬שנאמר )ישעיהו ל״ה‪:‬א׳( ישושום מדבר‬
‫‪.‬וסוף הלשון ותפרח כחבצלת>"‪</sup><i class="footnote‬יד>‪ <sup‬וציה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬טו>‪ <sup‬רבנן אמרי‪ ,‬הפסוק הזה הארץ אמרו>‪. </b‬אני חבצלת השרון>‪<b‬‬
‫‪.‬עי' מש"כ לעיל אות י"ג>"‪class="footnote‬‬
‫אמרה‪ ,‬אני היא וחביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי‪ ,‬ולבשיבקשם הקב"ה ממני אחזירם ‪</i>,‬‬
‫לו‪ ,‬שנאמר )ישעיהו כ״ו‪:‬י״ט( יחיו מתיך וגו'‪ ,‬וארטיב מעשים טובים כשושנה‪ ,‬ואומרת שירה‬
‫)שם(>‪.<br‬לפניו‪ ,‬שנאמר )שם כ"ד( מכנף הארץ זמירות שמענו‬

‫וכי לא היא חבצלת ולא היא שושנה‪ ,‬אא כל זמן שהיא קטנה הוא קורא >‪. </b‬שושנת העמקים>‪<b‬‬
‫ר"ל כל זמן שהיא >"‪</sup><i class="footnote‬טז>‪ <sup‬אותה חבצלת‪ ,‬לפי שחבויה בצלה‬
‫בקטנותה היא כמו עטופה וחבויה בצל עצמה‪ ,‬מפני שעדיין לא נתפשטה ולא יצאו עוד העלים‬
‫‪.‬לחוץ‬
‫)שם(>‪.<br‬הגדילה קורא אותה שושנה ‪</i>,‬‬

‫א"ר איעזר‪ ,‬משל את הצדיקים במשובח שבמינים ובמשובח שבאותו המין‪. </b> .‬שושנת העמקים>‪<b‬‬
‫במשובח שבמינים – בשושנה‪ ,‬ובמשובח שבאותו המין – בשושנת העמקים‪ ,‬לא כשושנת ההר שנוחה‬
‫)שם(>‪.<br‬להכמש‪ ,‬אא בשושנת העמקים שמרטבת והולכת‬

‫‪Verse 2‬‬

‫רבי יצחק פתר קרא ברבקה‪ ,‬דכתיב רבקה בת בתוא הארמי מפדן ארם>‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬טז>‪ <sup‬אחות לבן הארמי )ר"פ תולדות( אביה רמאי ואנשי מקומה רמאין‬
‫‪.‬הארמים ידועים הם לרמאים עד היום הזה>"‪class="footnote‬‬
‫‪</sup><i‬יז>‪ <sup‬והצדקת הזאת יצאה מביניהם‪ ,‬למה היא דומה‪ ,‬לשושנה בין החוחים >‪</i‬‬
‫ר"ל כי במקום שמתגדלין חוחים שם האדמה איננה מוכשרת לגדל שושנים‪class="footnote"> ,‬‬
‫ולכן אם נמצא שושנה גדילה בין חוחים הוא דבר פלא‪ .‬כך המקום והבית שנולדה ונתגדלה רבקה‬
‫לא היה מסוגל כלל שתתגדל בצדקתה‪ ,‬ואעפ"כ כך נתגדלה‪ ,‬ולכן היא דומה לשושנה בין החוחים‪.‬‬
‫והנה אע"פ דכלל פסוק זה בשבחן של ישרא איירי‪ ,‬אעפ"כ לא חש לדרשו ברבקה ללמד מזה לשבחן‬
‫של ישרא‪ ,‬דכמו רבקה לא למדה במעשיה מאנשי מקומה כך לא למדו ישרא א מעשה הכנענים במקום‬
‫שהם שם‪ ,‬ורבקה מן האמהות‪ ,‬ומעשה אבות ירשו בנים‪ ,‬ויתבאר לפי"ז מה שהובאה אגדה זו במ"ר‬
‫‪.‬פ' אחרי בפסוק כמעשה ארץ מצרים לא תעשו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' איעזר פתר קרא בגאולת מצרים‪ ,‬מה שושנה זו כשהיא נתונה >‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬
‫בין החוחים קשה לבעלה ללקטה‪ ,‬כך היתה קשה לפני הקב"ה גאולתן של ישרא ממצרים‪ ,‬לפי שהיתה‬
‫שהיתה טוענת הללו >"‪</sup><i class="footnote‬יח>‪ <sup‬מדת הדין מקטרגת עליהם שלא יגאו‬
‫]המצריים[ עובדי עבודת כוכבים והללו ]ישרא[ עובדי עבודת כוכבים‪ ,‬מה נשתנו או מאו‪ ,‬או‬
‫להגא ואו להאבד‪ .‬ואע"פ שהיו בהם גם צדיקים כמו שבט לוי ומשה ואהרן‪ ,‬אעפ"כ היה מקום‬
‫למדת הדין לקטרג‪ ,‬אחרי כי העולם נדון אחר רובו‪ ,‬וכמ"ש בירושלמי תענית פ"ג ה"ד‪ ,‬מה יעשו‬
‫גדולי הדור ואין העולם נדון אא אחר רובו‪ ,‬ועי' בבבלי תענית ל' ב'‪ ,‬ועי' מש"כ בפ' הבאה‬
‫‪'.‬פסוק ח' בדרשה קול דודי אות ק‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫בגמלות חסדים‪ ,‬בנוהג שבעולם עשרה >‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬ ‫רבי חנן דצפורי פתר קרא‬
‫ואין אחד מהם יכול לפתוח פיו לברך ברכת אבלים ובא אחד וברך‪,‬‬ ‫אנשים נכנסין לבית האבל‬
‫מהם יכול לברך ברכת חתנים ובא אחד ובירך‪ ,‬וכן לביהכנ"ס ואין‬ ‫וכן לבית המשתה ואין אחד‬
‫לפני התיבה ובא אחד ועבר‪ ,‬למה כל אחד מאה דומה – כשושנה בין‬ ‫אחד מהם יכול לעבור‬
‫)שם(>‪.<br‬החוחים‬

‫רב הונא פתר קרא ]בשעבוד[ מלכיות‪ ,‬מה שושנה זו כשהיא נתונה >‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬
‫בין החוחים ]רוח צפונית יוצא ומטה אותה כלפי דרום והחוח עוקצה‪ ,‬ורוח דרומית יוצא ומטה‬
‫לפנינו במ"ר הלשון קטוע>"‪</sup><i class="footnote‬יט>‪ <sup‬אותה כלפי צפון והחוח עוקצה[‬
‫‪.‬ומשובש‪ ,‬והעתקנו כמו שהוא מתוקן במ"ר פ' אחרי פרשה כ"ג‬
‫ר"ל אינה מנחת עצמה >"‪</sup><i class="footnote‬כ>‪ <sup‬ואע"פ כן לבה מכוון למעלה >‪</i‬‬
‫‪.‬לעמוד בשפולה אא מתנשאת עצמה לעמוד בקומתה‬
‫כך ישרא אע"פ שהן נגבין מסים וארנוניות‪ ,‬אע"פ כן לבם מכוון כלפי אביהם שבשמים‪</i>, ,‬‬
‫סמיך אסוף >"‪</sup><i class="footnote‬כא>‪' <sup‬שנאמר )תהילים כ״ה‪:‬ט״ו( עיני תמיד א ה‬
‫הפסוק כי הוא יוציא מרשת רגלי‪ ,‬וסוף הפרשה פדה אהים את ישרא מכל צרותיו‪ .‬ותכלית הכונה‪,‬‬
‫כי אע"פ שהם מעונים ולחוצים אעפ"כ אין לבם פונה מה'‪ ,‬ואין תולים הדבר במקרה אא כי הכל‬
‫בהשגחה מאת ה'‪ ,‬ולכן לבם מכוין איו להתפלל איו לחלצם ולהושיעם‪ .‬וענין המסים וארנוניות‬
‫יתכן דמכוין לימים הרעים שהיו ישרא עמוסים תחת משא מסים מיוחדים וקשים למען שלא יגרשום‬
‫ממקומות מושבותיהם ולא יפקירו חייהם ולא יחרימו רכושם‪ ,‬וע"י זה היו חיים תמיד באימים‬
‫ופחדים והיו כמטרה לחץ לכל מושל ושר קשה כנודע בדברי הימים ממצב ישרא בימי הבינים‪,‬‬
‫‪.‬ברוך משנה העתים הקשים ההם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬כב>‪ <sup‬ר' איבו פתר קרא בגאולת מחר>‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬
‫לישנא מעליא וכנוי יפה לגאולה העתידה‪ ,‬ועפ"י מ"ש בפ' חלק )סנהדרין >"‪class="footnote‬‬
‫צ"ח א(' ששא ריב"ל למשיח אימתי אתא מר אמר ליה היום ]ומפרש היום אם בקולי תשמעו[‪ ,‬וכן‬
‫‪.‬הכא הכונה בגאולה הקרובה‬
‫מה השושנה הזאת כשהיא נתונה בין החוחים וקשה לבעלה ללקטה‪ ,‬מהו עושה‪ ,‬מביא אור ‪</i>,‬‬
‫ר"ל דמפני שהחוחים דוקרים>"‪</sup><i class="footnote‬כג>‪ <sup‬ושורף חוצה לה ואח"כ לוקטה‬
‫‪.‬את היד לכן שורף אותם סביב השושנה‬
‫כך צוה ה' ליעקב סביביו צריו‪ ,‬למחר כשיגיע הקץ‪ ,‬הקב"ה מביא אור ושורף חוצה לה‪</i>, ,‬‬
‫הדא הוא דכתיב )ישעיהו ל״ג‪:‬י״ב( והיו עמים משרפות סיד‪ ,‬מה כתיב בהו )פ' האזינו( ה' בדד‬
‫אותו לבדו ולא יהיו עוד הצרים ואיליהם מסביב >"‪</sup><i class="footnote‬כד>‪ <sup‬ינחנו‬
‫‪.‬לו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה שושנה זו כששרב יוצא עליה היא כמושה‪ ,‬וכשיצא טל היא >‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬
‫היינו מערכת>"‪</sup><i class="footnote‬כה>‪ <sup‬מפרחת‪ ,‬כך ישרא כל זמן שצלו של עשו קיים‬
‫‪.‬מזלם‪ ,‬ע"ד הלשון סר צלם מעליהם‬
‫נראין כמושין בעוה"ז‪ ,‬וכשעבר הצל מרטיבין והולכין‪ ,‬הדא הוא דכתיב )תשע י"ד( אהיה >‪</i‬‬
‫ומה דכתיב לפי דרשה זו בין >"‪</sup><i class="footnote‬כו>‪ <sup‬כטל לישרא יפרח כשושנה‬
‫החוחים אע"פ דיציאת השרב על השושנה אינה שייכת כלל לחוחים שסביבה‪ ,‬י"ל משום דכשהיא‬
‫נטועה בין חוחים שאין להם ענפים ועלים אין מה שיגן עליה‪ ,‬ולכן מוצא השרב מקום יותר‬
‫‪.‬מוכשר לכמשה וכן הטל להפריחה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה שושנה זו אינה בטלה לעולם אא על גב ריחה כך ישרא אין >‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬
‫אם נאבה לפרש >"‪</sup><i class="footnote‬כז>‪ <sup‬בטלין אא על גב מצות ומעשים טובים‬
‫הלשון כמו שהוא‪ ,‬יהיה צריך לפרש הכונה כמו שהשושנה בטלה רק אז כשריחה מפיג כך ישרא‬
‫בטלין רק אז כשהן נעורין ממצות וממע"ט‪ ,‬אמנם אין הלשון מכוון כ"כ לכונה זו‪ ,‬ולכן יותר‬
‫נכון להגה"ה בהלשון‪ ,‬מה שושנה אינה נטלית אא ע"ג ריחה כך ישרא אין נטלין אא ע"ג מצות‬
‫ומע"ט‪ ,‬כלומר שלא נלקחו מהקב"ה ]ע"ד הכתוב ולקחתי אתכם לי לעם[ כ"א על דעת שיקיימו את‬
‫התורה‪ ,‬ור"ל כמו שתכלית השושנה אינה אא בשביל ריחה כך תכליתן של ישרא הוא בשביל מצות‬
‫‪.‬ומע"ט‪ ,‬ויתבאר המשל בין החוחים ע"ש שנבחרו ישרא מכל העמים לקבלת התורה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה שושנה זו אינה אא לריח כך לא נבראו הצדיקים אא לגאולתן >‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬
‫הנה זה ודאי דגם בשביל עצמן נבראו הצדיקים‪</sup><i class="footnote"> ,‬כח>‪ <sup‬של ישרא‬
‫אא הכונה י"ל עפ"י מ"ש ביומא ל"ח ב' ראה הקב"ה שהצדיקים מועטין עמד ושתלן בכל דור‪,‬‬
‫והיינו כדי שיגינו על כל הדורות‪ ,‬והוא ע"ד הלשון ה' אשר עשה את משה ואת אהרן )ש"א‬
‫‪.‬י"ב(‪ ,‬והמשל בין החוחים הוא כי לתכלית גידול השושנה מגינים גם על הקוצים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫תחלה וסוף>‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬ ‫‪</sup><i‬כט>‪ <sup‬מה שושנה זו עולה על שולחן מלכים‬
‫עשויה לריח ולתענוג>"‪class="footnote‬‬ ‫‪.‬ר"ל תחלת הסעודה וסוף הסעודה‪ ,‬מפני שהיא‬
‫ישרא הן הן לעוה"ז הן הן לעוה"ב >‪</i‬‬ ‫ר"ל שהם >"‪</sup><i class="footnote‬ל>‪ <sup‬כך‬
‫שמעו זאת בית יעקב וגו' לא יכרת ולא‬ ‫קיימים לעולם‪ ,‬והוא ע"ד הכתוב )ישעיהו מ״ח‪:‬י״ט(‬
‫‪.‬ישמד שמו מלפני‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה שושנה זו נכרת בין העשבים כך ישרא נכרין בין אומות >‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬
‫)שם(>‪'.<br‬העולם‪ ,‬שנאמר )ישעיה ס"א( כל רואיהם יכירום כי הם זרע ברך ה‬

‫‪</sup><i‬לא>‪ <sup‬מה שושנה זו מתוקנת לשבתות ויו"ט>‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬

‫‪.‬להתענג ולברך על הריח ולהשלים ק' ברכות>"‪class="footnote‬‬
‫ר"ל לגאולה >"‪</sup><i class="footnote‬לב>‪ <sup‬כך ישרא מתוקנים לגאולה של מחר >‪</i‬‬
‫העתידה שהוא מכונה יום שכולו שבת‪ ,‬וטעם המליצה גאולה של מחר ביארנו לעיל אות כ"ב‪,‬‬
‫‪.‬יעוי"ש‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר ברכיה‪ ,‬אמר הקב"ה לישרא‪ ,‬בני כשהייתם במצרים הייתם >‪. </b‬כשושנה בין החוחים>‪<b‬‬
‫רומז למ"ש באגדות שבהיותם >"‪</sup><i class="footnote‬לג>‪ <sup‬דומין לשושנה בין החוחים‬
‫‪.‬במצרים לא שינו את שמם ואת לשונם וגדרו עצמן מזנות‬
‫עכשיו שאתם נכנסין לארץ כנען היו דומין ג"כ לשושנה בין החוחים‪ ,‬תנו דעתכם שלא ‪</i>,‬‬
‫תעשו כמעשה או ואו‪ ,‬הדא הוא דכתיב )פ' אחרי( כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו‬
‫פסוק>"‪</sup><i class="footnote‬לד>‪ <sup‬וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה לא תעשו‬
‫זה כהקדמה לפרשת עריות כתיב‪ ,‬ומפרש טעם הקדמה זו‪ ,‬דכמו שבזכות זה נגאו ממצרים‪ ,‬לפיכך‬
‫ישמרו זכות זה בארץ כנען כדי שיהיו קיימים על אדמתם ולא יגלו ממנה וכמו שסיים שם בסוף‬
‫‪'.‬הפרשה‪ ,‬ולא תקיא הארץ אתכם כאשר קאה וגו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 3‬‬

‫ר"ל עץ תפוח‪ ,‬וקאי >"‪</sup><i class="footnote‬לה>‪ <sup‬מה התפוח הזה>‪'. </b‬כתפוח וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬על אתרוג‪ ,‬כפי שיתבאר בדרשה הבאה‬
‫הכל בורחין ממנו בשעת השרב לפי שאין לו צל לישב בצלו‪ ,‬כך ברחו אומות העולם משבת >‪</i‬‬
‫רומז למ"ש באגדה דריש מס' >"‪</sup><i class="footnote‬לו>‪ <sup‬בצל הקב"ה ביום מתן תורה‬
‫ע"ז )ג' ב'( ]ולפנינו בתו"ת ר"פ ברכה[ שבעת מתן תורה חזר הקב"ה על כל אומה ולשון‬
‫‪.‬שיקבלו את התורה ולא רצו‬
‫‪</sup><i‬לז>‪ <sup‬יכול אף ישרא כן ת"ל בצלו חמדתי וישבתי‪ ,‬אותו חמדתי >‪</i‬‬
‫הלשון בצלו ביחס למתן תורה י"ל דהוא ע"פ הדרשה הידועה שכפה עליהם את >"‪class="footnote‬‬
‫‪'.‬ההר כגיגית‪ ,‬וא"כ ההר היה כפוי עליהם כמו צל‪ ,‬ועי' לעיל אות ו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬ר' אחא ב"ר זעירא אמר‪ ,‬מה תפוח זה מוציא נצו קודם לעליו>‪'. </b‬כתפוח וגו>‪<b‬‬
‫מפרש דתפוח שבכאן היינו אתרוג וכמו שמתורגם על וריח אפך >"‪</sup><i class="footnote‬לח‬
‫כתפוחים – כריחא דאתרוגא‪ ,‬ומטבע האתרוג שנצו קודם לעליו‪ ,‬וזה הוא מפני שהוא דר באילנו‬
‫‪.‬משנה לשנה ואחר שנה נושרין עליו של אשתקד ובאין עלין אחרים וממילא הוי נצו קודם לעליו‬
‫כך ישרא הקדימו אמונה לשמועה במצרים ועשיה לשמיעה בסיני‪ ,‬שנאמר ויאמן העם וישמעו >‪</i‬‬
‫)שם(>‪.<br‬כי פקד ה' ונאמר נעשה ונשמע‬

‫ר' עזריה אומר‪ ,‬מה תפוח זה אינו גומר פירותיו אא בסיון כך לא נתנו >‪'. </b‬כתפוח וגו>‪<b‬‬
‫רומז לזמן מתן תורה שהיה >"‪</sup><i class="footnote‬לט>‪ <sup‬ישרא ריח טוב אא בסיון‬
‫‪.‬בסיון‪ .‬ובתנחומא פ' יתרו מבואר מעלת החודש הזה לקבלת התורה‬
‫ומה תפוח זה משעה שמוציא נצו ועד שגומר פירותיו חמשים יום‪ ,‬כך משעה שיצאו ממצרים ‪</i>,‬‬
‫מט"ו בניסן עד ה' סיון‪</sup><i class="footnote">.‬מ>‪ <sup‬ועד שקבלו את התורה חמשים יום‬
‫ונסמך בדרשה זו על הדרשה הקודמת דתפוח שבפסיק זה הוא אתרוג‪ ,‬וכך טבעו‪ .‬ומשל הוא ליציאת‬
‫מצרים וקבלת התורה יען דתכלית יציאת מצרים היתה כדי לקבל התורה‪ ,‬וא"כ משעת היציאה‬
‫הותחל ענין הקבלה‪ ,‬והוי לפי"ז היציאה מעין תוצאת הנצה‪ ,‬והקבלה כמו גמר הפרי‪ ,‬ומכוון‬
‫‪.‬המשל להנמשל‪ ,‬ודו"ק‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יהודה ב"ר סימון אמר‪ ,‬מה תפוח זה אתה נותן בו איסר ואתה מריח >‪'. </b‬כתפוח וגו>‪<b‬‬
‫ר"ל בעד דבר מועט אתה מריח בו כמה >"‪</sup><i class="footnote‬מא>‪ <sup‬בו כמה ריחות‬
‫ריחות‪ .‬ולא נתבאר ענין זה דכמה ריחות‪ ,‬ונראה גירסת הילקוט ואתה מריח בו ריח טוב מכל‬
‫האילנות‪ ,‬ונסמך על הדרשה הקודמת )אות ל"ח( דתפוח שבכאן היינו אתרוג‪ ,‬וריחו באמת טוב‬
‫מכל פרי האילנות‪ .‬ובזוהר פ' אחרי )ע"ד א'( איתא הלשון ריחי' ]דאתרוג[ דקיק מכל שאר‬
‫אילני‪ .‬ועיין לפנינו בתו"ת פ' תולדות בפסוק ראה ריח בני כריח שדה וגו' הבאנו שם דרשה‬
‫‪'.‬כריח שדה של תפוחים דהיינו אתרוגים‪ ,‬וע' שבת פ"ט א' בתוס‬
‫כך אמר להם משה לישרא‪ ,‬אם מבקשים אתם להגא בדבר קל אתם נגאין‪ ,‬ולקחתם אגודת אזוב >‪</i‬‬
‫ר"ל אפילו בדבר קל כמו אזוב שהוא שפל >"‪</sup><i class="footnote‬מב>‪' <sup‬וטבלתם וגו‬
‫שבצמחים אפ"ה אם מקיימים אותו מפני מצות ה' באהבה חשוב ומקובל לפני הקב"ה כמצוה בדבר‬
‫‪'.‬גדול ונכבד‪ ,‬וכמ"ש אחד המרבה ואחד הממעיט וכו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר לוי‪ ,‬שלש תקות טובות קוו ישרא על הים‪ ,‬קוו לתורה‪. </b> ,‬בצלו חמדתי וישבתי>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬מג>‪ <sup‬לדגלים ולמשכן‪ .‬לתורה – דכתיב בצלו חמדתי וישבתי‬
‫דריש בצלו בכנוי לתורה ע"ש הכתוב בצל החכמה‪ .‬או דהוא ע"פ מ"ש שכפה הקב"ה על ישרא את‬
‫‪.‬ההר כגיגית בעת קבלת התורה והיה פרוש עליהם כצל‪ .‬ועיין מש"כ בדרשה ראשונה מפסוק זה‬
‫יתכן דסמיך על לשון פסוק>"‪</sup><i class="footnote‬מד>‪ <sup‬לדגלים – דכתיב חמדתי ‪</i>,‬‬
‫‪'.‬הבא ודגלו עלי אהבה‪ ,‬כלומר שאהבתי את הדגלים‪ ,‬וחסר כאן המלה וגו‬
‫למשכן – דכתיב וישבתי‪ ,‬וכמש"נ )שמוא ב ז׳‪:‬ו׳( כי לא ישבתי בבית למיום העליתי את ‪</i>,‬‬
‫ודריש מעין גז"ש ישבתי ישבתי מה >"‪</sup><i class="footnote‬מה>‪ <sup‬בני ישרא ממצרים‬
‫‪.‬ישבתי דהתם פירושו באהל ובמשכן כך ישבתי דכאן באהל ובמשכן‪ ,‬וזהו בצלו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬א"ר יצחק‪ ,‬או י"ב חודש שעשו ישרא לפני הר סיני>‪. </b‬ופריו מתוק לחכי>‪<b‬‬
‫כמבואר במכילתא פ' יתרו ס"פ בחדש השלישי וברש"י פ' >"‪</sup><i class="footnote‬מו‬
‫בהעלותך שהיו י"ב חודש בקירוב נגד ההר‪ ,‬ור"ל שהרי בר"ח סיון באו לסיני וכתיב ויהי בשנה‬
‫השנית בחדש השני בעשרים לחודש נעלה הענן ויסעו למסעיהם ממדבר סיני‪ ,‬הרי י"ב חודש פחות‬
‫עשרה ימים‪ ,‬ובכ"ז אינו חש המדרש לכלול המספר י"ב חודש אע"פ שחסרים עשרה ימים‪ ,‬דכהאי‬
‫גונא מצינו כ"פ גם בתורה שלא חש הכתוב לתפוס מספר שלם אף על פי שחסר פורתא‪ ,‬כמו בפ'‬
‫ויגש כל הנפש הבאה מצרימה שבעים‪ ,‬אף שאינם אא ס"ט‪ ,‬וחמשים יום דספירת העומר אע"פ שאינם‬
‫אא מ"ע‪ ,‬ובפ' בשלח את המן אכלו ארבעים שנה אע"פ שחסר שלשים יום ]עיין קדושין ל"ח א'‬
‫ולפנינו בתו"ת שם[‪ ,‬ובפ' שלח וישובו מתור הארץ מקץ ארבעים יום אע"פ שאינם אא ל"ט ]ע'‬
‫‪'.‬תענית כ"ט א' ולפנינו בתו"ת שם‪ ,‬וע' ברא"ש סוף פסחים סי' מ‬
‫מתמתקים בדברי תורה‪ ,‬מה טעם – ופריו מתוק לחכי‪ ,‬לחכי היה מתוק אבל לחיך אומות ‪</i>,‬‬
‫לפי שהיו פרוצים בעבירות‪ ,‬כמו עמון >"‪</sup><i class="footnote‬מז>‪ <sup‬העולם היה מר‬
‫ומואב בזנות וישמעא בגנבה ואדום ברציחה ]ע' ספרי ר"פ ברכה[ וא"כ היה להם אזהרות התורה‬
‫‪.‬בענינים אה מר כלענה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 4‬‬

‫רבי יהודה אומר‪ ,‬אמרה כנסת ישרא‪ ,‬הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין‪'. </b>,‬הביאני וגו>‪<b‬‬
‫יתבאר ע"פ המבואר במ"ר לעיל פסוק ישקני >"‪</sup><i class="footnote‬מח>‪ <sup‬זה הר סיני‬
‫דהר סיני היה מסוגל לתורה מראשית הבריאה ושם היתה חבויה ועצורה מתחילת בריאתה עד‬
‫נתינתה‪ ,‬וזהו מ"ש )חבקוק ג׳‪:‬ג׳( אוה מתימן יבא וגו' ושם חביון עוזו‪ ,‬דהיינו בסיני‪,‬‬
‫‪.‬ולכן נמשל בזה למרתף האוצר בתוכו מטמונים שיעמדו לימים רבים‬
‫ונתן לי שם דגלי תורה ומצות ומעשים טובים ובאהבה גדולה קבלתים ]שנאמר ודגלו עלי >‪</i‬‬
‫יש להעיר במה שאמר ובאהבה גדולה קבלתים והלא >"‪</sup><i class="footnote‬מט>‪ <sup‬אהבה[‬
‫דרשו ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית ומבואר בשבת פ"ט א' שבאונס קבלוה‪,‬‬
‫ואולי יתבאר ע"פ מש"כ הרמב"ם בפ"ב ה"כ מגירושין לענין מה דקיי"ל דגט מעושה כופין אותו‬
 ‫עד שיאמר רוצה אני ]כגון בזה שהדין נותן שחייב לגרש ואינו רוצה[ דאעפ"כ לא נקרא זה‬
‫אנוס‪ ,‬משום דבאמת נפשו הפנימית של ישרא רוצה לקיים מצות התורה אא שיצר הגוף מעכבו‪,‬‬
‫ולכן כשכופין את הגוף עד שאומר רוצה אני תש יצרו ונקרא שעושה לרצונו‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ואף הכא‬
‫בקבלת התורה נפשותיהם של ישרא רוצות בתורה אא שיצר לבם תקפם‪ ,‬ולכן אף כשככו אותם נקרא‬
‫‪.‬שקבלו באהבה‪ .‬ויש עוד להסביר בזה בדברי אגדה‪ ,‬ודי בזה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יצחק אומר‪ ,‬אמרה כנסת ישרא‪ ,‬הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין‪'. </b> ,‬הביאני וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬עיין מש"כ לעיל אות מ"ח>"‪</sup><i class="footnote‬נ>‪ <sup‬זה הר סיני‬
‫ונתן לי משם את התורה שנדרשת במ"ט פנים טהור ובמ"ט פנים טמא כמנין ודגלו‪ ,‬ובאהבה ‪</i>,‬‬
‫עיין משכ"ל אות >"‪</sup><i class="footnote‬נא>‪ <sup‬גדולה קבלתיה שנאמר ודגלו עלי אהבה‬
‫מ"ט‪ .‬וענין הדרשה במ"ט פנים עיין בסמוך אות נ"ד‪ .‬ואמנם לא נתבאר לאיזו כונה זכר כאן‬
‫ענין זה שהתורה נדרשת במ"ט פנים טהור וטמא‪ ,‬והלא עיקר כונת הדרשה כאן מהקבלה באהבה‬
‫ומאי נ"מ לענין זה איך היא נדרשת‪ ,‬וי"ל דמכוין בזה להורות האהבה היתירה‪ ,‬דאע"פ שנדרשת‬
‫התורה כמו במ"ט פנים לחומרא כך היא נדרשת במ"ט פנים לקולא‪ ,‬וא"כ היה אפשר לקבלה ורק‬
‫להקל בכל פרט ע"פ אותם המ"ט פנים שלהקל‪ ,‬אך הנה קבלה כזו לא היתה מאהבה כי אם מהכרח‪,‬‬
‫אבל המקבל מאהבה משתדל יותר לחפש אחר קיומה‪ ,‬וזהו שאמר כי אע"פ שנדרשת להקל ולהחמיר‪,‬‬
‫‪.‬אע"פ כן קבלתיה באהבה גדולה‪ ,‬ולכן מחפש אני ביותר אחר קיומה אף כי בחומר הענין‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' לוי אומר‪ ,‬אמרה כנסת ישרא‪ ,‬הביאני הקב"ה למרתף גדול של יין‪ ,‬זה>‪'. </b‬הביאני וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬כמשכ"ל אות מ"ח>"‪</sup><i class="footnote‬נב>‪ <sup‬סיני‬
‫>‪ <sup‬ושם ראיתי מיכא ודגלו‪ ,‬גבריא ודגלו‪ ,‬וראו עיני דגלים של מעלה ואהבתי אותם ‪</i>,‬‬
‫ענין ראית המלאכים בהר סיני יש לבא ע"פ מ"ש בשבת פ"ח ב' >"‪</sup><i class="footnote‬נג‬
‫כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה בהר סיני חזרו ישרא לאחוריהן והיו מלאכי השרת מדדין אותם‬
‫]מסייעין להם להתקרב[‪ ,‬וכן שם )ע"א( בשעה שהקדימו ישרא נעשה לנשמע היו המלאכים כותרים‬
‫‪.‬להם כתרים‪ ,‬וא"כ היו רואים אותם‬
‫באותה שעה אמר הקב"ה למשה‪ ,‬הואיל ורצונם של בני לחנות בדגלים יחנו בדגלים‪ ,‬הדא ‪</i>,‬‬
‫)מ"ר(>‪.<br‬הוא דכתיב )פ' במדבר( איש על דגלו באותות‬

‫א"ר ינאי‪ ,‬תורה שנתן הקב"ה למשה נתנה לו במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור‪. </b>,‬ודגלו>‪<b‬‬
‫אולי >"‪</sup><i class="footnote‬נד>‪ <sup‬שנאמר ודגלו עלי אהבה‪ ,‬ודגלו – בגמטריא מ"ט‬
‫יכוין כנגד מ"ש )נדרים ל"ח א'( נ' שערי בינה שנבראו בעולם וכולם נתנו למשה חסר אחד‬
‫ר"ה כ"א ב'[‪ ,‬והאחד הוא ידיעת ה' על אמתתו‪ ,‬כ"כ הר"ן שם‪.<br>(.‬שנאמר ותחסרהו מעט מאהים‬
‫ומה שתלה הנתינה במשה ולא לישרא י"ל עפ"י המבואר בנדרים שם דפלפול התורה נתנה באמת‬
‫למשה לבדו והוא נהג בה טובת עין ונתנה לישרא‪ ,‬וי"ל דהנ' שערי בינה הם הם כונת השם‬
‫פלפול‪ .‬וכלל הענין ממ"ט פנים טמא וטהור נראה דהכונה היא דבמקום שיש מתוכחים בדעות‬
‫ובסברות זה כנגד זה‪ ,‬שם יוצא הדין על אמתו ועל בוריו‪ ,‬וע"ד שאמרו מיני ומיניה תסתיים‬
‫שמעתתא‪ ,‬וזוהי כונת המאמר בחגיגה ג' ב' ללמדך לחכמים שעוסקין בתורה אע"פ שאו מטמאין‬
‫ואו מטהרין‪ ,‬או פוסלין ואו מכשירין או אוסרין ואו מתירין אעפ"כ א אחד נתנן‪ ,‬וכן יש‬
‫לפרש ע"פ זה המאמר או ואו דברי אהים חיים‪ ,‬דר"ל דמתוך סתירות הדעות מתברר ומתלבן הדבר‬
‫ויוצא הדין לאשורו על בוריו‪ ,‬ולכן כמו באה קורא הקב"ה ודגלו עלי אהבה‪ .‬וע"ע מש"כ השייך‬
‫‪.‬לדרשה זו בר"פ הקודמת בפסוק מישרים אהבוך‬
‫)מס' סופרים פרק ט"ז(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר שמעון בן לקיש‪ ,‬שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה‪. </b> ,‬ודגלו עלי אהבה>‪<b‬‬
‫מדגילים – >"‪</sup><i class="footnote‬נה>‪ <sup‬הקב"ה אוהבן‪ ,‬שנאמר ודגלו עלי אהבה‬
‫מתאספים ביחד ללמוד כדי שתתברר ההלכה‪ .‬ומסמיך זה אשון ודגלו שהדגל הוא מאסף ומקבץ‬
‫למחנה‪ ,‬וע' תוס' ע"ז כ"ב ב'‪ .‬וטעם המעלה בזה הוא ע"פ מ"ש אין התורה נקנית אא בחבורה‪,‬‬
‫‪.‬וע"ל אות נ"ד‬
‫)'שבת ס"ג א(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' יונה אומר‪ ,‬שני חברים שעוסקין בדבר הלכה‪ ,‬זה אומר בית אב של>‪. </b‬ודגלו עלי אהבה>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬נו>‪ <sup‬הלכה וזה אינו אומר בית אב של הלכה אומר הקב"ה ודגלו עלי אהבה‬
‫ר"ל זה יודע טעם ויסוד ההלכה ולומדה ומסבירה וזה אינו יודע ולכן מדלג>"‪class="footnote‬‬
‫על אמתת הכונה וטועה בה‪ ,‬אעפ"כ אומר הקב"ה גם על זה הדולג ודלוגו עלי אהבה‪ ,‬כיון שהוא‬
‫לא אשם בדבר‪ ,‬כי אם מאשר כשרונותיו פחותים‪ ,‬אבל כונתו לטובה‪ ,‬ואולי יתפרש לזה הלשון‬
‫ודגלו מענין נטיה מאמת וכמש"כ )משלי ט״ז‪:‬י׳( במשפט לא מעל פיו ומתרגמינן לא נדגול‬
‫‪.‬פומיה‪ ,‬והלשון בית אב הוא כמו בנין אב‪ ,‬כלומר יסוד ומקור‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר אחא‪ ,‬עם הארץ שקורא לאהבה איבה‪ ,‬כגון ואהבת – ואייבת‪ ,‬אומר>‪. </b‬ודגלו עלי אהבה>‪<b‬‬
‫טעם הדבר פשוט משום דרחמנא >"‪</sup><i class="footnote‬נז>‪ <sup‬הקב"ה ודלוגו עלי אהבה‬
‫לבא בעי‪ ,‬וכונתו לטובה‪ .‬ויתכן דתפיס חילוף מלה ואהבת לאויבת‪ ,‬משום דאותיות אהו"י דרכן‬
‫‪.‬להתחלף‪ ,‬ורק על הרוב לא ישתנה מובנם בחלופם וכאן שנוי נמרץ בחלופן‪ ,‬איבה מאהבה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר ישכר‪ .‬תינוק שקורא למשה משה ולאהרן ארן ולעפרון עופרן>‪. </b‬ודגלו עלי אהבה>‪<b‬‬
‫יתכן דמכוין בקריאת שם משה בשי"ן שמאי‪ ,‬וכמ"ש בנדרים>"‪</sup><i class="footnote‬נח>‪<sup‬‬
‫י' א' נדר במותא ופי' הר"ן כנוי למשה ]וע' תוי"ט[‪ ,‬ואיירי בעלגי לשון‪ ,‬ולאהרן ארן ]כי‬
‫הה' נקל להחסר במבטא‪ ,‬כמו יונתן במקום יהונתן‪ ,‬לנחותם במקום להנחותם‪ ,‬אך הזריז זריז[‬
‫וע' תוס' ע"ז כ"ב ב' דהכונה שבמקום אהרן קורא הרן‪ ,‬וצ"ע‪ .‬ובשם עפרון קורא עופרן שהוא‬
‫‪'.‬שם צדיקים כמש"כ תוס' במגילה י' ב‬
‫ר"ל ולגלוגו – >"‪</sup><i class="footnote‬נט>‪ <sup‬אומר הקב"ה ולגלוגו עלי אהבה >‪</i‬‬
‫דבורו המגומגם‪ ,‬ודריש דלוגו כמו לגלוגו משום דהדלי"ת והלמ"ד מתחלפים באותיות דטלנ"ת‪,‬‬
‫‪.‬וע' מש"כ בבאור קהלת )ט' ז'( בפסוק לך אכול בשמחה לחמך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר חיניא‪ ,‬לשעבר כשהיה אדם מראה איקונין באצבעו היה נזוק>‪. </b‬ודגלו עלי אהבה>‪<b‬‬
‫ר"ל כשהיה מראה בהנחת אצבעו על איקונין של מלך היה >"‪</sup><i class="footnote‬ס>‪<sup‬‬
‫‪.‬נענש‪ ,‬משום דאין זה מדרך הכבוד‬
‫ועכשיו אדם מניח ידו על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק‪ ,‬ולא עוד אא שאומר הקב"ה >‪</i‬‬
‫וענין הנחת היד על האזכרה אולי >"‪</sup><i class="footnote‬סא>‪ <sup‬וגורלו עלי אהבה‬
‫מכוין למה שנוהגים להניח היד על המזוזה בכניסה וביציאתה מן הבית כמבואר ליו"ד סי' רפ"ה‬
‫ס"ב‪ ,‬ור"ע איגר בתשובה סי' נ"ח שדי נרגא במנהג זה משום נגיעה ביד ערום בכתבי הקודש‪,‬‬
‫‪'.‬וממדרש זה סמך לזה המנהג‪ ,‬ועי' בע"ז י"א א‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫רבנן אמרי‪ ,‬התנוק הזה מדלג על האזכרה כמה פעמים ואינו נזוק‪. </b> ,‬ודגלו עלי אהבה>‪<b‬‬
‫)שם(>‪.<br‬ולא עוד אא שאומר הקב"ה ודלוגו עלי אהבה‬

‫א"ר ברכיה‪ ,‬אפילו אותן הדגולין שדגל יעקב באביו‪ ,‬כמש"נ ואת >‪. </b‬ודגלו עלי אהבה>‪<b‬‬
‫עורות גדיי העזים וגו' אמר הקב"ה בהן אני משרה שכינתי‪ ,‬כמש"נ ועשית יריעות עזים‪ ,‬ולא‬
‫מפרש כאן >"‪</sup><i class="footnote‬סב>‪ <sup‬עוד אא ודגלו עלי אהבה – ודגולו עלי אהבה‬
‫ודגלו מלשון לא ימעל פיו )משלי ט"ז י'( דמתרגמינן לא נדגול פומי'‪ ,‬ור"ל אפילו אותן‬
‫הערמות ומעילות שמעל יעקב באביו ג"כ היו נוחים להקב"ה עד שצוה לעשות במשכן יריעות‬
‫מעזים כדמפרש‪ .‬ונראה כונת הענין ע"פ מ"ש ביומא ע"א א' מפני מה אין כהן גדול משמש בבגדי‬
‫זהב ביוהכ"פ‪ ,‬אתמול ויעשו להם אהי זהב ועכשיו משמש בבגדי זהב‪ ,‬ואין קטיגור נעשה‬
‫סניגור‪ ,‬מבואר מזה דדבר שבו נכשלו ישרא אין חפץ להקב"ה בו להזכירו במקום קדוש‪ ,‬ולפי"ז‬
‫הכונה כאן אי ס"ד שלא היה נוח להקב"ה ענין זה שעשה יעקב ע"י עורות גדיי העזים לא היה‬
‫‪.‬מצוה הקב"ה לעשות מהם יריעות עזים במשכן לזכר עולם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 5‬‬

‫‪</sup><i‬סג>‪ <sup‬בשתי אשות‪ ,‬באש של מעלה ובאש של מטה>‪. </b‬סמכוני באשישות>‪<b‬‬

‫אולי רומז למ"ש ביומא כ"א ב' לענין קרבנות אע"פ שירדה אש מן השמים >"‪class="footnote‬‬
‫מצוה להביא מן ההדיוט‪ .‬וזה אות על אהבת הקב"ה לישרא לקבל ברצון את קרבנותיהם‪ ,‬וזהו‬
‫‪.‬הכונה סמכוני באשישות שלא ימנע הקב"ה את אהבתו זאת וע"י זה גם תתחזק הדת‬
‫‪</sup><i‬סד>‪ <sup‬דבר אחר – באשישות – בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה ‪</i>,‬‬
‫וידוע הוא שהתורה נמשלה לאש ע"ש הכתוב הלא כה דברי כאש וגו'‪ .‬וכן >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬מימינו אש דת למו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬סה>‪ <sup‬באשות הרבה‪ ,‬באש של אברהם ובאש של מוריה>‪. </b‬סמכוני באשישות>‪<b‬‬

‫בשעת עקידת יצחק דאיתא במדרשים שירד אש מן השמים ושרף את האיל תחת >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬יצחק‪ .‬ואשו של אברהם הוא מה שקדש שמו של הקב"ה בכבשן האש‪ ,‬ור"ל סמכוני בזכיות או‬
‫אשו של>"‪</sup><i class="footnote‬סו>‪ <sup‬ושל סנה ושל איהו ושל חנניה מישא ועזריה >‪</i‬‬
‫איהו הוא בהר הכרמל כמש"כ ותפול אש ה' ותאכל את העולה‪ .‬ואשו של סנה מפורש בתורה )פ'‬
‫שמות( ]והזכות ממנו י"ל כמ"ש בברכות ז' א' בשכר ויסתר משה פניו זכה וכו'‪ ,‬בזכות כי ירא‬
‫‪.‬זכה וכו'‪ ,‬יעו"ש[ ושל חנניה מישא ועזריה – בדניא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬סז>‪ <sup‬באשישות או ההלכות המאוששות>‪'. </b‬סמכוני באשישות וגו>‪<b‬‬

‫‪.‬החזקות והיסודיות‪ ,‬מלשון שתות‪ ,‬אשיות>"‪class="footnote‬‬
‫‪</sup><i‬סח>‪ <sup‬רפדוני בתפוחים – או ההגדות שריחן וטעמן כתפוחים ‪</i>,‬‬
‫מפרש תפוחים שבכאן – אתרוג וכדלעיל פסוק ג' בדרשה כתפוח בעצי היער >"‪class="footnote‬‬
‫‪).‬אות ל"ח(‬
‫כי חולת אהבה אני‪ ,‬א"ר יצחק‪ ,‬לשעבר שהיתה הפרוטה מצויה היתה נפשו של אדם מתאוה ‪</i>,‬‬
‫>‪ <sup‬לשמוע דבר הלכה‪ ,‬ועכשיו שאין הפרוטה מצויה נפשו של אדם מתאוה לשמוע דבר אגדה‬
‫ר"ל כי בשעה שדעתו של אדם שפויה עליו והיינו בשעה שהפרוטה>"‪</sup><i class="footnote‬סט‬
‫מצויה‪ ,‬יכול לתקוע עצמו גם לדבר הלכה העמוקה‪ ,‬משא"כ כשדעתו טרודה מפני חוסר פרנסה‬
‫מתאוה לשמוע דבר אגדה הקלה לרעיון לקבלה‪ .‬ויתפרש הלשון כי חולת אהבה אני עפ"י מ"ש‬
‫שהאגדה מושכת את לבו של אדם להקב"ה‪ ,‬וזהו שאמר כי מפני שחולה אנכי לתאב לאהבת הקב"ה‬
‫‪.‬לכן אני צריך לסמיכה בדברי אגדה‬
‫)מס' סופרים פרק ט"ז(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬כל חלאים שאתה מביא עלי בשביל>‪'. </b‬כי חולת וגו>‪<b‬‬
‫יתכן דרומז למ"ש במנחות נ"ג ב' למה >"‪</sup><i class="footnote‬ע>‪ <sup‬לאהבני לך הם‬
‫נמשלו ישרא לזית לומר לך מה זית אינו מוציא שמנו אא על ידי כתישה כך ישרא אין חוזרין‬
‫‪.‬למוטב אא ע"י יסורין‪ ,‬וזוהי הכונה לאהבני לך לחזור איו בתשובה מאהבה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬כל חלאים שאומות העולם מביאין>‪'. </b‬כי חולת וגו>‪<b‬‬
‫יש לפרש הכונה מפני >"‪</sup><i class="footnote‬עא>‪ <sup‬עלי בשביל שאני אוהבת אותך הם‬
‫שהם רוצים להתקרב אי במאכל ובמשתה ובחתון‪ ,‬וישרא גדורים בכל אה במצות התורה‪ ,‬לכן‬
‫‪.‬כועסים עליהם ומציקים אותם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬אמרה כנסת ישרא‪ ,‬אע"פ שאני חולה – אהובה אני לו>‪. </b‬כי חולת אהבה אני>‪<b‬‬
‫יתכן לפרש הכונה דחולי זו מוסב על החלישות והרפיון בעבודת>"‪</sup><i class="footnote‬עב‬
‫ה' ובקיום המצות‪ ,‬ואמר דאעפ"כ אהובה אני לו‪ ,‬והוא כעין מ"ש בקדושין ל"ה א' בין כך ובין‬
‫‪'.‬כך נקראים בנים למקום‪ ,‬יעו"ש ולפנינו בתו"ת בפ' ראה בפסוק בנים אתם לה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 6‬‬

‫שמאו תחת לראשי – או לוחות הראשונים וימינו תחבקני או הלוחות השניים>‪'. </b‬שמאו וגו>‪<b‬‬
‫כי הראשונים מכיון שנשברו נחשבת נתינתם נתינה כהה >"‪</sup><i class="footnote‬עג>‪<sup‬‬
‫וחלושה‪ ,‬היינו בשמא‪ ,‬כיון שלא נתקיימה הנתינה‪ ,‬משא"כ השניים שהם קבועים וקיימים לעד‬
‫ולעולמים נחשבת נתינתם נתינה תקיפה וחזקה‪ ,‬והיינו בגבורת ימין‪ .‬ואפשר לפרש כונת הלשון‬
‫שמאו תחת לראשי עפ"י הכתוב בענין שבירת הלוחות הראשונים )פ' תשא( וישבר אותם תחת ההר‪,‬‬
‫ובפ' יתרו מבואר שעלה על ראש ההר‪ ,‬והוא הר סיני‪ ,‬וע"ש קבלת התורה עליו הוא מתיחס‬
‫לישרא‪ ,‬וזהו שאמר‪ ,‬שמאו‪ ,‬הלוחות הראשונים‪ ,‬מונחים תחת לראשי‪ ,‬תחת ההר‪ ,‬מאז שנשברו‪ ,‬שם‪,‬‬
‫‪.‬משא"כ בשניים אני חבוקה עד היום כחביקת ימין‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬שמאו תחת לראשי זו ציצית וק"ש‪ ,‬וימינו תחבקני זו תפלין ותפלה>‪'. </b‬שמאו וגו>‪<b‬‬
‫דריש שמאו בחסור הא"ף מלשון שמלה‪ ,‬שמלות‪] ,‬כי באותיות >"‪</sup><i class="footnote‬עד‬
‫אהו"י נוהג יתרון וכמו שדרשו בסוף קה"ר וינאץ השקד מלשון וינץ וכן להלן )ז' ו'( ראשך‬
‫עליך ככרמל דרשו רשך[ ודריש שמלה שמתעטפין בה עד מתחת לראש‪ ,‬והיינו טלית של ציצית‪ ,‬וכן‬
‫דריש זה לענין ק"ש‪ ,‬מפני שקבלת עול מלכות שמים הוא במחשבה בראש‪ ,‬וימינו תחבקני דריש‬
‫לתפילין מפני כי בהם הימין מחבק את השמא כי קושרין בימין‪ ,‬וכן דריש זה לענין תפלה מפני‬
‫‪.‬שבעת התפלה צריך להיות יד ימין על של שמא כעבד לפני רבו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬
‫‪</sup><i‬עה>‪ <sup‬שמאו תחת לראשי זו סוכה‪ ,‬זו מזוזה>‪'. </b‬שמאו וגו>‪<b‬‬
‫כי הסוכה להיותה דירת ארעי צריכה שמור מעט‪ ,‬והוא ציור לשמירה בשמא >"‪class="footnote‬‬
‫שהיא כהה וחלושה‪ ,‬וזהו שמאו תחת לראשי‪ ,‬והמזוזה היא לימין הבא א הבית ולשמא הגר בו‪,‬‬
‫‪.‬שהוא ישן בהבית‬
‫וימינו תחבקני – זה ענן שכינה לעתיד לבא‪ ,‬הדא הוא דכתיב )ישעיהו ס׳‪:‬י״ט( לא יהיה ‪</i>,‬‬
‫לך עוד השמש לאור יומם ולנגה הירח לא יאיר לך‪ ,‬מי יאיר לך – והיה לך ה' לאור עולם‬
‫ור"ל דהמאור ההוא יהיה אדיר וחזק בערך לעומת אור >"‪</sup><i class="footnote‬עו>‪<sup‬‬
‫‪.‬השמש ונגה הירח‪ ,‬כמו ערך גבורת הימין לגבי השמא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר‪ ,‬מאי דכתיב לאהבה את ה' אהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו‪ ,‬איזה >‪'. </b‬שמאו וגו>‪<b‬‬
‫כמו זה הסועד בשמאו תחת >"‪</sup><i class="footnote‬עז>‪ <sup‬הוא דבוק – שמאו תחת לראשי‬
‫‪.‬הראש ובימינו מחבק הוא אוהב ומחבב את הנסעד‪ ,‬כך צריך להיות דבוק בה' באהבה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 7‬‬

‫‪</sup><i‬עח>‪ <sup‬ר' יוסי ב"ר חנינא אמר‪ ,‬שתי שבועות יש כאן>‪. </b‬השבעתי אתכם>‪<b‬‬
‫ר"ל שתי פעמים כתיב בשה"ש השבעתי אתכם בלשון אחד‪ ,‬כאן ובפרשה ג' פסוק>"‪class="footnote‬‬
‫ה'‪ ,‬אבל מה דכתיב עוד בפ' ה' פסוק ח' ובפרשה ח' פסוק ד' לא חשיב‪ ,‬מפני שבלשון אחר הם‬
‫‪.‬כתובים‬
‫אחת לישרא ואחת לאומות העולם‪ .‬השביע לישרא שלא ימרדו בעול המלכות והשביע לאוה"ע ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬עט>‪ <sup‬שלא יקשו עולם על ישרא‪ ,‬שאם עושין כן הם גורמין לקץ לבא שלא בעונתו‬
‫‪.‬וע"ע מענין דרשה זו בכתובות קי"א א' ובדרשות הבאות כאן>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬פ>‪ <sup‬רבי חלבו אמר‪ ,‬ד' שבועות יש כאן>‪. </b‬השבעתי אתכם>‪<b‬‬
‫ארבע פעמים נמצא לשון כזה בקירוב בשה"ש‪ ,‬כאן ובפרשה ב' פסוק ו'‪ ,‬בפרשה ג' פסוק ה'‪,‬‬
‫ובפרשה ח' פ' ד'‪ ,‬אבל מה דכתיב בפרשה ה' פסוק ח' השבעתי אתכם אם תמצאו את דודי‪ ,‬איננו‬
‫‪.‬מן המנין מפני שהוא מענין אחר ואינו נוגע לדברים או שחשב‬
‫‪</sup><i‬פא>‪ <sup‬השביע לישרא שלא ימרדו במלכיות ושלא ירחקו את הקץ ‪</i>,‬‬
‫פירש"י שלא ירבו בתחנונים על כך יותר מדאי‪ ,‬ויש גורסים שלא ירחקו‪class="footnote"> ,‬‬
‫פי' בעונם‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולולא דבריו יש לפרש הגירסא שלא ירחקו ע"פ מ"ש בסנהד' צ"ז א' ר' זירא‬
‫כד הוי משכח לרבנן דהוו מתעסקי ביה ]בזמן ביאתו של משיח[‪ ,‬אמר ליה במטותא מינייכו לא‬
‫תרחקוהו‪ ,‬ר"ל שלא תחשבו את הקץ‪ ,‬יען דקיי"ל כי משיח אינו בא רק בהיסח הדעת וכשמחשבים‬
‫את הקץ אינם מסיחים דעתם מאותו הזמן ובזה עוד מרחיקים את ביאתו‪ ,‬והיא היא הכונה גם‬
‫‪.‬כאן‬
‫יש מפרשים >"‪</sup><i class="footnote‬פב>‪ <sup‬ושלא יגלו מסטורין שלהם לאוה"ע >‪</i‬‬
‫‪.‬דהכונה סתרי תורה‪ ,‬וצ"ע בחגיגה י"א א'‪ ,‬ויש עוד פירושים‬
‫ר"ל להתקבץ ולעלות מן >"‪</sup><i class="footnote‬פג>‪ <sup‬ושלא יעלו חומה מן הגולה >‪</i‬‬
‫הארץ בחזקה‪ ,‬וכמ"ש ביומא ט' ב' אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא‪ ,‬ויתכן‬
‫דהוא מלשון הכתוב )יוא ב׳‪:‬ז׳( כאנשי מלחמה יעלו חומה‪ ,‬ואין זה שייך לשבועה הקודמת שלא‬
‫‪.‬ימרדו במלכיות‪ ,‬דשם איירי בנוגע בפנים המדינה‬
‫‪</sup><i‬פד>‪ <sup‬אם כן למה מלך המשיח בא לקבץ גליותיהן של ישרא ‪</i>,‬‬
‫יש לפרש הכונה א"כ למה מלך המשיח בא וכו'‪ ,‬דהלא כל עיקר ביאתו לקבץ >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬גליות ישרא‪ ,‬ואם ישרא יעשו מעצמן כזה א"כ למה תכלית ביאתו הוא‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר רב יהודה‪ ,‬כל העולה מבבל לארץ ישרא עובר בעשה‪ ,‬שנא' >‪'. </b‬השבעתי אתכם וגו>‪<b‬‬
‫הוא >"‪</sup><i class="footnote‬פה>‪ <sup‬השבעתי אתכם וגו' ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ‬
‫תפס את לשון הכתוב כפשטיה ]ותפס בבל ע"ד הכתוב )ירמיהו כ״ז‪:‬כ״ב( בבלה יובאו ושם יהיו‬
‫עד יום פקדי אותם[‪ .‬אבל לא כן דעת החכמים זולתו‪ ,‬אא דגם בזה"ז יש מצות ישיבת א"י‪,‬‬
‫ומפרשי דפ' זה אם תעירו וגו' מוסב על העליה בחומה‪ ,‬כלומר יחד כולם וביד חזקה‪ ,‬כמש"כ‬
‫בדרשה הקודמת‪ .‬וכה מבואר בגמ' מעלית הרבה חכמים לא"י בחבה יתרה‪ .‬ובדעת רב יהודה צ"ל‬
‫דאע"פ דלדעת כמה ראשונים יש גם בזה"ז מצות ישיבת א"י ]עי' מש"כ בתו"ת ר"פ ראה[‪ ,‬זה הוא‬
‫‪.‬לדעתו רק באה שיושבים שם מכבר שאסור להם לצאת מתוכה‪ ,‬ולא בעולים חדשים‬
‫)'כתובות קי"א א(>‪</i>.<br‬‬
 ‫בשתי צבאות‪ ,‬בצבא של מעלה ובצבא של מטה‪ ,‬ואיזה זה‪ ,‬זה בשמים ובארץ>‪. </b‬בצבאות>‪<b‬‬
‫‪.‬יתכן דרומז להפ' ויכלו השמים והארץ וכל צבאם>"‪</sup><i class="footnote‬פו>‪<sup‬‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬באבות ובאמהות‪ ,‬מאי משמע‪ ,‬צבאות שעשו הם צביוני ועשיתי צביוני בם>‪. </b‬בצבאות>‪<b‬‬
‫מפרש צבא מלשון רצון‪ ,‬שכן הוא באורו בארמית כ"פ בדניא )ד'>"‪</sup><i class="footnote‬פז‬
‫‪.‬ז'( הוי צבא‪ ,‬אדון צבית ליצבא‪ ,‬ועוד‪ ,‬ור"ל שהם עשו רצוני ואני עשיתי רצונם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו בצבאות או באילות השדה‪ ,‬א"ר אעזר‪ ,‬אמר להם הקב"ה לישרא‪ ,‬אם >‪'. </b‬בצבאות וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה‬
‫נסמך על השבועות שהשביע הקב"ה את ישרא כמבואר בדרשות >"‪</sup><i class="footnote‬פח‬
‫‪.‬הקודמות‬
‫)'כתובות קי"א א(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו בצבאות או באילות השדה – במילה‪ ,‬מאי משמע‪ ,‬בצבא שיש בה אות‪'. </b> ,‬בצבאות וגו>‪<b‬‬
‫אולי >"‪</sup><i class="footnote‬פט>‪ <sup‬או באילות השדה – ששופכין דמם כדם צבי ואיל‬
‫דריש צבא מלשון זמן וקץ‪ ,‬כמו הלא צבא לאנוש )איוב ז׳‪:‬א׳(‪ ,‬חליפות וצבא‪ ,‬כל ימי צבאי‬
‫)שם י' וי"ד(‪ ,‬וכן דריש המלה לשתים צבא ואות‪ ,‬וכמילה היא מצוה הבאה לזמן מוגבל )לשמונה‬
‫‪.‬ימים( ויש בה אות ניכר בגוף כל ימי צבאו של אנוש‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬צ>‪ <sup‬רבנן אמרי‪ ,‬השביען בדורו של שמד>‪'. </b‬בצבאות וגו>‪<b‬‬

‫‪.‬ר"ל בקדושת אה שעמדו בנסיון בעת ההיא‬
‫‪</sup><i‬צא>‪ <sup‬מאי משמע‪ ,‬בצבאות – שעשו צביוני בעולם ושעשיתי צביוני בם ‪</i>.‬‬
‫דריש צבא מלשון רצון‪ ,‬וכמש"כ לעיל אות פ"ז‪ .‬וענין שעשיתי צביוני בם >"‪class="footnote‬‬
‫הכונה שרצה כביכול שיתקדש שמו על ידם וכעין שדרשו בנדב ואביהוא ונקדש בכבודי )פ' תצוה(‬
‫‪.‬א תקרא בכבודי אא במכובדי‪ ,‬יעו"ש לפנינו בתו"ת‬
‫או באילות השדה – ששופכין דמן על קדושת שמי כדם הצבי ואיל‪ ,‬הדא הוא דכתיב )תהלים >‪</i‬‬
‫והמליצה ששופכין דמם >"‪</sup><i class="footnote‬צא>‪ <sup‬מ"ר( כי עליך הורגנו כל היום‬
‫כדם צבי ואיל רומז ללה"כ בתורה )פ' ראה( בענין הקרבת צבי ואיל על הארץ תשפכנו כמים‪,‬‬
‫‪.‬והכונה ששופכים דמם כמים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫זו חית השדה‪ ,‬האיך מה דאת אמר )איוב ה׳‪:‬כ״ג( כי עם אבני השדה >‪. </b‬באילות השדה>‪<b‬‬
‫והברית הוא שבועה‪ .‬ואיירי >"‪</sup><i class="footnote‬צב>‪ <sup‬בריתך וחית השדה השלמה לך‬
‫‪'.‬שאם יזכו ישלימו עמהם‪ ,‬ואם לאו יתקיים והשלחתי בכם את חית השדה‪ ,‬ועיין שבת ל"ג א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬צג>‪ <sup‬או השבטים‪ ,‬האיך מה דאת אמר נפתלי אילה שלוחה>‪. </b‬באילות השדה>‪<b‬‬
‫נראה דתפס להזכיר את נפתלי משום דהוא מכונה בשם אילה‪ ,‬וכאן כתיב >"‪class="footnote‬‬
‫באילות‪ ,‬אבל אין ה"נ דמכוין לכל השבטים שנמשלו לחיות כמ"ש בסוטה י"א ב' אומה זו לחיה‬
‫נמשלה‪ ,‬גור אריה יהודה‪ ,‬דן נחש‪ ,‬נפתלי אילה‪ ,‬ישכר חמור גרס‪ ,‬יוסף בכור שור‪ ,‬בנימין‬
‫‪.‬זאב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫איזו אהבה‪ ,‬רבי יודן אומיר‪ ,‬אהבה שאהב יצחק את עשו‪ ,‬ומהו עד >‪'. </b‬את האהבה וגו>‪<b‬‬
‫שבשכר המאכל שהאכיל >"‪</sup><i class="footnote‬צד>‪ <sup‬שתחפץ – עד שנעשה חפצו של זקן‬
‫עשו ליצחק ברכו לבסוף‪ ,‬ובעוד שאותו זכות קיים צריכין להשתעבד תחת ידו‪ ,‬וזהו עד שתחפץ‬
‫‪.‬עד שיהיה קיים מה שנעשה בשביל מלוי החפץ‬
‫ורבי ברכיה אומר‪ ,‬אהבה שאהב הקב"ה לישרא‪ ,‬ומהו עד שתחפץ – עד שתחפץ מלכות של ‪</i>,‬‬
‫דריש הפעל על המלכות‪ ,‬ויהיה התי"ו סימן נסתרת >"‪</sup><i class="footnote‬צה>‪ <sup‬מעלה‬
‫‪.‬לנקבה והוי הקריאה עד ש דת מח חפ וץ‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫לכשתחפץ מדת הדין מאיה אני הוא מביאה בקולי קולות ולא אתעכב‪ ,‬לכך >‪. </b‬עד שתחפץ>‪<b‬‬
‫יתכן >"‪</sup><i class="footnote‬צו>‪ <sup‬נאמר עד שתחפץ ]וסמיך ליה קול דודי הנה זה בא[‬
‫דרומז להמבואר לעיל פסוק ב' בדרשה כשושנה בין החוחים שהיתה קשה להקב"ה גאולת ישרא‬
 ‫ממצרים מפני מדת הדין שקטרגה עליהם שאינם ראוים לגאולה‪ ,‬וכן בכל גאולה‪ ,‬לולא קטגוריא‬
‫מדת הדין כבר היתה הגאולה באה‪ ,‬וזהו שאמר לכשתחפץ ]גם[ מדת הדין בגאולת ישרא‪ ,‬והיינו‬
‫לכשתפסוק מלקטרג עליהם אז ממילא אני מביאה‪ ,‬יען כי בזה הוא רצוני‪ ,‬ולא עוד אא גם בקולי‬
‫קולות כלומר בששון ובשמחה‪ ,‬ע"ד הכתוב קול ששון וקול שמחה‪] ,‬או ר"ל בפרסום גדול[ וע"ד‬
‫הכתוב )ישעיה כ"ט( מעם ה' צבאות תפקד ברעם וברעש ובקול גדול ועוד הרבה פסוקים כאה‪ ,‬וכן‬
‫‪.‬כאן קול דודי הנה זה בא‪ ,‬דמוסב על זמן הגאולה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 8‬‬

‫קול דודי זה מלך המשיח‪ ,‬בשעה שהוא אומר בחודש הזה אתם נגאין‪ ,‬אומרים >‪. </b‬קול דודי>‪<b‬‬
‫לו והלא כבר נשבע הקב"ה שהיא משעבדנו בע' אומות‪ ,‬הוא משיבן‪ ,‬אחד מכם גולה לברברי ואחד‬
‫כ"ה הגירסא בפסיקתא ובילקוט‪ ,‬ויש גירסות >"‪</sup><i class="footnote‬צז>‪ <sup‬לברטניא‬
‫‪.‬ן ‪U‬לברברי ולסמרטיא‪ ,‬והם שמות מדינות בימים קדמונים בירכתי צפ‬
‫ודומה כמו שגליתם כולכם‪ ,‬ולא עוד אא שהמלכות הזאת מכתבת טירוניא מכל העולם מכל >‪</i‬‬
‫אומה ואומה כותי אחד או ברברי אחד בא ומשעבד בכם ודומה כאו נשתעבדתם בשבעים אומות‬
‫טירוניא הוא מענין שררה‪ ,‬וכמו שתרגם סרני פלשתים – >"‪</sup><i class="footnote‬צח>‪<sup‬‬
‫טורני פלשתאי‪ ,‬ור"ל שהמלכות הזאת ]יתכן דמכוין למלכות רומי שפשטה מלכותה על כל העולם‪,‬‬
‫ובכ"מ מכונה בשם סתמי מלכות‪ ,‬וכמו מלכות הידועה[ כותבת וממנה לה שרים מכל האומות‪,‬‬
‫והשרים האה משעבדים בישרא ונחשב כאו כל האומות משעבדים בהם‪ ,‬ויהיה לפי"ז פירוש הכתוב‪,‬‬
‫קול דודי‪ ,‬הגיד לי שהקב"ה‪ ,‬מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות‪ ,‬כלומר על אוה"ע‪ ,‬וממהר‬
‫‪.‬גאולתן של ישרא‪ .‬והמפרשים פרשו בדוחק גדול‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫קול דודי זה משה‪ ,‬בשעה שבא ואמר לישרא בחודש הזה אתם נגאין‪'. </b> ,‬קול דודי וגו>‪<b‬‬
‫אמרו לו האיך אנו נגאין והלא אמר הקב"ה לאברהם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה ועדיין‬
‫אין בידנו אא רד"ו שנים‪ ,‬אמר להם‪ ,‬הואיל והיא חפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם אא‬
‫מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות‪ ,‬אין ההרים והגבעות האמורים כאן אא קצים ועיבורין‪ ,‬מדלג‬
‫מכנה קצים ועבורים >"‪</sup><i class="footnote‬צט>‪ <sup‬על החשבונות ועל הקצים ועבורים‬
‫בשם הרים וגבעות‪ ,‬כי להיותם על הרוב מרוחקים בזמן הם נראין לאדם כמו העברה דרך הרים‬
‫וגבעות‪ .‬ועיקר טעם דרשה זו כפי המתבאר ממ"ר פ' בא פרשה ט"ו בנוי על הלשון שאמר בענין‬
‫זה החודש הזה לכם ראש חדשים‪ ,‬למה דוקא לכם‪ ,‬כי הלא למ"ד בניסן נברא העולם בודאי הוא‬
‫ראש חדשים גם לכל העולם‪ ,‬ולמ"ד בתשרי נברא העולם הלא תשרי ראש לחדשים‪ ,‬ולכן מפרש ע"ד‬
‫רמז החודש מלשון חידוש‪ ,‬כלומר שבחודש הזה נעשו להם נסים וכדמפרש שם במ"ר הואיל ועשיתי‬
‫לכם נסים בחודש הזה וכו'‪ ,‬וזהו שאמר להם משה הואיל והוא חפץ בגאולתכם כאשר נראה מכל‬
‫‪.‬הנפלאות שעשה עמכם בחודש הזה בודאי גם הגאולה תבא בחודש הזה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי נחמיה אומר‪ ,‬קול דודי זה משה‪ ,‬בשעה שבא ואמר לישרא בחודש >‪'. </b‬קול דודי וגו>‪<b‬‬
‫הזה אתם נגאין‪ ,‬אמרו לו‪ ,‬האיך אנו נגאין והלא אין בידינו מעשים טובים‪ ,‬אמר להם‪ ,‬הואיל‬
‫והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט במעשיכם הרעים‪ ,‬ובמי הוא מביט‪ ,‬בצדיקים שבכם ובמעשיהם‪,‬‬
‫עיין לעיל בפסוק ב' בדרשה כשושנה>"‪</sup><i class="footnote‬ק>‪ <sup‬כגון עמרם ובית דינו‬
‫בין החוחים שהיתה קשה לפני הקב"ה גאולתן של ישרא ממצרים‪ ,‬מפני שהיתה מדת הדין מקטרגת‬
‫עליהם שהיו שוין למצרים בעבודת אילים‪ ,‬ומבואר שם דאע"פ שהיו בהם גם צדיקים‪ ,‬אעפ"כ היה‬
‫מקום למדת הדין לקטרג אחרי כי העולם נדון אחר רובו‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וא"כ צ"ע למה אמר כאן שאינו‬
‫מביט במעשיכם הרעים ובמי הוא מביט בצדיקים שבכם‪ ,‬הרי דדן בזה לפי המעוט‪ ,‬וצ"ל דהוא ע"ד‬
‫מ"ש זכו אחישנה לא זכו בעתה וכשהגאולה היא בערך בעתה אז הוא דן גם אחר המעוט‪ ,‬אחרי‬
‫‪.‬שכבר הגיע העת‪ ,‬משא"כ אם היא בערך אחישנה‪ ,‬אז הוא דן אחר הרוב אם זוכים לכך‬
‫הדא הוא דכתיב מדלג על ההרים ]מקפץ על הגבעות[‪ ,‬אין הרים אא בתי דינין כמש"נ ‪</i>,‬‬
‫בבת יפתח >"‪</sup><i class="footnote‬קא>‪) <sup‬שופטים י״א‪:‬ל״ז( ואכה וירדתי על ההרים‬
‫איירי שאמרה כן לאביה‪ ,‬ודרשו בש"ר פרשה ט"ו דהרים היינו סנהדרין שיתירו לו הנדר‪ ,‬ויתכן‬
‫דראו לדרוש כן משום דאם היתה הכונה על הרים ממש להתאבל הול"ל ועליתי על ההרים ולא‬
‫וירדתי‪] .‬ואע"פ דלפי הדרשה דסנהדרין הו"ל ג"כ לומר ועליתי‪ ,‬וכמש"נ וקמת ועלית וגו 'א‬
‫השופט וגו'‪ ,‬י"ל דרמזה בזה למ"ש בילקוט שיפתח בעצמו לא רצה לילך א הדיין שהיה אז פנחס‪,‬‬
‫שאמר שפחיתות וירידה היא לו‪ ,‬ועל זה אמרה‪ ,‬שהיא תלך ולא איכפת לה בירידה זו[‪ .‬ולפי‬
‫דרשה זו הוי הפי' מדלג על ההרים – מדלג קץ בשביל ההרים‪ ,‬והלשון על היא כמו בשביל כמו‬
‫‪.‬על אדות בנו‪ ,‬על עזבם את תורתי‬
‫לפנינו במ"ר חסר מאמר >"‪</sup><i class="footnote‬קב>‪] <sup‬ואין גבעות אא צדיקים[ >‪</i‬‬
‫‪.‬זה‪ ,‬והוספנו אנו ע"פ הנוסחא אשר כזאת בכ"מ באגדות‪ ,‬וע' בסמוך בדרשה מדלג על ההרים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבנן אמרי‪ ,‬קול דודי זה משה‪ ,‬בשעה שבא ואמר לישרא בחודש הזה אתם>‪'. </b‬קול דודי וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬נגאין‪ ,‬אמרו לו האיך אנו נגאין והלא כל מצרים מטונפת מעבודת כוכבים שלנו‬
‫כמבואר לעיל בפסוק ב' שהיתה מדת הדין מקטרגת הללו ]מצרים[>"‪</sup><i class="footnote‬קג‬
‫‪.‬עובדי עבודת כוכבים והללו ]ישרא[ עובדי עבודת כוכבים‬
‫אמר להם‪ ,‬הואיל והוא חפץ בגאולתכם אינו מביט בעבודת כוכבים שלכם‪ ,‬אא מדלג על ‪</i>,‬‬
‫ההרים מקפץ על הגבעות‪ ,‬אין הרים וגבעות אא עבודת כוכבים‪ ,‬כמו שנאמר )הושע ד׳‪:‬י״ג( על‬
‫)שם(>‪.<br‬ראשי ההרים יזבחו ועל הגבעות יקטרו‬

‫מדלג על ההרים – בזכות אבות‪ ,‬מקפץ על הגבעות – בזכות אמהות>‪'. </b‬מדלג על ההרים וגו>‪<b‬‬
‫מפרש על ההרים – בשביל ההרים‪ ,‬בשביל האבות‪ ,‬וכמו על >"‪</sup><i class="footnote‬קד>‪<sup‬‬
‫עזבם את תורתי‪ .‬וכהאי גונא דרשו בירושלמי סנהדרין פ"י ה"א עה"פ כי ההרים ימושו והגבעות‬
‫תמוטינה‪ ,‬ההרים ימושו זה זכות אבות והגבעות תמוטינה זה זכות אמהות‪ ,‬וע"ל פ' י"ז על הרי‬
‫בתר‪ ,‬ובחבורנו תו"ת פ' בראשית בפ' זכר ונקבה ברא אותם )א' כ"ז( בארנו שייכות תוארים או‬
‫לאבות ולאמהות‪ .‬והביא ראיה בגמרא מכאן לפסוק שמעו הרים דבר ה' מה כאן הרים פירושו אבות‬
‫אף הרים דהתם פירושו אבות‪ ,‬ולפלא הוא כי במ"ר פ' בא מביא ראיה להיפך דהרים דמדלג‬
‫פירושו אבות מהרים דשמעו‪ ,‬אכן כבר בארנו בתו"ת ר"פ ויצא ובפ' ברכה בפ' שם חלקת מחוקק‬
‫‪.‬ספון דכן דרך האגדות להביא בשני מקומות ראיה מאחד על אחד‪ ,‬יעו"ש‬
‫)'ר"ה י"א א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 9‬‬

‫לפי שאמרה כנסת ישרא‪ ,‬רבש"ע‪], ,‬דודי זה הקב"ה‪ ,‬ולמה נקרא שמו דודי[>‪. </b‬דומה דודי>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קה>‪ <sup‬אתה אומר לן דיו דיו ]ואנו אומרים[ ואנו את לגבן תחלה‬
‫יתכן דדיאה הוא מלשון וידא על כנפי רוח כאשר ידאה הנשר‪ ,‬ור"ל שישרא >"‪class="footnote‬‬
‫אומרים שובה אתה אינו תחלה‪ ,‬והקב"ה אומר שובו אתם אי תחלה‪ .‬ובמ"ר פ' נשא פרשה י"א סי'‬
‫‪'.‬ב' הלשון מפורש יותר‪ ,‬אמרו ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬אתה אומר לנו אתאי לגבי תחלה וכו‬
‫]מ"ר[ >‪</i‬‬

‫כצבי‪ ,‬מה צבי זה מדלג מהר להר‪ ,‬מבקעה לבקעה‪ ,‬מאילן לאילן‪ ,‬מסוכה לסוכה‪. </b> ,‬לצבי>‪<b‬‬
‫ומגדר לגדר‪ ,‬כך הקב"ה מקפץ מבית הכנסת זה לבית הכנסת אחר‪ ,‬מבית מדרש זה לבית מדרש אחר‬
‫י"ל הכונה דישנם מקומות מקומות >"‪</sup><i class="footnote‬קו>‪ <sup‬כדי לברך את ישרא‬
‫שעניני תפלותיהם שונות‪ ,‬אה מבקשים על הפרנסה ואה על הבריאות ואה על מחילות עונות‬
‫‪.‬וכדומה‪ ,‬לכן ישרה כביכול שכינתו בכ"מ להענות לכ"א כפי דרישתו וצרכו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫כצבי‪ ,‬מה צבי זה מדלג מהר להר‪ ,‬מבקעה לבקעה‪ ,‬מאילן לאילן‪ ,‬מסוכה לסוכה‪. </b> ,‬לצבי>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קז>‪ <sup‬ומגדר לגדר‪ ,‬כך הקב"ה קפץ ממצרים לים ומים לסיני ומסיני לעתיד‬
‫ר"ל שלא השרה שכינתו במקום אחד לעולם‪ ,‬כדמפרש‪ ,‬ובא בזה להורות דכל >"‪class="footnote‬‬
‫מקום שגלו ישרא שם שכינה עמהם‪ ,‬וכמש"כ בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא איך וברכתיך‪,‬‬
‫‪.‬ועיי"ש לפנינו בתו"ת‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כצבי‪ ,‬מה צבי זה נראה וחוזר ונכסה‪ ,‬נראה וחוזר ונכסה‪ ,‬כך גוא הראשון נראה>‪. </b‬לצבי>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬קח>‪ <sup‬וחוזר ונכסה‪ ,‬נראה וחוזר ונכסה‪ ,‬וכן גוא האחרון‬
‫ורבינו בחיי נתן טעם לדבר דהוא כדי להטעות את שונאיהם שלא יעשו עכובים ומניעות לישרא‪.‬‬
‫וגוא הראשון מכוין על משה‪ ,‬שמבואר במדרש שהיה נכסה מישרא במצרים ג' חדשים ]מפני שלא‬
‫‪.‬מצא עדיין את העת מוכשרת להודע[‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קט>‪ <sup‬רבי יוסי ב"ר חנינא אומר‪ ,‬לאורזליהון דאיילתא>‪. </b‬לעפר האילים>‪<b‬‬
‫‪.‬פי' איל בחור>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪' <sup‬אחר כתלנו של סיני‪ ,‬כמו שנאמר כי ביום השלישי ירד ה>‪. </b‬אחר כתלנו>‪<b‬‬
‫ומפרש אחר כתלנו לשון מליצי ותואר לזמן קרוב‪ ,‬או כי מכנה >"‪</sup><i class="footnote‬קי‬
‫‪.‬את הר סיני בשם כותל‪ ,‬יען כי הר היינו כותל‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אחר כותל מערבי של בית המקדש‪ ,‬ולמה כן‪ ,‬לפי שנשבע לו הקב"ה שאינו >‪. </b‬אחר כתלנו>‪<b‬‬
‫ובילקוט מלכים הלשון שאינו זז שכינה >"‪</sup><i class="footnote‬קיא>‪ <sup‬חרב לעולם‬
‫‪.‬מכותל מערבי לעולם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪' <sup‬כמו שנאמר וירד ה' על הר סיני א ראש ההר וגו>‪. </b‬משגיח מן החלנות>‪<b‬‬
‫נראה דחסר כאן לשון הפסוק דמיני' עיקר הראיה‪ ,‬והוא אנכי >"‪</sup><i class="footnote‬קיב‬
‫ה' אהיך וגו' לא יהיה לך אהים אחרים וגו'‪ .‬ובאור הענין דסמיך על המבואר לעיל פרשה א'‬
‫פסוק ישקני דשתי דברות הראשונות‪ ,‬אנכי ולא יהיה לך‪ ,‬מפי הגבורה שמעו ישרא‪ ,‬ויתר הדברות‬
‫שמעו ע"י משה‪ ,‬ומצייר ערך השמיעה ישר מפי הגבורה למשגיח מן החלונות‪ ,‬שהיא ראיה תמה‬
‫וברורה‪ ,‬והשמיעה ע"י משה להצצה מן החרכים שהיא השקפה מצומצמת וקצרה‪ ,‬וזהו שדרש משגיח‬
‫מן החלונות כמו שנאמר וירד ה' על הר סיני וגו' אנכי ה' אהיך וגו' לא יהיה לך אהים‬
‫אחרים‪ .‬ובסמוך דרש מציץ מן החרכים כמו שנאמר וידבר אהים את כל הדברים האה וגו'‪ ,‬כלומר‬
‫כל עשרת הדברות שנאמרו ע"י משה‪ ,‬ומהו ענה דודי ואמר לי אנכי ה' אהיך‪ ,‬כלומר מה אמר לי‬
‫‪'.‬דודי בעצמו‪ ,‬אנכי וגו‬
‫וגם יש לפרש הכונה משגיח מן החלונות דרומז להמבואר במדרשים דבשעת מתן תורה פתח >‪<br‬‬
‫‪.‬הקב"ה את הרקיע כחלון ואמר ראו שאין זולתי‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫משגיח מן החלונות זו זכות אבות‪ .‬מציץ מן החרכים זו זכות >‪'. </b‬משגיח מן החלנות וגו>‪<b‬‬
‫במ"ר פ' נשא פ' י"א מסיים בזה‪ ,‬כשם שיש הפרש >"‪</sup><i class="footnote‬קיג>‪ <sup‬אמהות‬
‫‪.‬בין חלון לחרך כך יש הפרש בין זכות אבות לזכות אמהות‪ ,‬ובזה הדרשה מבוארת‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כמו שנאמר וידבר אהים את כל הדברים‪ ,‬ומהו ענה דודי ואמר לי – >‪. </b‬מציץ מן חרכים>‪<b‬‬
‫‪.‬עיין מש"כ לעיל אות קי"ב וצרף לכאן>"‪</sup><i class="footnote‬קיד>‪ <sup‬אנכי ה' אוהיך‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬קטו>‪ <sup‬דבר אחר אמר לי החודש הזה לכם ראש חדשים ‪</i>.‬‬
‫‪.‬דהמאמר הזה היה פתח ומבוא להגאולה‪ ,‬וע"ע בזה במ"ר פ' נשא פרשה י"א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 10‬‬

‫וכי לא זו היא עניה ולא זו היא אמירה‪ ,‬אא ענה ע"י משה ואמר על >‪. </b‬ענה דודי ואמר>‪<b‬‬
‫ידי אהרן‪ ,‬דבר אחר ענה ע"י דניא ואמר ע"י עזרא‪ ,‬דבר אחר ענה ע"י איהו ואמר על ידי מלך‬
‫‪</sup><i‬קטז>‪ <sup‬המשיח‪ ,‬ומה אמר קומי לך רעיתי יפתי קומי זרוזי גרמיך‬
‫חלץ עצמותיך להיטיב מעשיך‪ ,‬כלומר הכיני עצמך לגאולה‪ .‬וטעם יחס הפעל >"‪class="footnote‬‬
‫ענה למשה ולדניא ואיהו‪ ,‬ואמירה לאהרן ועזרא ומלך המשיח‪ ,‬י"ל משום דיסוד העניה לגאולה‬
‫‪.‬נענו משה ודניא ואיהו‪ ,‬אבל תוצאת האמירה לישרא היתה ע"י אהרן ועזרא ומלך המשיח‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫קומי לך בתו של אברהם דכתיב ביה לך לך‪ ,‬רעיתי יפתי – בתו של יצחק>‪'. </b‬קומי לך וגו>‪<b‬‬
‫שרעה אותי ויפה אותי על גב המזבח‪ ,‬ולכי לך בתו של יעקב דכתיב ביה וישמע יעקב א אביו וא‬
‫אגדה זו באה כלפי האגדות שלמעלה >"‪</sup><i class="footnote‬קיז>‪ <sup‬אמו וילך פדנה ארם‬
‫בפסוק ח' עה"פ קול דודי שבשעה שבשרו את ישרא על הגאולה תמהו על זה מפני שלשה דברים‪,‬‬
‫האחד לפי שלפי גזרת הקב"ה עדיין עליהם להיות בגולה‪ ,‬והשני שאין בידיהם מעשים טובים‬
‫שיגינו עליהם‪ ,‬והשלישי כי שקועים הם בחטא עבודת כוכבים‪ ,‬ועל זה אמר כאן בתשובה מהקב"ה‪,‬‬
‫כי על שלש אה יש זכיות כנגד הרצויים לזכות הגאולה‪ ,‬כי כנגד הטענה שעדיין עליהם להיות‬
‫בגולה תגן זכות אברהם שע"פ מצות ה' גלה מארצו וממולדתו ומבית אביו ולכן יתמעט מספר‬
‫שנות הגלות‪ ,‬וכנגד הטענה ממניעת מע"ט תגן זכות יצחק שהרבה לעשות הטוב בעיני ה' בתתו את‬
‫עצמו להעקד על גבי המזבח‪ ,‬ונגד הטענה ששקועים בחטא עבודת כוכבים תגן זכות יעקב שהיה‬
‫הרבה שנים בבית לבן שהיה עובד גלולים ולא למד ממנו‪ ,‬והיה תקיף באמונתו והלך לשם‪,‬‬
‫‪.‬כמבואר באגדות בפסוק עם לבן גרתי‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬
‫‪Verse 11‬‬

‫‪</sup><i‬קיח>‪ <sup‬הסתו עבר או ארבעים שנה שעשו ישרא במדבר>‪. </b‬הסתו עבר>‪<b‬‬
‫הסתו על הרוב ימיו מעוננים וגשומים ועצבים‪ ,‬ומשל הוא לארבעים שנה >"‪class="footnote‬‬
‫שעשו ישרא במדבר שהיו רוב השנים מעוננים ועצבים מהמאורעות שארעו להם שם‪ ,‬מעשה העגל‪,‬‬
‫מתאוננים‪ ,‬מרגלים‪ ,‬מחלוקת קרח ועוד ענינים שונים וכמש"כ בפ' שלח וינסו אותי זה עשר‬
‫‪.‬פעמים‪ ,‬וכן הכונה בדרשה הבאה‬
‫‪</sup><i‬קיט>‪ <sup‬דבר אחר‪ ,‬או שבעים שנה שעשו ישרא בגולה בימי עזרא ‪</i>.‬‬
‫ונטמוע בין האומות הקדמונים ונשאו נשים נכריות וכו'‪ ,‬וזה הוא ג"כ משל>"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬לסתו שימיו מעוננים ועכורים כמש"כ באות הקודם‬
‫דבר אחר‪ ,‬או ארבע מאות שנה שנגזרו על אבותינו במצרים‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬או מאתים ועשר ‪</i>.‬‬
‫שנים שנשתעבדו במצרים‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬זו מלכות כותים שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה‬
‫יתכן דמכוין למלכות רומי שמבואר בדה"י שהיתה שולחת >"‪</sup><i class="footnote‬קכ>‪<sup‬‬
‫‪.‬שלוחים מסיתים להסית ולהדיח את ישרא‪ .‬וטעם המשל מכל או לסתו הוא כמש"כ לעיל אות קי"ח‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קכא>‪ <sup‬או ל"ח שנים שהיו ישרא כמנודין במדבר>‪. </b‬הגשם חלף>‪<b‬‬
‫הוא הזמן שבו כלו מתי מדבר‪ ,‬ועד אז לא דבר הקב"ה גם עם משה בחיבה‪class="footnote"> ,‬‬
‫כמבואר בתענית ל' ב' ובירושלמי שם פ"ג ה"ד‪ ,‬כל ל"ח שנים שהיו ישרא כמנודים לא היה מדבר‬
‫‪.‬עם משה‪ ,‬ומבואר לפנינו בתו"ת פ' דברים ב' ט"ז‬
‫‪</sup><i‬קכב>‪ <sup‬ד"א‪ ,‬או נ"ב שנה משנחרב הבית עד שנעקרה מלכות כשדים ‪</i>.‬‬
‫‪.‬שאז היו ימי צער וטלטולים ונדודים לישרא ומשל הוא לגשם דולף>"‪class="footnote‬‬
‫כמש"כ בפ' >"‪</sup><i class="footnote‬קכג>‪ <sup‬ד"א‪ ,‬זה השעבוד ]בימי מלך המשיח[ ‪</i>.‬‬
‫‪.‬חלק דור שבן דוד בא צרות באות לעולם‪ ,‬ואמר שעתה השעבוד והצרות חלפו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 12‬‬

‫או משה ואהרן‪ ,‬או הנשיאים‪ ,‬או מרדכי וחבורתו‪ ,‬עזרא וחבורתו‪ ,‬איהו >‪. </b‬הנצנים נראו>‪<b‬‬
‫שכל אה ה ננ נצו >"‪</sup><i class="footnote‬קכד>‪ <sup‬ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה‬
‫‪.‬לישרא ישועות בזמנים ואופנים שונים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫הגיע זמנם של כותים להזמר‪ ,‬של רשעים להשבר‪ ,‬של בבליים להשמד‪ ,‬של>‪. </b‬עת הזמיר הגיע>‪<b‬‬
‫דריש זמיר מלשון כריתה והפסקה >"‪</sup><i class="footnote‬קכה>‪ <sup‬מלכות הרשעה להכלות‬
‫‪.‬כמו שדך לא תזמור וכל פעלים או שחשב‪ ,‬שבר‪ ,‬שמד‪ ,‬כלות‪ ,‬הם משותפים עם פעל זמר‬
‫‪</sup><i‬קכו>‪ <sup‬דבר אחר‪ ,‬עת הזמיר הגיע‪ ,‬הגיע זמנה של ערלה להזמר ‪</i>.‬‬
‫גם בזה כמו למעלה דריש זמיר מלשון כריתה‪ ,‬ומושב זה על זמן יציאת >"‪class="footnote‬‬
‫מצרים כמבואר לעיל בפ' ענה דודי‪ ,‬והכונה הגיע זמן הערלה שתכרת‪ .‬יש לפרש דמשל הוא לאילן‬
‫של ערלה שעד אחר שלש שנים אסור להנות ממנה‪ ,‬ולאח"כ אומרים הגיע זמנה של איסור זה‪,‬‬
‫כלומר עבר זמנה של האיסור‪ ,‬ועתה רשאים לכרות הפירות וליהנות מהם‪ ,‬וכן הכונה הכא הגיע‪,‬‬
‫‪.‬עבר זמן שעבודם של ישרא ועתה רשאים לזכות בהגאולה‬
‫הגיע זמנו של ביהמ"ק להבנות בימי עזרא‪ ,‬הגיע זמנם של ישרא להגא‪ ,‬הגיע זמנה של ‪</i>,‬‬
‫מלכות שמים להגלות‪ ,‬הגיע זמן של ים סוף להבקע‪ ,‬הגיע זמן שתעשו זמירות להקב"ה‪ ,‬שנאמר‬
‫לענין הדרשה >"‪</sup><i class="footnote‬קכז>‪ <sup‬עזי וזמרת יה‪ ,‬הגיע זמנה של א"י להחלק‬
‫הגיע זמן של ביהמ"ק להבנות דריש זמיר לומר שירה בביהמ"ק‪ .‬ולענין גאולת ישרא וגלוי‬
‫מלכות שמים דריש זמיר מלשון זמר ושמחה‪ ,‬ולענין הגיע זמן של ים סוף להבקע דריש זמיר‬
‫מלשון כריתה ובקיעה כמש"כ לעיל אות קכ"ה‪ ,‬וכן גם לענין חלוקת ארץ ישרא דריש לשון זמיר‬
‫כריתה לחלקים‪ .‬או דלענין הגיע זמן של ים סוף להבקע דריש ג"כ זמיר מלשון שיר וזמר‪ ,‬וכמו‬
‫דסיים על זה הגיע זמן שתעשו זמירות להקב"ה‪ ,‬ומכוין לאז ישיר משה וגו'‪ ,‬וא"כ המדרש‬
‫‪.‬בעצמו מפרש יחס לשון זמר לענין זה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יוחנן‪ ,‬קול תייר נשמע בארצנו‪ ,‬זה קולו של משה שאמר >‪. </b‬וקול התור נשבע בארצנו>‪<b‬‬
‫כה אמר ה' כחצות הלילה‪ ,‬זה קולו של יהושע בשעה שאמר עברו בקרב המחנה‪ .‬דבר אחר‪ ,‬זה קולו‬
‫של כורש בשעה שאמר )עזרא א׳‪:‬ג׳( מי בכם מכל עמו יהי ה' אהיו עמו ויעל לירושלים אשר‬
‫ביהודה‪ ,‬דבר אחר‪ ,‬זה קולו של מלך המשיח המכריז ואומר )ישעיהו נ״ב‪:‬ז׳( מה נאוו על ההרים‬
‫בכל אה מפרש קול התור – קול התייר שענינו>"‪</sup><i class="footnote‬קכח>‪ <sup‬רגלי מבשר‬
 ‫מורה ומראה דרך לאינם בקיאים‪ ,‬וכמו שתרגם באיוב )כ"ט‪ ,‬ט"ו( עינים הייתי לעור – תייר‬
‫‪.‬הויתי למסכנא‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 13‬‬

‫‪</sup><i‬קכט>‪ <sup‬התנוקת קרויה פגה‪ ,‬על שם התאנה חנטה פגיה>‪. </b‬התאנה חנטה פגיה>‪<b‬‬
‫פגה היא ג"כ תאנה רק שלא נתבשלה עוד והיינו שאין לה עוד סימנים‪ .‬ויען>"‪class="footnote‬‬
‫כי הכתוב המשיל את האשה לגפן‪ ,‬כמש"כ אשתך כגפן פוריה‪ ,‬לכן סמכו חכמים לקרוא לשלש‬
‫תקופות שבחיי האשה‪ ,‬הקטנות והנערות והבגרות‪ ,‬בשמות מתיחסים לגדולי האילן מראשית צמיחתה‬
‫עד שתמלא פירות‪ .‬וכתב הגר"א דאשה בבית אביה נקראת תאנה‪ ,‬לפי שכשהוא מפרנסה זוכה במעשה‬
‫‪.‬ידיה ובמציאתה‪ ,‬והוא ע"ש הכתוב נוצר תאנה יאכל פריה‬
‫)'נדה מ"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫התאנה חנטה פגיה או סלי הבכורים‪ ,‬והגפנים סמדר נתנו ריח >‪'. </b‬התאנה חנטה פגיה וגו>‪<b‬‬
‫דריש כן בהמשך וסיוע לדרשות הקודמות >"‪</sup><i class="footnote‬קל>‪ – <sup‬או הנסכים‬
‫דהפסוקים מוסבים לזמן הגאולה ובנין המקדש וכו'‪ ,‬ודריש ענינים אה שהם ג"כ פרטים‬
‫‪.‬המסתעפים מקיומו של ביהמ"ק ותחית האומה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר חייא בר אבא‪ ,‬סמוך לימות המשיח דבר גדול בא לעולם >‪'. </b‬התאנה חנטה פגיה וגו>‪<b‬‬
‫הפגים הם התאנים שלא נתבשלו כל צרכן‪</sup><i class="footnote"> ,‬קלא>‪ <sup‬והרשעים כלים‬
‫ומשל הוא לפושעי ישרא שאין מעשיהם שלמים ורצויים כתבשיל שלא נתבשל די צרכו‪ .‬והוי הכונה‬
‫התאנה כנוי לישרא‪ ,‬חנטה ]כבשה‪ ,‬מלשון חניטה[ פגיה‪ ,‬והוא כנוי יפה לכליה‪ ,‬ובטעם הדבר‬
‫‪.‬י"ל כדי שלא יתקלקלו אחרים בסבתם‬
‫והגפנים סמדר נתנו ריח – או הנשארים‪ ,‬ועליהם נאמר )ישעיהו ד׳‪:‬ג׳( והיה הנשאר ‪</i>,‬‬
‫ר"ל או הנשארים בצדקתם או >"‪</sup><i class="footnote‬קלב>‪ <sup‬בציון והנותר בירושלים‬
‫‪.‬שעשו תשובה‪ ,‬וסמך על סוף הפסוק והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 14‬‬

‫‪.‬ולא יונה>"‪</sup><i class="footnote‬קלג>‪ <sup‬מהו יונתי>‪. </b‬יונתי>‪<b‬‬

‫אמר הקב"ה אצלי הם כיונה‪ ,‬מפני שנעשים כיונה תמה ושומעין לי‪ ,‬כמו שנאמר ויאמן ‪</i>,‬‬
‫סמיך על האגדה דסוטה >"‪</sup><i class="footnote‬קלד>‪ <sup‬העם‪ ,‬אבל אצל אוה"ע הם כחיות‬
‫י"א ב' אומה זו לחיה נמשלה‪ ,‬יהודה גור אריה‪ ,‬דן נחש‪ ,‬נפתלי אילה שלוחה‪ ,‬ישכר חמור גרם‪,‬‬
‫יוסף בכור שור‪ ,‬בנימין זאב‪ ,‬דכתיב ביה כתיב ביה‪ ,‬ודלא כתיב ביה כתיב ביה )יחזקא י״ט‪:‬‬
‫ב׳( מה אמך לביא בין אריות רבצה‪ ,‬וכ"ה במ"ר כאן‪ ,‬ומה שלא הביאו לענין זה הפסוק מתורה‬
‫‪.‬הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא‪ ,‬ע' מש"כ בתורה תמימה פ' שמות בפסוק כי חיות הנה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫תנא דבי ר' ישמעא‪ ,‬בשעה שיצאו ישרא ממצרים למה היו דומין‪ ,‬ליונה >‪'. </b‬יונתי וגו>‪<b‬‬
‫שברחה מפני הנץ ונכנסה לנקיק הסלע ומצאה שם הנחש מקנן‪ ,‬מה עשתה‪ ,‬התחילה צווחת כדי‬
‫שישמע בעל השובך ויצילה‪ ,‬כך היו ישרא‪ ,‬בשעה שראו את המצרים רודפים אחריהם‪ ,‬לירד לים לא‬
‫היו יכולין שעדיין לא נקרע‪ ,‬לחזור לא היו יכולין‪ ,‬שכבר הקריב פרעה‪ ,‬מה עשו‪ ,‬התחילו‬
‫צועקים להקב"ה‪ ,‬ועל אותה שעה אמר הקב"ה יונתי בחגוי הסלע‪ ,‬השמיעיני את קולך‪ ,‬את הקול‬
‫)שם(>‪.<br‬אין כתיב כאן‪ ,‬אא את קולך – שכבר שמעתי במצרים‬

‫ר' אעזר פתר קרא בשעה שעמדו ישרא על הים‪ ,‬יונתי בחגוי הסלע‪ ,‬שהיו >‪'. </b‬יונתי וגו>‪<b‬‬
‫רומז למ"ש במדרשים שהים נתבקע >"‪</sup><i class="footnote‬קלה>‪ <sup‬חבויים בסתרו של ים‬
‫‪.‬לאחר שהיו עד צוארם במים‬
‫הראיני את מראיך‪ ,‬הדא הוא דכתיב התיצבו וראי את ישועת ה'‪ ,‬השמיעיני את קולך – זו ‪</i>,‬‬
‫השירה שנאמר אז ישיר משה‪ ,‬כי קולך ערב – זה השיר‪ ,‬ומראיך נאוה – שהיו ישרא מראים באצבע‬
‫)שם(>‪.<br‬ואומרים זה אי ואנוהו‬

‫ר' עקיבא פתר קרא בשעה שעמדו ישרא לפני הר סיני‪ ,‬יונתי בחגוי הסלע >‪'. </b‬יונתי וגו>‪<b‬‬
‫שנכפה עליהם ההר >"‪</sup><i class="footnote‬קלו>‪ – <sup‬שהיו חבויין בסתרו של סיני‬
 ‫כגיגית‪ ,‬כנודע באגדה דשבת פ"ט א'‪ .‬ובילקוט הגי' שנתלש ההר ממקומו ובאו ועמדו תחתיו‪,‬‬
‫‪.‬שנא' ותקרבון ותעמדון תחת ההר‬
‫הראיני את מראיך – שנאמר וכל העם רואים את הקולות‪ ,‬השמיעיני את קולך זה קול ‪</i>,‬‬
‫שלפני הדברות‪ ,‬שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה‪ ,‬כי קולך ערב – זה קול שלאחר הדברות‪ ,‬שנאמר‬
‫נראה דסמיך אסוף הפסוק >"‪</sup><i class="footnote‬קלז>‪ <sup‬וישמע ה' את קול דבריכם‬
‫‪.‬ויאמר ה' אי הטיבו אשר דברו‪ ,‬וזהו כי קולך ערב‪ ,‬שרצוי ונתקבל‬
‫)שם(>‪.<br‬ומראך נאוה – שנאמר וירא העם וינועו ‪</i>,‬‬

‫‪</sup><i‬קלח>‪ <sup‬רבי יוסי הגלילי פתר קרא במלכיות>‪'. </b‬יונתי וגו>‪<b‬‬

‫‪.‬ר"ל בעת שישרא בגולה תחת שעבודן של מלכות>"‪class="footnote‬‬
‫יונתי בחגוי הסלע – שחבויין בסתרן של מלכיות‪ ,‬הראיני את מראיך – או מעשים טובים‪</i>, ,‬‬
‫>‪ <sup‬השמיעיני את קולך‪ ,‬זה התלמוד‪ ,‬כי קולך ערב זה התלמוד‪ ,‬ומראך נאוה או מעשים טובים‬
‫כי בזמן שישרא בגולה אין להם מכל גדולתם כי אם תורה >"‪</sup><i class="footnote‬קלט‬
‫‪.‬ומעשים טובים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' הונא ור' אחא ב"ר חנינא פתרי קרא באהל מועד‪ .‬יונתי בחגוי הסלע >‪'. </b‬יונתי וגו>‪<b‬‬
‫שהיה רק חמשים בחמשים אמה>"‪</sup><i class="footnote‬קמ>‪ <sup‬שהיו חבויין בסתר אהל מועד‬
‫‪'.‬ונקהלו כולם לתוכו על פי נס‪ ,‬כמבואר בויק"ר פרשה מ‬
‫הראיני את מראיך – כמש"נ )פ' שמיני( ותקהל העדה פתח אהל מועד‪ ,‬השמיעיני את קולך‪</i>, ,‬‬
‫‪</sup><i‬קמא>‪ <sup‬כמו שנאמר וירא כל העם וירנו‪ ,‬כי קולך ערב – זה השיר‬
‫‪.‬של הלוים>"‪class="footnote‬‬
‫‪</sup><i‬קמב>‪' <sup‬ומראך נאוה – כמש"נ )שם( ויקרבו כל העדה‪ ,‬ויעמדו לפני ה >‪</i‬‬
‫לה נר באו ות וגם יתכן לומר דסמיך אשון דסמיך לי' כי היום ה' נראה איכם‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪'.‬וא"כ היתה אז מראיהם נאוה שזכו למראה כבוד ה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קמג>‪ <sup‬ר' תנחומא פתר קרא בבית העולמים>‪'. </b‬יונתי וגו>‪<b‬‬

‫‪.‬כנוי למקדש שלמה‪ ,‬ע"ש הכתוב מכון לשבתך עולמים )מלכים א ח׳‪:‬י״ג(>"‪class="footnote‬‬
‫‪</sup><i‬קמד>‪ <sup‬יונתי בחגוי הסלע – שהיו חבויין בסתר בית עולמים ‪</i>,‬‬
‫אולי הכונה שהיו חבויין בצלו והיינו שהיה עליהם לסתרה‪ ,‬שהגין עליהם‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪.‬וע' לעיל אות ק"מ‬
‫‪</sup><i‬קמה>‪ <sup‬הראיני את מראיך‪ ,‬כמש"נ )מלכים א ח׳‪:‬א׳( אז יקהל שלמה ‪</i>,‬‬
‫ובשעה שהעדה נאספת למקום אחד היא נראית‪ ,‬וגם יתכן לומר דמכוין להפסוק>"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬שבאותו ענין ויסב המלך את פניו ויברך וגו' ויאמר ברוך ה' אהי ישרא‬
‫השמיעיני את קולך‪ ,‬כמש"נ )ד"ה ב' ה'( ויהי כאחד למחצצרים ולמשוררים להשמיע קול ‪</i>,‬‬
‫אחד‪ ,‬כי קולך ערב‪ ,‬זה השיר‪ ,‬ומראך נאוה או הקרבנות‪ ,‬כמש"נ )מלכים א ח׳‪:‬ס״ג( ויזבח שלמה‬
‫וסמיך אסוף הענין ויחנכו את בית>"‪</sup><i class="footnote‬קמו>‪' <sup‬את זבח השלמים וגו‬
‫ה' המלך וכל בני ישרא וגו' קהל גדול מלבוא חמת עד נחל מצרים ארבעה עשר יום והיה המחזה‬
‫‪.‬נאוה ונהדר מאוד‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי איהו פתר קרא בעולי רגלים‪ ,‬הראיני את מראיך או עולי רגלים >‪'. </b‬הראיני וגו>‪<b‬‬
‫שנאמר שלש פעמים בשנה יראה וגו'‪ ,‬השמיעיני את קולך – זו קריאת ההלל בנעימה‪ ,‬כי קולך‬
‫יתכן דרומז >"‪</sup><i class="footnote‬קמו>‪ <sup‬ערב – זה השיר‪ ,‬ומראך נאוה – זה הדוכן‬
‫למ"ש בחגיגה ט"ז א' כל המסתכל בכהנים בשעה שעומדים על הדוכן בזמן שביהמ"ק קיים עיניו‬
‫כהות‪ ,‬וזהו מפני שאז זיו השכינה שורר עליהם ואין העין יכול לסבול ההוד והאורה‪ ,‬ולכן‬
‫‪.‬דרשו ומראך נאוה זה הדוכן‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קמז>‪ <sup‬אמר שמוא‪ ,‬קול באשה ערוה‪ ,‬דכתיב כי קולך ערב>‪. </b‬כי קולך ערב>‪<b‬‬
‫היינו קול שאינו מצוי ורגיל‪ ,‬כמו קול זמר מפני שמעורר הלב‪ ,‬והא דמשמע>"‪class="footnote‬‬
‫בקדושין ע' א' דאפילו סתם קול אסור‪ ,‬כתב הרשב"א דהוא משום דהתם איירי בקול מענית שלום‪,‬‬
‫וקול כזה אסור אפי' ברגיל מפני שהוא ברגשי אהבה וידידות‪ ,‬ועיין באו"ח סי' ע"ה סעיף ג'‬
‫‪.‬ובאה"ע סי' כ"א ס"א‬
‫)'ברכות כ"ד א(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬א"ר חסדא‪ ,‬קול עבה באשה ה"ז מום‪ ,‬שנא' כי קולך ערב>‪. </b‬כי קולך ערב>‪<b‬‬
‫ולכן אם קידש את האשה על מנת שאין בה מומים ונמצא בה מום>"‪</sup><i class="footnote‬קמח‬
 ‫כזה אין קדושיו קדושין‪ .‬ואמנם יש להעיר‪ ,‬כיון דעיקר היסוד והלמוד מזה הוא על לשון זה‬
‫הפסוק כי קולך ערב‪ ,‬והיינו מדיחס למעלת האשה עריבת הקול שמע מינה דההיפך מזה היינו קול‬
‫עבה הוי מום וחסרון לה‪ ,‬א"כ הלא כן יחס לה למעלותיה ומראך נאוה‪ ,‬וא"כ הלא צ"ל מן הדין‬
‫דהמכוערת הוי ג"כ מום לענין קדושין‪ ,‬ויותר מזה שהרי אמרו אין אשה אא ליופי‪ ,‬וצ"ל דבזה‬
‫לא שייך להגביל מתי היא מכוערת‪ ,‬דיש שלזה נראית מכוערת ולזה אין נראית כזו‪ ,‬וא"כ לאו‬
‫כל כמיניה לומר דבודאי מכוערת היא‪ .‬ולבד זה בקידש את האשה ע"מ שאין בה מומים‪] ,‬דבזה‬
‫איירי מאמר רב חסדא שלפנינו[ ונמצאת מכוערת אינו יכול לבטל קדושיו‪ ,‬יען דלפי מה דקיי"ל‬
‫אסור לקדש את האשה עד שיראנה‪ ,‬ומכיון שראה אותה וקדשה מוכח שמצאה חן בעיניו‪ ,‬או שסביר‬
‫‪.‬וקבל‬
‫)'כתובות ע"ה א(>‪</i>.<br‬‬

‫שאו התלמידים את ר' דוסתאי ב"ר ינאי‪ ,‬מפני מה האשה קולה ערב ואין >‪. </b‬כי קולך ערב>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קמט>‪ <sup‬האיש קולו ערב‪ ,‬אמר להו‪ ,‬זו ממקום שנבראה וזה ממקום שנברא‬
‫האיש נברא מן האדמה עפר תיחוח ואין קולו נשמע‪ ,‬משא"כ האשה נבראת מן >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬העצם דכשמכין בו נשמע קול‬
‫)'נדה ל"א ב(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי שילא ור' יוחנן אמרי‪ ,‬מפני מה נתעקרו אמהות‪ ,‬בשביל שהיה הקב"ה>‪. </b‬כי קולך ערב>‪<b‬‬
‫שיחתן>"‪</sup><i class="footnote‬קנ>‪ <sup‬מתאוה לשמוע שיחתן‪ ,‬הדא הוא דכתיב כי קולך ערב‬
‫ר"ל תפילתן‪ ,‬כדי שתתפללנה וכמו תפלה לעני וגו' ולפני ה' ישפך שיחו‪ ,‬וכ"מ ביבמות ס"ד א'‬
‫‪.‬מפני מה היו אבותינו עקורים לפי שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 15‬‬

‫‪</sup><i‬קנא>‪ <sup‬שועלים או המצרים שהיו ערומין כשועלים>‪. </b‬אחזו לנו שעלים>‪<b‬‬

‫שהיו מתמשכלין ומתחכמין איך לאבד את ילדי ישרא‪ ,‬כפי שיתבאר בדרשות >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬הבאות‬
‫‪</sup><i‬קנב>‪] <sup‬ומהו אחזו לנו ששמרו את ילדי ישרא להשליכן ליאור[ >‪</i‬‬
‫‪.‬יתבאר בדרשות הבאות>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫בשעה שגזר פרעה כל הבן הילד היאורה תשליכוהו היו המצרים משלחין>‪. </b‬אחזו לנו שעלים>‪<b‬‬
‫בניהם לבתי מרחצאות ורואין איזו אשה מישרא מעוברת וחוזרים ואומרים לאבותיהם‪ ,‬לפלניתא‬
‫ג' חדשים‪ ,‬לפלניתא ד'‪ ,‬לפלניתא ה'‪ ,‬ולמנינם היו נוטלין אותן מדדיהן ומשליכין ליאור‪,‬‬
‫‪</sup><i‬קנג>‪ <sup‬הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים קטנים‪ ,‬ששמרו אותנו ליאור‬
‫ר"ל שאחזו בהם להשליכם ליאור‪ .‬וגם קרוב לומר דלפי ענין דרשה זו דרשו >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬אחזו מלשון חזיון ומראה‪ ,‬כלומר שחזו והסתכלו בתולדתן וגדולן של הילדים‪ ,‬כמבואר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר ברכיה‪ ,‬שועלים קדמאה מלא‪ ,‬תנינא חסר – שעלים כתיב‪ ,‬אותם הם>‪. </b‬אחזו לנו שעלים>‪<b‬‬
‫ר"ל שהיה נפרע מהם במים >"‪</sup><i class="footnote‬קנד>‪ <sup‬השועלים שירדו לשעלו של ים‬
‫שנמדדו בשעלו של מקום כדכתיב )ישעיהו מ׳‪:‬י״ב( מי מדד בשעלו מים‪ .‬וכנראה מפרש לשון‬
‫הפסוק שאותן השועלים נאחזו בשעלים כלומר בים‪ .‬ומה שכינה הכתוב את הים בלשון שעלים‪,‬‬
‫יתכן משום דבהרבה מקומות רגיל הכתוב לתפוס בלשון נופל על לשון‪ ,‬כמו בשופטים ט"ו חמר‬
‫חמרתים ]עיי"ש ברלב"ג[ ובמיכה א' בתי אכזיב ]שם מקום[ לאכזב‪ ,‬וכ"כ רש"י בפרשה בראשית‬
‫בפסוק ואתה תשופנו עקב‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וכיון שכינה כאן הכתוב את המצריים בשם שועלים תפס גם את‬
‫הים בלשון שעלים על שם הכתוב מי מדד בשעלו מים‪ .‬והנה לפנינו שניהם חסרים ]עי' במ"ש[‪,‬‬
‫‪.‬אמנם כבר כתבו תוס' בשבת נ"ה ב' דמצינו בהרבה מקומות דחז"ל מחולקים עם המסורה שלנו‬
‫]מ"ר[ >‪</i‬‬

‫א"ר חנן‪] ,‬בשעה שגזר פרעה כל הבן הילד היאורה תשליכוהו[ היו בנות >‪. </b‬שעלים קטנים>‪<b‬‬
‫מחילות הם >"‪</sup><i class="footnote‬קנה>‪ <sup‬ישרא נוטלות בניהן וטומנות אותן במחילות‬
‫‪.‬מין מערות תחת הקרקע ]מלשון הכתוב )ישעיהו ב׳‪:‬י״ט( במחלות עפר[‬
‫והיו המצרים נוטלים בניהם הקטנים ומכניסין אותן לבתיהן של ישרא ועוקצים אותם והם ‪</i>,‬‬
‫בוכין והיה התינוק של ישרא שומע קול חבירו שבוכה ובוכה עמו והיו נוטלין אותן ומשליכין‬
‫‪</sup><i‬קנו>‪ <sup‬ליאור‪ ,‬הדא הוא דכתיב אחזו לנו שועלים שועלים קטנים‬
‫והוי פי' הכתוב אחזו לנו שועלים גדולים על ידי שועלים קטנים מחבלים >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬כרמים‪ ,‬כרם ישרא‪ ,‬וכרמנו סמדר‪ ,‬בעוד שהכרם רך וקטן‪ ,‬ומשל הוא לילדים עוללים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי ברכיה אומר‪ ,‬שועלים קטנים או ארבע מלכיות‪ ,‬שנאמר )משלי ל׳‪. </b>:‬שעלים קטנים>‪<b‬‬
‫והם בבל‪ ,‬מדי יון ואדום‪</sup><i class="footnote"> ,‬קנז>‪ <sup‬כ״ד( ארבעה הם קטני ארץ‬
‫שכולם שעבדו בישרא‪ ,‬והראיה מהפסוק שמביא סמך על סופו‪ ,‬והמה חכמים מחוכמים‪ ,‬והכונה‬
‫שאע"פ שלא היתה גדולה מלכותם בכ"ז רבה חכמתם בזה שהתחכמו להרע לישרא‪ ,‬ומכוון הענין‬
‫‪.‬להלשון שועלים‪ ,‬שהם ערומים וחכמים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כרמים או ישרא‪ ,‬שנאמר)ישעיהו ה׳‪:‬ז׳( כי כרם ה' צבאות בית >‪. </b‬מחבלים כרמים>‪<b‬‬
‫)שם(>‪.<br‬ישרא‬

‫מי גרם לכרמנו להיות סמדר‪ ,‬בשביל )יחזקא כ״ב‪:‬ל׳( ואבקש מהם איש >‪. </b‬וכרמינו סמדר>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קנח>‪ <sup‬גודר גדר ועומד בפרץ לפני בעד הארץ לבלתי שחתה ולא מצאתי‬
‫הלשון צריך תקון קצת‪ ,‬וצ"ל מי גרם לכרמנו להיות מח חבבל וכרמנו סמדר‪class="footnote"> ,‬‬
‫בשביל ואבקש מהם איש גודר גדר וגו'‪ ,‬ור"ל לכן עלו שועלים בפרצות לחבל כרמים בשביל‬
‫שכרמנו סמדר‪ ,‬ענבים שלא בשלו‪ ,‬ור"ל שאין בהם צדיקים גמורים‪ ,‬שבמעשיהם יהיו יכולים‬
‫לעמוד בפרץ ויגינו ויצילו‪ .‬וגם אפשר לפרש כונת הדרשה ע"פ הכתוב )הושע ב׳‪:‬י״ז( ונתתי לה‬
‫את כרמיה משם ותרגומו ואמני לה ית פרנסיה‪ ,‬הרי דכרמים כנוי לפרנסים‪] ,‬וע"פ זה י"ל מה‬
‫שבכ"מ מכונים סנהדרין בשם כרם[‪ ,‬וזהו שאמר וכרמנו סמדר שאין מי שיעמוד בפרץ‪ ,‬כלומר אין‬
‫‪.‬מנהיגים ופרנסים נאמנים וחשובים‬
‫‪).‬שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 16‬‬

‫הוא לי לאהים‪ ,‬אנכי ה' אהיך‪ ,‬ואני לו לעם ולאומה‪ ,‬שנאמר >‪. </b‬דודי לי ואני לו>‪<b‬‬
‫)ישעיהו נ״א‪:‬ד׳( הקשיבו אי עמי ולאומים אי האזינו‪ .‬הוא לי לאב‪ ,‬כי אתה אבינו‪ ,‬ואני לו‬
‫לבן‪ ,‬בני בכורי ישרא‪ ,‬הוא לי לרועה‪ ,‬רועה ישרא האזינה )תהילים פ׳‪:‬ב׳( ואני לו לצאן‪,‬‬
‫צאן מרעיתי )יחזקא ל״ד‪:‬ל״א(‪ ,‬היא לי לשומר‪ ,‬שומר ישרא )תהלים קכ"א( ואני לו לכרם‪ ,‬כי‬
‫כרם ה' צבאות בית ישרא )ישעיהו ה׳‪:‬ז׳(‪ .‬הוא לי במקניאין‪ ,‬כמש"נ ובכל אהי מצרים אעשה‬
‫‪</sup><i‬קנט>‪ <sup‬שפטים ואני לו במכעיסין‪ ,‬כמש"נ הן נזבח את תועבת מצרים‬
‫תפס לשון המקרא )פ' האזינו( קנאוני בלא עם כעסוני בהבליהם‪ ,‬והכונה >"‪class="footnote‬‬
‫הוא אמר לי א יחסר המזג ואני אמרתי לו ה' ‪. </i>.‬שאני מקנא לו במכעיסין שלו‪ ,‬כדמפרש‬
‫יש לפרש הכונה עפ"י מ"ש בסנהדרין ל"ז >"‪</sup><i class="footnote‬קס>‪ <sup‬רועי לא אחסר‬
‫א 'א יחסר המזג א יחסרון תמיד סנהדרין ממספרם הקצוב בהיהמ"ק‪ ,‬ותכלית הסנהדרין ידועה‬
‫להשגיח על קיום התורה והמצוה‪ ,‬וזוהי הכונה הוא ביקש ממני א יחסר המזג מכלכלתי במזון‬
‫‪.‬הנפש‪ ,‬וכנגד זה בקשתי ממנו שיהיה לי לרועה תמיד ולא יחסיר לי כלכלתי במזון הגופני‬
‫הוא קראני אחותי רעיתי יונתי תמתי‪ ,‬ואני אמרתי לו זה דודי וזה רעי‪ .‬הוא אמר לי ‪</i>,‬‬
‫הנך יפה רעיתי ואני אמרתי לו הנך יפה דודי אף נעים‪ .‬הוא אמר לי ומי כעמך בישרא גוי אחד‬
‫בארץ )שמוא ב ז׳‪:‬כ״ג( ואני מיחדת שמו בכל יום פעמים ה' אחד‪] ,‬ולפיכך[ כשהיה לי דבר‬
‫לבקש לא תבעתי אא מידו‪ ,‬וכשיש לו דבר לא תבע אא ממני ומידי‪ ,‬דבר א בני ישרא ויקחו לי‬
‫תרומה‪ ,‬ועשו לי מקדש ]מ"ר[‬
‫אין שרביטו של הקב"ה ממשמש ובא אא בבני אדם שלבם רך כשושנה‪. </b> ,‬הרעה בשושנים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קסא>‪ <sup‬לפיכך אין הקב"ה מנסה אא הצדיקים שנאמר )תהילים י״א‪:‬ה׳( ה' צדיק יבחן‬
‫וסוף הפסוק רשע ואוהב חמס שנאה נפשו‪ ,‬ומפרש ה' צדיק יבחן – מפני >"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬שאוהבו‪ ,‬ורשע ואוהב חמס שנאה נפשו‪ ,‬לכן לא יאבה לנסותו‬

‫‪Verse 17‬‬

‫ר' יודן אומר‪ .‬עד שאכניס פיחה בלילן של מלכיות‪ ,‬לא כבר הכנסתי >‪. </b‬עד שיפוח היום>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קסב>‪ <sup‬פיחה בלילן של מצרים שהיו ת' שנה ועשיתם מאתים וי' שנה‬
‫פיחה הוא מענין הפחה ונשיבה‪ ,‬מלשון כל צורריו יפיח בהם‪ ,‬ור"ל בנשיבה >"‪class="footnote‬‬
‫בעלמא אני מדחה גלותם של ישרא ]ולילה כנוי לגלות[‪ ,‬וראיה לזה שכן בגלות מצרים שהיתה‬
‫קבועה מתחלה לת' שנה דחיתיה למאתים ועשר‪ ,‬וזהו עד שיפוח היום – עד שידחה היום ]כנוי‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬לגאולה[ בנשיבה בעלמא – ונסו הצללים‬
‫ר' ברכיה אומר‪ ,‬עד שיפוח היום – עד שארתיח היום‪ ,‬כמו שנאמר >‪. </b‬עד שיפוח היום>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קסג>‪) <sup‬יחזקא כ״א‪:‬ל״ו( באש עברתי אפיח עליך לפחת עליו האש‬
‫‪.‬בעמון כתיב נבואה זו‪ ,‬ור"ל עד יום שהציתו אותו באש – אז ונסו הצללים>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬
‫ר' יודן אמר‪ ,‬או שני צללים קשים שהיו לישרא במצרים‪ ,‬של טיט ושל >‪. </b‬ונסו הצללים>‪<b‬‬
‫כמש"כ >"‪</sup><i class="footnote‬קסד>‪ <sup‬לבנים‪ .‬ור' ברכיה אמר‪ ,‬או צללי יגון ואנחה‬
‫)ישעיה נ"ב( ונס יגון ואנחה‪ ,‬ולכן מדהמליץ כאן הלשון ונסו דריש דמוסב על השמות דכתיב‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬בפעל זה במקום אחר‬
‫סוף שאני נהפך לכם ממדת הדין למדת רחמים וממהר בגאולתכם כצבי וכאיל>‪'. </b‬סב וגו>‪<b‬‬
‫דריש סוב מלשון סיבוב והיפך‪ ,‬שמסבב ומתהפך ממדה >"‪</sup><i class="footnote‬קסה>‪<sup‬‬
‫)שם(>‪). </i>.<br‬למדה‪ ,‬ומלשון הסבות את לבם אחורנית ומ"א י"ח‬
‫‪</sup><i‬קסו>‪ <sup‬ר' יוסי ב"ר חנינא אמר‪ ,‬לאורזליהון דאיילתא>‪. </b‬או לעפר האילים>‪<b‬‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬ר"ל איל בחור>"‪class="footnote‬‬
‫ר' יוסי ב"ר חנינא אמר‪ ,‬בזכות התנאים שהתניתי עם אברהם אביכם בין >‪. </b‬על הרי בתר>‪<b‬‬
‫יתכן דדריש הרי בכנוי לאברהם כמבואר בר"ה >"‪</sup><i class="footnote‬קסז>‪ <sup‬הבתרים‬
‫י"א א' דהרים כנוי לאבות‪ ,‬וכן לעיל בפ' ח' מדלג על ההרים בשביל האבות שנקראו הרים‬
‫>‪ <sup‬ור' יודן אמר‪ ,‬על הרי בתר‪ ,‬כדי שיתלו המלכיות בתר אריוהון ‪. </i>,‬יעו"ש‬
‫דריש הרי בתר אין הרים אא מלכיות ]ספרי פ' האזינו[‪</sup><i class="footnote"> ,‬קסח‬
‫והמלות בתר אריוהון אולי מלה אחת היא בתראיהון‪ ,‬והוא מענין חשיבות וגדולה כמבואר בב"ר‬
‫ר"פ נ'‪ ,‬והכונה עד כדי שיתלו המלכיות בזכות מעשיהם החשובים עם ישרא ]מלשון המשנה בסוטה‬
‫יש זכות תולה[ והמלה על תתפרש כמו עד‪ ,‬דאותיות דטלנ"ת מתחלפות‪ .‬ואמר בזה שצריכין אנו‬
‫להתמהמה בגלות עד שיקבלו המלכיות כל שכר פעולתם הטובה‪ ,‬וכמ"ש )נזיר כ"ג ב'( אין הקב"ה‬
‫ור' ברכיה אמר‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬אפילו אין לי עליהם אא מה שעשו >‪. </i‬מקפח שכר כל בריה‬
‫שהרגו שם ת' רבוא בני אדם‪</sup><i class="footnote"> ,‬קסט>‪ <sup‬בביתר דיני ימתח עליהם‬
‫)מ"ר(>‪. </i>.<br‬כדאיתא פ' הנזקין‬

‫‪Chapter 3‬‬

‫‪Verse 1‬‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬א>‪ <sup‬א"ר אבהו‪ ,‬מהו על משכבי – על מרעי>‪. </b‬על משכבי>‪<b‬‬

‫על מחלתי‪ .‬ותרגום הנה אביך חולה – אביך מרע‪ ,‬ובלשון חז"ל שכיב מרע‪ ,‬וכאן הוא כנוי לזמן‬
‫הגלות‪ ,‬או למחלת החטאים וכמ"ש בסמוך‪ ,‬עכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצות‪ ,‬וכפי שיתפרש‬
‫‪.‬בדרשות הבאות‬
‫)שם(>‪.<br‬כמש"נ ונפל למשכב >‪</i‬‬

‫‪</sup><i‬ב>‪ <sup‬מהו בלילות‪ ,‬א"ר לוי באו לילות>‪. </b‬על משכבי בלילות>‪<b‬‬
‫הגלות מכונה בשם לילה‪ ,‬על שם החושך והעצבות שמסוגל יותר לזמן הלילה‪class="footnote"> ,‬‬
‫וכמש"כ בכה תבכה בלילה ודרשו על זה שהלילה מושך עמו קינה‪ ,‬וכן הגלות‪ .‬ומפרש באו לילות‪,‬‬
‫גליות שונות תכופים זו אחר זו כדמפרש‪ ,‬וענין על משכבי יתפרש בסמיך‪ .‬וטעם הדיוק מן‬
‫‪.‬בלילות פשוט מדלא כתיב בלילה‪ ,‬וכמו בעלמא משכב לילה‪ ,‬משכב צהרים‬
‫אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬לשעבר היית מאיר לי בין לילה ללילה‪ ,‬בין לילה ‪</i>,‬‬
‫של מצרים ללילה של בבל‪ ,‬בין לילה של בבל ללילה של מדי‪ ,‬בין לילה של מדי ללילה של יון‬
‫כי אע"פ שלא נגאו >"‪</sup><i class="footnote‬ג>‪ <sup‬ובין לילה של יון ללילה של אדום‬
‫בנתים מ"מ היתה להם אורה בגלות בבל ע"י דניא וחביריו‪ ,‬ובין ממשלת מדי לממשלת יון היתה‬
‫אורה בבנין בית שני‪ ,‬וכן בממשלת יון עד ממשלת אדום היתה אורה ע"י בית חשמונאים והורדוס‬
‫‪.‬ובניו‪ ,‬אך מגלות אדום פסקה האורה כולה ונוטל כבוד מישרא‬
‫‪</sup><i‬ד>‪ <sup‬ועכשיו שישנתי לי מן התורה ומן המצות נסמכו לי לילות ללילות >‪</i‬‬
‫דריש על משכבי כמו בשביל משכבי‪ ,‬וכמו על עזבם את תורתי‪ ,‬ור"ל בשביל >"‪class="footnote‬‬
‫ששכבתי על משכבי ולא למדתי תורה באו לילות וכו' כדמפרש‪ ,‬ומלת משכבי מפרש מלשון שינה‪,‬‬
‫‪.‬וכמו )ש"ב ד'( והוא שוכב את משכב הצהרים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬דבר אחר על משכבי בלילות זה לילה של מצרים>‪'. </b‬על משכבי בלילות וגו>‪<b‬‬
‫‪'.‬ר"ל גלות מצרים‪ ,‬שהגלות מכונה בשם לילה כמש"כ לעיל אות ב>"‪</sup><i class="footnote‬ה‬
‫ענין החיפוש >"‪</sup><i class="footnote‬ו>‪ <sup‬בקשתי את שאהבה נפשי – זה משה ‪</i>,‬‬
‫שבקשו את משה ומה שמסיים בקשתיו ולא מצאתיו‪ ,‬יתבאר ע"פ המבואר במ"ר לעיל פרשה ב' פסוק‬
‫ט' ובכ"מ שהיה משה נכסה מישרא במצרים ג' חדשים ]מפני שלא מצא עוד את העת מוכשרת להראות‬
‫‪.‬להם[ ולכן היו מבקשין אותו‬
‫שהיה >"‪</sup><i class="footnote‬ז>‪ <sup‬מצאוני השומרים הסובבים – זה שבטו של לוי ‪</i>,‬‬
‫חפשי משעבוד‪ ,‬כנודע‪ ,‬וגם משבטו היו המורים בישרא‪ ,‬ולכן היו הם שומרי משמרת הקודש‬
‫‪.‬וסובבים במחנה‬
‫‪</sup><i‬ח>‪ <sup‬אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו א בית אמי – זה סיני ‪</i>.‬‬
‫יכונה בשם אם ע"ש התורה שנתנה עליו ועל שם הכתוב )משלי ב'( כי אם >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬לבינה תקרא‪ ,‬דקאי על התורה‬
‫‪</sup><i‬ט>‪ <sup‬וא חדר הורתי – זה אהל מועד שמשם נתחייבו ישרא בהוראה ‪</i>,‬‬
‫נראה דר"ל שמשם יצאה ונתקיימה הוראה לישרא‪ ,‬וכמש"כ וקמת ועלית א >"‪class="footnote‬‬
‫המקום וגו' ועשית ככל אשר יורוך‪ ,‬ומבואר בירושלמי מכות פ"ב ה"ו שסנהדרי גדולה ישבו אצל‬
‫‪.‬המזבח‪ ,‬ועיין לפנינו בתו"ת ר"פ משכטים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר על משכבי בלילות זה לילה של בבל‪ ,‬בקשתי את שאהבה>‪'. </b‬על משכבי בלילות וגו>‪<b‬‬
‫שקוו להגא על ידו‪ .‬ומה דכתיב בקשתיו >"‪</sup><i class="footnote‬י>‪ <sup‬נפשי – זה דניא‬
‫ולא מצאתיו יתבאר ע"פ המבואר במ"ר כאן שהלך לו לתענית ולתפלה ולא ידעו איפה היא‪ .‬ומה‬
‫דכתיב לפי"ז אחזתיו ולא ארפנו עד שהבאתיו א בית אמו וא חדר הורתי – אולי יתפרש דמוסב‬
‫‪.‬על העליה מבבל לא"י ע"י עזרא שהיתה בימיו‬
‫ששומרים >"‪</sup><i class="footnote‬יא>‪ <sup‬מצאוני השומרים הסובבים – או הכשדים ‪</i>,‬‬
‫‪.‬אותי שלא אצא מגלותם ושעבודם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 2‬‬

‫‪Verse 3‬‬

‫‪Verse 4‬‬

‫‪Verse 5‬‬

‫‪'.‬כפול ונדרש לעיל פרשה ב' פסוק ז>‪. </b‬השבעתי אתכם>‪<b‬‬

‫‪Verse 6‬‬

‫עלויה מן המדבר‪ ,‬סילוקה מן המדבר‪ .‬כמש"נ במדבר הזה יתמו‪ ,‬תורה >‪. </b‬עולה מן המדבר>‪<b‬‬
‫כמש"כ >"‪</sup><i class="footnote‬יב>‪ <sup‬מן המדבר‪ ,‬משכן מן המדבר‪ ,‬סנהדרין מן המדבר‬
‫‪.‬אספה לי שבעים איש מזקני ישרא‬
‫כהונה ולויה מן המדבר‪ ,‬מלכות מן המדבר‪ ,‬כמש"נ ואתם תהיו לי ממלכת כהנים‪ ,‬נבואה ‪</i>,‬‬
‫כמבואר במכילתא יתרו דבר אתה עמנו ונשמעה‪</sup><i class="footnote"> ,‬יג>‪ <sup‬מן המדבר‬
‫‪.‬מאותה שעה זכו ישרא להעמיד מהם נביאים‬
‫כמו מן ובאר>"‪</sup><i class="footnote‬יד>‪ <sup‬וכל מתנות טובות שנתן הקב"ה לישרא ‪</i>,‬‬
‫וענני כבוד‪ ,‬וכן מצות שבת שנקראת מתנה טובה כמבואר בשבת י' ב' אמר הקב"ה מתנה טובה יש‬
‫‪.‬לי ושבת שמה‬
‫ודריש >"‪</sup><i class="footnote‬טו>‪ <sup‬כולם מן המדבר‪ ,‬הוי – עלויה מן המדבר >‪</i‬‬
‫עולה כמו עלויה – מעלתה‪ .‬וטעם הדרשה הוא משום דאי כפשוטו עולה ממש קשה דלא הו"ל ליחס‬
‫העליה להמדבר אא למצרים שהוא המקור הראשון לצאתם לא"י‪ .‬ומה שאמרו סלוקה מן המדבר דריש‬
‫‪.‬הלשון עולה ע"ד הכתוב ועלה מן הארץ שהכונה שיסתלקו ממנה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו כתמרות עשן‪ ,‬בשעה שהיו ישרא מתנודדין ממסע למסע היה עמוד הענן>‪. </b‬כתימרות עשן>‪<b‬‬
‫יורד ועמוד אש צומח ועשן המערכה עולה‪ ,‬וכמין שני זקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי‬
‫(>‪.<br‬הארון ושורפין לפניהם נחשים שרפים ועקרבים ואומות העולם נופלת עליהם אימתה ופחד‬
‫)שם‬

‫דבר אחר כתמרות עשן – באישבע בת עמינדב איירי‪ ,‬אמרו עליה‪ ,‬שראתה >‪. </b‬כתימרות עשן>‪<b‬‬
‫חמש שמחות ביום אחד‪ ,‬ראתה יבמה מלך‪ ,‬אחיה נשיא‪ ,‬בעלה כהן גדול‪ ,‬שני בניה סגני כהונה‬
‫רומז למשה ונחשון ונדב ואביהוא‪ .‬ומה דלא חשיב גם >"‪</sup><i class="footnote‬טז>‪<sup‬‬
‫‪.‬אעזר ואיתמר פשוט הוא משום שהם כהנו אחר מות נדב ואביהוא כמבואר בפ' במדבר‬
‫ופנחס בן בנה משוח מלחמה‪ ,‬וכיון שנכנסו בניה להקריב ויצאו שרופין‪ ,‬נהפכה שמחתה >‪</i‬‬
‫ודריש לפי"ז מי זאת שכל >"‪</sup><i class="footnote‬יז>‪ <sup‬לאבל ומיד נעשה כתמרות עשן‬
‫כך היה עלויה וגדולתה במדבר ונעשית פתאום כתמרות עשן‪ .‬ועיקר טעם הדרשה י"ל דמדייק מה‬
‫דלא כתיב מי זה‪ .‬ודע כי בסע"ר ס"פ זו ובמדרש משלי בסופו ועוד באיזה אגדות הגי' תחת ה'‬
‫שמחות – ד'‪ ,‬ולא חשיב שם פינחס בן בנה משוח מלחמה‪ ,‬וי"ל בטעם הדבר משנוי הגירסות‬
‫דלהגירסא ד' שמחות ס"ל דלא נתכהן פינחס עד שהרגו לזמרי )זבחים ק"א ב'(‪ ,‬וא"כ בעת מקרה‬
‫‪.‬דנדב ואביהוא עדיין לא עלה לגדולה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫זה אברהם אבינו‪ ,‬מה המור הזה ראש לכל הבשמים אף אברהם אבינו היה ראש>‪. </b‬מקטרת מור>‪<b‬‬
‫לכל הצדיקים‪ ,‬ומה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות כך היה אברהם ממרר ומסגף עצמו‬
‫המור הוא מין שרף שמן הנוטף ממין עץ והוא >"‪</sup><i class="footnote‬יח>‪ <sup‬ביסורים‬
‫‪.‬מתדבק בידים כך היה אברהם אבינו מתדבק ומתלוה ליסורים‬
‫ומה המור הזה אינו מפיח ריחו אא באור כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים אא ‪</i>,‬‬
‫דרק אז כשנצול מכבשן האש ידעו וראו את >"‪</sup><i class="footnote‬יט>‪ <sup‬בכבשן האש‬
‫‪.‬זכותו הגדול שזכה ע"י מעשיו הטובים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬כ>‪ <sup‬זה אבינו יצחק שנקרב כקומץ לבונה על גבי המזבח>‪. </b‬ולבונה>‪<b‬‬
‫שהקומץ עולה לאשים על כל לבונתה אזכרה לה'‪ ,‬וכן יצחק חשוב כאו עלה >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬כליל לאשים לזכרון לפני ה' תמיד‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫זה אבינו יעקב‪ ,‬דאמר ר' יודן‪ ,‬כל הרוכלות שישרא עושין ומצליחין >‪. </b‬מכל אבקת רוכל>‪<b‬‬
‫ר"ל מאותו>"‪</sup><i class="footnote‬כא>‪ <sup‬בעוה"ז הכל בזכות אותו האבק של יעקב אבינו‬
‫האבק כשנתאבק איש עמו ויברכהו שם‪ ,‬ושם נתקיימו לו הברכות שברכהו יצחק‪ ,‬כמבואר באגדות‬
‫ופירש"י שם )פ' וישלח(‪ .‬ויתכן דסמיך עוד על האגדה דחולין צ"א א' עה"פ ויאבק איש עמו‬
‫‪.‬מלמד שהעלו אבק עד כסא הכבוד‪ ,‬ועיי"ש לפנינו בתורה תמימה‬
‫ומה קופת הרוכל יש בה מכל מיני בשמים‪ ,‬כך כהונה מיעקב לויה מיעקב ומלכות ‪</i>,‬‬
‫)מ"ר(>‪.<br‬מיעקב‬

‫‪</sup><i‬כב>‪ <sup‬ר' יוחנן פתר קרא בקטורת בית אבטינוס>‪. </b‬מכל אבקת רוכל>‪<b‬‬
‫עיין ביומא ל"ט א' שבית אבטינוס היו מומחים במעשה הקעורת והיו חכמים >"‪class="footnote‬‬
‫שולחים אחריהם שיכינו קטורת במקדש‪ ,‬ומעלה בזה הכתוב את גדולת בית המקדש שהשתדלו לפאר‬
‫‪.‬את כל עניניו והשיגו גם אומנים מומחים ומצויינים‬
‫)שם(>‪.<br‬מקטרת מור ולבונה זה אחד מאחד עשר סממנין שהיו נותנין בה ‪</i>,‬‬

‫כד דמך ר' אעזר ב"ר שמעון היה דורו קורא עליו מי זאת עולה וגו' >‪. </b‬מכל אבקת רוכל>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬כג>‪ <sup‬מכל אבקת רוכל‪ ,‬מהו מכל אבקת רוכל‪ ,‬שהיה קרויי תנויי קריבוי ופיוטי‬
‫ר"ל בעל מקרא ומשנה‪ ,‬דרשן ופייטן ]מליץ[ כרוכל הזה שנמצא בסחורתו מכל>"‪class="footnote‬‬
‫המינים‪ .‬והלשון קריבוי בעקרו הונח על שם תפלה‪ ,‬והיא מלשון קרבן‪ ,‬שהמתפלל הוא במקום‬
‫המקריב‪ ,‬ולכן מבואר בירושלמי פ"ד דברכות זה שעובר לפני התיבה אין אומרים לו בא והתפלל‬
‫אא בא וקרב עשה קרבננו‪ ,‬אבל בכאן נראה דמכוין לענין דרשן ]בסדר המדרגה אחר בעל מקרא‬
‫ומשנה[‪ ,‬ויתכן דלכן מכוין בשם כזה על שם שהוא מקרב את לבן של ישרא לאביהם שבשמים‪,‬‬
‫‪.‬וכמ"ש במעלת האגדה שמושכת את לבו של אדם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 7‬‬

‫ר' אעזר ב"ר יוסי פתר קרא בברכת כהנים‪ .‬הנה מטתו – הנה מטותיו >‪'. </b‬הנה מטתו וגו>‪<b‬‬
‫דריש מטתו >"‪</sup><i class="footnote‬כד>‪ <sup‬ושבטיו‪ ,‬כמש"נ )חבקוק ג'( שבועות מטות‬
‫בפת"ח המ"ם שפירושו שבט‪ ,‬ושם הפירוש שבועות מטות שנשבע הקב"ה להשבטים‪ .‬ואמנם בכלל דבר‬
 ‫פלא הוא שצריך להביא ראיה דמטה פירושו שבט ממרחק מחבקוק בעוד שכל התורה מלאה משורש זה‬
‫בפירוש שבט‪ ,‬ואולי י"ל משום דבכ"מ דכתיב בתורה ובנביאים השם מטה הוא מיוחס לבני ישרא‬
‫כמו למטה ראובן‪ ,‬למטה אבותיו‪ ,‬המטות לבני ישרא )במדבר ל' ב'( וכדומה‪ ,‬אבל שיהא מיוחס‬
‫להקב"ה כמו כאן שלשלמה למלך שהשלום שלו לא מצינו‪ .,‬והביא ראיה משבועות מטות ושם יד חבר‬
‫‪.‬מהקב"ה לקרוא את בני ישרא בשם מטות‬
‫נסמך על מ"ש >"‪</sup><i class="footnote‬כה>‪ <sup‬שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו ‪</i>,‬‬
‫בשבועות ל"ה ב' כל שלמה האמור בשיר השירים קודש‪ ,‬ר"ל דקאי על הקב"ה שמתואר בשם שלום‬
‫‪.‬שהשלום שלו‪ ,‬וכמובא לפנינו לעיל בפרשה א' בפסוק א' בדרשה אשר לשלמה‬
‫‪</sup><i‬כו>‪ <sup‬ששים גבורים סביב לה – או ששים אותיות שבברכת כהנים ‪</i>,‬‬
‫‪.‬כן הוא בצמצום מספר האותיות של שלשת הפסוקים יברכך יאר ישא>"‪class="footnote‬‬
‫מגבורי ישרא – שהם מגברין את ישרא‪ ,‬כולם אחוזי חרב – א"ר עזריה‪ ,‬דברים מבורכין ‪</i>,‬‬
‫שבכל ברכה יש שמו של>"‪</sup><i class="footnote‬כז>‪' <sup‬בגבורה‪ ,‬יברכך ה' יאר ה' ישא ה‬
‫הקב"ה‪ ,‬והיינו מבורכין בגבורה – ברשותו ובכחו של הקב"ה‪ ,‬והלשון כולם אחוזי חרב יתבאר‬
‫ע"פ מ"ש בב"ר פ' י"א שהתפלה שבשם המפורש דומה לחרב שקורע וחותך‪ ,‬והיינו אחוזי חרב‪ ,‬ע"י‬
‫הדברים שמבורכין בגבורה כלומר בשמו הקדוש‪ .‬וזוהי כונת לשון יעקב שאמר בחרבי ובקשתי‬
‫‪.‬ודרשו בחרבי זו תפלה שהתפלל בשם המפורש‬
‫‪</sup><i‬כח>‪ <sup‬מלומדי מלחמה – שהם נלחמים בכל מיני פורעניות שבעולם ‪</i>,‬‬
‫ר"ל יש בכח ברכות כהנים ללחום ולעמוד נגד כל פורעניות שבעולם‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪.‬וכמבואר באות הקודם‬
‫איש חרבו על ירכו מפחד בלילות‪ ,‬שאפילו אדם רואה בחלומו חרב מחתכת בירכו ילך ‪</i>,‬‬
‫לביהכנ"ס ויקרא ק"ש ויתפלל וישמע ברכת כהנים ויענה אחריהם אמן ואין דבר רע מזיקו‪,‬‬
‫יתכן דרומז למ"ש >"‪</sup><i class="footnote‬כט>‪ <sup‬לפיכך מזהיר את בני אהרן כה תברכו‬
‫בברכות ה' א' אפילו חרב חדה מונחת על צוארו של אדם א ימנע עצמו מן הרחמים‪ ,‬כלומר מלבקש‬
‫רחמים‪ ,‬וכאן מפרש אופן בקשת הרחמים‪ ,‬וכמ"ש בברכות נ"ה ב' האי מאן דחזא חלמא ילך קמי‬
‫כהנים בעידנא דפרסי ידייהו וכו'‪ .‬ונסמך על המבואר לעיל אות כ"ז דברכת כהנים נמשלה‬
‫‪.‬לחרב‬
‫)שם(>‪</i>,.<br‬‬

‫>‪ <sup‬רבי שמלאי פתר קרא במשמרות‪ .‬הנה מטתו – הנה מטותיו שבטיו>‪'. </b‬הנה מטתו וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬כמו שכתבתי לעיל אות כ"ד>"‪</sup><i class="footnote‬ל‬
‫‪.‬כמשכ"ל אות כ"ה>"‪</sup><i class="footnote‬לא>‪ <sup‬שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו ‪</i>,‬‬
‫>‪ <sup‬ששים גבורים – או כ"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה ושתים עשרה מחלקות ‪</i>.‬‬
‫כל מחלקה היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת אחרת >"‪</sup><i class="footnote‬לב‬
‫תחתיה וחוזרת חלילה לכל חדשי השנה‪ ,‬ורומז לפסוק בדה"א כ"ז לכל דבר המחלקות הבאה‬
‫‪'.‬והיוצאת חודש בחודש וגו‬
‫ענין השומר יש >"‪</sup><i class="footnote‬לג>‪ <sup‬מגבורי ישרא – שמשמרין את ישרא ‪</i>,‬‬
‫לבאר ע"פ המבואר בתענית כ"ו א' דאנשי מעמד שהיו על אנשי משמר היו מתענין בכל יום על‬
‫‪.‬שלומן של ישרא‪ ,‬והיינו שמשמרין את ישרא‬
‫‪</sup><i‬לד>‪ <sup‬כולם אחוזי חרב – או תלמידי חכמים שמלמדים לכהנים הלכות שחיטה ‪</i>,‬‬
‫וזה נרמז בלשון חרב על שם סכין של שחיטה‪ .‬ויש גירסא כאן והלכות זריקה>"‪class="footnote‬‬
‫וקבלה וקמיצה‪ ,‬אבל לבד שאין להם כל שייכות ברמז מלת חרב‪ ,‬אא שהלכות עבודה מסמיך בסמיך‬
‫‪.‬אשון מלומדי מלחמה‬
‫‪</sup><i‬לה>‪ <sup‬מלומדי מלחמה – שהיו מלמדים לכהנים האיך יעשו עבודה ‪</i>,‬‬
‫ומלחמה של תורה היא‪ ,‬אי דדריש מלחמה לחם הקרבנות מלשון את קרבני >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬לחמי‪ ,‬לחם אשה לה'‪ ,‬וכדומה‬
‫איש חרבו וגו' – שהיו מזהירים אותם בעת ששוחטים שלא יפגלו ולא יותירו בקרבנות ‪</i>,‬‬
‫יתכן דסמיך אסוף הפסוק מפחד בלילות‪ ,‬שהיו מפחדים שלא>"‪</sup><i class="footnote‬לו>‪<sup‬‬
‫‪.‬תעבור הלילה על בשר קדשים ויעברו על דין נותר‪ ,‬וכן פגול שלא יחשבו להותיר למחר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬רבי יוחנן פתר קרא בסנהדריאות‪ ,‬הנה מטתו – מטותיו ושבטיו>‪'. </b‬הנה מטתו וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬כמשכ"ל אות כ"ד>"‪</sup><i class="footnote‬לז‬
‫‪.‬כמשכ"ל אות כ"ה>"‪</sup><i class="footnote‬לח>‪ <sup‬שלשלמה שלמלך שהשלום שלו ‪</i>,‬‬
‫ששים גבורים – או ששים איש מעם הארץ‪ ,‬כמש"נ )מ"ב כ"ח( וששים איש מעם הארץ ‪</i>,‬‬
‫ר"ל ששים איש הנבחרים מעם הארץ ונמצאים>"‪</sup><i class="footnote‬לט>‪ <sup‬הנמצאים בעיר‬
‫‪.‬בעיר לדון ולהורות‬
‫לתשלום ע"א איש >"‪</sup><i class="footnote‬מ>‪ <sup‬מגבורי ישרא – או י"א אנשים ‪</i>,‬‬
‫‪.‬להששים למספר ע"א סנהדרין‬
‫כמש"נ )שם( ויקח רב טבחים את שריה כהן הראש ואת צפניה כהן משנה ואת שלשת שומרי >‪</i‬‬
‫הסף ומן העיר לקח סריס אחד‪ ,‬זה מופלא שבסנהדרין ולמה קורא אותו סריס – שמסרס את ההלכה‬
‫מלשון חז"ל סרס המקרא ודרשהי‪ ,‬וכן כאן שבדיני נפשות >"‪</sup><i class="footnote‬מא>‪<sup‬‬
‫מתחילין מן הצד והמופלא פוסק דעתו בסוף כולם‪ .‬ומש"כ בפסוק ההוא אשר היא פקיד על אנשי‬
‫‪.‬המלחמה יתפרש שעומד על הסנהדרין שהם אנשי מלחמתה של תורה‬
‫וחמשה אנשים מרואי פני המלך הרי י"א‪ ,‬וכשהוא אומר )ירמיה נ"ב( שבעה – להוסיף עליו >‪</i‬‬
‫‪</sup><i‬מב>‪ <sup‬שני סופרי דיינים‪ ,‬מגבורי ישרא – שמזכין את ישרא בגבורה‬
‫‪.‬כלומר כל או החשובים כאן הם מזכין>"‪class="footnote‬‬
‫כולם אחוזי חרב – שהיו כולם שונין הלכה כחרב‪ ,‬שאם בא מעשה על ידיהם לא תהא הלכה ‪</i>,‬‬
‫ר"ל שהיו מתעסקים בכל הלכות גם אם לא באו >"‪</sup><i class="footnote‬מג>‪ <sup‬קוהה להם‬
‫לפניהם למעשה כדי שתהיינה ההלכות ברורות בידיהם כאשר תבאנה לפניהם למעשה‪ ,‬ולא תהיה‬
‫קהה‪ ,‬ושונין הוא מענין חידוד‪ ,‬מלשון ברק השנון‪ ,‬ודייק מדלא כתיב אוחזי חרב אא אחוזי‬
‫‪.‬חרב דמשמע שכבר היו עסוקים ואחוזים בענין זה עוד טרם בא איהם למעשה‬
‫>‪ <sup‬דבר אחר‪ ,‬שבשעת הדין הכל נושאין ונותנין האיך להוציא את הדין ואת המעשה ‪</i>,‬‬
‫ויכוון הלשון כולם אחוזי חרב עפ"י לשון המשנה בסנהדרין מ'>"‪</sup><i class="footnote‬מד‬
‫‪.‬א' דנין או כנגד או‪ ,‬והוא מענין מלחמה מערכה מול מערכה‬
‫וזהו מפחד בלילות >"‪</sup><i class="footnote‬מה>‪ <sup‬ומתפחדין מדינה של גיהנם >‪</i‬‬
‫שהגיהנם נמשל ללילה‪ .‬וסמיך על מ"ש ביבמות ק"ט ב' לעולם יראה דיין עצמו כאו גיהנם פתוח‬
‫‪.‬לו מתחתיו‪ ,‬והיינו שיפחד מאימת הדין‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬רבנן פתרי קרא ביוצאי מצרים‪ ,‬הנה מטתו – מטותיו ושבטיו>‪'. </b‬הנה מטתו וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬כמשכ"ל אות כ"ד>"‪</sup><i class="footnote‬מו‬
‫‪.‬כמשכ"ל אות כ"ה>"‪</sup><i class="footnote‬מז>‪ <sup‬שלשלמה – שלמלך שהשלום שלו ‪</i>,‬‬
‫ששים גבורים מגבורי ישרא או ששים רבוא‪ ,‬שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ומעלה‪</i>, ,‬‬
‫‪</sup><i‬מח>‪ <sup‬מגבורי ישרא‪ ,‬או ששים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים שנה ולמטה‬
‫ולקמן בפסוק ששים המה מלכות איתא במדרש ושמנים פילגשים או שמונים >"‪class="footnote‬‬
‫רבוא מבן עשרים ולמטה‪ ,‬ומצינו בחז"ל מחלוקת בתפיסת מספר ששים ושמונים רבוא‪ ,‬בקדושין‬
‫‪.‬ל"א א' בקשו חכמים אבנים לאפוד בששים רבוא ואמרי לה בשמונים רבוא‬
‫איש חרבו על ירכו‪ ,‬שבשעה שאמר להם משה וכל ערל לא יאכל בו‪ ,‬מיד כל אחד ואחד נטל ‪</i>,‬‬
‫רגילים חז"ל להבין בלשון ירך >"‪</sup><i class="footnote‬מט>‪ <sup‬חרבו על ירכו ומל עצמו‬
‫– מילה‪ ,‬וכמ"ש על הפסוק שים נא ידך תחת ירכי‪ ,‬וכן רגיל הכתוב לשמש בלשון חרב למילה‪,‬‬
‫כמו ביהושע ב' עשה לך חרבות צורים ומול את ישרא וגו'‪ ,‬וכן בלשון חז"ל סנהדרין נ"ג א'‬
‫‪.‬ויחד יתרו מלמד שהעביר חרב חדה על בשרו ופירש"י שמל עצמו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫בתחלה מלך שלמה על כל ישרא ולבסוף לא מלך אא על ירושלים‪ ,‬שנאמר >‪. </b‬מטתו שלשלמה>‪<b‬‬
‫)קהלת א'( אני קהלת הייתי מלך בירושלים ולבסוף לא מלך אא על מטתו שנאמר הנה מטתו‬
‫כך משמע ליה הלשון הנה מטתו אך מטתו וגם יתפרש>"‪</sup><i class="footnote‬נ>‪ <sup‬שלשלמה‬
‫לפי זה סה"פ ששים גבורים סביב לה‪ ,‬דזה היה מפני בעתותא דאשמדאי שטרדו מכסאו כמבואר‬
‫בארוכה בריש פ"ז דגיטין‪ ,‬לכן היה צריך לשומרים‪ .‬וכלל ענין דרשה זו ממדרגות מלוכת שלמה‬
‫‪.‬יתבאר עוד לפנינו בקהלת בפסוק הנזכר‬
‫)'סנהדרין ב' ב(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 8‬‬

‫תני‪ ,‬עד שלא חטא שלמה היו לו שדה ושדות דהוי מזדיין בהון‪ ,‬כיון >‪. </b‬כלם אחוזי חרב>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬נא>‪ <sup‬שחטא‪ ,‬מנה לו ששים גבורים מגבורי ישרא והעמידן לשמור את מטתו‬
‫עיין מש"כ באות הקודם‪ ,‬ויתכן דזה כנוי לתלמידי חכמים שיגינו עליו >"‪class="footnote‬‬
‫בתורתם‪ ,‬יען דכלפי נזק שאבדה לו שמירת שדה ושדות דהיינו מכחות רוחניים לא שייך הגנה‬
‫‪.‬מגבורים גופנים‬
‫)מ"ר(>‪.<br‬הדא הוא דכתיב הנה מטתו שלשלמה כולם אחוזי חרב – שהיה מתפחד מן הרוחות ‪</i>,‬‬

‫א"ר שמוא בר נחמני א"ר יונתן‪ ,‬לעולם יראה דיין עצמו כאו חרב מונחת>‪. </b‬מפחד בלילות>‪<b‬‬
‫לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו‪ ,‬שנאמר הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה‬
‫‪</sup><i‬נב>‪ <sup‬מגבורי ישרא מפחד בלילות‪ ,‬מפחד של גיהנם שדומה ללילה‬
‫‪.‬נסמך על הדרשות הקודמות דפסוק זה בסנהדרין איירי‪ ,‬יעו"ש>"‪class="footnote‬‬
‫)'יבמות ק"ט ב(>‪</i>.<br‬‬
‫‪Verse 9‬‬

‫רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא במשכן‪ ,‬אפריון – זה משכן‪ ,‬עשה לו >‪'. </b‬אפריון וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬ר"ל הקב"ה>"‪</sup><i class="footnote‬נג>‪ <sup‬המלך שלמה – המלך שהשלום שלו‬
‫‪</sup><i‬נד>‪ <sup‬מעצי הלבנון – כמש"נ ועשית את הקרשים למשכן עצי שטים עומדים ‪</i>,‬‬
‫יש לפרש הכונה עפ"י מ"ש בב"ב פ' ב' דשטה הוא אחד מי' מיני ארזים‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪.‬והלבנון מגדל ארזים כמש"כ כארז בלבנון‪ ,‬וא"כ יש יחס לשם עצי לבנון עם עצי שטים‬
‫‪</sup><i‬נה>‪ <sup‬עמודיו עשה כסף – או העמודים שנאמר‪ ,‬ווי העמודים וחשוקיהם כסף ‪</i>,‬‬
‫דריש לא שהעמודים בעצמם היו של כסף אא על העמודים עשה ווים וחשוקים >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬כסף‬
‫רפידתו זהב – שנאמר ואת הקרשים תצפה זהב‪ ,‬מרכבו ארגמן – שנאמר ועשית פרכת תכלת ‪</i>,‬‬
‫דריש הלשון מרכבו ארגמן ע"ש הכתוב וסכת על >"‪</sup><i class="footnote‬נו>‪ <sup‬וארגמן‬
‫הארון את הפרוכת וע' סוכה ז' ב' מבואר הפי' וסכות דניכוף ביה פורתא והיינו סיכוך קצת‬
‫כעין מרכבה הסוככה‪ .‬והנה אע"פ שהיה הפרוכת מכמה מינים‪ ,‬בכ"ז קרא לו ע"ש ארגמן שהוא‬
‫‪.‬המובחר שבמינים‬
‫תוכו רצוף אהבה‪ ,‬ר' יודן אמר זו זכות תורה וזכות צדיקים‪ ,‬ור' סימון אמר זו ‪</i>.‬‬
‫כמש"כ ונועדתי לך מעל הכפורת‪ ,‬ומה דכתיב >"‪</sup><i class="footnote‬נז>‪ <sup‬השכינה‬
‫בתריה מבנות ירושלים יתפרש על החכמים והצדיקים כמו שדריש לעיל פרשה א' פסוק ה' בנות‬
‫ירושלים א תקרא בנות אא בינות ירושלים‪ ,‬זו סנהדרי גדולה שיושבין ומבינין את התורה בכל‬
‫‪.‬שאה ומשפט‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫יתפרש >"‪</sup><i class="footnote‬נח>‪ <sup‬דבר אחר אפריון זה העולם>‪'. </b‬אפריון וגו>‪<b‬‬

‫‪.‬ע"פ מ"ש במ"ר פרשה נשא פרשה י"ב שהעולם עשוי כמין כילה‪ ,‬והיינו אפריון‬
‫כמשכ"ל >"‪</sup><i class="footnote‬נט>‪ <sup‬עשה לו המלך שלמה – המלך שהשלום שלו ‪</i>,‬‬
‫‪.‬אות נ"ג‬
‫שמן המקום>"‪</sup><i class="footnote‬ס>‪ <sup‬מעצי הלבנון – שנבנה מבית קה"ק שלמטה ‪</i>,‬‬
‫ההוא הותחל העולם להברא כמבואר במדרשים פרשה בראשית‪ .‬ולבנון כנוי לביהמ"ק כמ"ש בגיטין‬
‫‪.‬נ"ו ב' אין לבנון אא ביהמ"ק‬
‫דתנן משניטל הארון אבן היתה שם ושתיה היתה נקראת‪ ,‬ולמה נקראת שתיה – שממנה הושתה >‪</i‬‬
‫‪.‬שתיה לשון יסוד ובסיס כמו כי השתות יהרסין>"‪</sup><i class="footnote‬סא>‪ <sup‬כל העולם‬
‫עמודיו עשה כסף – זה הרקיע כמש"נ )איוב כ״ו‪:‬י״א( עמודי שמים ירופפו‪ ,‬ולמה קרי ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬סב>‪ <sup‬ליה כסף שהוא מכסף על כל מעשה בראשית‪ ,‬וכה"א השמים מספרים כבוד א‬
‫מכסף מלשון כי נכסוף נכספתי‪ ,‬ור"ל שהשמים כוספין ביותר להגיד שירה >"‪class="footnote‬‬
‫להקב"ה וכמו שמביא מפסוק השמים מספרים וגו' וסופו – ומעשה ידיו מגיד הרקיע‪ ,‬וכן מפורש‬
‫‪.‬בפ' שירה שהשמים אומרים שירה קודם כל הנבראים‬
‫‪</sup><i‬סג>‪ <sup‬רפידתו זהב – או פירות הארץ ופירות האילן שדומין לזהב ‪</i>,‬‬
‫העתקנו ע"פ הגירסא במ"ר פ' נשא פרשה י"ב‪ ,‬ושם מבואר טעם הדמיון‪ ,‬מה >"‪class="footnote‬‬
‫זהב יש בו מינים הרבה וגונים הרבה אף פירות הארץ מהם ירוקים מהם אדומים וכו'‪ .‬ומ"ש‬
‫שזהב יש בו מינים הרבה נראה דסמיך על מ"ש במ"ר פ' בראשית בפסוק וזהב הארץ – שבעה מיני‬
‫‪.‬זהבים הם יעו"ש‬
‫כפי >"‪</sup><i class="footnote‬סד>‪ <sup‬מרכבו ארגמן – כמש"נ רוכב שמים בעזרך ‪</i>,‬‬
‫המתבאר ממ"ר פ' נשא שהבאנו באות הקודם‪ ,‬הוי כונת דרשה זו‪ ,‬רוכב שמים זה הקב"ה שכתוב בו‬
‫רוכב שמים בעזרך‪ ,‬והוא אורג את העולם שיצאו כל ברואיו למיניהם‪ ,‬ולא יתערבו מין בשאינו‬
‫‪.‬מינו‪ ,‬וזה מרומז בלשון מרכבו ארגמן‬
‫תוכו רצוף אהבה – ר' יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה‪ ,‬ר' סימון ‪</i>,‬‬
‫)מ"ר(>‪.<br‬אמר זו השכינה‬

‫‪</sup><i‬סה>‪ <sup‬ר' יודן ב"ר אעאי פתר קרא בארון‪ ,‬אפריון – פריומא>‪'. </b‬אפריון וגו>‪<b‬‬
‫מין אוהל של כבוד‪ .‬ובירושלמי כתובות פ"ב ה"א על הלשון יוצאת בהינומא >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬מפרש רבנן דהכא אמרי הינומא – פריונא‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬סו>‪ <sup‬זה הארון‪ ,‬עשה לו המלך שלמה – המלך שהשלום שלו >‪</i‬‬
‫‪.‬ר"ל הקב"ה‪ ,‬וכמש"כ לעיל פסוק ז' אות כ"ה‬
‫מעצי הלבנון – כמש"נ ויעש את הארון עצי שטים‪ ,‬עמודיו עשה כסף – או שני העמודים ‪</i>,‬‬
‫ומשמע מלשון זה שדבר >"‪</sup><i class="footnote‬סז>‪ <sup‬העומדים לפנים שהיו של כסף‬
‫העמדת העמודים הוא דבר ידוע ממקור אחר‪ ,‬כמשמעות הלשון או שני העמודים וכו'‪ .‬אבל במ"ר‬
‫פ' במדבר פרשה ד' סי' כ' יליף שהיו שני עמודים של כסף עומדים בארון שנאמר עמודיו עשה‬
‫‪.‬כסף‪ ,‬והרי פסוק זה בא ללמד ונמצא למוד בענין אחד‪ ,‬וצ"ע‬
‫רפידתו זהב – שנאמר ויצפהו זהב טהור‪ ,‬מרכבו ארגמן – ר' תנחומא אומר זו פרוכת ‪</i>,‬‬
‫כדכתיב ועשית פרוכת תכלת וארגמן‪ ,‬ועיין מש"כ לעיל >"‪</sup><i class="footnote‬סח>‪<sup‬‬
‫‪.‬אות נ"ו‬
‫לא >"‪</sup><i class="footnote‬סט>‪ <sup‬ר' ביבי אומר זה הכפרת שזהבו דומה לארגמן ‪</i>,‬‬
‫נתבאר המקור שזהב הכפורת היה משונה במראהו משאר זהב שבכלי המקדש‪ ,‬והגר"א בפי' לשה"ש‬
‫כתב שמראה ארגמן ממוצע בין אדום ולבן‪ ,‬והנה ידוע דמראה אדום מרמז למדת הדין ומראה לבן‬
‫למדת רחמים‪ ,‬ולפי"ז יתכן במה שאמר שהוא דומה לארגמן‪ ,‬כמו שאדום ממוצע מאדום ולבן‪ ,‬כך‬
‫‪.‬ההשגחה כביכול שעל הכפורת ממוצע ממדות הדין והרחמים‬
‫תוכו רצוף אהבה‪ ,‬רבי יודן אמר זו זכות תורה ולומדיה‪ ,‬ור' סימון אמר זו השכינה ‪</i>,‬‬
‫כמש"כ ונועדתי לך שם מעל הכפורת וגו'‪ ,‬וע' משכ"ל אות >"‪</sup><i class="footnote‬ע>‪<sup‬‬
‫‪.‬נ"ז‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר אפריון זה כסא הכבוד‪ ,‬עשה לו המלך שלמה – המלך שהשלום שלו>‪'. </b‬אפריון וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬ר"ל הקב"ה וכמשכ"ל אות כ"ה>"‪</sup><i class="footnote‬עא>‪<sup‬‬
‫>‪ <sup‬מעצי הלבנון זה בית קדשי הקדשים של מעלה שהוא מכוון כנגד בית קה"ק של מטה ‪</i>,‬‬
‫עיין מה שכתבתי לעיל אות ס' דלבנון כנוי לבית המקדש >"‪</sup><i class="footnote‬עב‬
‫כמבואר בגיטין נ"ו ב'‪ ,‬וענין המכוון הוא שמשם יורדת ההשפעה לקדשי הקדשים שלמטה שהוא‬
‫‪.‬מכפר ומגין‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬עג>‪ <sup‬הדא הוא דכתיב מכון לשבתך – מכוון כנגד שבתך ‪</i>,‬‬
‫מדייק מדלא כתיב מכון שבתך כמו דכתיב במ"א ח'‪ ,‬ולכן דריש מכוון לאותו המקום שהוא שבתך‬
‫‪.‬דהיינו השמים‬
‫עמודיו עשה כסף כמש"נ )איוב כ"ו( עמודי שמים ירופפו‪ ,‬רפידתו זהב או דברי תורה ‪</i>,‬‬
‫ר"ל או דברי תורה‪ ,‬שבהם נרפדו >"‪</sup><i class="footnote‬עד>‪ <sup‬שנאמר הנחמדים מזהב‬
‫‪.‬מצעות עולמות עליונים‬
‫מרכבו ארגמן כמש"נ )תהלים ס"ח( לרוכב בשמי שמי קדם‪ ,‬תוכו רצוף אהבה – ר' אבהו ‪</i>,‬‬
‫אומר‪ ,‬ד' גאים הן‪ ,‬גאה שבעופות – נשר‪ ,‬גאה שבבהמות – שור‪ ,‬גאה שבחיות – אריה‪ ,‬גאה‬
‫שבכולן – אדם‪ ,‬וכולן חקקן הקב"ה בכסא הכבוד שלו‪ ,‬שנאמר )שם ק"ג( ה' בשמים הכין כסאו –‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬עה>‪ <sup‬ממה שהכין כסאו על הגאים תדע שמלכותו בכל משלה‬
‫ויתפרש הלשון תוכו רצוף אהבה וכו'‪ ,‬דע"פ כל הדברים המחוקקים כמו שחשיב‪ ,‬יתודע גדולתו‬
‫של הקב"ה‪ ,‬ומפני כן תסובב מזה איו אהבה מבנות ירושלים‪ ,‬שהם אנשי המעלה והצדיקים‬
‫‪.‬המכונים בשם בנות‪ ,‬כמשכ"ל אות נ"ז‪ ,‬ע"ש‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬דבר אחר אפריון זה בית המקדש‪ ,‬עשה לו המלך שלמה – שלמה ודאי>‪'. </b‬אפריון וגו>‪<b‬‬
‫ר"ל לאפוקי מהדורשים בדרשות הקודמות דשלמה הוא כנוי >"‪</sup><i class="footnote‬עו‬
‫‪.‬להקב"ה מלך שהשלום שלו‬
‫מעצי הלבנון שנאמר )ד"ה ב' ב'( ואנחנו נכרת עצים מן הלבנון‪ ,‬עמודיו עשה כסף ‪</i>,‬‬
‫ובמ"ר >"‪</sup><i class="footnote‬עז>‪ <sup‬שנאמר )מ"א ז'( ויקם את העמודים לאולם ההיכל‬
‫פ' נשא פרשה י"ב מסיים בזה וכי של כסף היו והלא של נחושת היו‪ ,‬אא שהיה נחושת ממורט‬
‫‪].‬מזוקק[ ככסף‬
‫‪</sup><i‬עח>‪ <sup‬רפידתו זהב – כההיא דתנינן שכל הבית נטוח בזהב ‪</i>,‬‬
‫‪.‬ר"ל מחופה ע"י טיחה וסיכה כמו שעוה>"‪class="footnote‬‬
‫‪</sup><i‬עט>‪ <sup‬מרכבו ארגמן – כמש"נ )ד"ה ב' ג'( ויעש את הפרוכת תכלת וארגמן ‪</i>,‬‬
‫‪.‬ועיין מה שכתבתי לעיל אות נ"ו>"‪class="footnote‬‬
‫תוכו רצוף אהבה‪ ,‬ר' יודן אמר זו זכות התורה וזכות צדיקים העוסקין בה‪ ,‬ר' סימון ‪</i>,‬‬
‫כמש"כ ונועדתי לך שם מעל הכפורת‪ ,‬וע' >"‪</sup><i class="footnote‬פ>‪ <sup‬אמר זו השכינה‬
‫‪.‬מש"כ לעיל אות נ"ז‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 10‬‬

‫‪.‬נתבאר בדרשות פסוק הקודם>‪'. </b‬עמודיו וגו>‪<b‬‬

‫‪Verse 11‬‬

‫‪</sup><i‬פא>‪ <sup‬בנים המצוינים לי בתגלחת במילה ובציצית>‪. </b‬בנות ציון>‪<b‬‬

‫רגילים חז"ל לתאר את ישרא בשם מצויינים‪ ,‬וכמו שדרשו לקמן פרשה ה' >"‪class="footnote‬‬
‫פסוק ב' אחותי רעיתי יונתי – יונתי במרה ששם נצטיינו במצות וצדקות ומעשים טובים כיונה‬
‫זו שמצויינת‪ .‬ועיין מש"כ בתורה תמימה פ' חקת כ' א' בדרשה מדבר צין‪ ,‬וכאן מפרש פרטי‬
‫הציונים היותר ניכרים‪ .‬וענין הציון בתגלחת רומז להפסוק )פרשם קדושים( לא תקיפו פאת‬
‫‪'.‬ראשכם וגו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫במלך שברא בריותיו שלמות‪ ,‬ברא חמה ולבנה כוכבים ומזלות על מלאתן>‪. </b‬במלך שלמה>‪<b‬‬
‫ר"ל בשלמותן ותמימתן‪ ,‬ויתכן דמכוין להאגדה דחולין ס'>"‪</sup><i class="footnote‬פב>‪<sup‬‬
‫ב' כל מעשה בראשית בקומתן נבראו ובצביונם נבראו‪ ,‬ור"ל שהיו משוכללים ושלמים בכל‬
‫מעלותיהם‪ ,‬וע' מש"כ בתו"ת בפ' בראשית בפסוק וכל צבאם‪ .‬ומפרש כאן במלך שלמה כנוי להקב"ה‬
‫‪.‬וכעין מה שדרש לעיל מלך שהשלום שלו דריש כאן השם שלמה במובן אחר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר במלך שלמה – במלך שהשלום שלו‪ ,‬שהשלים מעשיו לבריותיו‪ ,‬כיצד‪. </b>,‬במלך שלמה>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬פג>‪ <sup‬השלים האש לאברהם אבינו‪ ,‬החרב ליצחק‪ ,‬המלאך ליעקב‬
‫האש לאברהם – בכבשן האש שלא נשרף‪ ,‬והחרב ליצחק – שנגע הסכין בצוארו בשעת העקדה‪ ,‬ובמ"ר‬
‫ס"פ וירא איתא שנפגם הסכין‪ ,‬והמלאך ליעקב הוא מה שנאמר וירא כי לא יכול לו‪ ,‬כי שרית עם‬
‫אהים ואנשים ותוכל‪ .‬ובמ"ר פ' נשא פרשה י"ב סי' ח' איתא המלאכים ליעקב‪ ,‬ויתכן דרומז‬
‫למ"ש בחולין צ"א ב' על הפ' עולים ויורדים בו‪ ,‬עולין ]המלאכים[ ומסתכלין בדיוקנו של‬
‫מעלה ויורדין ומסתכלין בדיוקנו של מטה ]בפני יעקב[ ובעו לסכוניה ]פירש"י מחמת קנאה[‬
‫מיד והנה ה' נצב עליו – כאדם שמניף ומגין על בנו‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬והיינו שהשלים לו המלאכים שלא‬
‫‪.‬פגעו בו‬
‫דבר אחר‪ ,‬במלך שעשה שלום בין בריותיו‪ ,‬בין מיכא שר של שלג ובין גבריא שר של אש‪</i>, ,‬‬
‫ע"ד רמז נקט זה‪</sup><i class="footnote"> ,‬פד>‪ <sup‬ולא זה מכבה זה ולא זה מכבה זה‬
‫ומכוין למ"ש בזוהר בכ"מ דמיכא עומד מצד החסד ]משל לשלג[ וגבריא מצד הדין והפחד ]משל‬
‫לאש[‪ ,‬ושניהם מלמדים משפט על האדם לפני הקב"ה‪ ,‬זה לחסד וזה לחובה‪] ,‬וכמו במשפט בשר‬
‫‪.‬ודם‪ ,‬קטיגור וסניגור[ ואעפ"כ עושה הקב"ה שלום ביניהם שאין שניהם מכריעים זה את זה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ביום ‪],‬במלך שהשלום שלו‪ ,‬בעטרה שעטרה לו אמו‪ ,‬זו כנסת ישרא[>‪'. </b‬במלך שלמה וגו>‪<b‬‬
‫ציור להקשר שנתקשר הקב"ה כביכול>"‪</sup><i class="footnote‬פה>‪ <sup‬חתונתו‪ ,‬זו מתן תורה‬
‫עם ישרא ע"י נתינת התורה‪ ,‬וגם נאמר במת"ת וקדשתם היום ומחר שהוא לשון פרישות והבדלה‪,‬‬
‫וכן הוא לשון קדושין באשה כמ"ש בגמרא שע"י הקדושין נפרשת ונבדלת מכל הגברים זולת בעלה‪.‬‬
‫וענין העטרה יש לפרש דהוא כנוי לקבלת מלכותו עליהם בשעת מת"ת כמבואר באגדות‪ ,‬ועטרה‬
‫‪.‬כנוי למלכות‬
‫יתבאר ע"פ מ"ש >"‪</sup><i class="footnote‬פו>‪ <sup‬וביום שמחת לבו זה בנין ביהמ"ק >‪</i‬‬
‫במגילה י' ב' אותו היום של שמיני למלואים היה שמחה להקב"ה כיום שנבראו בו השמים והארץ‪,‬‬
‫וטעם הדבר‪ ,‬מפני שביום השמיני היה גמר הקמת המשכן‪ ,‬ולכן יכונה כאן אותו היום – יום‬
‫שמחת לבו‪ .‬וגם י"ל הכונה דמתן תורה הוי כאירוסין והמשכן ובית עולמים כחופה‪ ,‬ולכן‬
‫‪.‬נקראים שמחת לבו‬
‫)'תענית כ"ו ב(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר חנינא בר יצחק‪ ,‬חזרנו על כל המקרא ולא מצינו שעשתה בת שבע >‪. </b‬שעטרה לו אמו>‪<b‬‬
‫עטרה לשלמה‪ ,‬אא מהו בעטרה שעטרה לו אמו – מה עטרה זו קבועה באבנים טובות ומרגליות כך‬
‫‪</sup><i‬פז>‪ <sup‬היה אהל מועד מצויין בתכלת וארגמן ובתולעת השני ובשש‬
‫ולפי"ז יתכן דדריש אמו מלשון אומתו ]וכמו דדריש לעיל פרשה א' פסוק ו'>"‪class="footnote‬‬
‫בני אמי – בני אומתי[ וקאי על ישרא‪ ,‬ומלך שלמה מוסב על הקב"ה מלך שהשלום שלו וכבדרשות‬
‫‪.‬הקודמות‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬פח>‪ <sup‬ביום חתונתו זה סיני שהיו כחתנים>‪'. </b‬ביום חתונתו וגו>‪<b‬‬

‫‪.‬עיין משכ"ל אות פ"ה וצרף לכאן>"‪class="footnote‬‬
‫‪</sup><i‬פט>‪ <sup‬וביום שמחת לבו או דברי תורה‪ ,‬כמש"נ פקודי ה' ישרים בשמחי לב >‪</i‬‬
‫ודריש במלך שלמה תואר להקב"ה מלך שהשלום שלו‪ .‬וענין השמחה שלו יש >"‪class="footnote‬‬
‫לפרש ע"פ מ"ש בברכות ה' א' לא כמדת הקב"ה מדת בו"ד‪ ,‬בו"ד מוכר חפץ לחבירו‪ ,‬מוכר עצב‪,‬‬
‫‪.‬אבל הקב"ה אינו כן אא נתן תורה לישרא ושמח‪ ,‬וזהו וביום שמחת לבו דמוסב על מת"ת‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬
‫‪Chapter 4‬‬

‫‪Verse 1‬‬

‫‪.‬כפול ונדרש לעיל פרשה א' פסוק ט"ו>‪'. </b‬הנך יפה וגו>‪<b‬‬

‫רבי יוחנן פתר קרא בישרא לפני הר סיני‪ ,‬עדר שעמדו על הר סיני >‪'. </b‬שערך כעדר וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬לא היו עומדים ברוחה אא מבעד לצמתך – מצמצמין עצמן על כל דבור ביראה ברתת ובזיע‬
‫ר"ל לא היו עומדות ברוחה ובקלות ראש אא צמצמו עצמן לעמוד >"‪</sup><i class="footnote‬א‬
‫ביראה וכו'‪ .‬ומפרש הלשון שערך כעדר העזים בכנוי לישרא שהתאספו יחד כעדר לפני הר סיני‪,‬‬
‫ודריש שערך מלשון סערה וכמו אחזו שער )איוב י"ח‪ ,‬כ'( ושעור הכתוב עמידתך אצל הר סיני‬
‫‪.‬בשער – ברתת ובזיע היתה כעדר הרחלים העומדים צפופים ומצומתים כשמפחדים מאיזה דבר‬
‫שקרחתם‪</sup><i class="footnote"> ,‬ב>‪ <sup‬שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו ‪</i>,‬‬
‫‪.‬שמרטתם ממנו ]תרגום גבח הוא )פ' תזריע( גלוש הוא[‪ ,‬ור"ל שרכשתם לכם ממנו‬
‫גל הוא ענין חורבן >"‪</sup><i class="footnote‬ג>‪ <sup‬עשיתי אותו גל ועד לאוה"ע >‪</i‬‬
‫ושממה מלשון גלים נצים‪ ,‬ועד הוא אות וסימן לאו"ה‪ ,‬ובשבת פ"ט ב' איתא למה נקרא שמו הר‬
‫‪.‬חורב שירדה לעובדי כוכבים חורבה עליו‪ ,‬וזה מעין דרשה זו‬
‫‪</sup><i‬ד>‪ <sup‬ואיזה זה – זה הר סיני‪ ,‬ומה הגלשה הגלשתן מתוכו ‪</i>,‬‬
‫‪.‬כלומר איזה דבר קרחתם ממנו>"‪class="footnote‬‬
‫ובא השם שנים >"‪</sup><i class="footnote‬ד>‪ <sup‬שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין – >‪</i‬‬
‫תואר למלים משום שהן הנה ממוצאי האותיות כידוע וכמו שבאו שאר כלי המוצאים להוראת הדבור‬
‫‪,‬כמו לשון‪ ,‬שפה חיך‪ ,‬חכו ממתקים )שה"ש(‬
‫רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות ל"ת‪ ,‬שעלו מן הרחצה – שהיו אז כולן מרוחצין מן העונות ‪</i>,‬‬
‫כמבואר בירושלמי ר"ה פ"ד ה"ה שכיון שקבלו עליהם עול >"‪</sup><i class="footnote‬ה>‪<sup‬‬
‫תורה נמחלו להם כל עונותיהם‪ ,‬ואשר על כן בכל קרבנות יו"ט )בפ' פינחס( כתיב שעיר לחטאת‬
‫חוץ מקרבנות דעצרת כתיב שעיר לבד‪ ,‬והיינו טעמא דכיון דבעצרת מקבלים עליהם ישרא עול‬
‫‪.‬תורה נשמטה חטאתם‬
‫שכולן מתאימות – דא"ר יוחנן‪ ,‬ביום שירד הקב"ה על הר סיני לתת תורה לישרא ירדו ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬ו>‪ <sup‬עמו ששים רבוא של מלאכי השרת וביד כל אחד עטרה לעטר את כל אחד מישרא‬
‫והיו כל ישרא‪ ,‬ע"י העטרות שעטרום המלאכים‪ ,‬דומים ושוים איש א אחיו‪class="footnote"> ,‬‬
‫כשויון הטבעי אשר לעדר הרחלים‪ .‬ורומז כאן להאגדה דשבת פ"ח א' בשעה שהקדימו ישרא נעשה‬
‫לנשמע ירדו ס' רבוא של מלאכי השרת וקשרו לכל אחד מישרא שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד‬
‫כנגד נשמע‪] ,‬אולי הכונה דשני כתרים לתפלין‪ ,‬השל יד מורה על נעשה‪ ,‬כי העשיה ביד היא‬
‫והשל ראש על נשמע כי המחשבה בראש היא[‪ ,‬ור' יוחנן מייחס ענין זה ליום ירידת הקב"ה על‬
‫הר סיני ]ובשנוי ענין קצת – עטרה במקום שני כתרים[‪ ,‬ומכאן קצת ראיה דהלשון נעשה ונשמע‬
‫אמרו קודם הדבור של עשרת הדברות‪ ,‬שהרי ר' יוחנן מייחס לאותו הזמן מה שבגמרא ייחסו לזמן‬
‫המאמר נעשה ונשמע‪ ,‬ואע"פ שנכתב לפנינו ס"פ משפטים‪ ,‬וכן פירש"י שם בחומש‪ ,‬וכמו שיבא‬
‫בסמוך אות ח'‪ .‬ואולי גם כאן צ"ל וביד כל אחד עטרות היינו שתי עטרות כמו בשבת‪ ,‬ולפי"ז‬
‫‪.‬הכונה במלת מתאימות היינו זוג עטרות לכל אחד‪ ,‬ועיין לקמן בדרשה הסמוכה‬
‫יתכן >"‪</sup><i class="footnote‬ז>‪ <sup‬ושכולה אין בהם שלא היה נזוק אחד מהם ‪</i>,‬‬
‫דרומז למ"ש בשבת פ"ח ב' דכששמעו ישרא דבור אחד מהקב"ה פרחה נשמתן והוריד הקב"ה טל של‬
‫תחיה וחיו‪ ,‬ובכל זאת‪ ,‬לא נזוק אחד מהם‪ .‬וגם י"ל דמרמז להדרשה באגדות דבשעת מת"ת לא היו‬
‫בהם בעלי מומין וגם מי שהיה בעל מום נתרפא אז‪ ,‬והוי לפי"ז המשך הלשון שלא היה נזוק‬
‫‪.‬נבזוק בבינוני פעל‪ ,‬כלומר שלא היה בהם איש נזוק דהיינו בעל מום‬
‫כחוט השני שפתותיך – זה הקול שלפני הדבור‪ ,‬כמש"נ ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל ‪</i>,‬‬
‫ואע"פ דזה כתיב ס"פ משפטים אך >"‪</sup><i class="footnote‬ח>‪ <sup‬אשר דבר ה' נעשה ונשמע‬
‫רש"י פי' שם בשם מדרשים דבאמת נאמר פסוק זה קודם מת"ת‪ ,‬וע' מש"כ לעיל אות ו' ולהלן‬
‫‪*.‬פסוק ז' אות ק"ו‪ .‬ומ"ש שפתותיך זה הקול ע' לעיל אות ד‬
‫ומדברך נאוה – זה הקול שלאחר הדבור שנאמר )פ' ואתחנן( וישמע ה' את קול דבריכם ‪</i>,‬‬
‫וסוף הפסוק – הטיבו כל אשר דברו‪ ,‬והיינו מדברך נאוה >"‪</sup><i class="footnote‬ט>‪<sup‬‬
‫‪.‬וטוב‬
‫באותה שעה מקלסן משה‪ ,‬כפלח הרמון רקתך‪ ,‬אפילו הריקן שבך רצוף תורות כרמון הזה‪</i>, ,‬‬
‫לא>"‪</sup><i class="footnote‬י>‪ <sup‬ואין צריך לומר מבעד לצמתך מהצנועין ומצומתין שבכם‬
‫נתבאר איפה מרומז שם צדיקים וחכמים במלת לצמתך‪ ,‬ומה הוא מצומתין‪ ,‬ויתכן דהכונה על‬
‫הצדיקים המחסרים נפשם מטובה בעוה"ז ועי"ז גופם נצמת וכחוש‪ ,‬והלשון צמתך הוא מלשון צומת‬
‫הגידין‪ ,‬צמתה ידו )ב"ק פ"ה ב'( ובלשון הכתוב צמתו בבור חיי )איכה ג' נ"ג( והוא ענין‬
 ‫יובש והדוק‪ ,‬וכן דרכם של ת"ח שאין התורה מתקיימת במי שמעדן נפשו אא במי שממית נפשו‬
‫עליה‪ ,‬היינו שמחסר נפשו מטובה‪ ,‬וכמ"ש כך דרכה של תורה וכו'‪ ,‬וחיי צער תחיה‪ ,‬והיינו‬
‫‪.‬שמציק ומצמת גופו ובשרו‬
‫כמגדל דוד צוארך – מה שגדל אתכם דוד בספרו)תהילים ס״ח‪:‬ח׳( אהים בצאתך לפני עמך מה >‪</i‬‬
‫‪.‬ופסוק זה נדרש במתן תורה>"‪</sup><i class="footnote‬יא>‪' <sup‬כתיב בתרי' ארץ רעשה וגו‬
‫בנוי לתלפיות – ספר שאמרוהו פיות הרבה‪ ,‬אדה"ר‪ ,‬אברהם‪ ,‬משה‪ ,‬דוד שלמה‪ ,‬אסף‪ ,‬הימן‪</i>, ,‬‬
‫ובב"ב י"ד סע"ב איתא >"‪</sup><i class="footnote‬יב>‪ <sup‬ידותון‪ ,‬שלשה בני קרח‪ ,‬ועזרא‬
‫שע"י עשרה אנשים נכתב ספר תהלים‪ ,‬ולפי"ז צ"ל דשלשה בני קרח כחד חשיבי‪ ,‬ועי"ש בתוס'‪.‬‬
‫ופרטי המזמרים של כל אה דחשיב הוא עפ"י המבואר באגדות דהפ' מזמור שיר ליום השבת אמרו‬
‫אדם הראשון‪ ,‬ועי' ברש"י ב"ב י"ד ב' דהפ' גלמי ראו עיניך אמרו ג"כ אדה"ר‪ ,‬ואברהם הוא‬
‫איתן האזרחי ]כ"מ בכמה אגדות[‪ ,‬ומשה נאמר תפלה למשה‪ ,‬ושלמה דכתיב לשלמה אהים משפטיך‬
‫וגו' לבן מלך‪ ,‬ואסף כתיב מזמור לאסף‪ ,‬והימן דכתיב משכיל להימן‪ ,‬וידותון דכתיב‪ ,‬למנצח‬
‫לידותון‪ ,‬וג' בני קרח דכתיב שיר מזמור לבני קרח‪ ,‬אכן מה שחשיב עזרא לא נתבאר איפה נרמז‬
‫בתהלים‪ ,‬ואולי אמר המזמור על נהרות בבל והמזמור בשוב ה' את שיבת ציון )קכ"ו(‪ ,‬ועיין‬
‫‪.‬בהגהות הרד"ל‬
‫אף המגן – כל אותן האפים ורבבות שעמדו לפני הר סיני והגנתי עליהם לא הגנתי אא ‪</i>,‬‬
‫קאי על משה רבינו וכל גדולי >"‪</sup><i class="footnote‬יג>‪ <sup‬בזכות אותו הבא לאף דור‬
‫‪.‬הדור המקיימים את התורה שניתנה לאף דור‬
‫ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אא כל שלטי הגבורים – כל מי שיעמוד וישלוט ויתגבר על ‪</i>,‬‬
‫>‪ <sup‬יצרו כל דורו נתלה בהם‪ ,‬ועל ידי מי נתן התורה – ע"י שני שדיך‪ ,‬או משה ואהרן‬
‫‪'.‬טעם כנוי זה למשה ולאהרן יתבאר בסמוך פסוק ה>"‪</sup><i class="footnote‬יד‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יצחק פתר קראי במלחמת מדין‪ ,‬שערך כעדר העזים‪ ,‬עדרים שהלכו >‪'. </b‬שערך כערך וגו>‪<b‬‬
‫כי לולא >"‪</sup><i class="footnote‬טו>‪ <sup‬למלחמת מדין לא הלכו אא בזכות משה ופינחס‬
‫זכותם לא היה להם תקומה ח"ו מכשלונם בבנות מדין בשטים‪ ,‬ומכש"כ שלא היה בהם כח וזכות‬
‫לצאת למלחמה‪ ,‬ורק בזכות משה ופינחס שנאמר בו בקנאו את קנאתי‪ .‬והלשון שערך‪ ,‬הכונה סערת‬
‫המלחמה על מדין שיצאה מאת עדר ה' היתה בזכות הרועים משה ופינחס‪ ,‬כמו הנהגת עדרי העזים‬
‫‪.‬היא ע"י רועיהם‬
‫‪</sup><i‬טז>‪ <sup‬שגלשו מהר גלעד‪ ,‬הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ‪</i>,‬‬
‫‪'.‬עי' מש"כ לעיל אות ב' וג>"‪class="footnote‬‬
‫ר"ל הר שמרטתם אותו‪</sup><i class="footnote"> ,‬יז>‪ <sup‬ואיזו זו‪ ,‬זו מלחמת מדין >‪</i‬‬
‫כלומר שמתאר את מדין בשם הר מפני שעשאוה שוממה כמו הר‪ ,‬עשיתיו גל ועד‪ ,‬לאוה"ע שלא‬
‫‪.‬יתחרו בכם‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬יח>‪ <sup‬ומה הגלשה הגלשתם מתוכו שנייך כעדר הקצובות ‪</i>,‬‬
‫דריש שנייך בכינוי לעורכי מלחמה על שם שאוכלים את שונאיהם‪ ,‬וכמ"ש ואכלת את כל העמים‬
‫‪)'*).‬דברים ז׳‪:‬ט״ז(‪ ,‬וכמ"ש בריש ב"ק ובער זה השן‪ ,‬ועי' עוד לעיל מזה אות ד‬
‫מלין קצובין י"ב אף בנדבה וי"ב אף במסירה‪ ,‬שנאמד )פ' מטות( וימסרו מאפי ישרא אף ‪</i>,‬‬
‫הבאור הוא דמקודם כתיב החלצו מאתכם אף למטה אף >"‪</sup><i class="footnote‬יט>‪ <sup‬למטה‬
‫למטה‪ ,‬ואח"כ כתיב וימסרו אף למטה ]פעם א'[ משמע ליה דבמסירה‪ ,‬היינו בע"כ היו רק אף אחד‬
‫למטה ואף א' בנדבה‪ .‬והסבה מהאף שנמסרו בע"כ מבואר במדרשים שהיו יודעים דמיתת משה תלויה‬
‫‪.‬בנקמת מדין‪ ,‬ולכן לא רצו ללכת כדי להמשיך חייו של משה‬
‫>‪ <sup‬שעלו מן הרחצה רב הונא אמר‪ ,‬שלא הקדים אחד מהן תפלין של ראש לתפלין של יד ‪</i>,‬‬
‫ר"ל כמו שהעולה מן הרחצה הוא נקי וטהור בכולו כך היו הם >"‪</sup><i class="footnote‬כ‬
‫נקיים ותמימים מעבירות ואפי' מעבירה קלה כמו הקדמת תפילין ש"ר לש"י‪ .‬ויתכן דתפס ענין‬
‫זה ברמז להפסוק )פ' מטות( בענין זה עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד‬
‫ממנו איש‪ ,‬שהמשך ענינו אינו דבוק כל כך‪ ,‬ורמז שנשאו מצוה שבראש וביד ולא נפקד איש‬
‫להכשל בהם ובסדרם‪ ,‬ומה שיש לפרש עוד בזה עיין לעיל אות ו' מה שכתבנו בענין דשני כתרים‪,‬‬
‫‪.‬ודו"ק‬
‫‪</sup><i‬כא>‪ <sup‬שכולם מתאימות שבשעה שהיו נכנסין זוגות זוגות אצל האשה ‪</i>,‬‬
‫‪.‬והיינו מתאימות מלשון תאומים וזוגות>"‪class="footnote‬‬
‫כדי >"‪</sup><i class="footnote‬כב>‪ <sup‬היה אחד מהם מפחם פניה ואחד מפרק נזמיה >‪</i‬‬
‫‪.‬לנוולה‪ ,‬תחת שהיו מתיפות לפני ישרא בשטים‪ ,‬וגם כדי שלא יכשלו עתה ביפין‬
‫ושכולה אין בהם שלא נחשד אחד מהם בעבירה‪ ,‬כחוט השני שפתותיך בשעה שאמרו למשה לא ‪</i>,‬‬
‫נפקד ממנו איש לעבירה‪ ,‬ומדברך נאוה שאמרו לו ונקרב את קרבן ה'‪ .‬א"ל משה‪ ,‬אם לא חטאתם‬
‫דריש כן >"‪</sup><i class="footnote‬כג>‪ <sup‬קרבן למה‪ ,‬א"ל‪ ,‬א"א שלא הזיע יצה"ר קימעא‬
‫מלשון לכפר על נפשותינו לפני ה'‪ ,‬דמשמע שלא הוצרכו כפרה רק על החטא אשר בלב אשר לא‬
‫‪.‬נודע רק לה' לבדו‬
‫באותה שעה התחיל משה לשבחן כפלח הרמון רקתך אפי' ריקנין שבכם מלאים מצות ומע"ט ‪</i>.‬‬
‫‪</sup><i‬כד>‪ <sup‬כרמון הזה‪ ,‬ואצ"ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין שבכם‬
‫‪'.‬עיין מש"כ בבאור לשון זה לעיל אות י>"‪class="footnote‬‬
‫כמגדל דוד צוארך מה שגדל אתכם דוד בספרו‪ ,‬לסיחן מלך האמורי ולעוג מלך הבשן וגו'‪</i>. ,‬‬
‫עיין מש"כ לעיל >"‪</sup><i class="footnote‬כה>‪ <sup‬בנוי לתלפיות ספר שאמרוהו פיות הרבה‬
‫‪.‬אות י"ב‬
‫אף המגן תלוי עליו כל הרבבות והאפים שהלכו למלחמת מדין והגנתי עליהם לא הגנתי אא ‪</i>,‬‬
‫‪.‬ע' מש"כ לעיל אית י"ג>"‪</sup><i class="footnote‬כו>‪ <sup‬בזכות אותו שבא לאף דור‬
‫ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אא כל שלטי הגבורים‪ ,‬כל ששולט ומתגבר ביצרו קרוי גבור ‪</i>,‬‬
‫>‪ <sup‬וכל דורו נתלה בהם‪ ,‬וע"י מי נעשית מלחמת מדין – ע"י שני שדיך‪ ,‬ע"י משה ופנחס‬
‫ששניהם היו משפיעים מצדקתם ומקנאתם לה' במעשה מדין על כל >"‪</sup><i class="footnote‬כז‬
‫ישרא‪ ,‬ואשר על כן בשלוח משה למלחמה על מדין שלח את פינחס כדי שתגן זכותו‪ ,‬כמבואר פ'‬
‫‪.‬מטות‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רב הונא פתר קראי בירדן‪ ,‬שערך כעדר העזים – עדר שעברו את הירדן>‪'. </b‬שערך כעדר וגו>‪<b‬‬
‫לא עברו אא בזכות אבינו יעקב‪ ,‬הדא הוא דכתיב מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אוה יעקב‬
‫ור"ל מדיחד שם הקב"ה כאן על יעקב משמע דעיקר מנוסת >"‪</sup><i class="footnote‬כח>‪<sup‬‬
‫‪.‬הירדן היתה בזכותו‪ ,‬כדכתיב בי' כי במקלי עברתי את הירדן‪ .‬ומפרש שערך מלשון מעבר ושער‬
‫‪</sup><i‬כט>‪ <sup‬שגלשו מהר גלעד – הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע ‪</i>,‬‬
‫עיין משכ"ל אות ב' וג'‪ ,‬וקרא את הירדן בשם הר על שם שמימיו קמו נד >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬אחד כמו הר‬
‫ואיזה זה‪ ,‬זה הירדן‪ ,‬ומה דגלשה הגלשתם מתוכו – שנייך כעדר הקצובות – ביזת סיחן >‪</i‬‬
‫ומפרש שנייך על עורכי מלחמה על שם שאוכלים את >"‪</sup><i class="footnote‬ל>‪ <sup‬ועוג‬
‫שונאיהם וכמש"כ לעיל אות י"ח‪ .‬ואע"פ דביזת סו"ע היה לפני העברת הירדן י"ל דסמיך על‬
‫המבואר בסמוך שהס' אף הלכו בין החלוץ למאסף‪ ,‬והחלוץ הוא בני ראובן ובנ"ג‪ ,‬והם נטלו‬
‫‪.‬נחלת סו"ע ובתנאי שיעברו את הירדן‪ ,‬ונמצא שביזת סו"ע נחלו לאחר העברת הירדן‬
‫כאן לא דריש על זה מאומה כמו >"‪</sup><i class="footnote‬לא>‪ <sup‬שעלו מן הרחצה ‪</i>,‬‬
‫בדרשות הקודמות‪ ,‬יען דפשוט הוא כיון דבירדן איירי שהוא מקום רחיצה‪ ,‬והיינו שעלו מן‬
‫‪.‬הרחצה‬
‫א"ר אעזר‪ ,‬בששים אף נכבשה ארץ כנען‪ ,‬שכולם מתאימות – שהיו מותאמים בין החלוץ ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬לב>‪' <sup‬למאסף‪ ,‬הדא היא דכתיב )יהושע ו׳‪:‬ט׳( והחלוץ הולך וגו‬
‫החלוץ הם בני ראובן ובני גד והם היו עוברים לפני המחנה לפי שהיו >"‪class="footnote‬‬
‫גבורים‪ ,‬ומכונים החלוץ ע"ש שאמרו נחנו נעבור חלוצים )פ' מטות( וכתיב והחלוץ הולך לפני‬
‫‪.‬הכהנים תוקעי השופרות והמאסף הולך אחרי הארון‪ ,‬הרי שהיו מותאמים בין החלוץ למאסף‬
‫ושכולה אין בהם – שלא היה נזוק אחד מהם‪ .‬כחוט השני שפתותיך – כשאמרו ליהושע כל ‪</i>,‬‬
‫אשר צויתנו נעשה‪ ,‬ומדברך נאוה – שאמרו כל אשר ימרה את פיך וגו'‪ ,‬באותה שעה מקלסן‬
‫יהושע‪ ,‬כפלח הרמון רקתך‪ ,‬אפילו ריקנין שבכם מלאים מצות כרמון‪ ,‬ואין צ"ל מבעד לצמתך –‬
‫עיין מש"כ לעיל אות י'>"‪</sup><i class="footnote‬לג>‪ <sup‬על הצנועין ועל המצומתין שבכם‬
‫‪.‬בבאור המובן צנועים וצדיקים בלשון צמתך‬
‫כמגדל דוד צוארך – במה גדל אתכם דוד בספרו למכה מלכים גדולים‪ ,‬בנוי לתלפיות – ספר >‪</i‬‬
‫‪.‬ע' משכ"ל אות י"ב>"‪</sup><i class="footnote‬לד>‪ <sup‬שאמרוהו פיות הרבה‬
‫אף המגן‪ ,‬כל אותן האפים והרבבות שעברו את הירדן והגנתי עליהם לא הגנתי אא בזכות ‪</i>.‬‬
‫‪.‬עיין מש"כ לעיל אות י"ג>"‪</sup><i class="footnote‬לה>‪ <sup‬אותו הבא לאף דור‬
‫ולא אתם בעצמכם נתליתם בו אא כל שלטי הגבורים‪ ,‬שכל מי שיעמוד ישלוט ויתגבר ביצרו ‪</i>.‬‬
‫>‪ <sup‬כל דורו נתלה בהם‪ ,‬וע"י מי עברו ישרא את הירדן – ע"י שני שדיך – או יהושע ואעזר‬
‫שהם היו המשפיעים על ישרא בגשמיות ורוחניות‪ ,‬יהושע בפקידת>"‪</sup><i class="footnote‬לו‬
‫‪.‬ההעברה ונחלת הארץ ואעזר בשאה באורים ותומים‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬א"ר ששת‪ ,‬שער באשה ערוה‪ ,‬שנאמר שערך כעדר העזים>‪. </b‬שערך כעדר העזים>‪<b‬‬
‫ר"ל כיון שמשבחה בזה הרי היא נויה‪ ,‬ונ"מ שאסור לקרות ק"ש >"‪</sup><i class="footnote‬לז‬
‫לפני שער אשה‪ ,‬מפני שמביא לידי הרהור‪ .‬ואמנם זה הוא רק בנשואה‪ ,‬אבל לא בבתולה‪ ,‬משום‬
‫‪.‬דרגילות הבתולות לצאת כך‪ .‬ועיין מש"כ בתו"ת פ' נשא בפסוק ופרע את ראש האשה‬
‫)'ברכות כ"ד א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬לח>‪ <sup‬הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע>‪. </b‬שגלשו מהר גלעד>‪<b‬‬
‫‪'.‬עיין משכ"ל אות ב' וג>"‪class="footnote‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬לט>‪ <sup‬ואיזה זה‪ ,‬זה ביהמ"ק‪ ,‬שנאבד נורא אהים ממקדשיך >‪</i‬‬
‫וקרי לביהמ"ק הר ע"ש הכתוב )דה"י ב' ג'( ויחל שלמה לבנות את בית ה' בירושלים בהר‬
 ‫המוריה‪ ,‬וקראו גלעד ע"ש שהוא גל ועד לאוה"ע שהשכינה שורה בישרא ומשם מורא יוצאה לעולם‬
‫‪.‬וכמש"כ נורא אהים ממקדשיך‬
‫כלומר איזה זכות ותועלת>"‪</sup><i class="footnote‬מ>‪ <sup‬ומה הגלשה הגלשתם מתוכו ‪</i>,‬‬
‫‪.‬קרחתם ממנו‪ ,‬דשורש גלש הוא מענין מריטה וקריחה ]תרגום גבח הוא )פ' תזריע( גלוש הוא[‬
‫‪</sup><i‬מא>‪ <sup‬שניך כעדר הקצובות‪ ,‬מלין קצובין או בגדי כהונה גדולה >‪</i‬‬
‫שמכפרין‪ ,‬כבסמוך‪ ,‬ויתכן דסמיך הלשון מלין קצובין ללשון שנייך‪ ,‬מפני >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬שמספר השינים באדם הם קצובין ומוגבלין ]ל"ב[ ועם זה הם סדורים ועומדים כעדר‬
‫עי' זבחים >"‪</sup><i class="footnote‬מב>‪ <sup‬שעלו מן הרחצה – שמכפרין על ישרא ‪</i>,‬‬
‫פ"ח ב' ולפנינו בתו"ת פ' תצוה )כ"ח א'(‪ ,‬ודריש לפי"ז מן הרחצה מלשון רחצו הזכו הסירו‬
‫‪.‬רוע מעלליכם )ישעיהו א׳‪:‬ט״ז(‬
‫שכולם מתאימות או ב' שרשרות של זהב שיוצאות מבין החושן והיו נראות מתוכו כמין ‪</i>,‬‬
‫שלשלאות‪ ,‬כמש"נ ורתוקות כסף צורף >"‪</sup><i class="footnote‬מג>‪ <sup‬שתים נרתיקות‬
‫‪).‬ישעיהו מ׳‪:‬י״ט( והם מחברים את החושן על כתפות האפוד‬
‫ר"ל שלא >"‪</sup><i class="footnote‬מד>‪ <sup‬ושכולה אין בהם – שלא נתאכלה אחת מהן ‪</i>,‬‬
‫‪.‬נשחק ונחלש עובי שלהם‬
‫הם הפתילים >"‪</sup><i class="footnote‬מה>‪ <sup‬כחוט השני שפתותיך זה נזר הקודש ‪</i>,‬‬
‫שבהם מהדקין בראשו שהיו עושין כמין כתר‪ ,‬כמש"כ רש"י בפ' תצוה‪ ,‬ומכל מקום אין נחשבין‬
‫‪.‬הנזר והציץ אא לאחד‬
‫יתכן דסמיך לייחס הציץ >"‪</sup><i class="footnote‬מו>‪ <sup‬ומדברך נאוה – זה הציץ >‪</i‬‬
‫ללשון ומדברך נאוה‪ ,‬יען כי ע"י הציץ היו מקבלין כמה ידיעות הנוגעות לקדושת הטהרה‬
‫‪'.‬כמבואר ביבמות ס' ב‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬מז>‪ <sup‬הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע>‪. </b‬שגלשו מהר גלעד>‪<b‬‬
‫‪'.‬עיין מה שכתבתי לעיל אות ב' וג>"‪class="footnote‬‬
‫ומפרש שערך כעדר העזים >"‪</sup><i class="footnote‬מח>‪ <sup‬ואיזה זה‪ ,‬או המשמרות ‪</i>,‬‬
‫‪.‬בכנוי לישרא‪ ,‬ור"ל טהרתם של ישרא שבאה מביהמ"ק ע"י משמר המשמרות כדמפרש‬
‫‪'.‬כמש"כ לעיל אות מ>"‪</sup><i class="footnote‬מט>‪ <sup‬ומה הגלשה הגלשתן מתוכו ‪</i>,‬‬
‫שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ב"ד משמרות כהונה וכ"ד משמרות לויה י"ב מחלקות >‪</i‬‬
‫כל מחלקה היתה באה בתחלת החודש ויוצאת בסופה ונכנסת >"‪</sup><i class="footnote‬נ>‪<sup‬‬
‫‪.‬אחרת תחתיה וחוזר חלילה לכל חדשי השנה‪ ,‬וכן בכל שנה‪ ,‬כמבואר בדה"י א' כ"ז‬
‫ר"ל שע"י >"‪</sup><i class="footnote‬נא>‪ <sup‬שעלו מן הרחצה – שמשמרין לישרא ‪</i>,‬‬
‫‪.‬משמרתם בהקרבת תמידין כסדרם הם שומרים לישרא שמכפרים עליהם ע"ש רחצו הזכו‬
‫‪</sup><i‬נב>‪ <sup‬שכולם מתאימות – דתנינן בג' פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות ‪</i>,‬‬
‫בג' פרקים ר"ל בג' רגלים כל המשמרות שוות בקרבנן שברגל‪ ,‬כגון חזה >"‪class="footnote‬‬
‫ושוק של שלמי חגיגה של כל יחיד ועולות של עולות ראיה ושל מוספי צבור ושל שעירי חטאות‪.‬‬
‫‪.‬ונתבאר זה לפנינו בתו"ת בפ' שופטים בפסוק וכי יבא הלוי‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬נג>‪ <sup‬ושכולה אין בהם – דתנינן הראשון בראש וברגל ‪</i>,‬‬
‫‪'.‬ומונה שם כל הדברים של התמיד אחד לא נעדר‪ ,‬ע' יומא כ"ה א‬
‫>‪ <sup‬כחוט השני שפתותיך‪ ,‬דתנינן שחה לנסך הניף הסגן בסודר והקיש בן ארזא בצלצל ‪</i>,‬‬
‫בתמיד פ"ז מ"ג איתא נתנו לו לכהן גדול יין לנסך‪ ,‬הסגן >"‪</sup><i class="footnote‬נד‬
‫עומד על הקרן ]אצל הכה"ג שבא לנסך[ והסודרים בידו להניף כשנסך הכהן כדי שידעו הלוים‬
‫שם אדם ממונה על כך[ ויקיש בצלצל‪ ,‬כדאמר בסמוך‪ ,‬שחה (>‪.<br‬וידברו בשיר וידע בן ארזא‬
‫‪.‬לנסך והניף הסגן בסודרין והקיש בצלצל‬
‫)שם(>‪.<br‬ומדברך נאוה – זה השיר ‪</i>,‬‬

‫‪</sup><i‬נה>‪ <sup‬הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע>‪. </b‬שגלשו מהר גלעד>‪<b‬‬
‫‪'.‬ע' משכ"ל אות ב' וג>"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬כמש"כ לעיל אות מ"ח>"‪</sup><i class="footnote‬נו>‪ <sup‬ואיזה זה‪ ,‬או הקרבנות ‪</i>,‬‬
‫‪'.‬כמשכ"ל אות מ>"‪</sup><i class="footnote‬נז>‪ <sup‬ומה הגלשה גלשתם מתוכו ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬נח>‪ <sup‬שניך כעדר הקצובות מלין קצובין כבש אחד בבקר וכבש אחד בין הערבים >‪</i‬‬
‫‪.‬עיין משכ"ל אות מ"א>"‪class="footnote‬‬
‫כמשכ"ל אות >"‪</sup><i class="footnote‬נט>‪ <sup‬שעלו מן הרחצה – שמכפרים על ישרא ‪</i>,‬‬
‫‪.‬נ"א‬
‫ר"ל >"‪</sup><i class="footnote‬ס>‪ <sup‬שכולם מתאימות – דתנן איל קרב בי"א בט"ו ‪</i>,‬‬
‫‪.‬בי"א ובט"ו כהנים‪ ,‬ומבואר הסדר במשנה ו" פ"ב דיומא‬
‫ושכולה אין בהם דתנן הקרבים והסולת והיין בשלשה שלשה‪ ,‬כחוט השני שפתותיך כמו ‪</i>,‬‬
‫>‪ <sup‬דתנן חוט של סיקרא חוגרו באמצע כדי להבדיל בין דמים העליונים לדמים התחתונים‬
‫‪.‬חוט של סיקרא פירש"י חוט אדום‪ ,‬והיינו כחוט השני>"‪</sup><i class="footnote‬סא‬
‫]מ"ר[ >‪</i‬‬

‫‪</sup><i‬סב>‪ <sup‬הר שגלשתם מתוכו עשיתיו גל ועד לאוה"ע>‪. </b‬שגלשו מהר גלעד>‪<b‬‬
‫‪'.‬עיין משכ"ל אות ב' וג>"‪class="footnote‬‬
‫וקרי להם הר על שם >"‪</sup><i class="footnote‬סג>‪ <sup‬ואיזה זה _ או סנהדרין ‪</i>,‬‬
‫‪.‬הכתוב וקמת ועלית א המקום וגו'‪ ,‬ועיין מש"כ לעיל אות ל"ט וצרף לכאן‬
‫‪'.‬כמשכ"ל אות מ>"‪</sup><i class="footnote‬סד>‪ <sup‬ומה הגלשה הגלשתם מתוכו ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬סה>‪ <sup‬שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין או מזכין ואו מחייבין >‪</i‬‬
‫‪.‬עיין משכ"ל אות מ"א>"‪class="footnote‬‬
‫ע"ש הכתוב >"‪</sup><i class="footnote‬סו>‪ <sup‬שעלו מן הרחצה – שמזכין את ישרא ‪</i>,‬‬
‫‪.‬רחצו הזכו‬
‫>‪ <sup‬שכולם מתאימות – דתנינן מצאו לו זכות פטרוהו ואם לאו מעבירין דינו למחר ‪</i>,‬‬
‫ולמחר מזדווגין זוגות זוגות ונושאין ונותנין בדבר אולי >"‪</sup><i class="footnote‬סז‬
‫‪.‬ימצאו לו זכות‬
‫מלשון אם>"‪</sup><i class="footnote‬סח>‪ <sup‬ושכולה אין בהם – שאין הלכה קוהה בהם ‪</i>,‬‬
‫‪.‬קהה הברזל‪ ,‬ור"ל שהיתה ברורה בפיהם בלי ספק‬
‫‪</sup><i‬סט>‪ <sup‬כחוט השני שפתותיך – כגזירת מלך בן גזירת בית דין ‪</i>,‬‬
‫ר"ל כגזירת מלך שלבושו שני וארגמן‪ ,‬והכונה שגזירת ב"ד מתקבלת וקיימת >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬כמו גזירת מלך‪ ,‬מבלי הרהור וטענה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫הר שגלשתם מתוכו עשיתי אותו גל ועד לאוה"ע ואיזה זה – זה ים >‪. </b‬שגלשו מהר גלעד>‪<b‬‬
‫כבר פרשנו כ"פ שפי' גלשתם הוא ענין מריטה וחטיפה >"‪</sup><i class="footnote‬ע>‪ <sup‬סוף‬
‫ע"ל ]אות ב'[‪ ,‬וגל הוא ענין חורבן והריסה‪ ,‬מלשון גלים נצים‪ ,‬ועד הוא אות וסימן לאוה"ע‬
‫על השגחת הקב"ה‪ ,‬וכמש"נ שמעו עמים ירגזון‪ ,‬ומפרש את הלשון שערך כמו מעבר ושער שעברו‬
‫בים כעדר הקצובות‪ ,‬ולהמצרים נעשה קבר וגל‪ ,‬ונקרא הים בשם הר ע"ש שנוזליו נצבו אז כמו‬
‫‪.‬הר ונד‬
‫עיין באות הקודם ולעיל>"‪</sup><i class="footnote‬עא>‪ <sup‬ומה הגלשה הגלשתם מתוכו ‪</i>,‬‬
‫‪'.‬אות מ‬
‫‪</sup><i‬עב>‪ <sup‬שנייך כעדר הקצובות מלין קצובין ביזת מצרים וביזת הים >‪</i‬‬
‫עיין מש"כ לעיל אות מ"א‪ ,‬וקרי שיניך לביזה כמו שאוכלים בשינים‪ ,‬וע' >"‪class="footnote‬‬
‫‪'.‬ב"ק ג' א‬
‫ר"ל ששירת >"‪</sup><i class="footnote‬עג>‪ <sup‬שעלו מן הרחצה – שהשירה מחלה להם ‪</i>,‬‬
‫הים ע"י שבאה לקדש השם מחלה להם על עוניתיהם שבמצרים‪ ,‬וזהו שעלו מן הרחצה שהיו כמו‬
‫‪.‬מרוחצים וטהורים‪ ,‬ומלשון רחצו הזכו‬
‫שכולם מתאימות – שהיו כולם מותאמים בין שכינה למלאך‪ ,‬כמש"נ ויסע מלאך האהים ‪</i>,‬‬
‫כאן כתיב ההולך לפני מחנה ישרא וילך >"‪</sup><i class="footnote‬עד>‪' <sup‬ההולך וגו‬
‫‪.‬מאחריהם‪ ,‬ולפניהם הרי כתיב וה' הולך לפניהם יומם‬
‫ושכולה אין בהם – שלא ניזוק אחד מהם‪ .‬כחוט השני שפתותיך – בשעה שאמרו השירה‪</i> ,‬‬
‫ומדברך נאוה – שמראין באצבע ואומרים זה אי ואנוהו‪ .‬באותה שעה התחיל משה משבחן כפלח‬
‫הרמון רקתך‪ ,‬אפי' ריקן שבך מלא מצות כרמון ואין צ"ל מבעד לצמתך על הצנועין והמצומתין‬
‫עיין מש"כ לעיל אות י' במובן צדיקים וצנועים >"‪</sup><i class="footnote‬עה>‪ <sup‬שבכם‬
‫‪.‬בלשון צמתך‬
‫כמגדל דוד צוארך‪ ,‬מה שגדל אתכם דוד בספרו – לגוזר ים סוף לגזרים‪ .‬בנוי לתלפיות – ‪</i>.‬‬
‫‪.‬עי' מש"כ לעיל אות י"ב>"‪</sup><i class="footnote‬עו>‪ <sup‬ספר שאמרוהו פיות הרבה‬
‫אף המגן תלוי עליו – כל אותן האפים ורבבות שעמדו על הים והגנתי עליהם לא הגנתי ‪</i>,‬‬
‫‪.‬עיין מש"כ לעיל אות י"ג>"‪</sup><i class="footnote‬עז>‪ <sup‬אא בזכות אותו שבא לאף דור‬
‫כל שלטי הגבורים – להביא מי שהוא עומד ושולט ומתגבר ביצרו כל דורו נתלה בו‪ ,‬וע"י ‪</i>,‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬עח>‪ <sup‬מי נקרע לכם ים סוף – ע"י שני שדיך – או משה ואהרן‬
‫‪'.‬טעם כנוי זה למשה ואהרן יתבאר בסמוך פסוק ה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 2‬‬

‫‪Verse 3‬‬
‫‪</sup><i‬עט>‪ <sup‬כחוט השני שפתותיך – זה לשון של זהורית>‪'. </b‬כחוט השני וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬פי' צמר צבוע אדום קשרו בראש שעיר המשתלח>"‪class="footnote‬‬
‫דריש מדברך מלשון >"‪</sup><i class="footnote‬פ>‪ <sup‬ומדברך נאוה – זה שעיר המשתלח >‪</i‬‬
‫מדבר‪ ,‬ע"ש שהשעיר המשתלח נשלח למדבר כנודע‪ ,‬והיה המחזה נאוה מאוד ע"י שלווהו זקני‬
‫ירושלים וכל הסדר‪ ,‬כמבואר במס' יומא‪ ,‬וזהו מדברך נאוה‪ .‬וגם י"ל דמפרש ומדברך נאוה‬
‫‪.‬מלשון דיבור‪ ,‬ורומז להוידוי שהתודו עליו על חטאות בני ישרא כמבואר בפרשה‬
‫>‪ <sup‬אמרו ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אין לנו לשון של זהורית ושעיר המשתלח ‪</i>,‬‬
‫‪.‬שיכפרו עלינו>"‪</sup><i class="footnote‬פא‬
‫אמר להם‪ ,‬כחוט השני שפתותיך – רחישת פיך חביבה עלי כחוט של זהורית‪ ,‬ומדברך נאוה ‪</i>,‬‬
‫ר"ל דבריך שאתה קוראם בפיך‪ ,‬נאה >"‪</sup><i class="footnote‬פב>‪ – <sup‬מדברתיך יאי‬
‫ומקובל לפני כענין שעיר המשתלח‪ ,‬והוא ע"ד שאמרו ]סוף מנחות ק"י א'[ כל העוסק בתורת‬
‫‪.‬עולה כאו הקריב עולה‪ ,‬וכן בכל הקרבנות‪ ,‬וכן תורת שעיר המשתלח‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מדבר שלך נאוה‪ ,‬דא"ר אבא בר כהנא‪ ,‬אע"פ שהוא מדבר חייבין על >‪. </b‬ומדברך נאוה>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬פג>‪ <sup‬מחיצתו עכשיו כשם שחייבין על מחיצתו בזמן שהוא בנוי‬
‫דריש מדברך על ביהמ"ק ע"ש שהוא עתה תרב ועזוב כמדבר וכמש"כ )ישעיה ס"ד‪ ,‬ט'( ציון מדבר‬
‫היתה‪ ,‬וכ"ז הוא נאה שקדושתו בו כדמפרש‪ ,‬וכשם שהיה בנוי אם היה אדם נכנס בטומאה במחיצתו‬
‫‪.‬היה חייב כך עכשיו אף שהוא חרב אם יכנס אדם במקום מחיצתו חייב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ת"ר‪ ,‬הרואה רמונים בחלום‪ ,‬אם ע"ה הוא יצפה למצות‪ ,‬שנאמר כפלח >‪. </b‬כפלח הרמון רקתך>‪<b‬‬
‫גפן>"‪</sup><i class="footnote‬פד>‪ <sup‬הרמון רקתך – אפילו ריקנין שבך מלאים מצות כרמון‬
‫כנוי לצדיקים שמקיימים התורה בטעם ובהשכל ודעת כמו יין גפן‪ ,‬ורמון כנוי לעמי הארץ‪ ,‬לפי‬
‫‪.‬שהרמון הוא יבש בלי לחלוחית‪ ,‬וכך הע"ה מקיימים התורה בלי כל רגש נפשי‬
‫ועיין במגילה ו' א'‪ ,‬דריש בשם העיר רקת שהיא טבריה‪ ,‬ולמה נקרא שמה רקת שאפי' >‪<br‬‬
‫ריקנין שבה מלאים מצות כרמון‪ ,‬ולפי הדרשות שבכאן בלשון זה דקאי על כלל ישרא בכל מקום‬
‫שהם קשה מאי רבותא דטבריה ואולי ס"ל אותו מ"ד דהלשון רקתך בא לענין דרשה אחרת שבכאן‪,‬‬
‫‪.‬והיינו לענין הסנהדרין‪ ,‬כבדרשה הבאה‬
‫)'ברכות נ"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי אבא ורבי אחא‪ ,‬חד אמר‪ ,‬הריקן שבשלש שורות ]שבסנהדרין[ >‪. </b‬כפלח הרמון רקתך>‪<b‬‬
‫עי' סנהדרין ל"ז א' דלפני >"‪</sup><i class="footnote‬פה>‪ <sup‬רצוף תורה כרמון הזה‬
‫הסנהדרין היו יושבן ג' שורות של ת"ח שלא ממנין הסנהדרין ואמר בזה שאפילו הם שלא היו‬
‫‪.‬מסנהדרין היו גדולי תורה‬
‫‪</sup><i‬פו>‪ <sup‬ואין צ"ל מבעד לצמתך – על היושבין בסנהדרין עצמה >‪</i‬‬
‫‪.‬עיין משכ"ל אות י' בבאור המובן תלמידי חכמים בלשון צמתך>"‪class="footnote‬‬
‫וחד אמר‪ ,‬הריקן שבסנהדרין רצוף תורה כרמון הזה‪ ,‬ואין צ"ל על יושבין תחת הזית ‪</i>,‬‬
‫אולי הוא ציור >"‪</sup><i class="footnote‬פז>‪ <sup‬ותחת הגפן והתאנה ועוסקין בדברי תורה‬
‫לחכמים הלומדים תורה לא לתכלית המשפט וההוראה כי אם לתכלית הלמוד עצמו‪ ,‬והם הוו חכמים‬
‫ביותר‪ ,‬יען כי אין להם הטרדה הבאה לסנהדרין לרגלי משמרתם ופקודתם‪ ,‬והם יושבים בשלוה‬
‫ומנוחה ועוסקים בתורה‪ ,‬וישיבה שלוית כזו מתוארת בישיבת תחת גפן ותאנה ע"פ לשון הפסוק‬
‫‪.‬במלכים המצייר שלות ישרא איש תחת גפנו ותחת תאנתו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫מעשה בחמריה דר' יונתן שהשיב תשובה נצחת לכותי אחד‪ ,‬קרי עליה >‪. </b‬כפלח הרמון רקתך>‪<b‬‬
‫ר' יונתן‪ ,‬כפלח הרמון רקתך מבעד לצמתך‪ ,‬אפילו ריקנין שבך מלאים תשובות כרמון‪ ,‬ואין צ"ל‬
‫עיין מש"כ לעיל פסוק א'>"‪</sup><i class="footnote‬פח>‪ <sup‬מבעד הצנועין והמצומתין שבכם‬
‫‪'.‬אות י‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 4‬‬

‫זה ביהמ"ק‪ ,‬ולמה מדמהו בצואר‪ ,‬שכל הימים שהיה ביהמ"ק בנוי >‪. </b‬כמגדל דויד צוארך>‪<b‬‬
‫פשוט – הוא >"‪</sup><i class="footnote‬פט>‪ <sup‬קיים היה צוארן של ישרא פשוט בין אוה"ע‬
‫‪.‬ההיפך מלשון וענין נכפף שבסמוך‪ ,‬ור"ל היו ברוח טוב וחירות‪ ,‬והוא כמו הלשון קומה זקופה‬
‫וכיון שהרב כביכול נכפף צוארן הדא הוא דכתיב ושברתי את גאון עוזכם – זה ‪</i>,‬‬
‫)שם(>‪.<br‬ביהמ"ק‬
‫זה ביהמ"ק‪ ,‬ולמה מדמהו בצואר‪ ,‬מה צואר זה נתון בגבהו של אדם >‪. </b‬כמגדל דויד צוארך>‪<b‬‬
‫ואע"פ שהראש עוד גבוה >"‪</sup><i class="footnote‬צ>‪ <sup‬כך ביהמ"ק נתון בגבהו של עולם‬
‫מהצואר‪ ,‬אך כפי המתבאר בזבחים נ"ד ב' יש עוד מקום גבוה מביהמ"ק‪ ,‬ולכן אי אפשר לציירו‬
‫‪.‬להראש שאין גבוה ממנו‬
‫>‪ <sup‬ומה צואר זה רוב תכשיטין תלוין בו‪ ,‬כך כהונה מביהמ"ק ולויה מביהמ"ק ‪</i>,‬‬
‫‪.‬ר"ל שם היו נכרים ומצויינים הכהנים בעבודתן ולוים בדוכנם>"‪</sup><i class="footnote‬צא‬
‫>‪ <sup‬ומה צואר זה אם נוטל אין לאדם חיים‪ ,‬כך משחרב ביהמ"ק אין חיים לשונאי ישרא ‪</i>,‬‬
‫‪.‬לישנא מעליא נקט‪ ,‬כנהוג בכ"מ>"‪</sup><i class="footnote‬צב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬צג>‪ <sup‬זה ביהמ"ק‪ ,‬ומהו תלפיות – תל שכל פיות פונים איו>‪. </b‬בנוי לתלפיות>‪<b‬‬
‫דקיי"ל היה עומד בחו"ל יכוין את לבו כנגד א"י‪ ,‬היה עומד בא"י יכוין >"‪class="footnote‬‬
‫את לבו כנגד ירושלים‪ ,‬בירושלים – יכוין כנגד ביהמ"ק‪ ,‬ונמצא שכולם מתכונים ומצמצמים‬
‫להתפלל כנגד ביהמ"ק‪ .‬ובמ"ר מתבאר עוד כונה בלשון כל פיות פונים איו‪ ,‬כל המתפללים‪,‬‬
‫כלומר בכל מיני התפלות מזכירים את ירושלים‪ ,‬בברכות ק"ש אומרים הפורס סוכת שלום וגו'‬
‫ועל ירושלים‪ ,‬בתפלה בונה ירושלים ובברהמ"ז בונה ירושלים‪ ,‬ותכלית בנין ירושלם הוא‬
‫‪.‬המקדש‬
‫)'ברכות ל' א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬צד>‪ <sup‬זה ביהמ"ק‪ ,‬ומהו תלפיות – טטרגונין>‪. </b‬בנוי לתלפיות>‪<b‬‬

‫בעל ארבע זויות‪ ,‬מרובע‪ ,‬שכך היה שטת בנינו‪ ,‬הר הבית ועזרה וההיכל >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬ולפני ולפנים‬
‫דריש תל >"‪</sup><i class="footnote‬צה>‪ <sup‬חייא בר בון אמר‪ ,‬יופי היה ונעשה תל ‪</i>,‬‬
‫פיות כמו תל יפות בהפוך אותיות כמו כבש כשב שמלה שלמה‪ ,‬נאקה אנקה‪ ,‬זועה זעוה‪ ,‬עולה‬
‫עלוה‪ ,‬לשון עלגים נלעג לשון‪ ,‬ובשבת פ"ה א' דריש חורי הארץ כמו ריח הארץ וביומא ע"ה ב'‬
‫א תקרא וישטחו אא וישחטו‪ ,‬ובקה"ר ר"פ ח' דריש פשר דבר כמו פרש ]פירוש[ דבר‪ ,‬וביבמות‬
‫ט"ז ב' כתב מהרש"א דדריש שם ידו פרש צר כמו שרף‪ ,‬ועוד כהנה‪ .‬ובא לרמז שעתיד ביהמ"ק‬
‫‪.‬להחרב ולהעשות תל‪ ,‬ושוב יתיפה מחדש‬
‫(>‪.<br‬אמר הקב"ה‪ ,‬אני הוא שעשיתיו לתל בעוה"ז‪ ,‬אני הוא שעתיד לעשותו יפה לעוה"ב ‪</i>,‬‬
‫)מ"ר‬

‫אמר ר' ברכיה‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬אף דור קפלתי והבאתי אותו המגן שהיה תאות >‪. </b‬אף המגן>‪<b‬‬
‫מוסב על אברהם דכתיב בי' אנכי מגן לך‪ ,‬ודריש >"‪</sup><i class="footnote‬צו>‪ <sup‬לבכם‬
‫המלה תלוי בנוטריקון היה תאות לבכם‪ ,‬או מפרש תלוי עליו במובן תקוה כמו ועמו תלואים‬
‫למשובתי )הושע ו'‪ ,‬ז'(‪ ,‬וענין קפול האף דור אולי מכוין למ"ש במ"ר ס"פ בראשית )פ' כ"ח(‬
‫אף דורות עלו במחשבה להבראות ונמוחו וכו'‪ ,‬והכונה כאן כי עלו במחשבה לברוא אף דורות עד‬
‫אברהם וכמש"כ דבר צוה לאף דור‪ ,‬וקאי על המילה שצוה לו‪ ,‬אך מפני התאוה לאברהם הקדימו‬
‫‪.‬לבא קודם האף דורות‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬ר' יצחק אומר‪ ,‬אמר אברהם לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬לי נעשית מגן>‪'. </b‬אף המגן וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬כמש"נ אנכי מגן לך‪ ,‬מגן אברהם>"‪</sup><i class="footnote‬צז‬
‫ולבני אין אתה נעשה מגן‪ ,‬אמר ליה הקב"ה‪ ,‬לך הייתי מגן אחד‪ ,‬שנאמר אנכי מגן לך‪</i> ,‬‬
‫ר"ל בהרבה זמנים >"‪</sup><i class="footnote‬צח>‪ <sup‬אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה‬
‫‪.‬ומקרים‬
‫>‪ <sup‬הדא הוא דכתיב אף המגן תלוי עליו כל שלטי הגבורים – זו כהונה ומלכות ‪</i>,‬‬
‫‪.‬אשר המה כח השלטון והגבורה בישרא>"‪</sup><i class="footnote‬צט‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 5‬‬

‫או משה ואהרן‪ ,‬מה השדים הללו הודה והדרה‪ ,‬נויה‪ ,‬כבודה ושבחה של אשה‪. </b> ,‬שני שדיך>‪<b‬‬
‫כך משה ואהרן הודן והדרן‪ ,‬נוין וכבודן ושבחן של ישרא‪ ,‬ומה השדים הללו כל מה שהאשה‬
‫אוכלת התנוק אוכל ויונק מהן‪ ,‬כך כל תורה שלמד משה רבינו למדה לאהרן‪ ,‬הדא הוא דכתיב )פ'‬
‫שמות( ויגד משה לאהרן את כל דברי ה"‪ ,‬ומה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחבירו‪ ,‬כך משה‬
‫ואהרן לא זה גדול מזה ולא זה גדול מזה בתורה‪ ,‬הדא הוא דכתיב )פ' וארא( תא משה ואהרן‬
‫ר"ל פעם הקדים משה לאהרן ופעם אהרן >"‪</sup><i class="footnote‬ק>‪ <sup‬הוא אהרן ומשה‬
‫‪.‬למשה ללמד ששקולים הם‪ ,‬ועיין מש"כ בתורה תמימה במקומו בפ' וארא‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' לוי אמר‪ ,‬מה התאומים הללו כיון שפורש אחד מהן מדדי אמן דדן נסתם>‪. </b‬תאומי צביה>‪<b‬‬
‫ר"ל כיון שאחד פוסק מלינק פוסק גם השני וכשפוסקים >"‪</sup><i class="footnote‬קא>‪<sup‬‬
‫‪.‬מלינק אז גם החלב פוסק‬
‫‪</sup><i‬קב>‪ <sup‬כך כתיב )זכריה י״א‪:‬ח׳( ואכחיד את שלשת הרועים בירח אחד ‪</i>,‬‬
‫מוסב על משה ואהרן ומרים וכמש"כ )מיכה ו׳‪:‬ד׳( ואשלח לפניך את משה >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬אהרן ומרים‪ ,‬ור"ל ואשלח לפניך שלשת רעים או‬
‫)שם(>‪.<br‬והלא לא מתו אא בשנה אחת‪ ,‬אא בירח אחד נגזרה גזירה על שלשתן ‪</i>,‬‬

‫‪Verse 6‬‬

‫‪ .‬עיין לעיל פרשה ב' פסוק י"ז>‪. </b‬עד שיפוח היום>‪<b‬‬

‫בשעה שמל אברהם אבינו את עצמו ובני ביתו‪ ,‬ויש אומרים בשעה שמל יהושע>‪. </b‬א הר המור>‪<b‬‬
‫את ישרא‪ ,‬עשה ערלותיהן גבעה וזרחה עליהן החמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כריח קטורת‬
‫הסמים וכריח קומץ של לבונה שעל גבי אישים‪ ,‬ואמר הקב"ה‪ ,‬לכשיבאו בניהם של או לידי‬
‫עבירות אני נזכר להם ריח זה ומתמלא עליהם רחמים והופך להם מדת הדין לרחמים‪ ,‬הדא הוא‬
‫ודריש עד >"‪</sup><i class="footnote‬קג>‪ <sup‬דכתיב אך לי א הר המור וא גבעת הלבונה‬
‫שיפוח היום רמז לזריחת החמה‪ ,‬דהיינו עד שיפוח החמה בחמימותה‪ ,‬וטעם הענין ועלה ריחן‬
‫לפני וכו'‪ ,‬הכונה דלפי ששפכו דמם ונתנו בשרם להיות רמה ותולעה בחייהם‪ ,‬והרי זה חשוב‬
‫כקרבן גדול ולכן עלה ריחן לפני כריח מבחר הקרבנות‪ ,‬והלשון אך לי א הר המור וא גבעת‬
‫הלבונה‪ ,‬דריש ברמז מקום שנעשה הר מהערלות שחביב עלי כמור שהוא ראש לכל סממני הקטורת‪,‬‬
‫‪.‬וא מקום שנעשה גבעה מהערלות שחביב עלי כקומץ הלבונה שנעשה כמין גבעה והר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א הר המור זה אברהם שהוא ראש לכל הצדיקים‪ ,‬וא גבעת הלבונה זה יצחק >‪. </b‬א הר המור>‪<b‬‬
‫ר"ל אברהם הוא ראש >"‪</sup><i class="footnote‬קד>‪ <sup‬שנתקרב בקומץ לבונה על גבי המזבח‬
‫לכל הצדיקים כמו המור שהוא ראש לכל סממני הקטורת‪ ,‬ויצחק נקרב כקומץ שהוא כמו גבעה‪,‬‬
‫והוא עולה לאישים על כל לבונתה אזכרה לה'‪ ,‬וכן יצחק חשוב כאו עלה כליל לאישים לזכרון‬
‫‪.‬לפני ה' תמיד‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 7‬‬

‫>‪ <sup‬זה יעקב אבינו שהיתה מטתו שלמה ולא נמצא בה פסול>‪. </b‬כולך יפה רעיתי>‪<b‬‬
‫ר"ל לא כמו אברהם שיצא ממנו ישמעא ולא כמו יצחק שיצא ממנו>"‪</sup><i class="footnote‬קה‬
‫‪.‬עשו‪ ,‬אבל תולדותיו של יעקב כולה יפה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫תנא רשב"י‪ ,‬בשעה שעמדו ישרא לפני הר סיני ואמרו כל אשר דבר ה' >‪. </b‬כולך יפה רעיתי>‪<b‬‬
‫בשעת מתן תורה אמרו ישרא רק נעשה לבד‪</sup><i class="footnote"> ,‬קו>‪ <sup‬נעשה ונשמע‬
‫והפסיק נעשה ונשמע כתיב ס"פ משפטים‪ ,‬ואם אין כאן ט"ס ויתור לשון ונשמע צ"ל כמש"כ רש"י‬
‫ס"פ משפטים דהפסוק נעשה ונשמע אע"פ שהוא כתוב ס"פ משפטים אך נאמר הוא בשעת מת"ת‪,‬‬
‫‪'.‬יעו"ש‪ ,‬ומש"כ לעיל פסוק א' אות ו‬
‫באותה שעה לא היו בהם לא זבים ולא מצורעים ולא חגרין ולא סומין ולא אמין ולא >‪</i‬‬
‫ר"ל שעממין‪ ,‬משוגעים >"‪</sup><i class="footnote‬קז>‪ <sup‬חרשין ולא שוטין ולא שממין‬
‫‪.‬ומבולבלים‪ ,‬והוא מלשון הכתוב )קהלת ז׳‪:‬ט״ז( למה תשומם‬
‫בין איש לרעהו בענין >"‪</sup><i class="footnote‬קח>‪ <sup‬ולא טפשין ולא חלוקי לב >‪</i‬‬
‫קבלת התורה‪ ,‬שכולם הסכימו לזה בלב אחד‪ ,‬ויתכן דסמיך לכלול זה בין המומין‪ ,‬משום דלפי‬
‫‪.‬אותו הזמן והמקום היה נחשב חסרון מחלוקי לב כמום‬
‫וע' מש"כ >"‪</sup><i class="footnote‬קט>‪ <sup‬ועל אותה שעה נאמר כולך יפה רעיתי >‪</i‬‬
‫‪.‬בענין זה בתורה תמימה פ' תזריע ריש פרשה נגעים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫תניא‪ ,‬מה ראה הכתוב ליחס בספר שמות ראובן שמעון לוי אצל משה >‪. </b‬כולך יפה רעיתי>‪<b‬‬
‫בפרשה וארא )ו' י"ד( בתולדות משה ואהרן הקדים >"‪</sup><i class="footnote‬קי>‪ <sup‬ואהרן‬
‫יחס ראובן ושמעון‪ ,‬אה ראשי בית אבותם בני ראובן וגו' ובני שמעון וגו'‪ ,‬ואה שמות בני‬
‫‪.‬לוי וגו' ותלד לו את אהרן ואת משה ומכיון שהגיע להם פסק מלמנות שאר השבטים‬
‫‪</sup><i‬קיא>‪ <sup‬לפי שקבלו תוכחת אביהם‪ ,‬ולכך נאמר כולך יפה רעיתי ‪</i>,‬‬
‫ר"ל אע"פ שקנטרם ודבר אתם קשות‪ ,‬כמבואר בפ' ויחי‪ ,‬אעפ"כ קבלו את >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬הדברים באהבה וכבוד ולא הרהרו אחריו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כתיב )זכריה ד'( ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגולה על ראשה >‪. </b‬כולך יפה רעיתי>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קיב>‪ <sup‬ושנים זיתים עליה‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬הואיל וכך‪ ,‬כולך יפה רעיתי ומום אין בך‬
‫כי ענין מראה מנורה זו היא משל א ישרא ופרנסיו‪ ,‬ותחת אשר יחזקא בשעתו>"‪class="footnote‬‬
‫אמר )יחזקא כ"ב( היו לי בית ישרא לסיג כולם נחושת ובדיל וברזל ועופרת וגו'‪ ,‬אמר זכריה‬
‫‪.‬שהיא כולה זהב טהור‪ ,‬וזהו משל לישרא‪ ,‬ועל זה אמר הקב"ה כולך יפה רעיתי ומום אין בך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קיג>‪ <sup‬אין בודקין ביוחסין מסנהדרין ומעלה>‪. </b‬ומום אין בך>‪<b‬‬

‫ר"ל מי שיושב בסנהדרין שוב א"צ לבודקו אם הוא מיחוסי משפחה הכשרים >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬לכהונה‪ ,‬יען דקודם שמנוהו בסנהדרין כבר בדקוהו‬
‫מאי טעמא‪ ,‬דתנא רב יוסף‪ ,‬כשם שבית דין מנוקין בצדק כך מנוקין מכל מום‪ ,‬מאי קרא‪</i>, ,‬‬
‫וליכא למימר דאיירי >"‪</sup><i class="footnote‬קיד>‪ <sup‬כולך יפה רעיתי ומום אין בך‬
‫במום ממש‪ ,‬יען דזה נפקא לן מפסוק אחר‪ ,‬עיין לפנינו בתורה תמימה פרשה יתרו בפסוק ונשאו‬
‫‪.‬אתך‬
‫)'קדושין ע"ו ב(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 8‬‬

‫א"ר לוי‪ ,‬לא היה צריך קרא לומר אא אתי ללבנון‪ ,‬ולמה הוא אומר >‪. </b‬אתי מלבנון>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קטו>‪ <sup‬מלבנון‪ ,‬אא מתחלה הוא נוער מביהמ"ק ואח"כ הוא פורע מאוה"ע‬
‫לבנון הוא ביהמ"ק כמש"כ )ר"פ ואתחנן( הארץ הטוב הזה והלבנון‪] ,‬ועיי"ש>"‪class="footnote‬‬
‫לפנינו בתו"ת[ והיה צ"ל ללבנון‪ ,‬אא בא לרמז שמקודם יתנער הקב"ה כביבול מחורבן ביהמ"ק‬
‫כמש"כ התנערי מעפר קומי שבי ירושלים )ישעיהו נ״ב‪:‬ב׳(‪ ,‬והיינו שיבנה אותו מחדש‪ ,‬ומשם‬
‫‪.‬יפרע מאוה"ע‪ ,‬והיינו מלבנון‪ ,‬ממקום המקדש‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫תמן תנינן‪ ,‬נותנין לבתולה שנים עשר חודש משתבעה הבעל לפרנס את >‪. </b‬אתי מלבנון כלה>‪<b‬‬
‫עצמה‪ ,‬ובאחשורוש הוא אומר ששה חדשים בשמן המור‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬אני לא עשיתי כן‪ ,‬אא עד‬
‫>‪ <sup‬שאתם עוסקין בטיט ולבנים קפצתי וגאתי אתכם‪ ,‬הדא הוא דכתיב אתי מלבנון כלה‬
‫ודריש מלבנון כמו מלבנים‪ ,‬כלומר עד שאתם עוסקין בטיט >"‪</sup><i class="footnote‬קטז‬
‫‪.‬ובלבנים מיד לקחתי אתכם לי‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר שמוא בר נחמני‪ ,‬בעשרה מקומות נקראו ישרא כלה‪ ,‬שש בשיר >‪. </b‬אתי מלבנון כלה>‪<b‬‬
‫‪,‬השירים‪ ,‬אתי מלבנון כלה‪ ,‬לבבתני אחותי כלה‪ ,‬מה יפו דודיך אחותי כלה‬

‫גן נעול אחותי כלה‪ ,‬באתי לגני אחותי כלה‪ ,‬וארבעה >‪. </b‬נפת תטופנה שפתותיך כלה>‪<b‬‬
‫ומה >"‪</sup><i class="footnote‬קיז>‪ <sup‬בנביאים‪ ,‬קול חתן וקול כלה )ירמיהו ל״ג‪:‬י״א(‬
‫דלא חשיב עוד לשונות כאה בירמיה ז' ל"ד‪ ,‬ט"ז י'‪ .‬כ"ה י'‪ ,‬צ"ל משום דענינם הם לרעה‪,‬‬
‫שישבית ה' שמחת חתן וכלה‪ ,‬ובילקוט גריס תחת הפסוק קול חתן וקול כלה דחשיב כאן – את‬
‫הפסוק דירמיה ב' ל"ב התשכח כלה קשוריה ועמי שכחוני ואותה גירסא מסתבר יען דפסוק זה‬
‫שלפנינו כאן לא איירי ביחס הקב"ה לישרא אא רק שישמע בערי יהודה קול חתן וקול כלה‪.‬‬
‫‪.‬משא"כ אותו הפסוק דאיירי ביחס זה‬
‫וככלה תעדה כליה )ישעיהו ס״א‪:‬י׳( ותקשרים ככלה )שם מ"ט( ומשוש חתן על כלה )שם >‪</i‬‬
‫‪</sup><i‬קיח>‪ <sup‬ס"ב( וכנגדן לבש הקב"ה עשרה לבושין‪ ,‬גאות לבש‪ ,‬לבש ה' עוז התאזר‬
‫‪.‬ומפרש דהשם עוז מוסב למעלה ולמטה‪ ,‬לבש ה' עוז‪ ,‬עוז התאזר>"‪class="footnote‬‬
‫וילבש צדקה‪ ,‬וילבש בגדי נקם‪ ,‬תלבושת‪ ,‬ויעט כמעיל קנאה )ישעיהו ‪),‬תהילים צ״ג‪:‬א׳( >‪</i‬‬
‫נ״ט‪:‬י״ז(‪ ,‬הדור בלבושו‪ ,‬אדום ללבושיך )שם ס"ג( הוד והדר לבשת )תהילים ק״ד‪:‬א׳(‪] ,‬וכל כך‬
‫>‪ <sup‬למה[‪ ,‬כדי להפרע מאוה"ע שבטלו מישרא עשרת הדברות שהיו מצטצמים עליהם ככלה‬
‫‪.‬כלומר מקשרין ומחברין>"‪</sup><i class="footnote‬קיט‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר הקב"ה לישרא‪ ,‬כשגליתם לבבל עמכם הייתי שנאמר )ישעיהו מ״ג‪. </b>:‬אתי מלבנון תבאי>‪<b‬‬
‫י״ד( למענכם שלחתי בבלה‪ ,‬לכשתחזרו לבית הבחירה בקרוב אני עמכם‪ ,‬הדא הוא דכתיב אתי‬
‫הוא ע"פ הדרשה המובאה לפנינו בתו"ת פ' >"‪</sup><i class="footnote‬קכ>‪ <sup‬מלבנון תבאי‬
‫ויגש על הפסוק אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה‪ ,‬מלמד שכשירדו ישרא למצרים ירדה‬
‫‪'.‬שכינה עמהם‪ ,‬וכן כשעלו עלתה שכינה עמהם‪ ,‬וע' מש"כ שם ובמגילה כ"ט א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יוסטא בר שונם‪ ,‬לכשיגיעו הגליות לטורי אמנה הן עתידות >‪. </b‬תשורי מראש אמנה>‪<b‬‬
‫תרגום יונתן >"‪</sup><i class="footnote‬קכא>‪ <sup‬לומר שירה‪ ,‬מה טעם – תשורי מראש אמנה‬
‫הר ההר )פ' חקת( טוורוס אומנוס‪ .‬והוא הגבול מא"י‪ ,‬ומשיגיעו בני הגלות להתם יחלו לומר‬
‫‪.‬שירה על שהגיעו לא"י‬
‫)'ירושלמי שביעית פ"ו סוף הלכה א(>‪</i>.<br‬‬

‫אין לשון תשורי אא לשון קרבן‪ ,‬עתידין אוה"ע להביא תשורות למלך>‪. </b‬תשורי מראש אמנה>‪<b‬‬
‫המשיח‪ ,‬ובאיזה זכות – בזכות אבנה שהאמין אברהם כמש"נ והאמין בה'‪ ,‬ובזכות אמנה שהאמינו‬
‫)שם(>‪.<br‬ישרא במצרים‪ ,‬כמש"כ ויאמן העם‬

‫זה יצחק‪ ,‬מה שניר זה אינו מקבל זריעה אא פעם אחת כך לא נתנסה יצחק >‪. </b‬מראש שניר>‪<b‬‬
‫בענין העקדה‪ ,‬ולא כמו אברהם שנתנסה בעשר>"‪</sup><i class="footnote‬קכב>‪ <sup‬אא פעם אחת‬
‫נסיונות‪ ,‬ושניר הוא מין הר כזה שאי אפשר לחרוש עליו כי אם פעם אחת‪ ,‬וטעם הדבר שלא היה‬
‫צריך יצחק להרבה נסיונות כמו אברהם‪ ,‬י"ל משום דאברהם היה הראשון שהחל לפרסם שם ה'‬
‫כמבואר בתורה ובאגדות היה צריך לכמה וכמה מקרים ונסיונות עד שיתפרסם היטב התכלית הנרצה‬
‫לו בזה‪ ,‬אהבת ה' ויחודו‪ ,‬משא"כ יצחק כבר היה מוחזק באמונת אבות לא היה צריך לרבוי‬
‫‪.‬נסיונות‪ .‬והנה יש בענין אגדה זו נוסחאות שונות וכולן מכוונות לכונה אחת‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קכג>‪ <sup‬זה יעקב‪ ,‬מה חרמון זה כל טובו נתן בזוטו>‪. </b‬וחרמון>‪<b‬‬

‫‪'.‬כלומר בתחתיתו‪ ,‬שהר חרמון הוא הר הטל‪ ,‬כמ"ש כטל חרמון וגו>"‪class="footnote‬‬
‫שהוא>"‪</sup><i class="footnote‬קכד>‪ <sup‬כך כהונה מיעקב‪ ,‬לויה מיעקב ומלכות מיעקב >‪</i‬‬
‫‪.‬זוטא ואחרון באבות‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫זה סיחן ועוג‪] ,‬דבר אחר ממענות אריות – זו גלות בבל ומדי‪ ,‬מהררי >‪. </b‬ממענות אריות>‪<b‬‬
‫‪.‬מה שבמוסגר העתקנו מש"ר פ' כ"ג>"‪</sup><i class="footnote‬קכה>‪ <sup‬נמרים – זו אדום [‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫או הכנענים‪ ,‬מה הנמר הזה חצוף כך הכנענים חצופים‪ ,‬הדא הוא דכתיב >‪. </b‬מהררי נמרים>‪<b‬‬
‫)שם(>‪).<br‬יהושע ח׳‪:‬י״ז( ולא נשאר איש בעי אשר לא רדפו אחר ישרא‬

‫‪Verse 9‬‬

‫אמר הקב"ה‪ ,‬לב אחד היה לכם במצרים ונתתם לי שני לבבות – בדם הפסח ובדם >‪. </b‬לבבתני>‪<b‬‬
‫דריש לבבתני מלשון שני לבבות ]וכמ"ש בב"ב י"ב>"‪</sup><i class="footnote‬קכו>‪ <sup‬המילה‬
‫ב' קודם שאכל אדם יש לו שני לבבות שנאמר ואיש נבוב ילבב[‪ ,‬וכן דרשינן בכל לבבך – בשני‬
‫יצריך‪ ,‬ור"ל במצרים היה להם לב אחד – כולו לרעה‪ ,‬כנודע שהיו שקועים שם בעבודה זרה‪.‬‬
‫ואח"כ נצטרף להם גם יצר טוב בקיום מצות פסח ומילה‪ ,‬ונסמך על האגדות שקודם שיצאו ממצרים‬
‫מלו עצמן‪ ,‬וזו היא גם כונת הדרשות הבאות‪ .‬והנה דרשה זו והבאות אחריה כנראה בפנים המדרש‬
‫‪.‬מקוטעות ומשובשות הן‪ ,‬והעתקנו כפי הנאות לענין‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר הקב"ה‪ ,‬לב אחד היה לכם בים ונתתם לי שני לבבות – שעמדתם על הר סיני>‪. </b‬לבבתני>‪<b‬‬
‫עיין באות הקודם‪ ,‬והלב אחד שהיה>"‪</sup><i class="footnote‬קכז>‪ <sup‬והקדמתם נעשה לנשמע‬
‫‪.‬להם בים הכונה עפ"י הכתוב בתהלים וימרו על ים בים סוף‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר הקב"ה‪ ,‬לב אחד היה לכם במרגלים ונתתם לי שני לבבות – ביהושע וכלב>‪. </b‬לבבתני>‪<b‬‬
‫יתכן דמתחלה גם יהושע היה לבו שוה למרגלים לרעה‪</sup><i class="footnote"> ,‬קכח>‪<sup‬‬
‫לולא ברכת משה‪ ,‬וכן כלב לולא נשתטח על קברי אבות בחברון‪ ,‬כנודע בדרשה ויבא עד חברון‪,‬‬
‫‪.‬ומדהוצרכו לברכה ולתפלה‪ ,‬ש"מ שזולת זה היו שוים לכולם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר שמוא בר נחמני א"ר יונתן‪ ,‬מאי דכתיב לבבתני אחותי כלה לבבתני >‪'. </b‬לבבתני וגו>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬קכט>‪ <sup‬באחת מעיניך‪ ,‬בתחלה באחת מעיניך ולבסוף בשתי עיניך‬
‫ר"ל בתחלה כשקבלו התורה נתקרבו להקב"ה בעין אחת ולבסוף נתקרבו בשתי עינים‪ ,‬שאמרו נעשה‬
‫ונשמע‪ ,‬דהיינו התקרבות מלאה ושלמה כאדם המביט במלא עיניו‪ ,‬שהרי סמכו עליו בכל עד‬
‫שהקדימו נעשה לנשמע‪ ,‬ועיין לקמן פרשה ה' פסוק ב' בדרשה תמתי בבאור אות י"ג‪ ,‬ומפרש‬
‫‪.‬לבבתני מלשון התקרבות נלהבה‬
‫)'שבת פ"ח א(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר הקב"ה‪ ,‬לב אחד היה לכם במדבר ונתתם לי שני לבבות‪ ,‬באחת>‪. </b‬לבבתני באחד מעיניך>‪<b‬‬
‫‪.‬ע' מש"כ לעיל אות קכ"ו>"‪</sup><i class="footnote‬קל>‪ <sup‬מעיניך – בהקמת המשכן‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר הקב"ה‪ ,‬לב אחד היה לכם בשטים ונתתם לי שני לבבות‪ ,‬באחת>‪. </b‬לבבתני באחד מעיניך>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קלא>‪ <sup‬מעיניך – בפינחס‪ ,‬שנאמר )תהילים ק״ו‪:‬ל׳( ויעמוד פנחס ויפלל‬
‫ר"ל בשטים היה לכם לכולכם לב אחד לרעה כמ"ש ויחל העם לזנות וגו'‪ ,‬ועם>"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬תפלת פינחס נדמה לי כאו נחלקה לבבכם גם ליצר טוב‪ ,‬שהועילה תפלתו ושכך כעסו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קלב>‪] <sup‬מכאן לנשים צנועות שדרכן לגלות עין אחת[>‪. </b‬באחד מעיניך>‪<b‬‬
‫לפנים בעת שהיו נוהגות הנשים ללכת עטופות היו מגלות רק עין אחת כדי >"‪class="footnote‬‬
‫לראות מהלכן‪ ,‬ומכאן רמז שמנהג כזה הוא מנהג כשר וצנוע‪ ,‬שהרי כן משבחה הכתוב שלבבתו‬
‫‪.‬בעין אחת‬
‫)ירושלמי שבת פ"ח ה"ג(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קלג>‪ <sup‬זה משה המיוחד והגבור והמעולה שבשבטיך>‪. </b‬באחד ענק מצורניך>‪<b‬‬
‫שלשת תוארים או מתיחסים ביחוד למשה‪ ,‬שהוא היה יחיד בנביאים כמש"כ ולא>"‪class="footnote‬‬
‫קם נביא עוד בישרא כמשה‪ ,‬וגם היה גבור כמ"ש אין הקב"ה משרה שכינתו אא על גבור וילפו‬
‫ממשה‪] ,‬ע' לפנינו בתו"ת פ' פקודי בפ' ויפרש את האהל על המשכן[‪ ,‬וגם היה ממעולה שבשבטים‬
‫ששבט לוי היה מעודו מיוחד לה' שלא השתתפו בעגל וכתיב בהם מי לה' אי ויאספו איו כל בני‬
‫לוי‪ ,‬וגם כתיב בהו יורו משפטיך ליעקב‪ ,‬וכל אה התוארים מכוונים בהלשונות באחד ענק‬
‫מצורניך‪ ,‬באחד – אחד מיוחד‪] ,‬וכמ"ש במגילה כ"ח א' מאי אחד – מיוחד[‪ ,‬ענק – גבור‪,‬‬
‫‪'.‬מצורניך‪ ,‬הפאר והמעלה‪ ,‬כי עיקר יופיו של אדם תלוי בצואר‪ ,‬כמבואר לעיל בפ' ד‬
‫]מ"ר[ >‪</i‬‬

‫‪Verse 10‬‬

‫א"ר שמוא בר נחמני‪ ,‬מה שמן זה חלק ע"י שאתה מפטמו אתה מריח בו כמה >‪. </b‬וריח שמניך>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬קלד>‪ <sup‬ריחות‪ ,‬כך הפסוק הזה אתה דורשו ומוצא בו כמה טעמים‬
‫כי השמן בעצמו חלק ופשוט בלי כל טעם וריח‪ ,‬ורק כשמפטמין אותו בבשמים אז ריחו נודף יותר‬
‫מאשר הבשמים עצמן‪ ,‬כך הוא הפסוק כשהוא לעצמו בתורה שבכתב אינו מובן טעמו‪ ,‬ורק אם‬
‫‪.‬יבארוהו בתורה שבעל פה אז יוטעם הפסוק בטעם מוטעם ומתקבל‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 11‬‬

‫א"ר חלבו‪ ,‬כשם שעמדו לישרא ששים רבוא של נביאים כך עמדו להם ששים רבוא >‪. </b‬תטפנה>‪<b‬‬
‫מפרש >"‪</sup><i class="footnote‬קלה>‪' <sup‬של נביאות‪ ,‬ובא שלמה ופרסמן נופת תטופנה וגו‬
‫תטופנה מלשון נבואה‪ ,‬דכן מצינו לשון זה מתיחס לנבואה כמו )מיכה ב' ו '(א תטפו יטיפון‬
‫לא יטיפו‪ ,‬וכן והיה מטיף העם הזה וגו' )שם שם י"א( והלשון ששים רבוא אולי דרך גוזמא‬
‫‪'.‬תפס‪ ,‬וכמש"כ הרשב"ם בפסחים קי"ז א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬
‫>‪ <sup‬מה כלה זו מתקשטת בכ"ד קשוטין ואם חיסר אחד מהן אינה כלום>‪. </b‬שפתותיך כלה>‪<b‬‬
‫הכ"ד קישוטין נזכרים בתחלת ספר ישעיה‪ ,‬העכסים והשביסים >"‪</sup><i class="footnote‬קלו‬
‫וגו'‪ ,‬והלשון אינה כלום יש לפרש עפ"י מ"ש בב"ב ס' ב' דגם בזה"ז עושה אשה כל תכשיטיה‬
‫ומשיירת דבר מועט זכר לחורבן‪ ,‬וזה הוא בנשואה‪ ,‬אבל הכלה אינה משיירה אפי' דבר מועט‪,‬‬
‫וזה הוא באור הלשון אינה כלום‪ .‬ובזה יתבאר מ"ש שם עה"פ אם לא אעלה את ירושלם על ראש‬
‫שמחתי זה הוא אפר מקלה שבראש חתנים‪ ,‬והנה לא אמרו כזה גם על הכלה‪ ,‬יען מפני שהכלה אנה‬
‫‪.‬משיירה מתכשיטיה אפי' דבר מועט‬
‫‪</sup><i‬קלו>‪ <sup‬כך ת"ח צריך שיהיה רגיל בכ"ד ספרים ואם חיסר אחד מהם אינו כלום >‪</i‬‬
‫יש לפרש הכונה ע"פ מ"ד בפסיקתא רבתי פ"ג עה"פ דקהלת י"ב דברי חכמים >"‪class="footnote‬‬
‫כדרבונות וכמשמרות נטועים כתיב כמשמרות וקרינן כמסמרות מה משמרות כהונה כ"ד אף ספרי‬
‫תורה כ"ד‪ ,‬ובארנו שם הכונה‪ ,‬דאי אפשר לחכם לקבוע מסמרות כלומר להחליט דבר בענין מעניני‬
‫‪.‬התורה אא מי שהוא בקי בכ"ד כתבי הקודש‪ ,‬וזוהי הכונה כאן‬
‫ומה כלה זו צנועה כך ת"ח צריך שיהא צנוע‪ ,‬ומה כלה זו יושבת בפוריא ואומרת ראו >‪</i‬‬
‫יש לפרש הכונה עפ"י מ"ש בכתובות י' ב' >"‪</sup><i class="footnote‬קלז>‪ <sup‬שאני טהורה‬
‫מאי פוריא שפרין ורבין עליה‪ ,‬ומבואר בספרי ראשונים מנהג קדמונים לברר תומת כבודה של‬
‫הכלה לפני השושבינים‪ ,‬ועי' כתובות י"ב א'‪ ,‬וזו היא כונת של לשון זה מה כלה זו יושבת‬
‫‪.‬בפוריא ואומרת ראו שאני טהורה‪ ,‬ונקט לשון נקיה וקצרה‬
‫)שם(>‪.<br‬כך ת"ח צריך שלא יהיה בו דבר של דופי ‪</i>,‬‬

‫ר' יוחנן אמר‪ ,‬כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינם ערבים על >‪. </b‬שפתותיך כלה>‪<b‬‬
‫יתכן >"‪</sup><i class="footnote‬קלח>‪<sup‬שומעיהם ככלה זו שעריבה על בני אדם בחופתה‬
‫‪.‬דרומז למ"ש בכתובות י"ז א' בחיוב ההלל להכלה שצ"ל כלה נאה וחסודה‬
‫)שם(>‪.<br‬נוח לו שלא אמרן‪ ,‬וריש לקיש אמר‪ ,‬ככלה זו שעריבה על בעלה בשעת חופתה >‪</i‬‬

‫ר' יוסי אומר‪ ,‬כל מי שאומר ד"ת ברבים ואינם ערבים על שומעיהם >‪'. </b‬דבש וחלב וגו>‪<b‬‬
‫דבש הבא מצוף >"‪</sup><i class="footnote‬קלט>‪ <sup‬כדבש זה שבא מצוף נוח לו שלא אמרן‬
‫‪.‬כלומר בעוד שהדבש בחלתו‪ ,‬שאז מתקו חזקה וערבה‬
‫)שם(>‪.<br‬ורבנן אמרי כדבש וחלב המעורבין זב"ז ‪</i>,‬‬

‫>‪ <sup‬א"ר ברכיה‪ ,‬והלא אין משקה סורח יותר ממשקה שתחת הלשון>‪'. </b‬דבש וחלב וגו>‪<b‬‬
‫שכל משקה שהיא בפה ותחת הלשון אם פולטים אותה היא מאוסה >"‪</sup><i class="footnote‬קמ‬
‫‪.‬מאוד‬
‫ואת אמרת דבש וחלב תחת לשונך אא אם הלכות קהות דבש וחלב‪ ,‬הלכות המאוששות‪ ,‬על אחת >‪</i‬‬
‫ר"ל ומה אם הלכות קהות ]כלומר שאינם >"‪</sup><i class="footnote‬קמא>‪ <sup‬כמה וכמה‬
‫מתוקים וברורים מלשון קהה הברזל[ דומים לך כדבש וחלב מפני חביבות התורה בכלל‪ ,‬כש"כ‬
‫‪.‬להלכות ברורות וקבועות‪ ,‬ומאוששות הוא מלשון כי השתות יהרסון‪ ,‬מענין יסוד‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרו ליה סבי דפומבדיתא לרב יוסף‪ ,‬לגמר לן מר במעשה מרכבה‪ ,‬א"ל‪. </b> ,‬תחת לשונך>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬תנינא בהו דבש וחלב תחת לשונך‪ ,‬דברים המתוקים מדבש וחלב יהיו תחת לשונך‬
‫לכאורה צ"ע הא במשנה חגיגה י"א ב' קיי"ל דליחיד חכם >"‪</sup><i class="footnote‬קמב‬
‫ומבין מדעתו מותר ללמד במעשה מרכבה‪ ,‬ובסנהדרין י"ז ב' מבואר דסבי דפומבדיתא הם רב‬
‫יהודה ורב עינא‪ ,‬והם הלא היו חכמים ראויים לזה‪ ,‬וא"כ למה לא רצה ללמדם‪ ,‬וצ"ל שבקשו‬
‫‪.‬ללמד להם ביחד‪ ,‬וזה אסור אפילו לחכמים‬
‫)'חגיגה י"ג א(>‪</i>.<br‬‬

‫הדא נאמר ביעקב אבינו בשעה שנכנס א יצחק בבגדי עשו דכתיב [>‪'. </b‬וריח שלמותיך וגו>‪<b‬‬
‫וירח את ריח בגדיו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'‪ ,‬והלא אין ריח רע יותר ]ביה‬
‫ע' >"‪</sup><i class="footnote‬קמג>‪ <sup‬משטף של עזים‪ ,‬אא כיון שנכנס נכנס עמו גן עדן‬
‫‪.‬מש"כ בתו"ת בפסוק המובא כאן‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫שא ר' איעזר ב"ר שמעון את ר' שמעון ב"ר יוסי‪] ,‬כתיב שמלתך >‪'. </b‬וריח שלמותיך וגו>‪<b‬‬
‫לא בלתה מעליך וגו' זה ארבעים שנה[ וכי לא היו עושין ריח רע מזיעת הגוף‪ ,‬אמר ליה‪,‬‬
‫ר"ל מתאפרים ומתפלשים >"‪</sup><i class="footnote‬קמד>‪ <sup‬מתגעגעין היו בעשב הבאר‬
‫בעשבים שהיה מגדל להם הבאר כמבואר בבמד"ר פרשה י"ט‪ ,‬והיו העשבים בולעים הזיעה והזוהמא‬
‫‪.‬ופולטים ריח טוב וכדמפרש‬
‫הדא הוא דכתיב בנאות דשא ירביצני‪ ,‬והיה ריחן נודף מסוף העולם ועד סופו ובא שלמה >‪</i‬‬
‫)שם(>‪.<br‬ופירש וריח שלמותיך כריח לבנון‬
‫‪Verse 12‬‬

‫א"ר פנחס‪ ,‬גן נעול או הבתולות‪ ,‬גל נעול או הבעולות‪ ,‬מעין חתום או>‪'. </b‬גן נעול וגו>‪<b‬‬
‫יש גירסא גן נעול או הבעולות גל נעול או >"‪</sup><i class="footnote‬קמה>‪ <sup‬הזכרים‬
‫הבתולות‪ ,‬ונראה עיקר גירסא זו‪ ,‬יען דגן הוא זה שכבר נחרש ונזרע בו‪ ,‬משא"כ גל הוא שלא‬
‫עבר בו אדם עדיין‪ ,‬וגם הגירסא מעין חתום או הזכרים קשה טובא דהא אדות זכרים לא איירי‬
‫כלל כאן‪ ,‬וכן משמע מברכת בתולים דקאי לשון זה אנקבות בתולות‪ ,‬דזה נוסח הברכה לבל ישלט‬
‫זר במעין חתום‪ .‬אכן הנה דרשה זו הובאה במ"ר בס"פ בלק לראיה שעד סרחונם של ישרא בשטים‬
‫‪.‬לא היו פרוצים בזנות‪ ,‬ומזה משמע דאמנם מפרש המדרש לשון זה אזכרים‪ ,‬ועיי"ש עוד וצ"ע‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫לפי שהיו האומות מליזין על ישרא במצרים והיו אומרים אם בעבודה הם>‪'. </b‬גן נעול וגו>‪<b‬‬
‫מכריחין אותם כש"כ בגופן ובנשותיהם לפיכך העיד הקב"ה גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין‬
‫)שם(>‪.<br‬חתום‬

‫א"ר פנחס‪ ,‬כדאי זכות זה שהיו ישרא גדורים בערוה במצרים שבשבילה >‪'. </b‬גן נעול וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קמו>‪ <sup‬יגאו‪ ,‬דכתיב גן נעול אחותי כלה וכתיב בתריה שלחיך פרדס רמונים‬
‫ר"ל אה שנשתלחו ממצרים הם דומים לפרדס רמונים שמפני יקרתו הוא נעול >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬וסגור מכל צד‪ ,‬והיתה זה סבה לשלוחם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫תני בשם ר' נתן‪ ,‬גן נעול גל נעול שתי פעמים למה‪ ,‬אא ב' ביאות >‪'. </b‬גן נעול וגו>‪<b‬‬
‫ר"ל שהיו הנשים במצרים >"‪</sup><i class="footnote‬קמז>‪<sup‬לאשה‪ ,‬כדרכה ושלא כדרכה‬
‫‪.‬טהורות מכל צד טומאה שהיא‪ ,‬ואפילו מטומאה שלא כדרכה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כתיב )פ' בהעלותך( זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם‪ ,‬רב ושמוא‪ ,‬חד>‪. </b‬מעין חתום>‪<b‬‬
‫ר"ל שהתאוננו על >"‪</sup><i class="footnote‬קמח>‪ <sup‬אמר דגה ממש‪ ,‬וח"א דגה – עריות‬
‫שנאסר להם קרובות‪ ,‬ומפרש דגה מלשון וידגו לרוב‪ ,‬ומדייק זה מלשון חנם‪ ,‬דעריות של קרובים‬
‫ישיגו בחנם לא כמו רחוקות‪ ,‬ומאן דאמר דגה ממש ס"ל דהלשון חנם יתבאר ע"פ המבואר באגדות‬
‫‪.‬שהקב"ה היה מזמין להם דגים קטנים בתוך המים‪ ,‬ואם כן השיגו זה בחנם‬
‫מ"ד דגה ממש‪ ,‬אבל עריוות לא פריצי בהו דכתיב מעין חתום‪ ,‬ומ"ד עריות – מאי מעין ‪</i>,‬‬
‫ר"ל אותן שהיו >"‪</sup><i class="footnote‬קמט>‪ <sup‬חתום‪ ,‬מהנך דאסירי לא פריצי בהו‬
‫נאסרות לבני נח כגון הנך דאמרינן בפ"ז דסנהדרין ערוה שב"ד של מטה היו ממיתין עליה בן‬
‫נח מוזהר עליה והם בכו על הנוספות‪ .‬וע"ע מש"כ בענין אגדה זו בתורה תמימה בפרשה בהעלותך‬
‫‪.‬בפ' הנזכר‬
‫)'יומא ע"ה א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 13‬‬

‫בדם נדות איירי‪ ,‬לומר לך‪ ,‬מה פרדס זה נעול כך האשה בשעת [>‪. </b‬שלחיך פרדס רמונים>‪<b‬‬
‫ומפרש שלחיך מלשון הפסוק >"‪</sup><i class="footnote‬קנ>‪] <sup‬נדותה נעולה מלהזקק לבעלה‬
‫‪.‬מי השלח ההלכים לאט )ישעיהו ח׳‪:‬ו׳( וכטבע דם נדות‬
‫)'נדה י"ט ב(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו שלחיך‪ ,‬לשון בני אדם הוא‪ ,‬מה שלח פלוני לארוסתו – >‪. </b‬שלחיך פרדס רמונים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קנא>‪ <sup‬רמונים‪] ,‬משל לכנסת ישרא והקב"ה[ היא הכניסה לו כלים ובשמים במנין‬
‫‪.‬רומז לכלים שהכניסו ישרא לבית המקדש ובשמים לקטורת‪ ,‬הכל במדה ובמשקל>"‪class="footnote‬‬
‫>‪ <sup‬והוא הכניס לה כלים ובשמים שלא במנין‪ ,‬בא שלמה ופירש כפרים עם נרדים >‪</i‬‬
‫ובפסוק הסמוך נרד וכרכם וגו' מור ואהלות וגו'‪ ,‬והיינו >"‪</sup><i class="footnote‬קנב‬
‫‪.‬שלא במנין‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫שלחיך – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא‪ ,‬זה הבאר>‪. </b‬שלחיך פרדס רמונים>‪<b‬‬
‫מלשון ושולח מים על פני חוצות )איוב ה׳‪:‬י׳(‪ ,‬והכמי >"‪</sup><i class="footnote‬קנג>‪<sup‬‬
‫‪.‬מן שלחיך מוסב לישרא‪ ,‬ור"ל עתיד הקב"ה להנחילך כל הטובות שהיו בבאר במדבר וכדמפרש‬
‫מאין היו ישרא ]מנסכין יין[ כל מ' שנה שהיו במדבר – מן הבאר‪ ,‬שהיה מעלה להם מיני ‪</i>,‬‬
‫דשאים וזרעונים ואילנות‪ ,‬ותדע לך שהוא כן‪ ,‬שכיון שמתה מרים ופסק הבאר אמרו לא מקום זרע‬
‫מכלל דעד השתא מה דהוי להו היה >"‪</sup><i class="footnote‬קנד>‪ <sup‬ותאנה וגפן ורמון‬
‫בזכות הבאר‪ ,‬והכונה שכמו במדבר כך לעתיד לבא יעשה שיעלה פרדס ומינים שונים למעלה מן‬
‫‪.‬הטבע הרגיל‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫שילוחך – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא‪ ,‬ואיזה >‪. </b‬שלחיך פרדס רמונים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קנה>‪' <sup‬זה – זה הנחל‪ ,‬דכתיב )יחזקא מ״ז‪:‬י״ב( ועל הנחל יעלה על שפתו וגו‬
‫וסוף הפסוק כל עץ מאכל והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה‪ .‬ולכאורה הוא >"‪class="footnote‬‬
‫מפרש שלחיך מלשון ושולח מים על פני חוצות‪ ,‬אבל לא נתבאר תכלית הדרשה איזו הטבה הוא‬
‫מבטיח בזה‪ ,‬ויתכן דדריש שלחיך מה שהוא נעזב ומשולח ממך ואינו עושה פירות יעשנו הקב"ה‬
‫כפרדס רמונים‪ ,‬וכמו שפת הנחל שאינו מוכשר לגדל פירות אעפ"כ לעתיד יעשה כאו‪ .‬וגם יתכן‬
‫שמפרש שלחיך מלשון משקין בית השלחין‪ ,‬בריש מו"ק‪ ,‬שפירושו שדה שצריכה להשקות בידי אדם‪,‬‬
‫‪.‬שאע"פ שדבר קשה הוא אפ"ה תעשה פירות כפרדס רמונים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫שלוחך – עתיד הקב"ה לעשותך כפרדס רמונים לעתיד לבא‪ ,‬ואיזה >‪. </b‬שלחיך פרדס רמונים>‪<b‬‬
‫זה – זה איהו זכור לטוב‪ ,‬שהוא בא לעשות שלום בעולם שנאמר)מלאכי ג׳‪:‬כ״ג( הנה אנכי שולח‬
‫ודריש >"‪</sup><i class="footnote‬קנו>‪ <sup‬לכם את איהו הנביא והשיב לב אבות על בנים‬
‫שלחיך מלשון שלוחך כנוי לאיהו‪ ,‬כדמפרש‪ ,‬ור"ל כמו שפרדס רמונים אהוב וחביב לבני אדם כך‬
‫‪.‬יהיה בואו של איהו אהוב וחביב‪ ,‬לפי שיבא לעשות שלום בעולם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 14‬‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬קנז>‪ <sup‬גרד – נרדינון‪ ,‬כרכם – כמשמעו>‪. </b‬נרד וכרכם>‪<b‬‬

‫ר"ל נרד הוא שקורין בלשון ירושלמי נרדינון‪ ,‬וכרכם כמשמעו‪ ,‬שגם בימיהם היה ידוע בשמו זה‬
‫‪.‬שגם בלשון רומי נקרא כן‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫קנה זה קנה בושם‪ ,‬שנאמר )פ' תשא( וקנה בשם‪ .‬קנמון – ר' יוסי אומר‪. </b> ,‬קנה וקנמון>‪<b‬‬
‫יש>"‪</sup><i class="footnote‬קנח>‪ <sup‬קנמן היה גדל בא"י והיו עזים וצבאים אוכלים ממנו‬
‫מפרשים הרבותא בזה בגודל גדול הבהמות שבא"י‪ ,‬שהקנמון הוא עץ גבוה ואעפ"כ מגיעין העיזים‬
‫וצבאים לאכול מראש האילן‪ ,‬אבל במ"ר אסתר פרשה ג' סי' ד' מבואר דהרבותא פשוטה שכל כך‬
‫היה רבוי מין זה עד שלא הקפידו שיאכלום גם עזים וצבאים‪ ,‬וכן הבין הרמב"ן בר"פ תשא‬
‫‪.‬בפסוק וקנמן בשם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫יין מעורב עם מור >"‪</sup><i class="footnote‬קנט>‪ <sup‬מור – אגמרנון>‪. </b‬מר ואהלות>‪<b‬‬

‫‪.‬ובשמים‬
‫הוא פולייטון >"‪</sup><i class="footnote‬קס>‪ <sup‬ואהלות – ר' יוסי אומר‪ ,‬פילטא ‪</i>,‬‬
‫‪.‬הנזכר במס' שבת‪ ,‬מיין הנותן ריח טוב‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬קסא>‪ <sup‬ולמה קורא אותה אהלות‪ ,‬מפני שהוא פוסה באהל ‪</i>,‬‬
‫מתפשט ויורד באהלים‪ ,‬מלשון ואם פשה יפשה הנגע‪ ,‬ור"ל שמגדלים אותם באהלים כדי שיהנו‬
‫‪.‬מריחם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 15‬‬

‫ת"ר‪ ,‬הרואה באר בחלום ישכים ויאמר הפסוק באר מים חיים קודם >‪. </b‬באר מים חיים>‪<b‬‬
‫ענין >"‪</sup><i class="footnote‬קסב>‪ <sup‬שיקדמנו פסוק אחר )ירמיה ז'( כהקיר בור מימיה‬
‫אמירת פסוק זה הוא משום דבכלל צריך אדם לפתור לו חלומו לטובה‪ ,‬יען כי החלומות הולכין‬
‫אחר הפתרון כמבואר בירושלמי מעש"ש פ"ד ה"ז‪ ,‬ובבבלי ברכות נ"ה ב' הלשון אחר הפה והכונה‬
‫– אחר הפתרון‪ ,‬ועיין מש"כ בתו"ת ר"פ מקץ בענין זה בכלל‪ ,‬ולכן טוב שיפתור לו האדם את‬
‫חלומו בלשון טוב‪ ,‬וכה מבואר בפ' הרואה בברכות כמה ענינים שרואה האדם בחלום ויש בהם‬
‫נטיות בלשון לרעה ולטובה יתפוס בלשון הנוטה לטובה וכך יעלה מפני שהחלומות הולכין אחר‬
 ‫הפתרון‪ ,‬ובזה דרשה מבוארת‪ .‬והנה העתקנו דרשה זו כאן ע"פ התורה אור שציין זה הפסוק‬
‫בגמרא לכאן‪ ,‬אבל לדעתנו שייך לדרשה זו הפסוק דפ' תולדות )כ"ו י"ט( וימצאו שם באר מים‬
‫חיים‪ ,‬יען דמאותו הפסוק ילפינן בברכות שם דבאר הוא בכלל חלום טוב מדכתיב בענין שלום‪,‬‬
‫‪.‬באותה פרשה‪ ,‬ולבד זה הוא מוקדם בתורה‬
‫)'ברכות נ"ו ב(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬קסג>‪ <sup‬א"ר יוחנן‪ ,‬מ"ח פעמים כתוב בתורה באר>‪. </b‬באר מים חיים>‪<b‬‬
‫מ' פעמים כתיב באר ובארות בארות חומר )פ' לך( שתים שהן ארבע‪ ,‬וכן >"‪class="footnote‬‬
‫בארות בארות דגבי יצחק )פ' תולדות( הרי מ"ח‪ ,‬ובארות דבני יעקן לא חשיב אולי משום דשם‬
‫‪.‬לויי להם‬
‫ר"ל במ"ח >"‪</sup><i class="footnote‬קסד>‪ <sup‬כנגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם ‪</i>,‬‬
‫‪.‬מעלות ומדות טובות בגוף ובנפש‪ ,‬ומנויין בפרטן בפ"ו מ"ה דאבות‬
‫ובאר >"‪</sup><i class="footnote‬קסה>‪ <sup‬הדא הוא דכתיב מעין גנים באר מים חיים ‪</i>,‬‬
‫‪.‬רמז לתורה על שם הכתוב באר חפרוה שרים שנדרש על התורה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו ונוזלים מן לבנון‪ ,‬א"ר עזריה‪ ,‬זה מזיל מקצת דבר וזה מזיל >‪. </b‬ונזלים מן לבנון>‪<b‬‬
‫יתכן דרומז >"‪</sup><i class="footnote‬קסו>‪ <sup‬מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמן לבנון‬
‫למ"ש באגדה דהמים הנוזלים משלג הלבנון הם צלילים ומנוקים ]עיין בפירש"י לירמיה י"ח‬
‫י"ד[‪ ,‬וכן יתברר הדין בחברת תלמידי חכמים‪ ,‬כשזה מזיל מקצת דבר‪ ,‬ר"ל אומר איזה טעם‬
‫‪.‬וסברא וזה מזיל דבר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 16‬‬

‫מהו עורי צפון ובאי תימן – תתנער אומה שמעשי קרבנותיה בצפון >‪'. </b‬עורי צפון וגו>‪<b‬‬
‫מפרש עורי >"‪</sup><i class="footnote‬קסז>‪ <sup‬ותבא אומה שמעשי קרבנותיה בצפון ובדרום‬
‫מלשון ערו ערו עד היסוד בה )תהילים קל״ז‪:‬ז׳( מלשון עקור ומהפכה‪ ,‬ואומה שמעשיה בצפון‬
‫קאי על אומות העולם‪ ,‬שכל קרבנותיהם שהם מביאים הם רק עולות שנשחטות בצפון‪ ,‬וכמבואר‬
‫לפנינו בתו"ת פ' אמור )כ"ב כ"ב( שאין מקבלין קרבנות מהעובדי כוכבים רק עולות שהיא כולה‬
‫כליל‪ ,‬ובזה רצונם‪ ,‬ותבא א מלך המשיח אומה שמעשיה בצפון ובדרום‪ ,‬כלומר ישרא‪ ,‬שמעשה‬
‫קרבנותיהם בצפון ובדרום‪ ,‬והיינו שהם מביאים גם קרבנות שמקריבין בצפון ]עולות[ וגם‬
‫בדרום ]שלמים הנאכלין[‪ .‬וטעם המעלה בזה מפני שגם האכילה שאוכלים מהקרבנות יש בה קדושה‬
‫‪.‬וטהרה‪ ,‬וכמ"ש שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים‬
‫)'זבחים קט"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעוררו הגליות הנתונות בצפון ויבאו >‪'. </b‬עורי צפון וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קסח>‪' <sup‬ויחנו בדרום‪ ,‬כמש"נ )ירמיהו ל״א‪:‬ח׳( הנני מביא אותם מארץ צפון וגו‬
‫מה שאמר הגליות הנתונות בצפון אע"פ דבכל כנפות הארץ נתפזרו ישרא אך >"‪class="footnote‬‬
‫עיקר גלותם הוא בצפון כמבואר בירמיה ט"ז חי ה' אשר העלה את בני ישרא מארץ צפון ומכל‬
‫הארצות אשר הדיחם שמה‪ ,‬וכן הוא שם כ"ג ח'‪ .‬ומה שאמר ויבאו ויחנו בדרום פשוט הוא דמכוין‬
‫לא"י‪ ,‬ואע"פ דא"י באמצע העולם היא קרי לה בדרום כלפי המקום שממנו הגליות באות דהוי‬
‫‪.‬צפון העולם‪ ,‬וכן בדרשה הבאה בגוג ומגוג‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר גוג ומגוג שנתון בצפון ויבא >‪'. </b‬עורי צפון וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קסט>‪ <sup‬ויפול בדרום כמש"נ )יחזקא ל״ט‪:‬ב׳( ושבבתיך וששאתיך והעליתך מארץ צפון‬
‫‪.‬וסוף הפסוק והביאותיך על הרי ישרא‪ .‬ועיין מש"כ באות הקודם>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫עורי צפון ובאי תימן – לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבא >‪'. </b‬עורי צפון וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קע>‪ <sup‬ויבנה ביהמ"ק שנתון בדרום‪ ,‬כמש"נ )ישעיהו מ״א‪:‬כ״ז( העירותי מצפון ויאת‬
‫וכתיב אחריו ראשון לציון הנה הנם‪ .‬ומה שאמר שמלך המשיח נתון בצפון >"‪class="footnote‬‬
‫סמך על זה הפ' העירותי מצפון‪ ,‬ובפ' חלק )סנהדרין צ"ז א(' איתא שיושב ברומי‪ ,‬וע"ע מש"כ‬
‫‪.‬לעיל אות קס"ח‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יהושע ב"ר בנימין‪ ,‬בעוה"ז כשרוח דרומית מנשבת אין רוח >‪'. </b‬עורי צפון וגו>‪<b‬‬
‫צפונית מנשבת וכשרוח צפונית מנשבת אין רוח דרומית מנשבת‪ ,‬אבל לעתיד לבא מביא הקב"ה רוח‬
‫מלה יונית‪ .‬ובאורה רוח המשמש לשתי רוחות‪</sup><i class="footnote">,‬קעא>‪ <sup‬ארגרסיטים‬
‫‪.‬וכן מכינה לרוח של שלום שלא יטבעו בו הספינות‬
‫לעולם ומנהיג שתי רוחות כאחת ושתיהן משמשות‪ ,‬הדא הוא דכתיב )ישעיהו מ״ג‪:‬ו׳( אומר >‪</i‬‬
‫וזהו עורי צפון ובאי תימן>"‪</sup><i class="footnote‬קעב>‪ <sup‬לצפון תני ולתימן א תכלאי‬
‫הפיחי גני‪ ,‬עורי רוח צפונית ובאי רוח דרומית לקבץ גליות המפוזרים‪ ,‬והראיה מפ' אומר‬
‫לצפון וגו' באה כאן בקצור‪ ,‬ובמלואה מבוארה במ"ר פ' נשא פרשה י"ג בזה הלשון‪ ,‬רוח דרום‬
‫אומרת אני מביאה גלות תימן וכל הדרום ורוח צפונית אומרת אני מביאה גלות צפון והמקום‬
‫נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד לקיים מה שנאמר אומר לצפון תני ולתימן א תכלאי‬
‫הביאי בניך מרחוק‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והענין מבואר‪ ,‬וע"ע השייך לאגדה זו במ"ר אסתר פרשה א' בפסוק‬
‫‪.‬לעשות כרצון איש ואיש‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 17‬‬

‫א"ר יוחנן‪ ,‬למדתך תורה דרך ארץ שלא יהיה החתן נכנס לחופה עד >‪. </b‬יבא דודי לגנו>‪<b‬‬
‫דרשה זו צריכה באור‪ ,‬דפשיטא הוא‪</sup><i class="footnote">,‬קעג>‪ <sup‬שתתן לו הכלה רשות‬
‫דהא לא שייך קדושין בעל כרחה‪ ,‬ובודאי קודם כניסתם לחופה הסכימו ביניהם‪ ,‬ונראה דכלל‬
‫דרשה זו בלשון נקיה נאמרה‪ ,‬ועיקר הכונה בזיווגין איירי‪ ,‬והוא ע"פ מ"ש הראב"ד בשער‬
‫הקדושה ]והובא בב"י לטור או"ח סי' ר"מ[ שאין רשאי אדם להזדקק לאשתו כי אם לרצונה ואם‬
‫היה לו כעס עמה יפייסנה‪ ,‬וע' נדרים כ' ב' בני אנוסה וכו'‪ ,‬וזוהי כונת הדרשה כאן בלשון‬
‫‪.‬צחה ונקיה ובדרך ארץ‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יהושע בן לוי‪ ,‬להוטים היו ישרא אחר שכינה במדבר ]כמש"נ >‪. </b‬יבא דודי לגנו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬קעד>‪ <sup‬משכני אחריך נרוצה[ היך מה דאת אמר יבא דודי לגנו – לגינונו‬
‫לחופתו‪ ,‬כלומר למשכנו‪ ,‬וזה הוא מפני כי משנגמר המשכן בכ"ה בכסלו עד >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬ר"ח ניסן היו ישרא מבקשים מתי תבא השכינה כדאיתא במ"ר פ' נשא פרשה י"ג‬
‫)'שם פרשה א' פסוק ד(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר עורי צפון זו עולה שנשחטת בצפון ובאי תימן או >‪'. </b‬יבא דודי לגנו וגו>‪<b‬‬
‫ר"ל אף בדרום‪ ,‬דהשלמים שחיטתן >"‪</sup><i class="footnote‬קעה>‪ <sup‬שלמים שנשחטים בדרום‬
‫‪.‬בכל מקום בעזרה‪ ,‬ורק כלפי צפון דעולה ]דשם צפון דוקא הוא[ נקט הצד שכנגדו – דרום‬
‫הפיחי גני זה אהל מועד‪ ,‬יזלו בשמיו או קטורת הסמים‪ ,‬יבא דודי לגנו זו השכינה ‪</i>,‬‬
‫גן כנוי לאהל מועד ע"ש הרחבת מקומו ושטחו כשטת גן‪</sup><i class="footnote"> ,‬קעו>‪<sup‬‬
‫]וע' עוד לעיל אות קע"ד[‪ .‬ובשמים כנוי לקטורת ע"ש ריחם הטוב‪ ,‬ויבא דודי לגנו כנוי‬
‫לשכינה שתבא לאהל מועד ע"ש הכתובים וכבוד ה' נראה באהל מועד‪ ,‬ויקרא איו מאהל מועד‪,‬‬
‫‪.‬וכדומה‬
‫‪</sup><i‬קעז>‪ <sup‬ויאכל פרי מגדיו או הקרבנות‪ .‬באתי לגני אחותי כלה זה יום שמיני >‪</i‬‬
‫יום השמיני למלואים שאז נגמרה הקמת המשכן ואז נגמרה ההתקשרות המוחלטת>"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬בין ישרא להקב"ה בערך התקשרות זיווגין‪ ,‬ולכן מכונים ישרא אז בשם כלה‬
‫אריתי מורי עם בשמי זה לבונת הקטורת ולבונת המנחה‪ ,‬אכלתי יערי עם דבשי או אברי >‪</i‬‬
‫מה שיחס יער לעולה דכמו >"‪</sup><i class="footnote‬קעח>‪ <sup‬העולה ואימורי קדשי קדשים‬
‫דעצי היער עיקרם להסקה קיימי כך עולה כולה כליל‪ ,‬ודבש יחס לקדשי קדשים‪ ,‬לפי שמקריבים‬
‫‪.‬מהם רק האימורים והוי כמו דבש שמעוטו יפה‬
‫שתיתי ייני עם חלבי או הנסכים ואימורי קדשים קלים‪ ,‬אכלו רעים זה משה ואהרן‪ ,‬שתו >‪</i‬‬
‫מה שאמר אכלו רעים זה משה >"‪</sup><i class="footnote‬קעט>‪ <sup‬ושכרו דודים זו כנסת ישא‬
‫ואהרן אולי מכוין להכתוב מאיל המלואים למשה היה למנה ואהרן נטל חלק בראש כמבואר ביומא‬
‫‪'.‬י"א א‬
‫)מ"ר פ' נשא פ' י"ג(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Chapter 5‬‬

‫‪Verse 1‬‬
‫מהו באתי לגני‪ ,‬אומרים ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬וכי יש בעה"ב שיעשה סעודה >‪. </b‬באתי לגני>‪<b‬‬
‫לאורחים ולא יסב עמהם‪ ,‬הדא הוא דכתיב )ד' י"ז( יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו‪ ,‬באותה‬
‫)שם שם(>‪'.<br‬שעה בא הקב"ה לגן עדן ומיסב עמהם‪ ,‬הדא הוא דכתיב באתי לגני וגו‬

‫אמר ר"ש בר יוסנה‪ ,‬באתי לגן אין כתיב כאן אא לגני – למקום שהיה עקרי>‪. </b‬באתי לגני>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬א>‪ <sup‬מתחלה‪ ,‬הדא הוא דכתיב וישמעו את קול ה' אהים מתהלך בגן‬
‫ר"ל כי מתחלת בריאת העולם היתה הכונה והתכלית להשרות שכינתו ית' >"‪class="footnote‬‬
‫בעולם זה התחתון‪ ,‬ורק לאחר חטא אדה"ר והדורות שאחריו עלתה השכינה כביכול ממדרגה למדרגה‬
‫למעלה ]עיין במ"ר בראשית פרשה י"ט[‪ ,‬ועתה כששב להשרות שכינתו בישרא בגמר בנין המקדש‬
‫באהבה וחבה יתירה הוא אומר באתי לגני – למקור שהיה עיקר תכליתי מתחלה מראש ומקדם‪ ,‬וזהו‬
‫‪.‬גם באור דרשה הבאה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יהודה ב"ר סימון‪ ,‬לשעבר היה הקב"ה מקבל הקרבנות מלמעלה‪ ,‬דכתיב >‪. </b‬באתי לגני>‪<b‬‬
‫וירח ה' את ריח הניחח‪ ,‬עכשיו מקבל מלמטה‪ ,‬הדא הוא דכתיב באתי לגני אחותי כלה אריתי‬
‫‪.‬עיין מש"כ באות הקודם וצרף לכאן>"‪</sup><i class="footnote‬ב>‪ <sup‬מורי עם בשמי‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫שנתדבקו >"‪</sup><i class="footnote‬ג>‪ <sup‬אחותי – שנתאחו לי בגלות>‪. </b‬אחותי כלה>‪<b‬‬

‫‪.‬לי‪ ,‬מלשון מאחים את הקרע‬
‫כלה שנתכלו בגלות‪ ,‬כמש"נ )תהילים מ״ד‪:‬כ״ג( כי עליך הורגנו כל היום‪ ,‬לפיכך עתיד >‪</i‬‬
‫מ"ר(>‪.<br‬לקראם אחותי שיהיו אחויים אצלו‪ ,‬כלה – כמש"נ )ישעיהו ס״א‪:‬י׳( וככלה תעדה כליה‬
‫)פ' נשא פ' י"ג‬

‫אריתי מורי עם בשמי‪ ,‬שנתמררו בגלות והיו מבשמין עצמן בקדוש שם >‪'. </b‬אריתי שרי וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬ד>‪ <sup‬שמים‪ ,‬לכך עתיד הקב"ה לענגם בגן עדן ולקטר לפניהם מן כל הבשמים‬
‫הוא ע"פ מ"ש צדיקים יושבים בג"ע ונהנין מזיו השכינה‪ ,‬ע' ברכות י"ז >"‪class="footnote‬‬
‫‪'.‬א‬
‫)שם שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר הקב"ה‪ ,‬לפי שהערו ישרא נפשם למיתה בגלות‪ ,‬כמש"נ >‪. </b‬אכלתי יערי עם דבשי>‪<b‬‬
‫)ישעיהו נ״ג‪:‬י״ב( תחת אשר הערה לשת נפשו והיו עוסקים בתורה המתוקה מדבש‪ ,‬לפיכך עתיר‬
‫הקב"ה להשקותם יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית ולהרחיצם בנחלי חלב‪ ,‬אכלו רעים או‬
‫‪</sup><i‬ה>‪ <sup‬ישרא‪ ,‬או בעלי מצות‪ ,‬שתו ושכרו דודים או תלמידי חכמים‬
‫המשתה היא מעלה יתירה מאכילה‪ ,‬שכן עיקר סעודה נקראת בשם משתה‪ ,‬כמש"כ >"‪class="footnote‬‬
‫ויעש משתה‪ ,‬עשה המלך משתה‪ ,‬ולכן יחס הלשון אכלו רעים לסתם ישרא בעלי מצות‪ ,‬ושתו ושכרו‬
‫‪.‬דודים לת"ח‬
‫)שם שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר ינאי‪ ,‬משל למלך שעשה סעודה וזימן אורחים אצלו והיה מחזיר >‪'. </b‬אכלו רעים וגו>‪<b‬‬
‫)מ"ר(>‪.<br‬עליהם ואומר להם יערב לכם ויבסס לכם‬

‫‪.‬הובא בדרשה יבא דודי לגנו וגו'‪ ,‬סוף פרשה הקודמת>‪'. </b‬אכלו רעים וגו>‪<b‬‬

‫‪Verse 2‬‬

‫אמרה כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אני ישנה מן המצות ולבי >‪. </b‬אני ישנה ולבי ער>‪<b‬‬
‫ער לגמלות חסדים‪ ,‬אני ישנה מן הצדקות ולבי ער לעשותן‪ ,‬אני ישנה מן הקרבנות ולבי ער‬
‫לק"ש ולתפלה‪ ,‬אני ישנה מביהמ"ק ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות‪ ,‬אני ישנה מן הקץ‬
‫ולבי ער מן הגאולה‪ ,‬אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאני‪ ,‬והיכן מצינו שהקב"ה‬
‫‪</sup><i‬ו>‪ <sup‬נקרא לבן של ישרא דכתיב )תהילים ע״ג‪:‬כ״ו( צור לבבי וחלקי אהים לעולם‬
‫חשיב כאן כל הדברים שהנפש הישראי משתוקקת להם ורק סבות שונות תניאוהו>"‪class="footnote‬‬
‫מהם‪ ,‬אם סבת היצה"ר או סבת דוחק המעמד והפרנסה וכדומה‪ .‬ומפרש אני ישנה‪ ,‬ר"ל אע"פ שאני‬
‫ישנה מן המצות מסבת היצה"ר אעפ"כ לבי ער לגמילות חסדים‪ ,‬שדבר זה בא בטבע נפש ישרא‪,‬‬
‫וכמ"ש ג' סימנים יש באומה זו גומלי חסדים וכו'‪ ,‬וכ"א באחאב )מלכים א כ׳‪:‬ל״א( כי מלכי‬
‫בית ישרא מלכי חסד הם‪ ,‬ור"ל אע"פ שעבדו עבודה זרה בכ"ז מלכי חסד הם בין אדם לחבירו‪.‬‬
‫ושוב אומר‪ ,‬אני ישנה מן הצדקות שאין בידי לעשותן אבל לבי ער לקיימן‪ ,‬והוא כמ"ש ישרא‬
‫קדושים הן‪ ,‬רוצה ואין לו‪ .‬אני ישנה מקרבנות שאין לנו עתה ולבי ער לק"ש ולתפלה שבאים‬
‫במקום קרבנות‪ ,‬כנודע‪ .‬אני ישנה מביהמ"ק שאין לנו עתה ולבי ער לבתי כנסיות ולבתי מדרשות‬
‫שנקראים מקדש מעט‪ .‬אני ישנה מן הקץ שנעלם ממני ולבי ער לגאולה כי בכל יום אחכה לו‪ .‬אני‬
‫ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאני‪] ,‬ומכנה את הקב"ה בשם לבי וכדמפרש שנקרא לבן של‬
‫ישרא[‪ ,‬והוא ע"ד ע"ש זכו אחישנה לא זכו – בעתה‪ ,‬ור"ל אני ישנה לקץ של בעתה מפני שהוא‬
‫רחוק ממני ומפני עונותי אין לי זכות לקוות לאחישנה אבל לבו של הקב"ה ער לגאני ע"י‬
‫‪.‬אחישנה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ע"י משה‪ ,‬בשעה שאמר כה אמר ה' כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים>‪. </b‬קול דודי דופק>‪<b‬‬
‫ר"ל כאדם השולח ברכה ע"י שליח‪ ,‬כך דפק לנו הקב"ה אות >"‪</sup><i class="footnote‬ז>‪<sup‬‬
‫‪,‬אהבה וישועה ע"י משה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' יוסי אומר‪ ,‬אמר הקב"ה לישרא‪ ,‬בני פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה >‪. </b‬פתחי לי>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬ח>‪ <sup‬של מחט ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו‬
‫‪.‬הוא ע"ד שאמרו הבא לטהר מסייעין אותו>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫נתאחו הוא מלשון חבור>"‪</sup><i class="footnote‬ט>‪ <sup‬שנתאחו לי במצרים>‪. </b‬אחותי>‪<b‬‬

‫‪.‬ודבוק‪ ,‬מלשון מאחים את הקרע‬
‫בשתי מצות‪ ,‬בדם הפסח ובדם המילה‪ ,‬הדא הוא דכתיב )יחזקא ט״ז‪:‬ו׳( ואעבור עליך ואראך >‪</i‬‬
‫מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי‪ ,‬זה דם הפסח‪ ,‬ואומר לך בדמיך חיי – זה דם המילה‬
‫הלשון חיי כאן הוא מענין חופש הנפש‪ ,‬מלשון להחיות רוח>"‪</sup><i class="footnote‬י>‪<sup‬‬
‫שפלים )ישעיהו נ״ז‪:‬ט״ו(‪] ,‬וע' מש"כ בבאור שם זה במובן זה בתו"ת פ' בראשית בפסוק כי היא‬
‫אם כל חי[ ור"ל בזכות אה הדמים הנך נגאת‪ ,‬ודריש כן מכפל הלשון ואומר לך בדמיך חיי‪ .‬וע'‬
‫בב"י לטור יו"ד סי' רס"ה כתב לענין סדר ברכות המילה וז"ל‪ ,‬ונוהגים לכפול ואומר לך‬
‫בדמיך חיי‪ ,‬וכתב האבודרהם שע"י המילה יזכה לעוה"ז ולעוה"ב‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ומסגנון הלשון מבואר‬
‫שהבין שכפילת הלשון הוא מנהג המברכים ולא מלשון הכתוב ולכן נותן טעם לזה לשתי זכיות‪,‬‬
‫וכמה נפלא הדבר שהרי כן מפורש כפול בפסוק ולא שייך לומר על זה ונוהגים וגם לתת טעם על‬
‫המנהג‪ ,‬וקצת יש ליישב הענין דכיון דכאן נדרש כפילת הלשון על שני מיני דמים‪ ,‬דם המילה‬
‫ודם הפסח‪ ,‬א"כ א"צ לומר במילה רק פעם אחת‪ ,‬ועל זה אמר דנוהגין לכפול במילה‪ ,‬אבל זה‬
‫‪.‬דוחק‪ ,‬דכל כי האי הו"ל לפרש‪ ,‬וצע"ג‬
‫ומ"ש האבודרהם שע"י המילה יזכה לעוה"ז ולעוה"ב‪ ,‬אולי ירמז למ"ש הילקוט )יחזקא רמז >‪<br‬‬
‫שנ"ד(‪ ,‬ר' איעזר אומר וכי מה ראה הקב"ה לומר שני פעמים בדמיך חיי אא אמר הקב"ה בזכות‬
‫דם פסח ודם מילה תגאו ממצרים ובזכותם אתם עתידים להגא כו'‪ .‬וע' מש"כ עוד בזה בתו"ת‬
‫‪).‬ויקרא דף צ"א ע"ב( עוין שם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬שריעו אותי בים ואמרו זה אי ואנוהו‪ ,‬ה' ימלוך לעולם ועד>‪. </b‬רעייתי>‪<b‬‬
‫‪.‬ודריש כאן רעיתי מלשון רועה ואדון והיינו שקבלו מלכותו>"‪</sup><i class="footnote‬יא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫יונתי – במרה‪ ,‬ששם נצטוו ונצטיינו בכל הפצות וצדקות ומעשים טובים כיונה >‪. </b‬יונתי>‪<b‬‬
‫היונה היא >"‪</sup><i class="footnote‬יב>‪ <sup‬זו שמצויינת‪ ,‬כמש"נ שם שם לו חק ומשפט‬
‫מצויינת במיני צבעונין יתר משאר מיני עופות‪ ,‬ועיין מש"כ בתו"ת פ' יתרו בפסוק ביום הזה‬
‫‪.‬באו מדבר סיני‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬תמותי – שנתממו עמי בסיני ואמרו לי כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע>‪. </b‬תמתי>‪<b‬‬
‫דאין זה מסדר הרגיל להקדים הבטחת המעשה טרם שומעין מה >"‪</sup><i class="footnote‬יג‬
‫היא‪ ,‬אא מפני שהיו תמימין עמי והאמינו בי באמונה יתירה לכן בטחו בי והקדימו נעשה‬
‫‪.‬לנשמע‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫גדולה ממנה ולא היא גדולה >‪. </b‬תמתי>‪<b‬‬ ‫ר' ינאי אמר‪ ,‬תמתי – תאומתי‪ ,‬כביכול לא אני‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬יד>‪ <sup‬ממני‬ ‫כמ"ש ישרא והקב"ה חד הוא ]וע' חגיגה ג' ב'‬
‫הוי כמו שנעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית‬ ‫‪.‬בתוס'[ ואמרו )שבת קי"ח ב'( כל האומר ויכלו‬
‫בראשו חבירו מרגיש‪ ,‬כך כביכול אמר ‪</i>,‬‬ ‫ור' לוי אמר‪ ,‬מה התאומים הללו אם חושש אחד מהם‬
‫)שם(>‪.<br‬הקב"ה עמו אנכי בצרה‬
‫שראשי נמלא טל – על שם שנאמר )תהילים ס״ח‪:‬ט׳( ארץ רעשה אף >‪'. </b‬שראשי נמלא וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬שמים נטפו‪ ,‬קווצתי רסיסי לילה על שם שנאמר )שופטים ה׳‪:‬ד׳( גם עבים נטפו מים‬
‫הפסוק ארץ רעשה נדרש על זמן מת"ת‪ ,‬וגם כאן דריש הלשון >"‪</sup><i class="footnote‬טו‬
‫תמתי לזמן מת"ת כמבואר למעלה‪ ,‬ואמר שראשי נמלא טל וגו' מצד מה שאז שמים נטפו וגם עבים‬
‫נטפו מים ]וגם זה הפ' נדרש במת"ת[‪ .‬ויתכן עוד לומר כי ע"ד המליצה דמה את השמים להראש‬
‫‪.‬שהוא ג"כ בגובה גו האדם ואת העבים החשכים לקווצות שערות שחורות כמ"ש לקמן שחרות כערב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 3‬‬

‫א"ר יוחנן‪ ,‬והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת >‪. </b‬איככה אבשנה>‪<b‬‬
‫פשטתי את כתנתי איככה אבשנה‪ ,‬אא יום שנזדווג להם נבוכדנצר הרשע לישרא פשט מהם שני‬
‫דריש פשטתי >"‪</sup><i class="footnote‬טז>‪ <sup‬לבושים גדולים‪ ,‬לבוש כהונה ולבוש מלכות‬
‫כמו פ חשמטתי – על ידי אחרים‪ ,‬ועל זה אמר איככה אבשנה כאדם המתייאש מרוב צרותיו‪ ,‬ומתמיה‬
‫‪.‬ואומר איכה יבא לו כבודו ושלותו מחדש‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫ריש לקיש אמר‪ ,‬והלא אפילו תמה שבתמות יודעת לפשוט וללבוש ואת אמרת>‪. </b‬איככה אבשנה>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬פשטתי את כתנתי איככה אבשנה‪ ,‬אא מהו זה‪ ,‬לפי ששעת העצרת עריבה והלילה קצרה‬
‫כבר נתבאר שדריש פסוקים או במתן תורה‪ ,‬ואמר במליצת הלשון >"‪</sup><i class="footnote‬יז‬
‫פשטתי את כתנתי איככה אבשנה‪ ,‬דמנהגם היה לפשוט הכתונת קודם השינה‪ ,‬וכאשר בא קולו של‬
‫הקב"ה ]היינו קול דודי[ לדפוק לקום למת"ת כמש"כ ויהי ביום השלישי בהיות הבקר ויהי‬
‫קולות וברקים ]להקיצם[ התאוננו ששינת העצרת עריבה והלילה קצרה ואך זה פשטו את כתנתם‬
‫לשכב לישן ואיך זה ימהרו ללבוש‪ ,‬כלומר לקום‪ ,‬והענין הוא שהתאוננו שעוד לא הכינו עצמם‬
‫– ‪.‬להתקדש ולהטהר למאורע זו הקדושה של מת"ת‬
‫ועיין במג"א ריש סי' תצ"ד שמזה שרש המנהג ]והוא מזהר[ להיות נעורין בליל שבועות >‪<br‬‬
‫לתקן זה שישנו אז בלילה בזמן מת"ת‪ ,‬וכ"מ ממה שדרשו עוד במדרש שכשבא הקב"ה ומצאם ישנים‬
‫‪.‬קרא מדוע באתי ואין איש‪ ,‬וע' בראב"ע בפ' היו נכונים ליום השלישי ודבריו צ"ע‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬רחצתי מטנוף עבודה זרה‪ ,‬יודעת הייתי שאבק של אותו מקום>‪. </b‬רחצתי את רגלי>‪<b‬‬
‫‪.‬שעשיתי בו העגל>"‪</sup><i class="footnote‬יח‬
‫‪</sup><i‬יט>‪ <sup‬משיאני לעבודה זרה‪ ,‬ואע"פ כן – דודי שלח ידו מן החור >‪</i‬‬
‫כלומר אע"פ שהייתי במקום מאוס ונתעב‪ ,‬ומצוייר בשם חור‪ ,‬שהוא מקום >"‪class="footnote‬‬
‫מקונן לשקצים‪ ,‬אפילו הכי מאהבתו אותי לא מנע לשלוח ידו לקבל תשובתי‪ ,‬ויהיה הפי' רחצתי‬
‫את רגלי מטנוף עבודה זרה של מצרים‪ ,‬ואיככה אטנפם בעגל‪ ,‬כלומר לולא האבק של אותו מקום‬
‫שגרם לא הייתי מטנפם ברצון נפשי‪ ,‬ואעפ"כ‪ ,‬אע"פ שנפתיתי למעשה זו‪ ,‬אפ"ה שלח הקב"ה ידו‬
‫‪.‬מן החור לקבל תשובתי‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 4‬‬

‫‪</sup><i‬כ>‪ <sup‬וכי מה טיבו של חור זה להיות מגדל שרצים>‪. </b‬מן החור>‪<b‬‬

‫נראה דהלשון צריך תקון קצת‪ ,‬וכך צ"ל וכי מה טיבו של חור זה שהוא מגדל>"‪class="footnote‬‬
‫שרצים‪ ,‬ור"ל דפריך מה טיבה של מליצה זו לענין שייכות הקב"ה וישרא אחרי שהוא דבר מאוס‬
‫‪.‬ודרכו רק לגדל שרצים‪ ,‬וא"כ איך שייך למשל בו כזה‬
‫אא כך אמרה כנס"י לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬כל נסים שעשית לי ע"י כורש‪ ,‬וכי לא היה ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬כא>‪ <sup‬מוטב לעשותן לי ע"י דניא וע"י אדם צדיק‪ ,‬ואע"פ כן – ומעי המו עליו‬
‫ר"ל ואעפ"כ אין לי בלבי עליו‪ ,‬אא אדרבה מעי המו עליו מאהבה וגעגועים‪class="footnote">,‬‬
‫‪.‬ולפי"ז הוי הלשון מן החור תואר לכורש‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ופושט ידו>"‪</sup><i class="footnote‬כב>‪ <sup‬א"ר אמי‪ ,‬כעני שמבקש צדקה>‪. </b‬מן החור>‪<b‬‬
‫‪.‬לפנים מן החור‬
‫ואע"פ כן – ומעי המו עליו‪ ,‬והוא אמר לי )ירמיהו ל״א‪:‬כ׳( המו מעי לו רחם ארחמנו >‪</i‬‬
‫ר"ל ואע"פ שלא לכבוד הוא לשנינו שליחות יד >"‪</sup><i class="footnote‬כג>‪' <sup‬נאום ה‬
 ‫באופן כזה מן החור‪ ,‬ומכוין להדרשות הקודמות והבאה דאיירי בזמן מת"ת‪ ,‬וזה הוא מפני שלא‬
‫עלינו במעלה יותר עכובדה‪ ,‬אפ"ה אין בלבנו זה על זה אא ומעי המו עליו ואף הוא אמר המו‬
‫‪.‬מעי לו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ר' עזריה‪ ,‬אמר הקדוש ברוך הוא‪ ,‬גזר טב אנא‪ ,‬אתון אמרין ומעי>‪. </b‬ומעי המו עליו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬כד>‪ <sup‬המו עליו‪ ,‬גם אני אמרתי )ירמיהו ד׳‪:‬י״ט( מעי מעי אוחילה‬
‫במ"ר פ' ואתחנן פרשה ב' סי' כ"ד איתא הלשון בענין זה‪ ,‬אמר הקב"ה >"‪class="footnote‬‬
‫לירמיהו לך אמור להם לישרא‪ ,‬חייכם איני כופר בכם‪ ,‬אתם אמרתם לי בסיני ומעי המו עליו אף‬
‫אני אומר לכם הבן יקיר לי אפרים על כן המו מעי לו‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬וענין אחד לאותה האגדה עם זו‬
‫שלפנינו‪ ,‬ושם הלשון יותר מכוון לבאור הענין מאשר הלשון שבכאן‪ .‬ומה שאמר אתם אמרתם לי‬
‫‪.‬בסיני ומעי המו עליו מכוון להדרשות הקודמות דרריש פסוקים או בענין מתן תורה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 5‬‬

‫‪</sup><i‬כה>‪ <sup‬קמתי אני – ולא אוה"ע‪ ,‬לפתוח לדודי – לתשובה>‪'. </b‬קמתי אני וגו>‪<b‬‬
‫מכוין להדרשה במדרש לקמן פרשה ז' סי' י"ג שנבוכדנצר הכין צלם והעמיד >"‪class="footnote‬‬
‫שלשה שלשה אנשים מכל האומות ואמונות וכן שלשה מישרא להשתחות לו‪ ,‬וכולם השתחוו לבד‬
‫השלשה מישרא‪ ,‬והם חנניה מישא ועזריה‪ ,‬וזהו שאמר קמתי אני לפתוח לדודי לקדש את שמו‬
‫באהבה שלמה ולא אוה"ע שלא עמדו בנסיון‪ ,‬והדיוק הוא מיתור המלה "אני" ]דהו"ל קמתי‬
‫‪.‬לפתוח[ וכמו שדרשו על הפסוק ועברתי בארץ מצרים וגו' אני ה' אני ולא מלאך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מור מררים‪ ,‬כגזירת כורש שאמר דעבר פרת עבר‪ ,‬דלא עבר לא יעבור>‪. </b‬וידי נטפו מור>‪<b‬‬
‫פרת עובר באמצע העיר בבל וכשחזר כורש ממחשבתו להשיב >"‪</sup><i class="footnote‬כו>‪<sup‬‬
‫את ישרא לארצו ולבנות את בית מקדשו מהטעם האמור במדרש כאן גזר אומר דעבר פרת עבר ודלא‬
‫‪.‬עבר שוב לא יעבור‬
‫)שם(>‪.<br‬ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול – שמשם ננעל פרת לפניהם ‪</i>,‬‬

‫מור – מרורים‪ ,‬שאמרתי לעגל אה אהיך ישרא‪ ,‬ואצבעותי מור עובר >‪. </b‬וידי נטפו מור>‪<b‬‬
‫ר"ל נשא את עוני‪ ,‬ועבר >"‪</sup><i class="footnote‬כז>‪ <sup‬אעפ"כ מר עובר‪ ,‬עבר על מררי‬
‫עליו מבלי משים לענשני‪ ,‬וכמו שנאמר וינחם וגו'‪ ,‬והוי הטעם עבר על מררי כמו עובר על‬
‫‪.‬פשע‬
‫שנאמר וינחם ה' על הרעה וגו' על כפת המנעול – שמשם ננעל בפניהם שלא יכנסו לא"י >‪</i‬‬
‫ר"ל ממעשה העגל נגזרה גזירה שלא יכנסי לארץ ישרא‪</sup><i class="footnote"> ,‬כח>‪<sup‬‬
‫ואעפ"י דבתורה מפורש עונש זה במעשה מרגלים‪ ,‬אפ"ה במחשבה עלתה זו במעשה העגל אא שהמתין‬
‫להם הקב"ה עד שתתמלא סאתן‪ .‬וזהו שנאמר בעגל וביום פקדי ]במרגלים[ ופקדתי עליהם חטאתם‬
‫זו‪ ,‬וזהו שאמר הכתוב במרגלים תשאו את עונותיכם‪ ,‬שני עונות‪ ,‬עון העגל ועון מרגלים‪,‬‬
‫‪.‬ועיין ברש"י שם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 6‬‬

‫פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתחבא‪ ,‬נתמלא עלי עברה‪ ,‬נפשי יצאה>‪'. </b‬פתחתי וגו>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬כט>‪ <sup‬בדברו – בדבורו של כורש דגזר דלא עבר פרת לא יעבור‬
‫‪.‬כמבואר לעיל בדרשה וידי נטפו מור‪ ,‬ודריש חמק מלשון הסתתר התחבא‪ ,‬ועבר מלשון עברה וזעם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר – נתמלא עלי עברה כאשה עוברת>‪'. </b‬פתחתי וגו>‪<b‬‬
‫כונת המשל שמילוי העברה כמלוי אשה מעוברת‪ .‬ודכותה בלשון >"‪</sup><i class="footnote‬ל‬
‫‪.‬חז"ל )גיטין ע' א'( אכול שליש ושתה שליש ולכשתכעוס תעמוד על מלואך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יהושע בן לוי‪ ,‬בכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה במתן תורה >‪. </b‬נפשי יצאה בדברו>‪<b‬‬
‫יצאת נשמתן של ישרא‪ ,‬שנאמר נפשי יצאה בדברו‪ ,‬וכי מאחר שמדבור ראשון יצאה נשמתן האיך‬
‫קבלו דבור שני‪ ,‬הוריד הקב"ה טל שעתיד להחיות בו מתים והחיה אותם‪ ,‬שנאמר )תהילים ס״ח‪:‬‬
‫מדלא>"‪</sup><i class="footnote‬לא>‪ <sup‬י׳( גשם נדבות תניף אהים נחלתך ונלאה אתה כוננת‬
‫פריך האיך חיו אחר שיצאה נשמתן נראה דהכונה יצאה נשמתן לאו דוקא יצאה ממש אא כנוי‬
‫לחלישות ועיפות יתירה עד שנראה כמת‪ ,‬והוא כעין הלשון אין התורה מתקיימת אא במי שממית‬
‫נפשו עליה‪ ,‬שאין הכונה ממית ממש‪ ,‬שהרי אח"כ לא שייך שוב קיום התורה‪ ,‬אא הכונה שמצער‬
‫ומחליש עצמו‪ ,‬וכן מצינו בלשון הכתוב וגם בעליו יומת שפירושו עונש‪ ,‬ובאיוב הן יקטלני לו‬
‫איחל‪ ,‬דאין הפי' מיתה ממש‪ ,‬ובלשון חז"ל מה לי קטלא פלגא‪ ,‬שפירושו נזק‪ ,‬ועוד הרבה‪ ,‬וע'‬
‫‪.‬מש"כ בתו"ת פ' בראשית בפסוק כי היא היתה אם כל חי ובפ' חוקת בפסוק אדם כי ימות באהל‬
‫וגם ראיה לזה דהלשון יצאה נשמתן הוא ע"ד צחות הלשון לחלישות ועיפות ולא כפשוטו מהא>‪<br‬‬
‫שנאמר שאמרו ישרא אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אהינו עוד ומתנו‪ ,‬הרי דבדבור הראשון‬
‫‪.‬לא מתו‪ ,‬אא שהיו קרובים לזה‬
‫)'שבת פ"ח ב(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 7‬‬

‫מצאוני השומרים הסובבים בעיר – זה )עזרא ה׳‪:‬ג׳( תתני פחת >‪'. </b‬מצאוני השומרים וגו>‪<b‬‬
‫שכתבו שטנה על ישרא שלא יניחום >"‪</sup><i class="footnote‬לב>‪ <sup‬עבר נהרא וחביריו‬
‫‪.‬לבנות את ביהמ"ק כמבואר בעזרא כאן‪ ,‬וזהו הכוני פצעוני וכדמפרש‬
‫הכוני פצעוני – שכתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים‪ ,‬נשאו את רדידי מעלי שומרי ‪</i>,‬‬
‫מוסב על נחמיה וסיעתו >"‪</sup><i class="footnote‬לג>‪ <sup‬החומות – חומותיה של ירושלים‬
‫עלמי כמו מ נע חל ני שומרי‬
‫שהיו בונים החומה ושומרים אותה כמבואר בנחמיה ג' וד'‪ ,‬ודריש מ ב‬
‫‪.‬החומות‪ ,‬כלומר שנטלו כלי זינם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫מצאוני השומרים – זה שבטו של לוי דכתיב בהו )פ' ברכה( כי >‪'. </b‬מצאוני השומרים וגו>‪<b‬‬
‫שמרו אמרתך‪ ,‬הסובבים בעיר – כמו שנאמר )פרשה תשא( עברו ושובו משער לשער‪ ,‬הכוני פצעוני‬
‫– כמו שנאמר )שם( והרגו איש את אחיו‪ ,‬נשאו את רדידי מעלי – זה הזיין‪ ,‬דתני רשב"י‪ ,‬זיין‬
‫שנתן להם לישרא בחורב‪ ,‬שם המפורש היה חקוק עליו וכיון שחטאו ניטל מהם‪ .‬שומרי החומות –‬
‫דכתיב בלוי יורו משפטיך ליעקב>"‪</sup><i class="footnote‬לד>‪ <sup‬שומרי חומותיה של תורה‬
‫ותורתך לישרא‪ ,‬ובהיותם במצרים והיו חפשים משעבוד מצרים היו סובבים ושומרים ומשגיחים על‬
‫‪.‬קיום הדת בין ישרא העובדים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 8‬‬

‫‪'.‬כפול ומפורש לעיל פרשה ב' פסוק ז>‪. </b‬השבעתי אתכם>‪<b‬‬

‫>‪ <sup‬מה חולה מצפה לרפואה כן היה הדור שבמצרים מצפה לגאולה>‪. </b‬שחולת אהבה אני>‪<b‬‬
‫כי מטבע החולה שאינו רואה חובה לעצמו אא מצפה להבריא כך >"‪</sup><i class="footnote‬לה‬
‫)מ"ר(>‪. </i>.<br‬היו ישרא במצרים בענותם ובשפלותם לא נפל רוחם ולא אבדה תקותם לגאולה‬

‫‪Verse 9‬‬

‫אומרים אוה"ע לישרא‪ ,‬מה אוה הוא מאהות‪ ,‬מה פטרון הוא מפטרונין>‪. </b‬מה דודך מדוד>‪<b‬‬
‫פטרון הוא מענין משגיח ומגין‪ ,‬ועל הפ' בפ' ויגש >"‪</sup><i class="footnote‬לו>‪<sup‬‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬וישימני לאב לפרעה מפרש בב"ר לפטרון‪ ,‬ותשובת ישרא מבואר בדרשה הבאה‬

‫‪Verse 10‬‬

‫בתשובה >"‪</sup><i class="footnote‬לז>‪ <sup‬אומרים ישרא לאוה"ע>‪. </b‬דודי צח ואדום>‪<b‬‬

‫‪.‬לשאתם מה אוה הוא מאהות‪ ,‬כבדרשה הקודמת‬
‫>‪ <sup‬דודי צח ואדום‪ ,‬צח לי בארץ מצרים ואדום למצרים‪ ,‬צח לי בים ואדום להם בים >‪</i‬‬
‫מפרש צח מענין מדת הטוב והחסד ואדום מענין מדת הדין‪ ,‬ואמר>"‪</sup><i class="footnote‬לח‬
‫צח לי בים כמש"נ ובני ישרא הלכו ביבשה בתוך הים‪ ,‬ואדום להם בים‪ ,‬כלומר למצרים‪ ,‬כמש"נ‬
‫‪.‬וינער ה' את מצרים בתוך הים‬
‫צח לי בשבת ואדום לי כל ימי השבת‪ ,‬צח לי בראש השנה ואדום לי כל ימי השנה‪ ,‬צח לי >‪</i‬‬
‫)שם(>‪.<br‬בעוה"ב ואדום לי בעוה"ז‬

‫‪</sup><i‬לט>‪ <sup‬מהו דגול מרבבה – דוגמא הוא ברבבה שלו>‪. </b‬דגול מרבבה>‪<b‬‬
‫פירש"י לשון היכר‪ ,‬דבר העומד לדוגמא להראותו‪ ,‬כלומר כזה עשה לי ואין >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬זה דבר הניכר אף כאן מקומו ניכר‬
‫)'חגיגה ט"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫על שם ואתא מרבבות קודש )פ' ברכה( אות הוא בתוך רבבות קודש‪ ,‬הוא אש>‪. </b‬דגול מרבבה>‪<b‬‬
‫הבאור הוא מעין דרשה הקודמת עיי"ש‪ .‬וע"ע >"‪</sup><i class="footnote‬מ>‪ <sup‬ומשרתיו אש‬
‫‪.‬מש"כ בתו"ת ר"פ ברכה בפסוק המובא כאן‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 11‬‬

‫>‪ <sup‬ראשו זו התורה‪ ,‬שנאמר )משלי ח'( ה' קנני ראשית דרכו>‪. </b‬ראשו כתם פז>‪<b‬‬
‫נסמך על המבואר בכמה אגדות שהתורה נבראת ]כלומר היתה >"‪</sup><i class="footnote‬מא‬
‫כתובה לפני הקב"ה[ קודם שנברא העולם‪ ,‬ע' פסחים נ"ד א' ובמ"ר ר"פ בראשית‪ ,‬וזהו ה' קנני‬
‫ראשית דרכו‪ ,‬וקנני מוסב על התורה דכן מתבאר בהמשך הפסוקים שם במשלי וראשית דרכו רמז‬
‫‪.‬לבריאת העולם‬
‫כתם פז – או ד"ת‪ ,‬שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב‪ ,‬קווצותיו תלתלים – אפילו דברים >‪</i‬‬
‫נראה >"‪</sup><i class="footnote‬מב>‪ <sup‬שאתה רואה אותן שהן קוצים בתורה – תלי תלין הם‬
‫טעם ובאור דרשה זו ע"פ מ"ש בחולין ס' ב'‪ ,‬הרבה מקראות בתורה שראויין לשרף ]כלומר‬
‫שנראין בעיני הבריות שאין בהם כל צורך בתורה ועוד גנאי הוא לחברם עם הקדושה‪ ,‬רש"י[ והן‬
‫הן גופי תורה‪ ,‬כי טעמים גדולים תלויין בהם‪ ,‬ומפרש שם איזו הם‪ ,‬כמו והעוים היושבים‬
‫בחצרים עד עזה )פ' דברים(‪ ,‬וכן )פ' חקת( כי חשבון עיר סיחן מלך האמורי היא והוא נלחם‬
‫במלך מואב‪ ,‬מאי נ"מ‪ ,‬ומפרש התם דאעפ"כ ענינים חשובים הם‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וכן בסנהדרין צ"ט א'‬
‫אמרו במנשה שהיה יושב ודורש דרשות של דופי בפסוק ואחות לוטן תמנע‪ ,‬ותמנע היתה פילגש‬
‫לאיפז‪ ,‬וילך ראובן בימי קציר חטים‪ ,‬ומבואר שם בגמרא דענינים גדולים נרמזים בכל אה‬
‫הפסוקים ]עיין לפנינו בתו"ת בכל אה הפסוקים למקומותיהם[‪ ,‬וזו היא כונת תוכן דרשא זו‪,‬‬
‫ויתכן שזו היא גם כונת דרשא הבאה שחורות כעורב או פרשיות של תורה שנראין כעורות‬
‫‪'.‬ושחורות לאמרן ברבים וכו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫קווצותיו תלתלים זה השרטוט‪ ,‬שחורות כעורב או האותיות>‪'. </b‬קווצותיו תלתלים וגו>‪<b‬‬

‫ומכאן מוכיח הר"ן שכל השורות שבס"ת צריכין שרטוט >"‪</sup><i class="footnote‬מג>‪<sup‬‬
‫מדאמר קווצותיו תלתלים דהיינו השורות שעשויות כתלתלים‪ ,‬ולאפוקי מדעת ר"ת שאין צריך‬
‫‪.‬שרטוט רק שורה ראשונה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬במי אתה מוצא דברי תורה במי שמשכים ומעריב עליהן לביהמ"ד>‪. </b‬שחורות כעורב>‪<b‬‬
‫‪.‬והחשך של השכמה ושל לילה מתוארות בשם שחורות>"‪</sup><i class="footnote‬מד‬
‫רבה אמר‪ ,‬במי שמשחיר פניו עליהם כעורב‪ ,‬רבא אמר במי שמשים עצמו אבזרי על בניו ועל >‪</i‬‬
‫מאן דאמר שמשחיר פניו עליהם כעורב >"‪</sup><i class="footnote‬מה>‪ <sup‬בני ביתו כעורב‬
‫הכונה שמענה עצמו על דברי תורה ומשחיר פניו‪ ,‬ורבא מוסיף כי לא די שמענה עצמו אא גם אין‬
‫דואג הרבה למצב בני ביתו‪ ,‬יען כי הדאגה מן החוץ וגם עת המלאכה תפריע את הרעיון הזך‬
‫‪.‬מתלמוד‬
‫)'עירובין כ"ב א(>‪</i>.<br‬‬

‫חיור ושער רישיה כעמר נקי‪. </b>,‬שחורות כעורב>‪<b‬‬ ‫כתלג‬ ‫וכתוב אחד אומר )דניא ז'( לבושיה‬
‫מר‪ ,‬אין לך נאה בישיבה אא זק ואין לך נאה במלחמה‬ ‫דאמר‬ ‫הא כיצד‪ ,‬כאן בישיבה כאן במלחמה‪,‬‬
‫שהוא >"‪</sup><i class="footnote‬מו>‪ <sup‬אא בחור‬ ‫בשעה‬ ‫שני המעמדים מוסבים בתואר להקב"ה‬
‫כזקן‪ ,‬ובשעה שהוא עושה מלחמה עם צוררי ישרא נראה‬ ‫נראה‬ ‫יושב כביכול במסבת פמליא של מעלה‬
‫‪.‬כבחור‬
‫)'חגיגה י"ד א(>‪</i>.<br‬‬

‫או תלמידי חכמים שנראין כעורין ושחורין בעוה"ז‪ ,‬אבל לעתיד לבא >‪. </b‬שחורות כעורב>‪<b‬‬
‫ענין המראה שחור ועכור>"‪</sup><i class="footnote‬מז>‪ <sup‬מראיהן כלפידים כברקים ירוצצו‬
‫י"ל ע"פ הדרשה דלעיל שחורות כעורב במי אתה מוצא דברי תורה במי שמשחיר פניו עליהם‬
‫כעורב‪ ,‬ועיין מש"כ שם אות מ"ה‪ .‬וגם י"ל ע"פ מ"ש בתענית ז' א' שאמרה בת קיסר לר' יהושע‬
‫בן חנניא תורה מפוארה בכלי מכוערה ]שמראהו לא היה יפה[ והשיב לה במשל ליין טוב שמשתמר‬
‫יותר בכלי חרס‪ ,‬ושאה אותו הלא יש אנשים נאים והם בעלי חכמה‪ ,‬והשיב לה דאי הוו סנו הוו‬
 ‫גמירי טפי‪ .‬וטעם הדבר משום דאם הוא נאה ביותר מטרידו יצרו ומבטלו מת"ת וכמ"ש בנזיר ד'‬
‫ב' מעשה באדם אחד יפה ופחז עליו יצרו וכו'‪ ,‬משא"כ אם אין להם יתרון זה הם פנויים‬
‫ונתונין ביותר לעסק התורה‪ ,‬ומכל זה מבואר מ"ש או ת"ח שנראין כעורין ושחורין בעוה"ז‬
‫‪'.‬וכו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫או פרשיות של תורה שנראין כעורות ושחורות לאומרן ברבים ואומר >‪. </b‬שחורות כעורב>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬מח>‪ <sup‬הקב"ה עריבות הן עלי‪ ,‬כמש"נ וערבה לה' מנחת יהודה‬
‫נראה דדרשה זו מכוונת להדרשה דלעיל ריש פסוק זה ראשו כתם פז קווצותיו תלתלים אפילו‬
‫דברים שאתה רואה אותן שהן קוצים בתורה – תלי תלים הם‪ ,‬ובארנו הענין שם אות מ"ב וצרף‬
‫לכאן‪ .‬אמנם כפי שמשמע מהמשך לשון המדרש נראה דמכוין לאיזו פרשיות דאיירו בעניני טומאה‪,‬‬
‫‪.‬וכגון פרשת זב וזבה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 12‬‬

‫‪.‬עיין לעיל פרשה ד' פסוק א' בלשון עיניך יונים‪ ,‬וצרף לכאן>‪. </b‬עיניו כיונים>‪<b‬‬

‫עיניו כיונים או סנהדרין שהם עינים לעדה‪ ,‬על אפיקי מים – >‪'. </b‬עיניו כיונים וגו>‪<b‬‬
‫שהם מתחזקים לקיים >"‪</sup><i class="footnote‬מט>‪ <sup‬שהם אפיקים על מימיהם של תורה‬
‫מהלך מצב הדת והתורה‪ ,‬ויתכן הכונה למ"ש שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב וא‬
‫תעשה היכי שהשעה צריכה לכך‪ ,‬וכן ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין ג"כ כשהשעה צריכה‪,‬‬
‫‪.‬והיינו כדי לחזק מעמד הדת‬
‫>‪ <sup‬רוחצות בחלב או ההלכות שהן רוחצין אותן בשנים עד שעושין אותן נקיים כחלב ‪</i>,‬‬
‫הוא ע"ד מ"ש מיני ומינך תסתייע שמעתתא‪ ,‬כי טובים השנים >"‪</sup><i class="footnote‬נ‬
‫לברר דבר לאשורו‪ .‬ויש מפרשים רוחצין אותן בשינים ע"ד שאמרו בב"ר ולבן שינים מחלב שהם‬
‫‪.‬יושבים וסודרים ד"ת בשנים עד שהם מוציאים אותה נקיה כחלב‬
‫יושבות על מלאת – מלאתה של תורה‪ ,‬דבר אחר על מלאת של ירושלים כמש"נ )ישעיה א'( ‪</i>,‬‬
‫ר"ל שיושבות לתכלית מלאת משפט בירושלים‪</sup><i class="footnote"> .‬נא>‪ <sup‬מלאתי משפט‬
‫‪.‬והלשון על הוא כמו בשביל‪ ,‬וכמו )פ' וירא( הנך מת על האשה אשר לקחת‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 13‬‬

‫זה מלחים מקצת דבר ‪],‬אמר רבי תנחומא‪ ,‬בתלמידי חכמים איירי[>‪. </b‬לחיו כערוגת הבושם>‪<b‬‬
‫מלחים >"‪</sup><i class="footnote‬נב>‪ <sup‬וזה מקצת דבר עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים‬
‫ענינו מדביק כמו בויק"ר פ"ג כאדם שמלחים שני נסרים ומדביקם זה בזה‪ ,‬והוא לשון ערבי‪,‬‬
‫והכונה כאן זה נותן מקצת טעם להדבר וזה מקצת עד שתהא הלכה יוצאת כמין לחיים‪ ,‬ולא נתבאר‬
‫מהו זה כמין לחיים‪ ,‬ונראה דדרשה זו היא בהמשך ללשון הפסוק הקודם יושבות על מלאת‪ ,‬והוי‬
‫הכונה שהלכה יוצאת במלואה כמו לחיים‪ ,‬כלומר מלאה בטעם ובסברא כמו מלואת הלחיים לפרצוף‬
‫הפנים מזה ומזה‪ ,‬והלשון צריך תקון והג"ה קצת‪ ,‬ואולי צ"ל לחייו וגו וסמיך ליה יושבות על‬
‫מלאת‪ ,‬זה מלחים וכו' עד שתהא הלכה יוצאת מלאה כמין לחיים‪ ,‬או עד שתהא הלכה יוצאת‬
‫‪.‬כערוגת הבשם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ר"א‪ ,‬מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם‪ ,‬אם משים אדם עצמו >‪. </b‬לחיו כערוגת הבושם>‪<b‬‬
‫כערוגה זו שהכל דשין בה וכבושם זה שהכל מתבשמין בו תלמודו מתקיים ואם לאו אין תלמודו‬
‫דריש בזה שני ענינים‪ ,‬האחד לענין התלמיד >"‪</sup><i class="footnote‬נג>‪ <sup‬מתקיים‬
‫שצריך שלא יהיה בו גסות הרוח‪ ,‬דבאופן כזה אי אפשר לתלמודו להתקיים שיבוש מלשאול מה‬
‫‪.‬שחסר לו בידיעת התלמוד‪ ,‬והשני לענין מי שראוי ללמד שלא ימנע תלמודו ללמד לאחרים‬
‫)'עירובין נ"ד א(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ריב"ל‪ ,‬מאי דכתיב לחייו כערוגת הבושם‪ ,‬מכל דבור >‪'. </b‬לחיו כערוגת הבושם וגו>‪<b‬‬
‫ודבור שיצא מפי הקב"ה במתן תורה נתמלא כל העולם בשמים‪ .‬וכי מאחר שמדבור ראשון נתמלא –‬
‫דבור שני להיכן הלך‪ ,‬הוציא הקב"ה רוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון‪ ,‬שנאמר שפתותיו‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬נד>‪ <sup‬שושנים נוטפות מור עובר ‪,‬א תקרא שושנים אא ששונים‬
‫מדייק מדלא כתיב שפתותיו כשושנים‪ ,‬כמו מראהו כלבנון כערוגת הבושם‪ ,‬ולכן דריש שושנים‬
 ‫מלשון שנוי דהיינו ששינה בכל דבור ודבור להוציא רוח להעביר המור‪ ,‬ועיין עוד בסמוך אות‬
‫‪.‬נ"ז‬
‫)'שבת פ"ח ב(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר תנחומא‪ ,‬מה מגדלות הרקח הזה יש בו מכל מיני בשמים כך ת"ח >‪. </b‬מגדלות מרקחים>‪<b‬‬
‫)מ"ר(>‪.<br‬צריך להיות מלא מקרא משנה ותלמוד הלכות ואגדות‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬נה>‪ <sup‬זה תלמיד חכם הרגיל במשנתו>‪. </b‬שפתותיו שושנים>‪<b‬‬

‫דריש שושנים כמו ששונים ]כמו בדרשה הבאה[ כלומר השפתים ששונות ולומדות תמיד והוא רגיל‬
‫עי"ז במשנתו‪ .‬ויתכן עוד לפרש‪ ,‬כי מי שאינו רגיל בתלמודו‪ ,‬או שאינו מסודר לו‪ ,‬אז עד‬
‫שיביעו שפתותיו שושנים‪ ,‬כנוי לדבר מבורר ומאומת‪ ,‬יצאו מפיו גם פסולת ודברים שאינם איבא‬
‫דאמת‪ ,‬שזה מכונה בשם קוצים‪ ,‬משא"כ זה הרגיל בתלמודו ותלמודו מסודר לו הוא מביע אך‬
‫‪.‬דברים כנים ואמתים‪ ,‬והוא כולו שושנים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר רב גידל אמר רב‪ ,‬כל ת"ח שיושב לפני רבו ואין שפתותיו >‪'. </b‬שפתותיו שושנים וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬מרירות מחמת אימה ויראת הרוממות של הרב>"‪</sup><i class="footnote‬נו>‪ <sup‬נוטפות מר‬
‫תכוינה‪ ,‬שנאמר שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר א תקרא מור עובר אא מר עובר ‪,‬א >‪</i‬‬
‫מדייק מדלא כתיב שפתותיו >"‪</sup><i class="footnote‬נז>‪ <sup‬תקרא שושנים אא ששונים‬
‫כשושנים כמו דכתיב כאן מראהו כלבנון‪ ,‬כערוגת הבושם‪ ,‬וכן קשה לו שהרי המור אין שייך בו‬
‫נטיפה שהיא מין גידול שמתבשמין מריחו‪ ,‬ולכן דריש שושנים מלשון שנון ולמוד‪ ,‬ומר מענין‬
‫מרירות וכדמפרש‪ ,‬וכפי דמשמע מערוך ערך טף הוא מוסיף לדרוש עוד עובר כמו בוער בהיפוך‬
‫אותיות‪ ,‬וכמו א תקרא מר עובר אא מר בוער‪ ,‬וזוהי כונת הדרשה תכוינה‪ .‬וענין הדרשה בהיפוך‬
‫‪'.‬אותיות מצוי מאד באגדות‪ ,‬כמש"כ בבאור קהלת ח' ח‬
‫)'שבת ל' ב(>‪</i>.<br‬‬

‫זה תלמיד שאינו רגיל במשנתו ששפתיו נוטפות מור ואע"פ כן עובר >‪. </b‬נוטפות מור עובר>‪<b‬‬
‫עיין מש"כ לעיל אות נ"ה‪</sup><i class="footnote"> ,‬נח>‪ <sup‬הוא וחוזר ומברר תלמודו‬
‫ודריש מר מלשון מרירות‪ ,‬כי מי שאינו רגיל במשנתו אין בדבריו טעם ומתיקות אא מעין‬
‫‪.‬מרירות‪ ,‬ואמנם אעפ"כ הוא מרירות עוברת לאחר שחוזר ומברר תלמודו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 14‬‬

‫‪</sup><i‬נט>‪ <sup‬או הלוחות שהיו של סמפרינין והיו נגללין>‪. </b‬ידיו גלילי זהב>‪<b‬‬
‫בתרגום השבעים מתורגם ספיר – סמפרינון‪ .‬והמשיל הלוחות לידים‪ ,‬כי כמו >"‪class="footnote‬‬
‫שהידים הן שתים ובכללם עשר אצבעות כך הלוחות שתים ובכללם עשרת הדברות‪ .‬והתואר זהב היא‬
‫‪.‬ביחס א התורה בכלל ע"ש הכתוב הנחמדים מזהב דכתיב בדברי תורה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' חנינא בן גמליא אומר‪ ,‬הלוחות היו כתובים חמשה דברות על לוח >‪. </b‬ידיו גלילי זהב>‪<b‬‬
‫הבאור >"‪</sup><i class="footnote‬ס>‪ <sup‬זה וחמשה על לוח זה‪ ,‬על שם ידיו גלילי זהב‬
‫‪.‬כמש"כ באות הקודם‪ ,‬וע' מש"כ בתו"ת פ' תשא בפסוק מזה ומזה הם כתובים‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' שמעון בן לקיש אומר בלוחות איירי קרא‪ ,‬מה הגלים הללו בין גל גדול>‪. </b‬גלילי זהב>‪<b‬‬
‫ודריש המלה גלילי משרש גל והלמ"ד>"‪</sup><i class="footnote‬ס>‪ <sup‬לגל גדול גלים קטנים‬
‫‪.‬הכפול בא לסימן ההקטנה‪ ,‬וכמו בשביעית פ"ח מ"ו ובספרא ומכניס לבדידה‪ ,‬הכונה בד קטן‬
‫>‪ <sup‬כך בין כל דבור ודבור שעל הלוחות היו כתובים פרשיותיה ודקדוקיה של תורה ‪</i>,‬‬
‫‪.‬ע' מש"כ בסמוך אות ס"ג>"‪</sup><i class="footnote‬סא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬סב>‪ <sup‬או דברי תורה שנאמר בהם הנחמדים מזהב>‪. </b‬גלילי זהב>‪<b‬‬
‫וקאי על הלוחות‪ ,‬ובאור הלשון גלילי זהב הוא ע"פ הדרשה דלעיל ידיו >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬גלילי זהב או הלוחות שהיו של סמפרינון והיו נגללין‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫חנניה בן אתי ר' יהושע אומר‪ ,‬בין כל דבור ודבור שבלוחות היו >‪. </b‬ממולאים בתרשיש>‪<b‬‬
 ‫כתובים דקדוקיה ואותיותיה של תורה ' דכתיב ממולאים בתרשיש – כתרשיש‪ ,‬ומהו כתרשיש –‬
‫הדקדוקים והאותיות אולי הכונה המסורות >"‪</sup><i class="footnote‬סג>‪ <sup‬כימא רבה‬
‫‪.‬וקריין וכתיבין ופסקי טעמים‬
‫)ירושלמי שקלים פ"ו ה"א(>‪</i>.<br‬‬

‫זה התלמוד שהוא כים הגדול‪ ,‬האיך מה שנאמר )יונה א'( וילך >‪. </b‬ממולאים בתרשיש>‪<b‬‬
‫וכל חדושי >"‪</sup><i class="footnote‬סד>‪ <sup‬תרשישה‪ ,‬ונאמר כל הנחלים הולכים א הים‬
‫‪.‬התורה עיקרם ויסודם בתלמוד‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫מעיו עשת שן זו תורת כהנים‪ ,‬מה עשת שן אתה עושה ממנה כמה >‪'. </b‬מעיו עשת שן וגו>‪<b‬‬
‫יתדות כמה רמחים‪ ,‬כך תורת כהנים יש בה כמה מצות‪ ,‬כמה דקדוקין‪ ,‬כמה קלין וחמורין‪ ,‬מעלפת‬
‫מעלפת >"‪</sup><i class="footnote‬סה>‪ <sup‬ספירים‪ ,‬מעלפת כחן של בני אדם שהיא קשה כספיר‬
‫כחן כלומר מתשת כחן‪ ,‬מלשון התעלפות‪ ,‬עולפו בראש חוצות‪ ,‬וע' ברכות י"ח ב' דמצייר לימוד‬
‫ס' ויקרא ]הוא ת"כ[ להכאת הארי‪ ,‬והוא ע"פ דרשה זו מפני שכמה וכמה מצות ויסודי התורה‬
‫תלויין בו יושר משאר הספרים‪ .‬וקרא לספר ויקרא בשם מעים משום שהוא באמצע ספרי התורה כמו‬
‫שהמעים הם באמצע הגוף‪ ,‬וכמ"ש לקמן על הכתוב בטנך ערמת חטים זו תו"כ מה כרס זו כו' כך‬
‫‪.‬תו"כ ב' ספרים מכאן וב"ס מכאן והוא באמצע‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 15‬‬

‫במ"ר פ' נשא >"‪</sup><i class="footnote‬סו>‪ <sup‬שוקיו זה העולם>‪. </b‬שוקיו עמודי שש>‪<b‬‬
‫‪.‬פ' י' מפרש שוקיו זה העולם שנשתוקק הקב"ה לבראתו‪ ,‬מל' ועלי תשוקתו‪ ,‬יעו"ש‬
‫ורמז ענין זה>"‪</sup><i class="footnote‬סז>‪ <sup‬עמודי שש – שהיה מיוסד בששה ימים ‪</i>,‬‬
‫כאן דאיירי בתורה להורות שכל מה שנברא בששת ימי בראשית קיומו תלוי בתורה‪ ,‬וכמ"ש אם לא‬
‫‪.‬בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬או פרשיותיה של תורה שנדרשות לפניהם ולאחריהם>‪. </b‬מיוסדים על אדני פז>‪<b‬‬
‫כמ"ש בגמרא מקרא נדרש לפניו ולאחריו‪ ,‬ונקראים או אדנים >"‪</sup><i class="footnote‬סח‬
‫מפני שדרשות התורה הם יסוד ובסיס לכל דיני ומצות התורה כמו האדנים המחזיקים את הבנין‪.‬‬
‫ודריש פז מלשון פזיזות‪ ,‬מהירת ההתנועעת אנה ואנה‪ ,‬וכמו מפזז ומכרכר )שמוא ב' ו'‪ ,‬ט"ז(‪,‬‬
‫‪.‬ופרשיות התורה מתנועעות ונדרשות לפניהן ולאחריהן‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דרש ר' יהודה ב"ר סימון‪ ,‬כל המשחיר פניו על דברי תורה >‪'. </b‬מראהו כלבנון וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬סט>‪ <sup‬בעוה"ז‪ ,‬הקב"ה מבהיק זיוו לעוה"ב‪ ,‬שנאמר מראהו כלבנון בחור כארזים‬
‫סמיך אפסוק דלעיל )י"א( שחורות כעורב‪ ,‬ונדרש בדברי תורה‪ ,‬ושם בארנו >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬ענין תואר שחור לתורה‬
‫)'סנהדרין ק' א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 16‬‬

‫כתיב )עמוס ה׳‪:‬ד׳( כי כה אמר ה' לבית ישרא דרשוני וחיו‪ ,‬ושוב כתיב >‪. </b‬חכו ממתקים>‪<b‬‬
‫)יחזקא ל״ג‪:‬י״א( חי אני נאום ה' אם אחפוץ במות הרשע‪ ,‬ועוד כתיב )שם י"ח( כי לא אחפוץ‬
‫במות המת והשיבו וחיו‪ ,‬ועוד כתיב )שם( ובשוב רשע מרשעתו ויעש משפט וצדקה הוא את נפשו‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬ע>‪ <sup‬יחיה – היש לך בכל אה חיך מתוק מזה‪ ,‬הוי חכו ממתקים‬
‫ר"ל לא רק כי לא אייים בדברים קשים לענוש על חטאותיהם‪ ,‬אא עוד משכם לתשובה בדברים‬
‫‪.‬נוחים ורכים כאב רחום החפץ בתקנת בנו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫בשעה ששמעו ישרא בסיני אנכי ה' אהיך פרחה נשמתן הדא הוא דכתיב >‪. </b‬חכו ממתקים>‪<b‬‬
‫עיין מש"כ בבאור הפסוק >"‪</sup><i class="footnote‬עא>‪) <sup‬פסוק ו'( נפשי יצאה בדברו‬
‫‪.‬ההוא בבאור הענין פרחה נשמתן‬
‫חזר הדבור לפני הקב"ה ואמר לו‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬שלחתני אצל מתים‪ ,‬באותה שעה חזר הקב"ה ‪</i>,‬‬
‫והמתיק להם את הדבור ומלאכים מגפפין ומנשקין אותם ואומרים מה לכם א תיראו‪ ,‬בנים אתם‬
 ‫לה' אהיכם‪ ,‬והקב"ה אומר בני אתם‪ ,‬עמי אתם‪ ,‬חביבים אתם‪ ,‬וחזרה נשמתן‪ ,‬הוי – חכו‬
‫)שם(>‪.<br‬ממתקים‬

‫משל למלך שקידש מטרונה‪ ,‬וכיון שראה אותה התחיל לשבחה‪ ,‬ואף היא>‪'. </b‬חכו ממתקים וגו>‪<b‬‬
‫התחילה בקילוסו‪ ,‬הדא הוא דכתיב זאת קומתך דמתה לתמר‪ ,‬והיא משיבה חכו ממתקים וכולו‬
‫כפי הנראה באה >"‪</sup><i class="footnote‬עב>‪ <sup‬מחמדים זה דודי וזה רעי בנות ירושלים‬
‫ענין דרשה זו בקצור‪ ,‬והכונה היא שבערך שקלסה הוא קלסתו היא‪ ,‬כי הוא קלסה וחכך כיין‬
‫הטוב‪ ,‬זאת קומתך דמתה לתמר‪ ,‬והיינו בשבח החיך ובכל הגוף‪ ,‬ובערך כזה קלסתו גם היא‪ ,‬חכו‬
‫‪.‬ממתקים וכלו מחמדים‪ ,‬ג"כ בשבח החיך ובשבח כולו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Chapter 6‬‬

‫‪Verse 1‬‬

‫אומרים אומות העולם לישרא אנה הלך דודך ממצרים לים לסיני‪ ,‬משיבה >‪. </b‬אנה הלך דודך>‪<b‬‬
‫כנסת ישרא‪ ,‬מה לכם לשאול עליו ואין לכם חלק בו‪ ,‬אנכי‪ ,‬מאחר שנדבקתי בו והוא בי ]כמש"נ‬
‫‪</sup><i‬א>‪ <sup‬אני לדודי ודודי לי[‪ ,‬יכולה אני לפרוש ממנו‪ ,‬וכל היכי דהוא – לגבאי אתא‬
‫הכונה שאוה"ע באו לקנטר לישרא בגלותו ואומרים בלעג והתול אנה הלך >"‪class="footnote‬‬
‫דודך אולי למצרים לים ולסיני לכו ובקשוהו שמה אולי תמצאוהו‪] ,‬ויש להגיה כאן לפי‬
‫פירושנו – למצרים לים כו'[‪ ,‬ומשיבה כנסת ישרא‪ ,‬מה לכם לשאול עליו ואין לכם חלק בו‪,‬‬
‫ובנוגע להפנותו ממני‪ ,‬אין בזה כל חשש‪ ,‬יען כי מכיון שנדבקנו זה בזה שוב א"א לנו להפרד‪,‬‬
‫ולכן כל היכי שהוא‪ ,‬בטוח אני בבואו‪ ,‬וזהו דודי ירד לגנו וסמיך ליה אני לדודי ודודי לי‪.‬‬
‫וכלל הענין יכוון למ"ש בעזרא )ד' ב'( שאמרו העמים נבנה עמכם את ביהמ"ק‪ ,‬והשיבו לא לכם‬
‫‪.‬ולנו לבנות בית לאהינו‪ ,‬ובנחמיה )ב' כ'( ולכם אין חלק וצדקה וזכרון בירושלם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 2‬‬

‫והלא היה צ"ל דודי ירד לגנו ]ומהו[ לרעות בגנים‪ ,‬אא דודי >‪'. </b‬דודי ירד לגנו וגו>‪<b‬‬
‫זה הקב"ה‪ ,‬ירד לגנו זה העולם‪ ,‬לערוגת הבושם או ישרא‪ ,‬לרעות בגנים או אוה"ע‪ ,‬וללקוט‬
‫מבין אוה"ע‪ ,‬אם יש>"‪</sup><i class="footnote‬ב>‪ <sup‬בשושנים או הצדיקים שמסלקן מביניהם‬
‫מי מהם הראוי להסתפח על בית ישרא לוקחו ומדבקו‪ ,‬כגון יתרו ורחב‪ ,‬ודריש דסיפא דקרא‬
‫ארישא קאי‪ ,‬ותכלית מה שירד לרעות בגנים וללקוט שושנים הוא למען לשומם בערוגת הבושם אשר‬
‫בגנו‪ .‬ובמ"ר הגירסא בלשון וענין אחר‪ ,‬דודי ירד לגנו כו' לרעות בגנים או בתי כנסיות‬
‫ובתי מדרשות‪ ,‬וללקוט שושנים לסלק את הצדיקים שבישרא‪ .‬אמנם שתי הדרשות לא פליגי‪ ,‬כי‬
‫דרשת הירושלמי מיירי בשעה שישרא עושין רצונו של מקום‪ ,‬ודרשת המדרש היא בשעה שאין עושין‬
‫‪.‬רצונו של מקום‪ ,‬וכהמשל המובא גם בירושלמי גם במדרש כאן ובקהלת בפסוק מתוקה שנת העובד‬
‫)ירושלמי ברכות פ"ב ה"ח(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 3‬‬

‫‪.‬הובא לעיל פרשה ב' פסוק ט"ו בלשון דודי לי ואני לו>‪'. </b‬אני לדודי וגו>‪<b‬‬

‫‪Verse 4‬‬

‫רבי יהודה ב"ר סימון פתר קרא בקרבנות‪ ,‬יפה את רעיתי כתרצה או >‪'. </b‬יפה את וגו>‪<b‬‬
‫הקרבנות שאתם מתרצים בהם כמש"נ ונרצה לו לכפר עליו‪ ,‬נאוה כירושלים או הקדשים‬
‫‪</sup><i‬ג>‪ <sup‬שבירושלים‪ ,‬כמש"נ )יחזקא ל״ו‪:‬ל״ז‪-‬ל״ח( כצאן קדשים כצאן ירושלים‬
‫קרבנות סתם הם קדשי המקדש הנאכלים במקדש וקדשי ירושלים הם קדשים קלים>"‪class="footnote‬‬
‫הנאכלים בכל העיר‪ ,‬ופסוק זה נאמר בגלות‪ ,‬ואמר יפה לי את כתרצה – כזמן שנתרצית לי‬
‫‪.‬בקרבנות המקדש ובקרבנות ירושלים‪ ,‬כמבואר‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬
‫דבר אחר יפה את רעיתי כתרצה או נשי דור המדבר שלא נהנו מנזמיהן >‪'. </b‬יפה את וגו>‪<b‬‬
‫למעשה העגל‪ .‬נאוה כירושלים – שכל מי שהיה רוצה ומבקש טיפוסים של פעור היה הולך ומוצאה‬
‫‪</sup><i‬ד>‪ <sup‬בירושלים‪ ,‬הדא הוא דכתיב )ישעיהו י׳‪:‬י׳( ופסיליהם מירושלים ומשומרון‬
‫ר"ל וזהו בעת שלא היו עושין רצונו של מקום‪ ,‬אבל בעת שעשו רצונו של >"‪class="footnote‬‬
‫מקום השליכו כולם הפסילים לחוץ לבערם‪ .‬ונראה דלכן נקט בלשון מהופך וחיובי‪ ,‬להורות‬
‫רבותא דאע"פ שכל כך היו מצויים הטפוסים של עבודה זרה בירושלים‪ ,‬אפ"ה בשעה ששבו בתשובה‬
‫התגברו על יצרם ובערום כליל מירושלים‪ ,‬ואיירי קודם שנתבטל יצרו של עבודה זרה כמבואר‬
‫‪'.‬ביומא נ"ד א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר יפה את רעיתי כתרצה – כשאת רוצה‪ ,‬כד את בעי אי את בעי >‪'. </b‬יפה את וגו>‪<b‬‬
‫ר"ל כשאתה רוצה בעבודת ה' אין אתה צריך >"‪</sup><i class="footnote‬ה>‪ <sup‬למילף מכלום‬
‫ללמוד ממי שהוא אופן העבודה ומעצמך יודע ומכוין יפה‪ ,‬כדמפרש‪ ,‬ודריש כתרצה נוטריקון‬
‫‪.‬כשאת רוצה ר"ל כשתרצה‬
‫מי אמר להם להביא עגלות ובקר לטעון המשכן‪ ,‬אם לא מהן עצמן‪ ,‬כמש"נ ויביאו את ‪</i>,‬‬
‫)שם(>‪.<br‬קרבנם לפני ה' שש עגלות צב‬

‫‪Verse 5‬‬

‫א"ר סימון‪ ,‬משל למלך שכעס על מטרונה ודחפה והוציאה מפלטין >‪'. </b‬הסבי עיניך וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬לחוץ‪ ,‬הלכה וצמצמה פניה אחר העמוד‪ ,‬לכשעבר המלך‪ ,‬אמר העבירוה‪ ,‬שאיני יכול לסבול‬
‫ר"ל העבירוה מלפני כי לא אוכל לראות בצערה‪ ,‬אע"פ שחטאה >"‪</sup><i class="footnote‬ו‬
‫‪.‬ועליה לסבול עד שתמלא צבאה‬
‫כך בשעה שב"ד גוזרים תעניות ויחידים מתענים‪ ,‬אומר הקב"ה איני יכול לסבול‪ ,‬שהם ‪</i>,‬‬
‫יחידים שבכאן >"‪</sup><i class="footnote‬ז>‪ <sup‬הרהיבוני‪ ,‬הם גרמו לי לפשוט ידי בעולמי‬
‫פירושו תלמידי חכמים‪ ,‬והוי הפי' הם גרמו לי לפשוט ידי בעולמי‪ ,‬כלומר לפשוט ידי ולברוא‬
‫את העולם‪ ,‬שבשבילם נברא העולם‪ ,‬כמבואר ביומא ל"ח ב' ובכ"מ‪ ,‬והלשון לפשוע יד יונח על‬
‫‪.‬בריאת העולם‪ ,‬כמ"ש בפדר"א פרק י"ח פשט יד ימינו ונטה שמים ופשט יד שמאו ויסד ארץ‬
‫ובשעה שגוזרין ותינוקות מתענים אומר הקב"ה‪ ,‬איני יכול לסבול‪ ,‬שהם הרהיבוני‪ ,‬הם ‪</i>,‬‬
‫לא נתבאר >"‪</sup><i class="footnote‬ח>‪ <sup‬המליכוני עליהם ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד‬
‫למה תלי זה בתנוקות והלא כל ישרא אמרו זה‪ ,‬ואולי מכוין להאגדה דסוטה י"א ב' דנשי ישרא‬
‫במצרים היו יולדות בשדה והיה הקב"ה יורד בכבודו ומשפר את הולד ]בגמרא הגירסא והקב"ה‬
‫שולח משמי מרום מי שמנקר וכו'‪ ,‬ובש"ר פ' א' הגירסא שולח מלאך‪ ,‬אבל בש"ר פכ"ג הגירסא‬
‫הקב"ה יורד בכבודו‪ ,‬והיא יותר מכוונת לסוף הענין שאמרו זה אי[‪ ,‬וכשנגלה הקב"ה על הים‬
‫הכירוהו התנוקות תחלה שנאמר זה אי‪ ,‬דלשון "זה" מורה על הידוע שכבר ראוהו‪ ,‬יעו"ש‪,‬‬
‫ולפי"ז יתבאר האגדה שבכאן‪ ,‬דבאמת היו התנוקות המכירים תחלה במלכותו‪ ,‬ורק תפס הלשון ה'‬
‫‪.‬ימלוך ע"ד באור צחות הענין‬
‫ובשעה שגורין וזקנים מתענין אומר הקב"ה איני יכול לסבול‪ ,‬שהם הרהיבוני‪ ,‬הם קבלו ‪</i>,‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬ט>‪ <sup‬מלכותי עליהם בסיני ואמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע‬
‫דבענין מתן תורה כתיב )פ' יתרו( ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים‬
‫האה ויענו כל העם ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה‪ ,‬ומשמע דכל העם נגררו אחר הזקנים‪ ,‬וכ"א‬
‫מפורש בש"ר ריש פרשה ט"ז‪ ,‬או לא קבלו הזקנים את דבריו של משה אף כל ישרא לא היו מקבלים‬
‫וכו'‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬ומה שהביא כאן הפסוק נעשה ונשמע אע"פ דהוא כתיב בס"פ משפטים ולא במת"ת‪,‬‬
‫סמיך על האגדה שהובא בפירש"י שם דבאמת נאמר במת"ת ורק נכתב שלא במקומו‪ ,‬וכ"מ במ"ר לעיל‬
‫פרשה ד' פסוק ז' בדרשה כולך יפה רעיתי‪ ,‬תנא רשב"י‪ ,‬בשעה שעמדו ישרא לפני הר סיני ואמרו‬
‫‪.‬נעשה ונשמע‪ ,‬וע' מש"כ שם ושם פסוק א' אות ו' ראיה לזה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫יתבאר עפ"י >"‪</sup><i class="footnote‬י>‪ <sup‬מה עז זו בזויה>‪. </b‬שערך כעדר העזים>‪<b‬‬

‫מ"ש בשבת נ"ד ב' שבית הבושת שלה מגולה‪ ,‬וזו היא בזויתה‪ ,‬ולא כמו הרחל שבית הבושת שלה‬
‫‪.‬מכוסה‪ ,‬כמ"ש שם הני מכסיין והני מגליין‪ ,‬ולכן אמר בדרשה הבאה מה רחל זו צנועה‬
‫)מ"ר(>‪'.<br‬כך היו ישרא בזויין בשטים‪ ,‬כמש"נ וישב ישרא בשטים ויחל העם לזנות וגו >‪</i‬‬

‫‪Verse 6‬‬

‫עיין מש"כ>"‪</sup><i class="footnote‬יא>‪ <sup‬מה רחל זו צנועה>‪. </b‬שניך כעדר הרחלים>‪<b‬‬

‫‪.‬באות הקודם‬
‫)שם(>‪.<br‬כך היו ישרא צנועים וכשרים במלחמת מדין >‪</i‬‬

‫‪'.‬לשון זה נדרש לעיל בפרשה ד' פסוק ב>‪. </b‬שכולם מתאימות>‪<b‬‬

‫‪'.‬פסוק זה נדרש לעיל בפרשה ד' פסוק א' וג>‪. </b‬כפלח הרמון רקתך>‪<b‬‬

‫‪Verse 7‬‬

‫‪Verse 8‬‬

‫רבי חייא צפוראה פתר קראה באוה"ע‪ ,‬ששים המה מלכות ושמונים >‪'. </b‬ששים המה וגו>‪<b‬‬
‫פלגשים‪ ,‬ששים ושמונים הרי ק"מ‪ ,‬ארבעים מהם יש להם לשון ואין להם כתב וארבעים מהם אין‬
‫להם לשון ויש להם כתב‪ ,‬ועלמות אין מספר‪ ,‬השאר מהם‪ ,‬שאין להם לא כתב ולא לשון‪ ,‬יכול אף‬
‫)שם(>‪.<br‬ישרא כן‪ ,‬ת"ל )אסתר ט'( וא היהודים ככתבם וכלשונם‬

‫ר' לוי פתר קרא באוה"ע‪ ,‬ששים המה מלכות ושמונים פלגשים‪ ,‬ששים >‪'. </b‬ששים המה וגו>‪<b‬‬
‫ושמונים היי ק"מ‪ ,‬שבעים מהם מכירים אבותיהם ואין מכירים אמותיהם‪ ,‬ושבעים מהם מכירין‬
‫אמותיהם ואין מכירים אבותיהם‪ ,‬ועלמות אין מספר – שאין מכירין אבותיהם ואמותיהם‪ ,‬יכול‬
‫מפרש>"‪</sup><i class="footnote‬יב>‪ <sup‬אף ישרא כן‪ ,‬ת"ל ויתילדו על משפחותם לבית אבותם‬
‫ויתילדו על משפחותם שחשבו וידעו מי שילדה אותם היינו אמותם למשפחותם היינו קרוביהם‪,‬‬
‫מפני שבמדבר היתה כל משפחה מיוחדת לעצמה בתוך בית אב של ראש המשפחה‪ ,‬ולבית אבותם מי‬
‫‪.‬הוא אביהם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יצחק פתר קראי בפרשיותיה של תורה‪ ,‬ששים המה מלכות – או ששים>‪'. </b‬ששים המה וגו>‪<b‬‬
‫והם י"ב מסדר זרעים‪ ,‬י"ב ממועד‪ ,‬ז' >"‪</sup><i class="footnote‬יג>‪ <sup‬מסכתות של הלכות‬
‫מנשים‪ ,‬י' מנזיקין‪ ,‬י' מקדשים‪ ,‬י"ב מטהרות‪ ,‬הרי ס"ג‪ ,‬וג' בבות נחשבות כחדא‪ ,‬ושבת‬
‫ועירובין כחדא‪ ,‬הרי ס'‪ ,‬ונקראות מסכתות התלמוד בשם מלכות‪ ,‬מפני שעל פיהם תחתך ההלכה‪,‬‬
‫‪.‬משא"כ הברייתות‪ ,‬שבהם לא נחקרה ההלכה כמו בתלמוד‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬יד>‪ <sup‬ושמונים פלגשים – או פ' פרשיות שבתירת כהנים ‪</i>,‬‬
‫כך היה נחלק ומסודר אצלם התו"כ‪ ,‬אבל לפנינו אין מספר זה מכוון‪ ,‬כי מחולק הוא ליותר‬
‫‪.‬מק"י פרשיות‪ ,‬מפני שאין אנו בקיאים היטב בטיב ההפסקות‬
‫כמו >"‪</sup><i class="footnote‬טו>‪ <sup‬ועלמות אין מספר – אין קץ לתוספתות ‪</i>,‬‬
‫תוספתות דר' חייא ור' אושעיא ודבי ר' ישמעא ודבי חזקיה ודבי שמוא ועוד‪ ,‬וקורא אותם‬
‫עלמות מפני שהיו נעלמות ולא היו נמצאות ביד כל אחד‪ ,‬וכמ"ש בגמרא כי אתא רב דימי אייתי‬
‫‪.‬מתניתא בידיה‪ ,‬וכן מצאתי מגילת סתרים בבי רב‪ ,‬וכדומה מן הלשונות‬
‫יכול שהן חולקין או עם או‪ ,‬ת"ל יונתי תמתי אחת היא‪ ,‬כולן דורשין מטעם אחד‪ ,‬מהלכה ‪</i>,‬‬
‫ר"ל כל ענין הדרשות >"‪</sup><i class="footnote‬טז>‪ <sup‬אתת מגזרה שוה אחת‪ ,‬מק"ו אחד‬
‫בנויות וקבועות על יסוד מוסד אחד‪ ,‬ע"פ הלמוד בי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן‪ ,‬אבל לא שכל‬
‫‪.‬אחד דרש ע"פ סברא עצמית‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יודן ב"ר אעאי פתר קרא בעץ חיים ובגן עדן‪ ,‬ששים המה מלכות >‪'. </b‬ששים המה וגו>‪<b‬‬
‫או ששים חבורות של צדיקים שיושבות בגן עדן תחת עץ החיים ועוסקות בתירה‪ ,‬ושמונים פלגשים‬
‫‪</sup><i‬יז>‪ <sup‬או שמונים הבורות בינוניות שעוסקות בתורה חוץ לעץ החיים‬
‫‪.‬לא נתבאר לנו מקור מקומו של המספרים האה‪ ,‬וגם לא מצאנו באורם>"‪class="footnote‬‬
‫ועלמות אין מספר‪ ,‬אין קץ לתלמידים‪ ,‬יכול מפני שהן חלוקין זה עם זה‪ ,‬ת"ל אחת היא ‪</i>,‬‬
‫)שם(>‪.<br‬יונתי תמתי‪ ,‬כולן דורשין מטעם אחד מהלכה אחת מגז"ש אחת מק"ו אחד‬

‫רבנן פתרי קראי ביוצאי מצרים‪ ,‬ששים המה מלכות‪ ,‬או ששים רבוא >‪'. </b‬ששים המת וגו>‪<b‬‬
‫שיצאו מבן עשרים ולמעלה‪ ,‬ושמונים פלגשים או שמונים רבוא שיצאו ממצרים מבן עשרים ולמטה‪,‬‬
‫יש אגדות >"‪</sup><i class="footnote‬יח>‪ <sup‬ועלמות אין מספר – אין קץ ואין סכום לגרים‬
‫וגירסות חלוקות בענין זה‪ ,‬עמ"ש לעיל ג' ז' אות מ"ח‪ ,‬ועיין בשמ"ר ריש פרשה מ"ב ובבמ"ר‬
‫‪.‬פרשה י"א‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬
‫‪Verse 9‬‬

‫אחת היא יונתי תמתי – זו כנסת ישרא‪ ,‬שנאמר ומי כעמך ישרא גוי אחד>‪'. </b‬אחת היא וגו>‪<b‬‬
‫בארץ‪ ,‬אחת היא לאמה‪ ,‬שנאמר )ישעיהו נ״א‪:‬ד׳( הקשיבו אי עמי ולאומי אי האזינו‪ ,‬לאמי כתיב‬
‫לפנינו כתיב ולאומי מלא ו'‪ ,‬אך כבר כתבו התוס' בשבת >"‪</sup><i class="footnote‬יט>‪<sup‬‬
‫‪.‬נ"ה ב' דהמסורה שלנו מחולקת עם המסורה שהיתה לפני חכמי הגמרא‬
‫ר"ל חוץ>"‪</sup><i class="footnote‬כ>‪ <sup‬ברה היא ליולדתה – בר מינה לית ליולדתה ‪</i>,‬‬
‫‪.‬מישרא אין בנים להקב"ה‪ ,‬וברה פירושו חוצה לה‪ ,‬כלומר מבלעדה‬
‫ראוה בנות ויאשרוה – כמש"נ )מלאכי ג׳‪:‬י״ב( ואשרו אתכם כל הגוים‪ ,‬מלכות ופלגשים ‪</i>,‬‬
‫)שם(>‪.<br‬ויהללוה – כמש"נ )ישעיהו מ״ט‪:‬כ״ג( והיו מלכים אומניך‬

‫אחת היא יונתי תמתי – זה אברהם‪ ,‬שנאמר )יחזקא ל"ג( אחד היה >‪'. </b‬יארח היא וגו>‪<b‬‬
‫ר"ל הוא היה האחד שפרסם אחדות ה' בעולם‪ ,‬וכמו >"‪</sup><i class="footnote‬כא>‪ <sup‬אברהם‬
‫‪.‬שדרשו על הפסוק דכתיב בי' ויקרא בשם ה' שפרסם יחודו של הקב"ה בעולם‬
‫ואע"פ >"‪</sup><i class="footnote‬כב>‪ <sup‬אחת היא לאמה – זה יצחק שהיה יחיד לאמו ‪</i>,‬‬
‫שגם ישמעא היה יחיד לאמו‪ ,‬וכמ"ש בסנהדרין פ"ט ב' בשעה שאמר הקב"ה לאברהם קח נא את בנך‬
‫את יחידך‪ ,‬אמר לי' זה יחיד לאמו וזה יחיד לאמו‪ ,‬צ"ל ע"פ הדרשה קטורה זו הגר‪ ,‬ובקטורה‬
‫‪.‬מפורש שילדה בנים לאברהם‪ ,‬וא"כ מה שהיה ישמעא יחיד לאמו היה רק בשעת העקדה‬
‫‪</sup><i‬כג>‪ <sup‬ברה היא ליולדתה – זה יעקב שהיה ברור ליולדתו לצדיק גמור ‪</i>,‬‬
‫כמש"כ ורבקה אוהבת את יעקב‪ ,‬ובודאי לא בכרה אהבת בן אחד על חבירו >"‪class="footnote‬‬
‫לולא ידעה בו ובצדקתו בברור גמור‪ ,‬ואע"פ דבעשו כתיב ויאהב יצחק את עשו‪ ,‬אך בו מפרש‬
‫הכתוב סבת האהבה‪ ,‬כי ציד בפיו‪ ,‬משא"כ אהבת רבקה ליעקב היתה בלי כל סבה ובלי כל תנאי‪,‬‬
‫אך מהכרה פנימית‪ .‬ואולי מרמז בזה להאגדה כי בשעה שהיתה רבקה הולכת אצל בית הכנסת היה‬
‫‪.‬יעקב מפרכס לצאת וע"י האות הזאת היה יעקב ברור לצדיק גמור ליולדתו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬כד>‪ <sup‬או השבטים‪ ,‬שנאמר והקול נשמע בית פרעה>‪. </b‬ראוה בנות ויאשרוה>‪<b‬‬
‫כי באו אחי יוסף‪ ,‬וסיפא דקרא וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני עבדיו‪class="footnote"> .‬‬
‫ובנות כנוי לאימות‪ ,‬כפי שהובא למעלה‪ .‬ויש להעיר שלא דרשו כזה על משה דכתיב ביה שבת‬
‫פרעה ראתה אותו כי טוב הוא בשעה שצף על פני המים‪ ,‬ובדרשה זו היה מכוון הלשון ראוה בנות‬
‫‪ –.‬ממש‬
‫)שם(>‪.<br‬דבר אחר‪ ,‬ראוה בנות ויאשרוה זו לאה‪ ,‬שנאמר באשרי כי אשרוני בנות ‪</i>,‬‬

‫>‪ <sup‬זה יוסף‪ ,‬שנאמר ויאמר פרעה א עבדיו הנמצא כזה>‪. </b‬מלכות ופלגשים ויהללוה>‪<b‬‬
‫וסיפא דקרא וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו‪</sup><i class="footnote"> ,‬כה‬
‫‪.‬והיינו מלכות ופלגשים‪ ,‬כנוי לשריו ועבדיו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 10‬‬

‫כך תהיה גאולתן של ישרא מבצבצת‪ ,‬בתחלה היא באה קימעא קימעא‪ ,‬אח"כ >‪. </b‬כמו שחר>‪<b‬‬
‫ר"ל >"‪</sup><i class="footnote‬כו>‪ <sup‬מנצנצת ובאה‪ ,‬אח"כ פרה ורבה ואח"כ מרטבת והולכת‬
‫‪.‬מרחבת ומגדלת כגן רטוב‬
‫ודכותה בתחלה ומרדכי יושב בשער המלך‪ ,‬אח"כ ויקח המן את הלבוש ואת הסוס וגו'‪ ,‬אח"כ >‪</i‬‬
‫‪</sup><i‬כז>‪ <sup‬ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואח"כ ליהודים היתה אורה ושמחה‬
‫מפרש המאורע מישיבת מרדכי בשער המלך ומהודעו ממחשבת בגתן ותרש כדמיון>"‪class="footnote‬‬
‫לאילת השחר שאך החלה להתבקע‪ ,‬דזה היתה תחלת הרפואה להצער הבא‪ ,‬ושוב המאורע מהעברת המן‬
‫את מרדכי ברחוב הוא דמיון לעלות השחר דהיא תחלת זריחתה‪ ,‬ושוב הא דמרדכי יצא מלפני המלך‬
‫בלבוש מלכות דמיון ליציאת השמש על הארץ שהיא סוף זריחה‪ ,‬וליהודים היתה אורה – היא תוקף‬
‫‪.‬אור השמש בצהרים‪ ,‬ומעשה אבות סימן לבנים כי כך תהיה גאולתם‪ ,‬קימעא קימעא‬
‫ועיין במגילה ט"ו ב' דהמזמור בתהלים למנצח על אילת השחר אמרו אסתר‪ ,‬משום דכתיב שם >‪<br‬‬
‫אי אי למה עזבתני‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬וביומא כ"ט א' דרשו בפנים שונים למה נמשלה אסתר לאילת השחר‪,‬‬
‫ויש להעיר למה לא דרשו ע"פ הדרשה שבכאן שישועת ישרא בעת ההיא היתה בערך אילת השחר‪ ,‬כפי‬
‫המבואר‪ ,‬וי"ל משום דבכלל כל הגאולות דרכן לבא כן קימעא קימעא‪ ,‬כמ"ש כך תהיה גאולתן‬
‫‪.‬וכו'‪ ,‬ואין יתרון בזה לגאולת אסתר‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬
‫יכול מדכתיב כמו שחר‪ ,‬מה שחר שאין לו צל אף ישרא כן‪ ,‬ת"ל יפה כלבנה >‪. </b‬יפה כלבנה>‪<b‬‬
‫הבאור הוא‪ ,‬כי אע"פ שהשמש בכלל דבר טוב>"‪</sup><i class="footnote‬כח>‪ <sup‬שיש לה גם צל‬
‫הוא‪ ,‬אבל בכ"ז כשהיא מתמדת לחמם בלתי הרף קשה לסבלה‪ ,‬ולכן טוב כי לפעמים יגונן גם הצל‪,‬‬
‫וכמש"כ בצלו חמדתי וישבתי‪ ,‬ועל זה אמר‪ ,‬יכול מדכתיב כמו שחר מה שחר ]מקור השמש[ אין לו‬
‫מעלת הצל‪ ,‬כך ישרא שנדמו לשחר אין להם מעלת הצל‪ ,‬ת"ל יפה כלבנה‪ ,‬כלומר‪ ,‬שנדמו גם ללבנה‬
‫‪.‬שיש לה גם מעלת הצל‪ ,‬והיינו שאורה נוחה ורצויה לעולם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬כט>‪ <sup‬יכול מדכתיב ברה כחמה מה חמה קופחת>‪. </b‬יפה בלבנה>‪<b‬‬

‫‪.‬לשון הכאה‪ ,‬כלומר אורה מכה בכח על האדם ושורפת עורו ומשחרת אותו>"‪class="footnote‬‬
‫והיא משמשת ביום ולא בלילה אף ישרא כן‪ ,‬ת"ל יפה כלבנה‪ ,‬מה לבנה כתיב בה ולמשול >‪</i‬‬
‫דעל החמה בודאי אינו קאי‪ ,‬כי אינה מושלת >"‪</sup><i class="footnote‬ל>‪ <sup‬ביום ובלילה‬
‫‪.‬כלל בלילה‪ ,‬משא"כ הלבנה נראית גם ברקיע גם ביום‬
‫)שם(>‪.<br‬כך ישרא הן הן בעוה"ז הן הן לעוה"ב >‪</i‬‬

‫יכול מדכתיב יפה כלבנה מה לבנה אין אורה ברור והיא לפעמים חסרה >‪. </b‬ברה כחמה>‪<b‬‬
‫)שם(>‪.<br‬ולפעמים יתירה אף ישרא כן ת"ל ברה כחמה‬

‫יכול מדכתיב יפה כלבנה ברה כחמה מה חמה ולבנה אין להם אימה>‪. </b‬איומה כנדגלות>‪<b‬‬
‫‪.‬ר"ל אין מטילין אימה על הבריות>"‪</sup><i class="footnote‬לא>‪<sup‬‬
‫אף ישרא כן‪ ,‬ת"ל איומה כנדגלות‪ ,‬כנדגלין של מעלה‪ ,‬מיכא ודגלו‪ ,‬גבריא ודגלו‪ ,‬דכתיב >‪</i‬‬
‫ענין האימה >"‪</sup><i class="footnote‬לב>‪ <sup‬בהו )יחזקא א׳‪:‬י״ח( וגבה להם ויראה להם‬
‫‪.‬של ישרא הוא ע"ד הכתוב וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 11‬‬

‫דרש רבא‪ ,‬מאי דכתיב א גינת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל‪ ,‬למה נמשלו>‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫ת"ח לאגוז‪ ,‬לומר לך‪ ,‬מה אגוז זה אע"פ שמלוכלך בטיט ובצואה אין מה שבתוכו נמאס אף ת"ח‬
‫וכמו דקיי"ל במו"ק ט"ז א'>"‪</sup><i class="footnote‬לג>‪ <sup‬אע"פ שסרח אין תורתו נמאסת‬
‫אב ב"ד שסרח אין מבזין אותו בפרהסיא אא חסין על כבודו וכו' יעו"ש‪ ,‬ויתכן בטעם הדבר ע"פ‬
‫מ"ש בסוטה כ"א א' אין עבירה מכבה תורה שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‪ ,‬עיי"ש‬
‫‪.‬לפנינו‬
‫)'חגיגה ט"ו ב(>‪</i>.<br‬‬

‫מה אגוז זה ]הקשה כאבן[‪ ,‬האבן שוברו‪ ,‬כך תורה קרויה אבן כדכתיב >‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫ואתנה לך את לוחות האבן ויצה"ר קרוי אבן כדכתיב )יחזקא ל״ו‪:‬כ״ו( והסרתי את לב האבן‬
‫‪</sup><i‬לד>‪ <sup‬מבשרכם‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬תהא תורה ]שקרויה אבן[ משברת יצה"ר ]שקרוי[ אבן‬
‫הוא ע"ד שאמרו בקדושין ל' ב' אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי תורה תבלין>"‪class="footnote‬‬
‫אם אתה עוסק בתורה הרי הוא מסור בידך וכו'‪ .‬ויש להעיר שאינו מביא ראיה דהתורה קרויה‬
‫אבן מפסוק דירמיה כ"ג וכפטיש יפוצץ סלע ודרשו בסנהדרין ל"ד א' דקאי על התורה יעו"ש‬
‫‪.‬בתוס' ומש"כ בבאור קהלת בפסוק מסיע אבנים )י' ט'(‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬לה>‪ <sup‬א"ר אעשה‪ ,‬והלא לא היה צריך לומר אא א גינת ירק>‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫‪.‬כי לגדולי גינה יתיחסו ירקות אבל האגוז מתיחס לכרם או לפרדס>"‪class="footnote‬‬
‫>‪ <sup‬ואמר א גינת אגוז‪ ,‬מלמד שנתן להם ]לישרא[ כחן של נטיעות וזיון של ירק >‪</i‬‬
‫ר"ל יפין של ירק‪ ,‬כי על הרוב היפה אינו חזק‪ ,‬ואמר כאן >"‪</sup><i class="footnote‬לו‬
‫‪.‬שיהיה להם כח ויופי‪ ,‬ע"ד הלשון עוז והדר לבושה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יהושע בן לוי‪ ,‬נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬מה אגוז זה לטובתו הוא נגזז >‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫ר"ל ע"י גזיזתו הוא מחליף וצומח יותר >"‪</sup><i class="footnote‬לז>‪ <sup‬ונחלף‬
‫מבראשונה‪ ,‬אבל אין לפרש כפשוטו שנגזז ונצמח מחדש‪ ,‬יען שהרי כל האילנות כך טבען ומאי‬
‫‪.‬רבותי' דאילן אגוז‬
‫כך כל מה שישרא נגזזין מעמלן ונותנין לעמלי תורה בעוה"ז‪ ,‬לטובתן היא‪ ,‬שמרבין להם >‪</i‬‬
‫נראה דבדיוק אמר >"‪</sup><i class="footnote‬לח>‪ <sup‬עושר בעוה"ז ושכר טוב לעוה"ב‬
 ‫ונותנין לעמלי תורה בעוה"ז‪ ,‬כלומר בעודם הנותנין בחיים‪ ,‬לאפוקי אם מצוים לחלק לאחר‬
‫מיתה אין הזכות גדול כ"כ‪ ,‬יען כי אם נותנים בחיים נותנין הכל בעתו בעת שהמקבל נצרך‬
‫‪.‬לעזר‪ ,‬ועוד יתרונות שונות בנתינת צדקה בחיים על הנתינה לאחר מיתה‪ ,‬כנודע‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר לוי‪ ,‬נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬לפי שכל הנטיעות אם את מכסה שרשיהם >‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫בשעת נטיעתן הן מצליחות‪ ,‬אבל האגוז הזה אם אתה מכסה שרשיו בשעת נטיעתו אינו מצליח‪ ,‬וכך‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬לט>‪ <sup‬ישרא כתיב בהו )משלי כ״ח‪:‬י״ג( מכסה פשעיו לא יצליח‬
‫ואע"פ דכנגד זה כתיב )תהילים ל״ב‪:‬א׳( אשרי נשוי פשע כסוי חטאה‪ ,‬צ"ל כמ"ש בסוטה ל"ב ב'‬
‫דכל החטאים א"צ לפרסם ורק חטא עבודת כוכבים צריך לפרסם ]כדי שיהיה לו כפרה יתירה‬
‫בבזיונו[‪ ,‬וא"כ כאן דאיירי ביחס כנס"י א הקב"ה איירי בחטא הנוגע לעקרי האמונה ויחוד‬
‫‪.‬ה'‪ ,‬והיינו חטא עבודת כוכבים‪ .‬ולכן אוקים בי' הפסוק מכסה פשעיו לא יצליח‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬א"ר עזריה‪ ,‬נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬מה אגוז זה עצו משמר פריו>‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫ואע"פ דכל האילנות כך הם‪ ,‬אך יתבאר ע"פ גירסת הילקוט כאן‪</sup><i class="footnote"> ,‬מ‬
‫מי שלא ראה אגוז ]אילן אגוז[ ואינו יודע מה הוא סובר שאין בו כל אא עצים‪ ,‬פעפעו ]פזרו[‬
‫הרי הוא מוצא בתוכו מגורת של אוכלין‪ ,‬וה"נ הכונה שהעץ והעלים רכים ועבים ומכסים את‬
‫הפירות ושומרים אותם יותר משאר אילנות‪ .‬וגם יתכן לומר כי הכונה א הקליפה ]הקשה כעץ[‬
‫‪.‬המשמרת את הגרעין שבתוכה‬
‫יתכן >"‪</sup><i class="footnote‬מא>‪ <sup‬כך עמי הארץ שבישרא מחזיקין בדברי תורה >‪</i‬‬
‫דמכוין למ"ש בחולין צ"ב א'‪ ,‬אומה זו כגפן נמשלה‪ ,‬זמורות שבה או בעלי בתים‪ ,‬אשכולות שבה‬
‫או ת"ח‪ ,‬עלין שבה או עמי הארץ‪ ,‬קנוקנות שבה או ריקנים שבישרא‪ ,‬והיינו דשלחו מתם‪ ,‬לבעי‬
‫רחמים איתכליא על עליא דאמלא עליא לא מתקיימין איתכליא‪ ,‬ופירש"י שעמי הארץ חורשים‬
‫וזורעים וקוצרים ומאכילין לת"ח‪ ,‬והיינו מה שאמר כאן שעמי הארץ מחזיקים בדברי תורה‪,‬‬
‫כלומר מחזיקין בת"ח שיוכלו לעסוק בתורה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה אגוז זה אם נופל לתוך הטנופת אתה נוטלו >‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬ ‫נמשלו ישרא לאגוז‪,‬‬
‫והוא יפה לאכילה‪ ,‬כך כל מה שישרא מתלכלכין בעונות כל ימות השנה‬ ‫ומורקו ושוטפו ומדיחו‬
‫דכתיב >"‪</sup><i class="footnote‬מב>‪ <sup‬בא יוהכ"פ ומכפר עליהם‬ ‫יתכן דסמיך אשון הפסוק‬
‫וגו' לטהר אתכם‪ ,‬וטהרה יונח על שטיפה והדחה כמש"נ כ"פ ורחץ וטהר‬ ‫‪.‬ביוהכ"פ כי ביום הזה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ר"י בר סימון‪ ,‬נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬מה אגוז זה יש לו שתי קליפות>‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫קליפה ירוקה על קליפה הקשה‪ .‬והכונה כי כשם שהאגוז >"‪</sup><i class="footnote‬מג>‪<sup‬‬
‫נקרא אוכל רק אז כשתוסרנה ממנו שתי הקליפות‪ ,‬כך ישרא נקרא בשם זה‪ ,‬רק אז שיקים מצות‬
‫‪.‬מילה בהסרת קליפות הערלה ע"י החתוך והפריעה‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬מד>‪ <sup‬כך ישרא יש להם שתי מצות ]בגופן[ מילה ופריעה >‪</i‬‬
‫כנראה ס"ל להדורש הזה דמצות פריעה לא ניתנה לאברהם אבינו רק ליהושע בן נון צוה‪ ,‬וא"כ‬
‫הן שתי מצות מיוחדות‪ ,‬אבל אם היה גם אברהם נצטווה בה היו נחשבו שתיהן למצוה אחת כללית‪,‬‬
‫‪.‬מצות מילה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬מה>‪ <sup‬אמר ר"ל‪ ,‬נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬מה אגוז זה חלק>‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫‪.‬כלומר אילן אגוז חלק מן השריגים והסעיפים הרגילים בשארי אילנות>"‪class="footnote‬‬
‫וכל מי שעולה לראשו ואינו נותן דעתו הוא נופל ומת‪ ,‬כך כל מי שהוא מנהיג שררה על >‪</i‬‬
‫הצבור בישרא ואינו נותן דעתו היך הוא מנהיג את ישרא סופו שהוא נופל‪ ,‬הדא הוא דכתיב‬
‫‪</sup><i‬מו>‪) <sup‬ירמיהו ב׳‪:‬ג׳( קודש ישרא לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו‬
‫יתכן בכונת הענין שאינו נותן דעתו‪ ,‬כמ"ש בר"ה י"ז א' בדיין שמתגאה >"‪class="footnote‬‬
‫ופוסע על ראשי עם קודש והיינו שאינו נותן דעתו לכבוד הצבור‪ ,‬ומבואר שם בעונשו שאין‬
‫רואה בן ת"ח‪ ,‬והיינו שהוא נופל‪ ,‬שאין לו עמידה לאחר מיתה‪ ,‬וכמ"ש בב"ב קט"ז א' דוד‬
‫שהניח בן כמותו נאמר בו שכיבה ויואב שלא הניח בן כמותו‪ ,‬היינו איש המוני נאמר בו מיתה‪,‬‬
‫‪.‬וה"נ הכונה מעין זה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬מה אגוז זה שחוק לתינוקות ושעשוע למלכים>‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫אולי הכונה שעולה על שולחן מלכים‪ ,‬ובעת שמסובין לשולחן >"‪</sup><i class="footnote‬מז‬
‫‪.‬משתעשעין בו‪ ,‬או דהיה להם להמלכים בימי קדם שעשוע מיוחד באגוזים‬
‫כך הן ישרא בעוה"ז‪ ,‬ע"י עונות נעשים שחוק‪ ,‬דכתיב )איכה ב'( הייתי שחוק לכל עמי‪</i> ,‬‬
‫)שם(>‪.<br‬אבל לעתיד לבא והיו מלכים אומניך‬

‫נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬מה אגוז זה יש בו אגוזי פרך‪ ,‬אגוזים בינונים >‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫אגוזי פרך הם אגוזים טובים שנפרכים >"‪</sup><i class="footnote‬מח>‪ <sup‬ואגוזים קנטרנין‬
‫‪.‬ביד ואגוזים קנטרנין בעלי קליפה קשה ואוכל בו מעט‬
‫כך ישרא יש מהן עושין צדקה מאיהן ויש שאם אתה תובען הם נותנין ויש שאתה תובען >‪</i‬‬
‫ומעין ענין זה איתא בחולין ז' ב' ישרא >"‪</sup><i class="footnote‬מח>‪ <sup‬ואין נותנין‬
‫קדושים הן ]לענין צדקה[ יש מי שרוצה ליתן ואין לו ויש מי שיש לו ואינו רוצה‪ ,‬וכתבו‬
‫התוס' ואפ"ה איקרי זה שיש לו ואינו רוצה קדוש משום שנותן מפני הבושה‪ ,‬ומכאן מבואר אמתת‬
‫פירוש זה‪ ,‬משום דאם אינו נותן כלל הרי הוא נמשל לאגוזים קנטרנין שזה בודאי היפך מעלת‬
‫‪.‬הקדושה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬מה אגוז זה אי אפשר לגונבי המכס לגנוב ממנו >‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫מפני שהוא נשמע וניכר‪ ,‬כך ישרא כל מקום שאחד מהם הולך אינו יכול לומר שהוא אינו יהודי‪,‬‬
‫>‪' <sup‬לפי שהוא ניכר‪ ,‬כדכתיב )ישעיהו ס״א‪:‬ט׳( כל רואיהם יכירום כי הם זרע בירך ה‬
‫ואע"פ דפסוק זה הוא הבטחה לעתיד צ"ל דאעפ"כ לא חש להביא >"‪</sup><i class="footnote‬מט‬
‫‪.‬סמך ממנו משום דהפסוק הזה נאמר בנגוד זמן הגלות אשר אז ג"כ יכירום אך לרעה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫נמשלו ישרא לאגוז‪ .‬מה אגוז זה שק מלא אגוזים בידך אתה נותן בו כמה>‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫‪.‬בין חללי האגוזים>"‪</sup><i class="footnote‬נ>‪ <sup‬שומשמים כמה חרדלים והם מחזיקין‬
‫‪</sup><i‬נא>‪ <sup‬כך כמה גרים באו ונתוספו לישרא‪ ,‬הדא הוא דכתיב מי מנה עפר יעקב >‪</i‬‬
‫ומרומזים במלת עפר מפני שהם טפלים לישרא‪ ,‬וע' מש"כ בריש קהלת בפסוק >"‪class="footnote‬‬
‫‪'.‬כל הנחלים הולכים וגו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬מה אגוז זה אתה נוטל אחד מן הכרי וכולן יורדין >‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫ומתגלגלין זה אחר זה‪ ,‬כך ישרא לקה אחד מהן כולן מרגישין‪ ,‬הדא הוא דכתיב האיש אחד יחטא‬
‫ואע"פ דלשון זה אמר משה בתמיה‪ ,‬אך>"‪</sup><i class="footnote‬נב>‪ <sup‬ועל כל העדה תקצוף‬
‫‪.‬אעפ"כ כן הוא הדבר‪ ,‬שבשביל מעשה דקרח קצף הקב"ה על הכלל‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר ברכיה‪ ,‬נמשלו ישרא לאגוז‪ ,‬מה אגוז זה עשוי ד' מגורות והסירה >‪. </b‬א גינת אגוז>‪<b‬‬
‫ישנם מיני אגוזים שיש באגוז קוצים המחלקים >"‪</sup><i class="footnote‬נג>‪ <sup‬באמצע‬
‫‪.‬האוכל לד' חלקים‪ ,‬וסירא פירושו קוץ‬
‫)שם(>‪.<br‬כך היו ישרא שרויים במדבר‪ ,‬ד' דגלים ד' מחנות ואהל מועד באמצע >‪</i‬‬

‫‪</sup><i‬נד>‪ <sup‬דבר אחר ‪,‬א גינת אגוז ירדתי – זה העולם>‪'. </b‬א גינת אגוז וגו>‪<b‬‬
‫סמיך אדרשה דלעיל‪ ,‬מה אגוז זה נגזז ונחלף‪ ,‬וכן הוא העולם דור הולך >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬ודור בא‬
‫שגדלין על התורה >"‪</sup><i class="footnote‬נה>‪ <sup‬לראות באבי הנחל – או ישרא >‪</i‬‬
‫‪.‬שנמשלה למים‪ .‬כנודע‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬נו>‪ <sup‬לראות הפרחה הגפן או בתי כנסיות ובתי מדרשות >‪</i‬‬
‫יתכן דסמיך על האגדה דחולין צ"ב א' אומה זו כגפן נמשלה‪ ,‬אשכלות שבה או ת"ח‪ ,‬ובתי‬
‫‪.‬כנסיות ובתי מדרשות מגדילין ומפריחין תלמידי חכמים‬
‫הנצו הרמונים – או התנוקות שיושבים ועוסקים בתורה ויושבין שורות שורות כגרעיני ‪</i>,‬‬
‫)שם(>‪.<br‬רמונים‬

‫‪Verse 12‬‬

‫בצאת ישרא ממצרים הכתוב מדבר‪ ,‬אתמול מלוכלכין בטיט ולבנים >‪. </b‬לא ידעתי נפשי>‪<b‬‬
‫ומאוסים ובזויים בעיני המצרים והיום נעשו בני חורין וסגנים על כל העולם‪ ,‬וקראו על עצמן‬
‫באור הלשון לא ידעתי נפשי שמתני>"‪</sup><i class="footnote‬נז>‪ <sup‬לא ידעתי נפשי שמתני‬
‫הוא כאומר לא ידעתי במה זכיתי לכך‪ ,‬ואיירי לפי"ז בענותן של ישרא שלא חשבו גאולתן בזכות‬
‫‪.‬עצמן אא בחסדי ה' ורחמיו‪ ,‬וכן צריך לפרש הכונה באגדות הבאות ביוסף ודוד ומרדכי‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬
‫דבר אחר לא ידעתי נפשי שמתני‪ ,‬ביוסף הצדיק הכתוב מדבר‪ ,‬אתמול >‪. </b‬לא ידעתי נפשי>‪<b‬‬
‫ענו בכבל רנלו ברזל באה נפשו )תהילים ק״ה‪:‬י״ח( והיום ויוסף הוא השליט על הארץ וקרא על‬
‫‪.‬כמש"כ באות הקודם>"‪</sup><i class="footnote‬נח>‪ <sup‬עצמו לא ידעתי נפשי שמתני‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר לא ידעתי נפשי שמתני‪ ,‬בדוד המלך הכתוב מדבר‪ ,‬אתמול דדה >‪. </b‬לא ידעתי נפשי>‪<b‬‬
‫בורח מפני שאול והיום )ש"ב ח'( וימלוך דוד על כל ישרא וקרא על עצמו לא ידעתי נפשי‬
‫‪.‬כמשכ"ל אות נ"ז>"‪</sup><i class="footnote‬נט>‪ <sup‬שמתני‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר לא ידעתי נפשי שמתני‪ ,‬במרדכי הכתוב מדבר‪ ,‬אתמול וילבש >‪. </b‬לא ידעתי נפשי>‪<b‬‬
‫שק ואפר והיום ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות וגו'‪ ,‬וקרא על נפשו לא ידעתי נפשי‬
‫‪.‬כמש"כ לעיל אות נ"ז>"‪</sup><i class="footnote‬ס>‪ <sup‬שמתני‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר לא ידעתי נפשי שמתני‪ ,‬בכנסת ישרא הכתוב מדבר‪ ,‬אומרת >‪. </b‬לא ידעתי נפשי>‪<b‬‬
‫כנס"י לאוה"ע ‪,‬א תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי )מיכה ז'( שבשעה שהייתי יושבת בחושך‬
‫הקב"ה הוציאני לאור‪ ,‬שנאמר )שם( כי אשב בחושך ה' אור לי‪ ,‬וקראה על עצמה לא ידעתי נפשי‬
‫ר"ל אע"פ שלא אדע יום גאולתי בכ"ז בטח לבי בה'>"‪</sup><i class="footnote‬סא>‪ <sup‬שמתני‬
‫‪.‬כי יקימני‪ .‬ובא בפסוק זה לשון עבר במקום עתיד‪ ,‬ויש כאה בלשונות המקרא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫עמי מהלך נדיב חי העולמים ]א תקרא עממי אא ע למי‪ ,‬אמרה כנס"י[>‪. </b‬מרכבות עמי נדיב>‪<b‬‬
‫דריש נוטריקון – עמי הקב"ה שהוא נדיב העולמים‪ ,‬ויתכן>"‪</sup><i class="footnote‬סב>‪<sup‬‬
‫דדריש כן משום דהיו"ד מן עמי הוא מיותר‪ ,‬דלפי הפשט הוי הפירוש עם נדיב‪ ,‬אך המפרשים‬
‫כתבו שכן היא מדרך הכתובים וכמו גנובתי יום‪ ,‬שכני סנה‪ ,‬רבתי עם‪ ,‬בני אתונו‪ ,‬אך המדרש‬
‫‪.‬ניחא ליה לדרוש באופן שנתפרש המלה עמי במלואה עם היו"ד‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Chapter 7‬‬

‫‪Verse 1‬‬

‫א"ר חנינא‪ ,‬ד' פעמים כתיב כאן שובי שובי כנגד ארבע מלכיות >‪. </b‬שובי שובי השולמית>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬א>‪ <sup‬ששולטין בישרא והם נכנסין תחת ידיהם בשלום ויוצאין לשלום‬
‫הארבע מלכיות הם בבל‪ ,‬מדי יון ואדום‪ ,‬אבל מצרים לא חשיב‪ ,‬דזה נאמר על>"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬העתיד‪ ,‬וכשנאמר פסוק זה כבר יצאו ממצרים‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬ב>‪ <sup‬מהו שולמית – אומה זו ששלום חי העולמים>‪. </b‬השולמית>‪<b‬‬

‫ר"ל שהשלום‪ ,‬שהקב"ה‪ ,‬חי העולמים‪ .‬דורש היה מתהלך ומתנהג תמיד באומה >"‪class="footnote‬‬
‫זו‪ ,‬כדכתיב ואהיה מתהלך וגו'‪ ,‬והפעל הלך בבאו בבנין התפעל‪ ,‬מורה על ההליכה הנה והנה‬
‫ר"ל הנהגה‪ ,‬ובזה ניחא דלא הביא הכתוב דדה"א י"ז‪ ,‬דהלשון מתהלך דייק כאן ושמה ליתא‪.‬‬
‫ותהיה איפוא הוראת התאר שולמית לאומה ההולכת בתורת ה' שדרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה‬
‫‪.‬שלום‬
‫‪</sup><i‬ג>‪ <sup‬מתנהג בה‪ ,‬כדכתיב )שמוא ב ז׳‪:‬ו׳( ואהיה מתהלך באהל ובמשכן >‪</i‬‬
‫‪.‬וכל מקום שהמשכן היה נוסע היתה השכינה ]השלום[ נוסעת ומגינה על ישרא>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬מהו שולמית – אומה שמסיימים לה שלום בכל יום‪ ,‬כמ"ש וישם לך שלום>‪. </b‬השולמית>‪<b‬‬
‫יש לפרש הכונה שהכהנים בדוכנם מסיימים בברכת השלום כלומר >"‪</sup><i class="footnote‬ד‬
‫בפסוק וישם לך שלום‪ ,‬והכל הולך אחר החתום‪ ,‬שבלתי השלום אין קיום לכל הברכות וכמ"ש‬
‫באגדות בפסוק ונתתי שלום בארץ )ר"פ בחקתי(‪ ,‬שמא תאמרו הרי מאכל והרי משתה אם אין שלום‬
‫אין כלום ת"ל אחר כל זאת ונתתי שלום בארץ מכאן שהשלום שקול כנגד הכל‪ .‬ובזה יתבאר כונת‬
‫הכתוב עושה שלום ובורא את הכל‪ ,‬שעם השלום יש קיום בכל‪ .‬ומה שאמר שמסיימים שלום בכל יום‬
‫‪.‬פשוט הוא דבזמן המקדש היו הכהנים עולים לדוכן בכל יום‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו שולמית – אמר הקב"ה‪ ,‬אומה שאני עתיד להושיבה בנוה שלום‪ ,‬כמש"נ >‪. </b‬השולמית>‪<b‬‬
‫ובב"ר פרשה ס"ו >"‪</sup><i class="footnote‬ה>‪) <sup‬ישעיהו ל״ב‪:‬י״ח( וישב עמי בנוה שלום‬
‫מביא בזה הפסוק ונתתי שלום בארץ‪ ,‬אבל לפי הלשון שאני עתיד להושיבה בנוה שלום נראה עיקר‬
‫‪.‬גירסא שלפנינו‪ ,‬מפני השתוות הלשונות נוה שלום‪ ,‬וגם פסוק זה בעתיד איירי‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו שולמית – אמר הקב"ה‪ ,‬אומה שאני נוטה איה שלום‪ ,‬כמש"נ )ישעיהו ס״ו‪. </b>:‬השולמית>‪<b‬‬
‫)שם(>‪.<br‬י״ב( הנני נוטה איה כנהר שלום‬

‫ר"א ב"ר מרון אומר‪ ,‬מהו שולמית – אומה שמשלמת קיומו של עולם הן בעוה"ז>‪. </b‬השולמית>‪<b‬‬
‫יתכן דמרמז למ"ש בכ"מ באגדות דתנאי התנה >"‪</sup><i class="footnote‬ו>‪ <sup‬והן בעוה"ב‬
‫הקב"ה עם מעשה בראשית אם יקיימו ישרא את התורה מוטב‪ ,‬ואם לאו יחזור העולם לתהו ובהו‪,‬‬
‫ולפי"ז תלוי קיום העולם בהו‪ ,‬ובקיימם את התורה והמצוה הם מקיימים גם קיומו של עוה"ב‪,‬‬
‫‪.‬דבלא זה אין נוחלין אותה והוי כמו שאין לה צורך וקיום‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר מהו שולמית‪ ,‬א"ר לוי‪ ,‬אומה שכל טובות שבעולם אין באות אא >‪. </b‬השולמית>‪<b‬‬
‫בזכותה‪ ,‬כמש"נ ויתן לך האהים מטל השמים ומשמני הארץ‪ ,‬לך – בזכותך ובך הדבר תלוי‪ ,‬במש"נ‬
‫לא >"‪</sup><i class="footnote‬ז>‪ <sup‬יפתח ה' לך את אוצרו הטוב – בזכותך ובך הדבר תלוי‬
‫נתבאר טעם דרשה זו‪ ,‬ויתכן דמכוונת היא למה שדרשו בירושלמי ברכות פ"ו ה"א על הפסוק‬
‫תהלים ט"ז אמרת לה' ה' אתה טובתי בל עליך‪ ,‬אם אכלת וברכת כביכול משלך אכלת‪ ,‬ופרשו‬
‫המפרשים דהכונה שהטובה שנתתי לך אינה שלי אא שלך שקנית אותה בברכתך‪ ,‬יעו"ש‪ .‬וכה"ג דרשו‬
‫בבבלי ברכות ל"ה א' כתוב אחד אומר לה' הארץ ומלואה וכתוב אחד אומר והארץ נתן לבני אדם‪,‬‬
‫כאן קודם ברכה ]הוי לה'[ כאן לאחר ברכה ]הוי לבני אדם[‪ ,‬וה"נ הכונה שאם אתה זוכה באות‬
‫עליך כל הטובות שבעולם ובך הדבר תלוי לזכות בזה‪ ,‬ושייכות התואר שולמית לזה יש לפרש ע"פ‬
‫מה שאמרו במ"ר פ' מקץ פרשה פ"ט בשעה שהטובה בעולם שלום בעולם ואהבה ואחוה בעולם‪ ,‬וזהו‬
‫הפי' שולמית שבסבת הטובות שאני מביא לעולם בזכותך היא גורמת אהבה ושלום בעולם‪ .‬ובנדה‬
‫ל"א ב' א"ר אמי כיון שבא זכר לעולם בא שלום בעולם‪ ,‬ולא נתבאר טעמו אא מפני שאזיל‬
‫לשיטתו שאמר שם בנוטריקון שם זכר – זה כר‪ ,‬דכיון שבא זכר לעולם בא ככרו בידו ]שהפרנסה‬
‫‪'.‬תלויה בו[ ולכן ממילא בא השלום עמו‪ ,‬ועי' ב"מ נ"ט המאמר כד משלם שערי וכו‬
‫וגם יש לפרש כונת הדרשה אומה שכל טובות שבעולם אין באות אא בזכותה ע"פ מ"ש ביבמות >‪<br‬‬
‫ס"ג א' על הפסוק ונברכו בך כל משפחות האדמה‪ ,‬כל גויי הארץ‪ ,‬אפילו משפחות הגרות באדמה‬
‫אין מתברכות אא בשביל ישרא‪ ,‬ואפילו ספינות הבאות מגליא לאספמיא אין מתברכות אא בשביל‬
‫‪.‬ישרא‪ ,‬וא זה תכוין דרשה שלפנינו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר מהו שולמית‪ ,‬א"ר ירמיה‪ ,‬אומה שעשתה שלום ביני ובין עולמי‪. </b> ,‬השולמית>‪<b‬‬
‫כמש"כ >"‪</sup><i class="footnote‬ח>‪ <sup‬שאמלא קבלו תורתי הייתי מחזיר עולמי לתהו ובהו‬
‫אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי‪ ,‬ותנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית אם‬
‫יקיימו ישרא את התורה מוטב ואם לאו יחזיר העולם לתהו ובהו‪ ,‬כנודע בכמה אגדות‪ .‬והיא‬
‫‪.‬מעין דרשה דלעיל בשם ר"א בר מרון ובשנוי באור הלשון שולמית‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אומרים אוה"ע לישרא‪ ,‬עד מתי אתם מתים ונהרגים על אהיכם ומשלמין >‪'. </b‬ונחזה בך וגו>‪<b‬‬
‫יתכן בבאור הלשון ומשלימין לו מלשון מסירה ונתינה‪</sup><i class="footnote">,‬ט>‪ <sup‬לו‬
‫וכמו שתרגם אונקלוס על הפסוק וה' הסגירם )פ' האזינו( וה' אשלמינון‪ ,‬וכן על הפ' במשלי‬
‫אם תקעת לזר כפיך אשלימתא לנכרי ידך‪ ,‬ובלשון חז"ל בשבת קי"ט א' ומשלים להו אצנורא‬
‫דדשא‪ ,‬ובחגיגה ה' א' והדר משלימנא ליה לדומה‪ ,‬ואף הכא הכונה ומשלמין לו – ונמסרין לו‪,‬‬
‫‪.‬וגם דרשו שולמית בנוטריקון משלמת למיתה‬
‫כמש"נ כי עליך הורגנו כל היום‪ ,‬בואו אצלנו ונעשה אתכם דוכסין ואפרכין‪ ,‬ונחזה בך ‪</i>,‬‬
‫יתכן הכונה שתהיו סמל אורו של >"‪</sup><i class="footnote‬י>‪ – <sup‬ותהיון מחזותא דעלמא‬
‫‪.‬עולם‪] ,‬ובלשון העם רגיל מאמר "דער שפיגל פון דער וועלט"[‬
‫משיבים להם ישרא‪ ,‬מה תחזו בשולמית במחולת המחנים‪ ,‬כלום יש בכם כח לתת לנו כאותה ‪</i>,‬‬
‫מעלה של הר סיני שהיו בו מחנות‪ ,‬מחנה ישרא ומחנה מלאכי השרת‪ ,‬כמו שנאמר )תהילים ס״ח‪:‬‬
‫ונדרש זה הפסוק במתן תורה שירד>"‪</sup><i class="footnote‬יא>‪ <sup‬י״ח( רכב אהים רבותים‬
‫הקב"ה על הר סיני ברבבות מלאכי השרת‪ ,‬וישרא היו אז במדרגת מלאכים בקדושה ובטהרה‪ ,‬וזוהי‬
‫‪.‬הכונה כאותה מעלה של הר סיני‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 2‬‬

‫דרש רבא‪ ,‬מה יפו פעמיך בנעלים – כמה נאים רגליהון של ישרא בשעה >‪. </b‬מה יפו פעמיך>‪<b‬‬
‫פשוט דמדייק שאין לפרש כפשוטו שמקלסה >"‪</sup><i class="footnote‬יב>‪ <sup‬שעולין לרגל‬
‫בפעמי רגליה משום שאין מן המוסר והצניעות לקלס בלשון כזה‪ ,‬וכמו בדרשה הבאה שאפילו‬
‫‪.‬ההדיוט כשמקלס בלשון זה גנאי הוא לו‬
‫) 'חגיגה ג' א(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יודן‪ ,‬והלא אפילו ההדיוט כשמקלס בלשון זה גנאי הוא לו ואת >‪. </b‬מה יפו פעמיך>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬יג>‪ <sup‬אמרת מה יפו פעמיך‪ ,‬אא – מה נאין עקבותיך במסאני את ברתא דרחמי‬
‫היינו הך דדרשה הקודמת‪ ,‬ודריש בת נדיב בתו של אברהם שנקרא נדיב‪ ,‬כפי >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬שיבא בסמוך‪ ,‬ואברהם נקרא אוהבו של הקב"ה כמש"כ זרע אברהם אוהבי‪ ,‬וזהו שאמר ברתא דרחמי‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' איעזר ור' יהושע אומרים‪ ,‬מה יפו פעמיך בנעלים – מה היו>‪. </b‬מה יפו פעמיך בנעלים>‪<b‬‬
‫מוסב ג"כ על >"‪</sup><i class="footnote‬יד>‪ <sup‬יפין פעמיך שהיו נועלין בעד כל הצרות‬
‫ענין העליות לרגל כמבואר בדרשות הקודמות‪ ,‬שהיו מגינות על הצרות‪ ,‬והיינו נועלין‪ ,‬מלשון‬
‫נעילה וסגירה‪ ,‬ויש גורסין בעד כל החצרות‪ ,‬ויתבאר ע"פ מ"ש בפסחים ח' ב' ופנית בבקר‬
‫והלכת לאהליך‪ ,‬מלמד שתלך ]כלומר שתשוב מירושלים לביתך[ ותמצא אהלך בשלום‪ ,‬והיינו כי‬
‫‪.‬מצוה זו דעליה לרגל תגן שלא יאונה לך כל רע בחצרך ובביתך שתעזבם לזמן העליה לירושלים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫שתי נעלים‪ ,‬נעילה בפסח ונעילה בסכות‪ ,‬אמר הקב"ה לישרא‪ ,‬אתם – נועלים >‪. </b‬בנעלים>‪<b‬‬
‫ר"ל אתם נועלים >"‪</sup><i class="footnote‬טו>‪ <sup‬לפני בסכות ואני נועל לפניכם בפסח‬
‫לפני בחג הסכות בעד מלאכתם שבשדה שנמנעים לעשותם בזמן העליה לירושלים ועולים לרגל ואני‬
‫‪.‬נועל לפניכם בפסח שלא ירדו גשמים עוד בשעת הקציר ומלאכה שבשדות‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ר' יהושע בן לוי‪ ,‬ראויה היתה העצרת של חג שתהא רחוקה מחג חמשים יום>‪. </b‬בנעלים>‪<b‬‬
‫כעד העצרת של פסח‪ ,‬אא לפי שעצרת של פסח אית ביומא למיזל ולמיתי‪ ,‬אבל עצרת של חג לית‬
‫ר"ל מפסח ועד עצרת האויר יפה >"‪</sup><i class="footnote‬טז>‪ <sup‬ביומי למיזל ולמיתי‬
‫והדרכים מתוקרים‪ ,‬ואפשר לשוב מירושלים אחר הפסח ולשוב בעצרת‪ ,‬משא"כ אחר הסכות יתחילו‬
‫ימי הגשמים והדרכים מקולקלים‪ ,‬ואם ידחו עצרת של סכות לחמשים יום אחר הסכות לא יהיה‬
‫‪.‬באפשר לבא לירושלים‬
‫אמר הקב"ה‪ ,‬עד דאינון הכא נעביד כולן חד יו"ט ונחדי‪ ,‬הוי אומר מה יפו פעמיך ‪</i>,‬‬
‫והיינו בנעלים מלשון נעילה וסגירה‪ ,‬שנועל יחד>"‪</sup><i class="footnote‬יז>‪ <sup‬בנעלים‬
‫‪.‬את החג עם העצרת‬
‫ודע דלפי המבואר כאן דחג השבועות נקרא עצרת של חג ]הפסח[‪ ,‬יתבאר הטעם שקראו חז"ל >‪<br‬‬
‫לחג זה גם בשם עצרת‪ ,‬והיינו מפני כי בעקרו אינו חג לעצמו‪ ,‬אא המשך ועצרת לחג הפסח‪,‬‬
‫ורבים עמלו בזה‪ ,‬ומה שלא קראה התורה אותו בשם זה אולי כדי להבדילו משום עצרת של שביעי‬
‫של פסח )פ' ראה ט"ז ח'(‪ ,‬או משם עצרת של סכות‪ ,‬משא"כ חז"ל קראו לעצרת של סכות בשם יו"ט‬
‫האחרון של חג‪ ,‬כנודע‪ ,‬ואי אפשר למטעי‪ ,‬או משום דהתורה איירי בעת שישרא שרויים על‬
‫אדמתם‪ ,‬שאז באמת נוח לקרא לו בשם חג הקציר או חג בכורים מענין מצב התבואות בשדה אז‬
‫‪,‬וכמו חג האסיף‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב‪ ,‬כמש"נ )תהילים מ״ז‪:‬י׳( נדיבי עמים >‪. </b‬בת נדיב>‪<b‬‬
‫יתבאר ע"פ מ"ש בסוכה אהי אברהם >"‪</sup><i class="footnote‬יח>‪ <sup‬נאספו עם אהי אברהם‬
‫‪.‬שהיה תחלה לגרים‪ ,‬ופירש"י בנדבת לבו להתגייר‬
‫)'חגיגה ג' א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬יט>‪ <sup‬פעם אחת גזר רבי שלא ישנו לתלמידים בשוק>‪. </b‬חמוקי ירכיך>‪<b‬‬
‫‪.‬אולי היה זה בשעת הגזירה>"‪class="footnote‬‬
‫‪</sup><i‬כ>‪ <sup‬מאי דרש‪ ,‬חמוקי ירכיך‪ ,‬מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר >‪</i‬‬
‫דריש חמוקי מלשון דודי חמק עבר‪ ,‬וכן עד מתי תתחמקין )ירמיהו ל״א‪class="footnote">:‬‬
 ‫כ״ב(‪ ,‬ודרש ענין הפסוק על דברי תורה על שם סופו כמו חלאים מעשה ידו אמן‪ ,‬שהתורה היא‬
‫מעשה ידו אומנתו של הקב"ה‪ ,‬כמבואר במ"ר ר"פ בראשית‪ ,‬ור"ל לפעמים כבודה ותכליתה של‬
‫‪.‬התורה להיות בסתר‪ ,‬והיינו בשעת הגזירה‪ ,‬שלא יבאו פריצים ויחללוה‬
‫)'מו"ק ט"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫הוא חלל >"‪</sup><i class="footnote‬כא>‪ <sup‬א"ר יוחנן‪ ,‬שתין>‪'. </b‬חמוקי ירכיך וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬שתחת המזבח עשו נקבים שנגרר עליהם יינות הנסכים‬
‫מששת ימי בראשית נבראו‪ ,‬שנאמר חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן‪ ,‬חמוקי ירכיך >‪</i‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬כב>‪ <sup‬או השתין‪ ,‬כמו חלאים שמחוללין ויורדין עד התהום‬
‫‪.‬ודריש חלאים מלשון חלל‬
‫)'סוכה מ"ט א(>‪.<br‬מעשה ידי אמן – זו מעשה אומנתו של הקב"ה ‪</i>,‬‬

‫א"ר יוחנן‪ ,‬כל תענוגים שמתענגים ישרא בעוה"ז בזכות מילה >‪'. </b‬חמוקי ירכיך וגו>‪<b‬‬
‫שנתנה בין ירכים‪ ,‬כמו חלאים – כמה חליים מתחת ידיה‪ ,‬כמה תנוקות נמולים ומתים תחת ידיה‬
‫נראה הכונה דמפרש מהו הזכות יתירה במילה מבשארי מצות>"‪</sup><i class="footnote‬כג>‪<sup‬‬
‫– מפני שכמה חולאים ממנה וכמה תנוקות מתים תחת ידיה‪ ,‬ובכ"ז לא ימנע כל אב למול את בנו‪,‬‬
‫לפיכך הזכות גדול‪ ,‬ודריש כמו חלאים מעשה ידי אמן – כמה חליים ]מביא[ מעשה ידי אמן‪,‬‬
‫‪.‬כלומר המוהל‪ ,‬וכמו האי אומנא דלא מייץ )שבת קל"ג ב'(‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 3‬‬

‫שררך או סנהדרין‪ ,‬ולמה נקראו סנהדרין שררך‪ ,‬מה תנוק זה כל זמן >‪. </b‬שררך אגן הסהר>‪<b‬‬
‫כן היא הוראת השם >"‪</sup><i class="footnote‬כד>‪ <sup‬שהוא במעי אמו אינו חי אא מטבורו‬
‫שרר‪ ,‬וכמו לא כרת שרך )יחזקא ט"ז ד'( בהולדו‪ ,‬ובמעי אמו פיו סתום וכל חיותו באה לו‬
‫כך אין ישרא יכולין לעשות דבר חוץ מסנהדרין שלהם‪ ,‬אגן ‪. </i>,‬מטבורו בהשפעת אמו כידוע‬
‫שמאיר לכל ישרא‪</sup><i class="footnote"> ,‬כה>‪ <sup‬הסהר – אדרא דזהרא ]זה לשכת הגזית[‬
‫ודריש אגן הסהר על לשכת הגזית על שם שכך היתה מושב הסנהדרין כחצי גורן עגולה שהוא כחצי‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬הירת בתחלת חדושה‬
‫שררך או סנהדרין‪ ,‬ולמה נקראו שררך‪ ,‬לפי שהיא יושבת בטבורו >‪'. </b‬שררך אגן הסהר וגו>‪<b‬‬
‫על דרך הכתוב יורדים מעם טבור הארץ )שופטים >"‪</sup><i class="footnote‬כו>‪ <sup‬של עולם‬
‫ט' ל"ז(‪ ,‬וביהמ"ק הוא בגבהו של עולם‪ ,‬ומקום הסנהדרין הוא בלשכת הגזית סמוך למזבח‪,‬‬
‫‪. </i>,‬כמבואר לפנינו בתו"ת ר"פ משפטים‪ ,‬ועיין לקמן אות מ"ח בדרשה אפך כמגדל הלבנון‬
‫‪</sup><i‬כז>‪ <sup‬אגן – שהיא מגינה על כל העולם כולו‪ ,‬הסהר – שהיא דומה לסהר‬
‫שעגול הוא‪ ,‬ובערך כזה היתה מושב הסנהדרין כמשכ"ל אות כ"ה‪ ,‬ויתכן דעל >"‪class="footnote‬‬
‫א ‪. </i>,‬יסוד דרשה זו דרשו במ"ר )קהלת י"ב( והירח או סנהדרין שנא' כירח יכון עולם‬
‫א יחסרון סנהדרין מעשרים ושלשה[ לפיכך היה אחד מהם צריך לצאת ]לדבר הרשות[‬
‫יחסר המזג ]‬
‫רואה אם נשתיירו שם כ"ג יוצא ואם לאו אינו יוצא‪ ,‬בטנך ערמת חטים‪ ,‬מה ערמת חטים הכל‬
‫אולי הכונה>"‪</sup><i class="footnote‬כח>‪ <sup‬נהנין ממנה אף סנהדרין הכל נהנין מטעמיהן‬
‫שכל אחד מישרא צריך להלכותיהם‪ ,‬וע"ד מה שאמרו רז"ל הכל צריכין למרא דחיטי‪ ,‬ויתבאר מאד‬
‫)'סנהדרין ל"ז א(>‪. </i>.<br‬הדמיון לערמת חטים‬
‫כמש"כ לעיל אות>"‪</sup><i class="footnote‬כט>‪ <sup‬שררך או סנהדרין>‪. </b‬א יחסר המזג>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬ל>‪ <sup‬א יחסר המזג –א תחסר סנהדרין ממופלא שבה ‪. </i>,‬כ"ד‬
‫כי לבד מספר ע"א סנהדרין יש עוד אחד מופלא על כולם כמבואר לפנינו בתורה תמימה פ'‬
‫דבר אחר א יחסר המזג –א תחסר ‪. </i>,‬בהעלותך בפסוק אספה לי שבעים איש‪ .‬יעוי"ש בארוכה‬
‫יתכן דמכוין שלא >"‪</sup><i class="footnote‬לא>‪ <sup‬סנהדרין מזה שהוא ממזג את ההלכה‬
‫יהיו סנהדרין בלא אחד מכריע והיינו שלא יהיו במספר זיווגי‪ ,‬וזהו כדי שאם יהיו מחולקים‬
‫בדעות יהיה אחד מכריע לרוב ויקויים אחרי רבים להטות‪ ,‬וכמבואר אצלנו בתורה תמימה פרשה‬
‫)מ"ר(>‪. </i>.<br‬משפטים בפ' הנזכר‬
‫דבר אחר א יחסר המזג – לא נחסר מזגא דעלמא‪ ,‬כמש"נ )תהלים כ"ג( ה' >‪. </b‬א יחסר המזג>‪<b‬‬
‫ר"ל לא נחסר מזגא דעלמא‪ ,‬זה הקב"ה הזן >"‪</sup><i class="footnote‬לב>‪ <sup‬רועי לא אחסר‬
‫ומפרנס לכל הברואים ע"י מזיגת ועירוב הכחות והיסודות של כל בריה‪ ,‬שזה צריך לזה וזה‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬לזה‪ ,‬ולכן כולם מתפרנסים‪ ,‬וממילא מתקיים העולם‬
‫זו תורת כהנים‪ ,‬מה כרס זו הלב מכאן והכרעים מכאן והיא באמצע ‪. </b> /‬בטנך ערמת חטים>‪<b‬‬
‫כך תו"כ שני ספרים מכאן ושני ספרים מכאן והוא באמצע ]והוא[ ערמת חטים – ערמה של חטאים‬
‫שרוב חייבי כריתות שהעובר עליהן בשוגג מביא חטאת >"‪</sup><i class="footnote‬לג>‪<sup‬‬
‫כתובים בתו"כ‪ .‬ועל אדות דמיון הספר תורת כהנים לאברי הבטן‪ ,‬עיין מה שדרשו חז"ל ומה‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬שכתבנו לעיל פרשה ה' בפסוק מעיו עשת שן אות ס"ה‬
‫>‪ <sup‬נמשלו ישרא לחטה‪ ,‬מה חטה זו סדוקה כך ישרא סדוקה מילתן>‪. </b‬ערמת חטים>‪<b‬‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬בקרימת עור הפריעה>"‪</sup><i class="footnote‬לד‬
‫‪</sup><i‬לה>‪ <sup‬נמשלו ישרא לחטה‪ ,‬מה חטה זו סופגת>‪. </b‬ערמת חטים>‪<b‬‬
‫כך ישרא סופגין נכסיהון של אוה"ע >‪. </i‬ר"ל שואבת בקרבה המים כספוג>"‪class="footnote‬‬
‫‪</sup><i‬לו>‪ <sup‬כמש"נ ואכלת את כל העמים וגו' וכתיב )ישעיה ס"א( חיל גוים תאכלו‬
‫פשוט דמוסב על העמים הפראים בימים קדמונים שלא היה כל דין ומשפט וחקי>"‪class="footnote‬‬
‫אזרח בחברה ומדינה והיו חובלים ומשחיתים כפריצי חיות‪ ,‬והם אינם בכלל מין האדם‪ ,‬וכמו‬
‫שביארנו בארוכה בענין קרוב לזה בתו"ת פ' משפטים בפ' וכי יגח שור איש את שור רעהו‪,‬‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬ובר"פ ברכה‪ ,‬יעוי"ש בארוכה‬
‫>‪ <sup‬נמשלו ישרא לחטים‪ ,‬מה חטים הללו פסולת שלהם נמדדות עמהן>‪. </b‬ערמת חטים>‪<b‬‬
‫רומז למ"ש בב"ב צ"ד א' שהלוקח חטים צריך לקבל רובע הקב >"‪</sup><i class="footnote‬לז‬
‫כך ישרא כתיב בהו מחוטב עציך עד שואב מימך >‪. </i‬טינופת‪ ,‬והיינו שהפסולת נמדדת עמהם‬
‫ר"ל שנמנין יחד עם הנכבדים שבאומה‪ ,‬כמו הכא בענין >"‪</sup><i class="footnote‬לח>‪<sup‬‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬בר"פ נצבים דפתח ראשיכם שבטיכם זקניכם וסיים מחוטב עציך עד שואב מימך‬
‫נמשלו ישרא לחטים‪ ,‬מה חטים הללו כשהן יוצאין לזרע אין יוצאין אא >‪. </b‬ערמת חטים>‪<b‬‬
‫וכשהם נכנסין ‪. </i>,‬לראות כמה כורין הוא זורע>"‪</sup><i class="footnote‬לט>‪ <sup‬במנין‬
‫א הגורן אין נכנסין אא במנין‪ ,‬כך ישרא כשירדו למצרים ירדו במנין כמש"נ בשבעים נפש ירדו‬
‫)שם(>‪.<br‬אבותיך מצרימה וכשעלו עלו ג"כ במנין כמש"נ )פ' בא( כשש מאות אף רגלי‬
‫התבן והמוץ והקש היו מדיינין זה עם זה‪ ,‬זה אומר בשבילי נזרעה השדה‪. </b> ,‬ערמת חטים>‪<b‬‬
‫וזה אומר בשבילי נזרעה‪ ,‬אמרה להם החטה‪ ,‬המתינו עד שנבא הגורן ואנו יודעין בשל מי‬
‫נזרעה‪ ,‬כשנכנסין לגורן בא בעה"ב לזרותה‪ ,‬הלך לו המוץ לרוח‪ ,‬נטל התבן והשליכו לארץ‪ ,‬הקש‬
‫ושרפו‪ ,‬נטל את החטין ועשה אותן כרי‪ ,‬כך אוה"ע אומרים בשבילנו נברא העולם וישרא אומרים‬
‫בשבילנו נברא העולם‪ ,‬אמרו להם ישרא‪ ,‬המתינו עד שיבא היום של הקב"ה ואנו יודעין בשל מי‬
‫נברא‪ ,‬הדא הוא דכתיב )מלאכי ג׳‪:‬י״ט( כי הנה היום בא בוער כתנור וכתיב )ישעיהו מ״א‪:‬ט״ז(‬
‫תזרם ורוח תשאם‪ ,‬אבל ישרא נאמר בהם ואתה תגל בה' בקדוש ישרא תתהלל‪] ,‬הוי בטנך ערמת‬
‫)שם(>‪.<br‬חטים[‬
‫מין פרי ארז >"‪</sup><i class="footnote‬מ>‪ <sup‬והלא של אסטרובלין>‪. </b‬ערמת חטים>‪<b‬‬
‫יפה משל חטים‪ ,‬אא אפשר לעולם בלא אסטרובלין ואי אפשר >‪. </i‬הנאכל ויש בו זרעונין הרבה‬
‫נראה דחסר כאן סיום הענין כך אי אפשר>"‪</sup><i class="footnote‬מא>‪ <sup‬לעולם בלא חטים‬
‫)שם(>‪. </i>.<br‬לעולם בלא ישרא‪ ,‬וישרא נמשלו לחטין‪ ,‬כמבואר בדרשות הקודמות‬
‫אמר ליה ההוא צדוקי לרב כהנא‪ ,‬אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא‪. </b> ,‬סוגה בשושנים>‪<b‬‬
‫אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬התורה העידה עלינו סוגה בשושנים‪ ,‬שאפילו כסוגה‬
‫ר"ל אפי' רק גדר קל >"‪</sup><i class="footnote‬מב>‪ <sup‬בשושנים לא יפרצו בהם פרצות‬
‫כשושנה‪ ,‬והיינו אפי' רק באזהרה קלה ובהבדלה מועטת הן נפרשין מן העבירה‪ ,‬ואין צריך גדר‬
‫)'סנהדרין ל"ז א(>‪. </i>.<br‬של אבנים להפרידן‪ ,‬וע"ע בדרשה הבאה‬
‫או דברי תורה שהן רכים כשושנים ]ואע"פ כן סיגים המה[‪ ,‬הרי שנשא >‪. </b‬סוגה בשושנים>‪<b‬‬
‫אדם אשה ובא להזקק לה והיא אומרת לו כשושנה אדומה ראיתי הוא פורש מיד‪ ,‬מי גרם לו‬
‫שיפרוש‪ ,‬איזה כותל או עמוד ברזל או נחש נשכו או עקרב עקצו‪ ,‬אא דברי תורה שרכין כשושנה‬
‫הפי' כשושנה >"‪</sup><i class="footnote‬מג>‪ <sup‬שנאמר בה וא אשה בנדת טומאתה לא תקרב‬
‫אדומה ראיתי כנוי לטפת דם נדה‪ ,‬ומה שאמר או דברי תורה שרכין כשושנה‪ ,‬הפי' הוא שהם קלים‬
‫לפרוץ ולעבור עליהם כמו גדר של שושנים‪ ,‬שהבחירה היא ביד האדם‪ ,‬וכפי הנראה מפרש סוגה‬
‫מלשון נסוג אחור‪ ,‬ור"ל סוגה בשושנים‪ ,‬ע"י טפת דם כשושנה הוא נסוג אחור ופורש ממנה‪ ,‬וגם‬
‫‪.‬מפרש סוגה בשושנים בתואר על התורה מלשון סיג וגדר של שושנים כמש"כ‪ ,‬וע"ע בדרשה הקודמת‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 4‬‬

‫‪'.‬כפול ונדרש לעיל פרשה ד' פסוק ה>‪. </b‬שני שדיך>‪<b‬‬

‫‪Verse 5‬‬

‫כתיב ויבקש פרעה להרוג את משה ויברח משה‪ ,‬וכי אפשר לאדם לברוח>‪. </b‬צוארך כמגדל השן>‪<b‬‬
‫מן המלכות‪ ,‬אא בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו וקהה החרב מעל צוארו ונשבר‪,‬‬
‫עי' >"‪</sup><i class="footnote‬מד>‪ <sup‬הדא הוא דכתיב צוארך כמגדל השן זו צוארו של משה‬
‫מש"כ בתו"ת פ' שמות בטעם כלל דרשה זו דמדייק מדלא כתיב ויבקש פרעה את משה להרגו‪ ,‬דאז‬
‫היה במשמע שהיה מבקש למצוא את משה‪ ,‬אא כתיב ויבקש פרעה להרוג את משה‪ ,‬משמע דהמבוקש‬
‫וההשתדלות היתה לא למצוא כי אם להרגו‪ ,‬כלומר איך ובאיזה אופן להרגו‪ ,‬כי לא היה יכול‬
‫זה‪ ,‬ומפרש סבת הדבר שלא היה יכול להרגו‪ ,‬מפני שקהה החרב מעל צוארו ונשבר‪ ,‬וע"ע מש"כ‬
‫בתו"ת ר"פ יתרו בפ' ויצילני מחרב פרעה‪ ,‬ושייכות הדרשה נכלל לפסוק זה‪ ,‬משום דשן מורה על‬
‫דבר קשה וחזק‪ ,‬כמ"ש במ"ר פ"ג‪ ,‬וקרא זה בכנ"י איירי‪ ,‬ואמר שיהיה צוארה חזק להקהות שיני‬
‫האויבים כמו שאירע למשה‪ ,‬וכל מה שאירע לאבות סימן לבנים‪ ,‬וזו היא גם כונת דרשה הבאה‬
‫‪.‬מיעקב אבינו‬
‫)ירושלמי ברכות פ"ט ה"א(>‪</i>.<br‬‬

‫דרש ר' אעזר‪ ,‬בשעה שבא עשו לנשק ליעקב אבינו לא בא לנשקו אא >‪. </b‬צוארך כמגדל השן>‪<b‬‬
‫לנשכו ונעשה צוארו של יעקב כשל שיש וקהו שיניו של אותו רשע‪ ,‬הדא הוא דכתיב צוארך כמגדל‬
‫עי' מש"כ סוף אות הקודם וצרף לכאן‪ .‬ואמנם מ"ש >"‪</sup><i class="footnote‬מה>‪ <sup‬השן‬
‫שנעשה צוארו של יעקב כשל שיש צ"ע דלפי"ז לא נתבאר למה אמר כמגדל השן ולא כמגדל שיש‪,‬‬
‫ואולי נכתב בלשון כזה להורות על שני הענינים‪ ,‬על דבר קשה בכלל‪ ,‬והיינו שן והיינו שיש‪,‬‬
‫‪.‬וגם לרמז שקהו שיניו של אותו רשע‬
‫והנה המדרש מסיים כאן‪ ,‬ומה ת"ל ויבכו‪ ,‬אא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו‪<br> ,‬‬
‫והיא אגדה יפה בטעמה ובציורה‪ ,‬ומה יתרון לבעל הלשון‪ ,‬הראב"ע‪ ,‬האומר )פ' וישלח( דרש זה‬
‫]דנקוד על וישקהו[ טוב הוא לעתיקי משדים כו' והעד ויבכו כו' ולא ראה כי גם האי "ויבכו"‬
‫‪.‬דרש דרשו ברוח כזה‪ ,‬וה' יכפר בעדו‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫עיניך או סנהדרין שהם עינים לעדה‪ ,‬כמש"נ והיה אם מעיני העדה‪'. </b>,‬עיניך ברכות וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬מו>‪ <sup‬ברכות בחשבון – מילי דחושבנא‪ ,‬ל"ו מזכין‪ ,‬ל"ה מחייבין‬
‫תפס מספר ל"ו ול"ה לכונת מספר כללי של סנהדרין‪ ,‬ע"א איש‪ ,‬ועיין לעיל >"‪class="footnote‬‬
‫פסוק ג' אות ל"א‪ ,‬ושייכות הלשון ברכות לסנהדרין י"ל משום שהם כברכת מים כמעין המתגבר‪,‬‬
‫‪.‬ובכ"ז הם באים בחשבון כפי שמבאר‬
‫‪</sup><i‬מז>‪ <sup‬על שער בת רבים זו ההלכה שיוצאת מבית השער ומרווחת לרבים ‪</i>,‬‬
‫‪.‬מכוין ללשכת הגזית שמשם יוצאת היראה לכל ישרא>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫זה ביהמ"ק‪ ,‬מה האף הזה נתון בגבהו של אדם‪ ,‬כך ביהמ"ק נתון >‪. </b‬אפך כמגדל הלבנון>‪<b‬‬
‫כי א"י גבוה מכל הארצות‪ ,‬וביהמ"ק בנוי>"‪</sup><i class="footnote‬מח>‪ <sup‬בגבהו של עולם‬
‫‪.‬בגבהה של ירושלים‪ ,‬וא"כ הוא נתון בגבהו של עולם‬
‫כמגדל הלבנון ]אין לבנון אא ביהמ"ק[‪ ,‬מאי טעמא‪ ,‬ר' טביומי אומר‪ ,‬מפני שמלבין ‪</i>,‬‬
‫כלומר מכפר ומטהר‪ ,‬וע"ד הכתוב אם >"‪</sup><i class="footnote‬מט>‪ <sup‬עונותיהם של ישרא‬
‫יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו‪ .‬ועי' מש"כ השייך לענין זה בתו"ת ר"פ ואתחנן בפסוק ההר‬
‫‪.‬הטוב הזה והלבנון‬
‫ר' שמעון בן יוחאי אומר‪ ,‬שכל הלבבות שמחות בו‪ ,‬שנאמר )תהלים מ"ה( יפה נוף משוש ‪</i>,‬‬
‫>‪ <sup‬כל הארץ‪ ,‬ורבנן אמרי‪ ,‬על שם )מלכים א ט׳‪:‬ג׳( והיו עיני ולבי שם כל הימים‬
‫‪.‬דריש לבנון בנוטריקו"ן – לב ועין>"‪</sup><i class="footnote‬נ‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫עתידה ירושלים להיות מתרחבת בכל צדדיה עד שתהא מגעת לשער דמשק‪. </b> ,‬צופה פני דמשק>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬נא>‪ <sup‬לקיים מה שנאמר )זכריה ט׳‪:‬א׳( ודמשק מנוחתו – עד דמשק מנוחתו‬
‫כי עד עתה היה המקום שנקרא צופים חוץ לירושלים שמשם היו רואים את >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬ההיכל‪ ,‬ולעתיד לבא שתהיה ירושלים עד דמשק יהיה הצופה אצל דמשק‪ ,‬וזהו צופה פני דמשק‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 6‬‬

‫אמר הקב"ה לישרא‪ ,‬הרשים שבכם חביבים עלי כאיהו שעלת להר הכרמל>‪. </b‬ראשך עליך ככרמל>‪<b‬‬
‫דריש ראשך מלשון דל ורש‪ ,‬ובא במובן זה גם בא"ף‪ ,‬ראש >"‪</sup><i class="footnote‬נב>‪<sup‬‬
‫עושה כף רמיה )משלי י׳‪:‬ד׳( רב אכל ניר ראשים )שם י"ג(‪ ,‬ובמובן ריש ועוני‪ ,‬ראש ועושר א‬
‫תתן לי )שם ל'( ובא כמהלך ראשך )שם ו'(‪ ,‬ולא נתבאר למה תפס משל החביבות באיהו‪ ,‬ולא‬
‫באחד מגדולי ישרא‪ ,‬כמו האבות וכדומה‪ .‬והנה במ"ר סיים בדרשה זו‪ ,‬שנאמר ואיהו עלה א ראש‬
‫הכרמל וישם פניו בין ברכיו‪ ,‬ולמה שם פניו בין ברכיו אא אמר לפני הקב"ה אין לנו זכות‬
‫הבט לברית‪ ,‬ע"כ‪ ,‬והמפרשים טרחו מאוד בבאור המשך כל דרשה זו‪ ,‬ולי נראה פשוט דהכונה היא‬
‫ע"ד שאמרו בסוף מנחות אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים‪ ,‬והכונה כאן‪ ,‬כי‬
‫אע"פ שלהרש אין כל מה להביא דורן להקב"ה‪ ,‬בכ"ז חביב הוא להקב"ה ]אם מכוין לבו[ להגן‬
‫עליו גם בזכות המילה לבד וכמו שאמר איהו הבט לברית‪ ,‬והוי הכונה כאיהו בהר הכרמל‪ ,‬כמו‬
‫‪.‬שבקש איהו במה להגן עליו‪ ,‬ועם זה דריש מעין גזירה שוה כרמל כרמל דהכא דאיהו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר הקב"ה לישרא‪ ,‬הדלים והרשים שבכם חביבים עלי כדוד‪ ,‬דכתיב >‪. </b‬ודלת ראשך כארגמן>‪<b‬‬
‫)זכריה י"ב( והיה הנכשל בהם ביום ההוא כדויד‪ ,‬וי"א כדניא דכתיב ביה )דניא ה'( והלבשו‬
‫דריש ראשך מלשון דל ורש ]בחיסור א'‪</sup><i class="footnote"> ,‬נג>‪ <sup‬לדניא ארגונא‬
‫וכמו שכתבנו בריש אות הקודם[‪ ,‬ותפס המשל כדוד וכדניא ביחס לשם ארגמן‪ ,‬בדניא כתיב‬
‫והלבישוהו ארגונא‪ ,‬ובדוד י"ל משום דכתיב ביה והוא אדמוני יפה עינים‪ ,‬וארגמן מראה אודם‬
‫יפה לו‪ ,‬וכמבואר בפסיקתא איכה )ק"כ א'( פורפירא – ארגמן‪ .‬והחביבות מהקב"ה להם‪ ,‬בדוד‬
‫כתיב ויהי דוד בכל דרכיו משכיל וה' עמו‪ ,‬והיינו חביבות יתירה‪ .‬ולדניא חבה יתירה נודעת‬
‫שנתגלו לו סודות מקץ הימין מה שלא נגלה לזולתו‪ ,‬כנודע‪ .‬ומה שהמשיל דוקא לארגמן שמזה‬
‫יוצא היחס לדוד ולדניא ולא לענין אחר ולאנשים גדולים זולתם‪ ,‬י"ל משום דגם בהו מצינו‬
‫ענין דלות ושפלות‪ ,‬דדוד נלקח למלוכה מאחר הצאן כנודע במקרא‪ ,‬ודניא הורד מגדולתו כמבואר‬
‫‪.‬במגילה ט"ז א'‪ ,‬התך זה דניא‪ ,‬ולמה נקרא שמו התך שחתכוהו מגדולתו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מלך – זה הקב"ה דכתיב ביה ה' מלך גאות לבש‪ ,‬אסור ברהטים‪ ,‬שאסר>‪. </b‬מלך אסור ברהטים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬נד>‪ <sup‬עצמו בשבועה שהוא משרה שכינתו בתוך ישרא ברהטים של יעקב אבינו‬
‫יתכן הפי' ברהטים כמו רהיטנו ברותים שדרשוהו על ביהמ"ק‪ ,‬והוא כמו >"‪class="footnote‬‬
‫באהלי יעקב‪ ,‬ורומז להאגדה במדרשים ר"פ תרומה דיעקב אבינו הכין עצי ברושים לבנין המשכן‪,‬‬
‫יעו"ש‪ ,‬כך פירשו המפרשים‪ .‬ואמנם אינו מבואר איפה רמוז שנשבע הקב"ה על זה‪ ,‬וגם למה זה‬
‫הביע הכתוב ענין זה מהשראת השכינה בלשון ברהטים‪ ,‬ולכן נראה דהפי' הנכון הוא דמוסב על‬
‫ענינו של יעקב בבית לבן בתולדות הצאן דכתיב שם )פ' ויצא( ושם יעקב את המקלות לעיני‬
‫הצאן ברהטים‪ ,‬ומיד אחרי ענין זה כתיב ויאמר ה 'א יעקב שוב א ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה‬
‫עמך‪ ,‬פירש"י בשם מדרשים שוב א ארץ אבותיך ושם אהיה עמך‪ ,‬אבל בעודך מחובר לטמא אי אפשר‬
‫להשרות שכינתי עליך‪ ,‬ע"כ‪ ,‬וע"פ כל זה מתבאר מאוד הלשון מלך אסור ברהטים‪ ,‬שבענין הרהטים‬
‫‪.‬שם אסר עצמו הקב"ה כביכול בהבטחה להשרות שכינתו בישרא‪ ,‬והענין מבואר‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' ברכיה אומר‪ ,‬מלך – זה משה‪ ,‬שנאמר ויהי בישרון מלך‪ ,‬אסור >‪. </b‬מלך אסור ברהטים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬נה>‪ <sup‬ברהטים שבשביל רהטים של מי מריבה נגזר עליו שלא לכנס לארץ ישרא‬
‫דכתיב בענין מי מריבה והשקית העדה ואת בעירם‪ ,‬ושייך לשון רהטים על שם>"‪class="footnote‬‬
‫הכתוב )פ' שמות( ותמלאינה את הרהטים‪ .‬ומ"ש מלך זה משה‪ ,‬עי' מ"ש הרמב"ן ע"ז בנמוקיו‬
‫‪'.‬דברים ל"ג‪ ,‬ה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 7‬‬

‫‪.‬הדרשות השייכות לכאן באו למעלה פרשה א' פסוק ט"ו בלשון הנך יפה>‪'. </b‬מה יפית וגו>‪<b‬‬

‫זו אהבתו של אברהם אבינו שהיה מתחטא על מלך סדום‪ ,‬כמש"נ ויאמר >‪. </b‬אהבה בתענוגים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬נו>‪ <sup‬אברם א מלך סדום הרמותי ידי א ה' אם מחוט ועד שרוך נעל‬
‫מפרש מה יפית ומה נעמת מה יפה ומה נעימה האהבה שהראה אברהם להקב"ה >"‪class="footnote‬‬
‫בתענוגים בזמן שרצה לתת לו תענוגי העולם‪ ,‬כמו הרכוש של מלך סדום‪ ,‬ולא רצה לקבל‪ ,‬כדי‬
‫לקדש שם שמים‪ ,‬והיה מתחטא כלומר מתענג ]כ"פ הערוך ערך חטא[ שאמר שיש לו די בלעדי זה‪,‬‬
‫‪.‬וכן הפי' בדרשה הבאה בדניא בזמן שרצה בלשאצר לתת לו שליש המלוכה ולא רצה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחד אהבה בתענוגים זו אהבתו של דניא שהיה מתחטא על בלשאצר‪. </b> ,‬אהבה בתענוגים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬נז>‪ <sup‬שנאמר )דניא ה׳‪:‬י״ז( מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב‬
‫ר"ל שבזמן שרצה בלשאצר לתת לו שליש המלוכה השיב לו דניא מתנתך לך >"‪class="footnote‬‬
‫להוי‪ ,‬ונבזביתך ]בלשון העמים קורין לדוכסוס וממשלה נבזבית[ לאחר תן‪ ,‬וע' הבאור באות‬
‫‪.‬הקודם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 8‬‬

‫יש אומרים בחנניה מישא ועזריה הכתוב מדבר‪ ,‬פה תמר נגזרה עליה שריפה >‪. </b‬דמתה לתמר>‪<b‬‬
‫גזירת >"‪</sup><i class="footnote‬נח>‪ <sup‬ולא נשרפה אף או נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו‬
‫שריפת תמר ע"י יהודה שאמר הוציאוה ותשרף‪ ,‬ושייכות כלל פסוק זה לחנניה מישא ועזריה‬
‫‪.‬יתבאר בדרשה הבאה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 9‬‬

‫אמר רבי שמוא בר נחמני אמר רבי יונתן‪ ,‬מאי דכתיב אמרתי אעלה בתמר >‪'. </b‬אמרתי וגו>‪<b‬‬
‫אוחזה בסנסיניו‪ ,‬אמרתי אעלה בתמר או ישרא‪ ,‬ועכשיו לא עלה בידי אא סנסן אחת של חנניה‬
‫מבואר בסוכה מ"ה ב' דישרא נמשלו לתמר‪</sup><i class="footnote"> ,‬נט>‪ <sup‬מישא ועזריה‬
‫מה תמר זה אין לו אא לב אחד כך ישרא אין להם אא לב אחד לאביהם שבשמים‪ ,‬ואמר בזה‪ ,‬אני‬
‫אמרתי באותו הדור שכל ישרא יהיו במדרגת צדיקים שימסרו נפשם על קדוש השם ולבסוף לא עלה‬
‫בידי אא סנסן אחד‪ ,‬ענף אחד‪ ,‬והם חנניה מישא ועזריה‪ ,‬אבל זולתם השתחוו לצלם וחללו שם‬
‫ה'‪ ,‬ושימש בזה בלשון סנסן ע"פ המבואר בדרשה הבאה‪ ,‬אוחזה בסנסניו‪ ,‬הדא תמרתא אף דלא‬
‫עבדה כלום לא פתיחא דעבדה מן תלת אילנין אבנין דהיינו סנסן ]אבנין מין אילן יפה[‪,‬‬
‫‪.‬ורומז לחנניה מישא ועזריה‪ ,‬וע"ע מש"כ בדרשה הבאה‬
‫)'סנהדרין צ"ג א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬ס>‪ <sup‬יש אומרים בחנניה מישא ועזריה הכתוב מדבר>‪'. </b‬אמרתי וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬ע' מש"כ באות הקודם>"‪class="footnote‬‬
‫אמר הקב"ה‪ ,‬אני אמרתי אעלה בכל האומה כולה ולא נתעליתי אא בכם‪ ,‬אוחזה בסנסיניו – ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬סא>‪ <sup‬כהדא תמרתא אף דלא עבדה כלום לא פחיתא דעבדה מן תלת אילנין אבנין‬
‫ר"ל אילן תמר זה אע"פ שאינו עושה כלל פירות מ"מ אינו פוחת מלעשות ג' >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬אילנות ממין הנקרא אבנין‪ ,‬תרגם כריח לבנון – כריח אולבנין‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬סב>‪ <sup‬יש אומרים בחנניה מישא ועזריה הכתוב מדבר>‪. </b‬כאשכלות הגפן>‪<b‬‬
‫‪.‬עיין מש"כ באות נ"ט>"‪class="footnote‬‬
‫>‪ <sup‬ויהיו נא שדיך כאשכלות הגפן זה פרץ וזרח‪ ,‬מה פרץ וזרח נגזרה עליהם שריפה ‪</i>,‬‬
‫‪.‬לאו דוקא על עצמם ממש אא על אמם בעת שהיה בעיבור>"‪</sup><i class="footnote‬סג‬
‫)שם(>‪.<br‬ולא נשרפו כך או נגזרה עליהם שריפה ולא נשרפו >‪</i‬‬

‫‪</sup><i‬סד>‪ <sup‬יש אומרים בחנניה מישא ועזריה הכתוב מדבר>‪. </b‬כתפוחים>‪<b‬‬

‫‪.‬עיין משכ"ל אות נ"ט>"‪class="footnote‬‬
‫סמך על>"‪</sup><i class="footnote‬סה>‪ <sup‬למה היה דומה ריחן‪ ,‬לריח שדה של תפוחים ‪</i>,‬‬
‫תרגום שבכאן כריחא דאתרוגא‪ ,‬והוא ריח טוב וחביב‪ .‬וע' תוס' שבת פ"ח א' ומש"כ בתורה‬
‫‪'.‬תמימה פ' תולדות בפסוק כריח שדה אשר ברכו ה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 10‬‬

‫א"ר יוחנן ]בשעה שהפילו את חנניה מישא ועזריה לכבשן האש[ קרא >‪. </b‬וחכך כיין הטוב>‪<b‬‬
‫הקב"ה למלאכי השרת ואמר להם רדו ונשקו שפתותיהן של אבותיהם של או‪ ,‬שכשם שפעלו הם לפני‬
‫אברהם בכבשן האש ויצחק הקריב עצמו לעולה שהיא >"‪</sup><i class="footnote‬סו>‪ <sup‬באש‬
‫‪.‬כולה כליל‬
‫כך פעלו לפני בניהם באש‪ ,‬ור' יהודה ב"ר סיפון אמר‪ ,‬אמר‪ ,‬רדו ונשקו שפתותיהן של >‪</i‬‬
‫או‪ ,‬שאולי לא קבלו תורתי ומלכותי בסיני הייתי נעשה בעל דבבם לאו שהם ישנים במערת‬
‫ודריש סיפא דקרא דובב שפתי ישנים‪ ,‬דובב – >"‪</sup><i class="footnote‬סז>‪ <sup‬המכפלה‬
‫מלשון דבבי'‪ .,‬בעל דבב לשפתי ישנים‪ ,‬ור"ל אם לא היו ישרא מקבלים את התורה היה נעשה‬
‫‪.‬כביכול שונא לאבותיהם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫חברייא בשם ר' יוחנן אמרי‪ ,‬דודים דברי סופרים לדברי תורה >‪. </b‬וחכך כיין הטוב>‪<b‬‬
‫לעיל בריש >"‪</sup><i class="footnote‬סח>‪ <sup‬וחביבים כדברי תורה דכתיב וחכך כיין הטוב‬
‫פרשה א' בפ' כי טובים דודיך מיין נתבאר‪ ,‬כי התורה עצמה ]תורה שבכתב[ מכונה בשם יין‪,‬‬
‫יעו"ש‪ ,‬וכאן מכנה את דברי סופרים‪ ,‬דברי חז"ל‪ ,‬בשם חכך‪ ,‬על שם שתורתם היא בעל פה‪ ,‬והחיך‬
‫הוא אחד ממוצאי הדבור‪ .‬ואמר וחכך‪ ,‬כלומר התורה שבעל פה חביבה כתורה שבכתב המשולה ליין‬
 ‫טוב‪ .‬ונתבאר ענין זה ביותר לעיל בריש פסוק הנזכר‪ ,‬יעו"ש‪ .‬והובאה דרשה זו גם בירושלמי‬
‫‪.‬ע"ז פ"ב ה"ז‪ ,‬ושם הגירסא וחביבים יותר מדברי תורה‪ ,‬והוא ט"ס‪ ,‬וצ"ל וחביבים כדברי תורה‬
‫)ירושלמי סנהדרין פי"א ה"ד(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי‪ ,‬כל תלמיד חכם שאומרים דבר >‪. </b‬דובב שפתי ישנים>‪<b‬‬
‫שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר‪ ,‬דאמר קרא וחכך כיין הטוב הולך לדודי למשרים‬
‫כומר הוא כלי >"‪</sup><i class="footnote‬סט>‪ <sup‬דובב שפתי ישנים – ככומר של ענבים‬
‫שמניחין בו ענבים עד שמתחממים‪ ,‬ויינו נוח לצאת‪ ,‬וכמו הלשון מכמר בשרא‪ ,‬בפ' תמיד נשחט‬
‫‪.‬בפסחים‬
‫מה כומר של ענבים כיון שמניח אדם אצבעו עליו מיד דובב אף ת"ח כיון שאומרים דבר >‪</i‬‬
‫עיין במהרש"א >"‪</sup><i class="footnote‬ע>‪ <sup‬שמועה מפיו בעוה"ז שפתותיו דובבות בקבר‬
‫שעמל לפרש כלל הענין משפתותיו דובבות שלא יהיה רחוק מן השכל‪ ,‬כי הענין מבואר כי הדבור‬
‫הוא כח הנשמה ע"י כלי הגוף וכל דבור משובח מוליד כח רוחני בדומה משובח‪ ,‬ובאמרו בשם‬
‫אומרו אותו כח רוחני שנולד כבר הוא מעורר מולידיו בב' עולמות שהם הנשמה בעוה"ב וכלי‬
‫הדבור שהם השפתים בעוה"ז גם כי הם בקבר כבר‪ ,‬ומביא הדמיון מיין הטוב המונח בבור הוא‬
‫רוחש ודובב ע"י כח האצבע המעוררו‪ ,‬כן השפתים גם כי מונחים בבור שחת רוחשות ע"י כח‬
‫‪.‬המעוררן‬
‫ואמנם יש לפרש בטעם מליצה זו בפשיטות‪ ,‬שרוח החיוני לא יאבד לעולם‪ ,‬והוא ע"פ מה >‪<br‬‬
‫שמזכירין דבריו וחכמתו‪ ,‬וכמ"ש בירושלמי פ"ו דשקלים אין עושין נפשות לצדיקים שדבריהם הם‬
‫זכרונם‪ ,‬והיינו שפתותיו רוחשות בקבר‪ ,‬ור"ל מה שהגה בשפתיו עדיין רוחשות בעולם אע"פ‬
‫‪.‬שהוא בקבר‪ ,‬והכל נאמר בלשון מליצי‬
‫)'יבמות צ"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 11‬‬

‫‪</sup><i‬עא>‪ <sup‬מלמד שאין תשוקתן של ישרא אא באביהם שבשמים>‪. </b‬ועלי תשוקתו>‪<b‬‬

‫דבזה חלוק הלשון חשק מלשונות אהבה וחבה וכדומה דבעוד שלאהוב ולחבב >"‪class="footnote‬‬
‫אפשר לכמה אנשים‪ ,‬אבל לחשוק אי אפשר כי אם באחד‪ .‬ומזה נראה טעם הדרשה בקדושין כ"ב א'‬
‫עה"פ וחשקת בה )ר"פ תצא( ולא בה ובחבירתה‪ ,‬והבאור הוא‪ ,‬יען שאם חושק בשתים אות הוא כי‬
‫אינו חושק באמונה לשתיהן‪ ,‬ולכן אין בכזה דיני הפרשה ]ונראה דחשק ותשוקה ענין אחד הוא[‪.‬‬
‫ואמנם אפשר להוסיף באור בכלל ברעיון פסוק זה ע"פ המבואר בחולין פ"ט א' עה"פ לא מרובכם‬
‫מכל העמים חשק ה' בכם‪ ,‬אמר הקב"ה לישרא‪ ,‬חושקני בכם שאפילו בשעה שנתתי לכם גדולה אתם‬
‫משפילים עצמכם לפני‪ ,‬ולא כמו אוה"ע שבשעה שמשפיע להם הקב"ה גדולה הם מורדים בו‪ ,‬ומביא‬
‫ראיות שם מהרבה פסוקים‪ ,‬ומבואר בכ"מ באגדות דהלשון אני שהוראתה העצמית היא העצמיות‬
‫מורה גם כן על חשיבות וגדולה יתירה‪ ,‬וכמ"ש במ"ר פ' מקץ עה"פ אני פרעה‪ ,‬מאני של פרעה‬
‫אתה יודע אני של הקב"ה‪ ,‬כלומר מחשיבותו של פרעה אתה יכול לשער גדולתו של הקב"ה‪ ,‬וכן‬
‫בירושלמי סנהדרין פ"ה שכינה אומרת קלני מראשי דרשו קל אני‪ ,‬שכביכול שחשיבותו וגדולתו‬
‫קלה‪ ,‬וזהו שאמר כאן אני לדודי כלומר שגדולתי וחשיבותי אני מבטל לפני הקב"ה ולכן עלי‬
‫תשוקתו וכמ"ש למעלה שאומר הקב"ה חושקני בכם שאפילו בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם‬
‫‪.‬משפילים וממעטים עצמכם לפני‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬תשוקתו – תש וקו‪ ,‬אומרים ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬אע"פ שתשים אנו>‪. </b‬ועלי תשוקתו>‪<b‬‬
‫כלומר חלשים‪ ,‬מרוב צרות‪ .‬ודריש תשוקתו מעין נוטריקון – תש>"‪</sup><i class="footnote‬עב‬
‫‪.‬וקו‪ ,‬כדמפרש‬
‫)שם(>‪.<br‬אע"פ כן אנו מצפים ומקוים לישועתו של הקב"ה בכל יום >‪</i‬‬

‫‪Verse 12‬‬

‫דרש רבא‪ ,‬מאי דכתיב לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים נשכימה >‪'. </b‬לכה דודי וגו>‪<b‬‬
‫לכרמים נראה אם פרחה הגפן פתח המסדר הנצו הרמונים שם אתן את דודי לך‪ ,‬אמרה כנסת ישרא‬
‫לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע ‪,‬א תדינני כיושבי כרכים שיש בהן גזל ועריות ושבועת שוא ושקר‪ ,‬נצא‬
‫השדה – בא ואראך ת"ח שעוסקין בתורה מתוך הדחק‪ ,‬נלינה בכפרים ‪,‬א תקרא בכפרים אא‬
‫בכופרים‪ ,‬בא ואראך אותם שהשפעת להם טובה והם כפרו בך‪ ,‬נשכימה לכרמים – או בתי כנסיות‬
‫שם כרם הושא למושב ת"ח‪ ,‬בכ"מ בש"ס‪ ,‬וטעם>"‪</sup><i class="footnote‬עג>‪ <sup‬ובתי מדרשות‬
‫הדבר מבואר במשנה ד' פ"ב דעדיות‪ ,‬העיד ר' ישמעא לפני חכמים בכרם ביבנה‪ ,‬וכי בכרם היו‬
‫יושבין אא זו סנהדרין שעשויה שורות שורות ככרם‪ ,‬ובירושלמי ברכות פ"ד סוף הלכה א' הלשון‬
‫‪.‬בזה או תלמידי חכמים‬
‫בעל מקרא קודם>"‪</sup><i class="footnote‬עד>‪ <sup‬נראה אם פרחה הגפן או בעלי מקרא ‪</i>,‬‬
‫‪.‬שלמד משנה וגמרא הוא עודנו בגדר פריחה בתורת ה'‪ ,‬שעדיין לא נתפתחו כלל ידיעותיו‬
‫‪</sup><i‬עה>‪ <sup‬פתח הסמדר או בעלי משנה‪ ,‬הנצו הרמונים או בעלי גמרא ‪</i>,‬‬
‫פתוח הסמדר הוא שיעור פחות ומוקדם בזמן מהנצת רמונים‪ ,‬והומשלו למשנה >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬וגמרא‪ ,‬שהגמרא מפורשת יותר מן המשנה‬
‫‪</sup><i‬עו>‪ <sup‬שם אתן את דודי לך – אראך כבודי וגדולתי‪ ,‬שבה בני ובנותי ‪</i>,‬‬
‫נסמך על הדרשה בפסוק הבא הדודאים נתנו ריח או בחורי ישרא שלא טעמו >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬טעם חטא‪ ,‬ועל פתחינו כל מגדים או בנות ישרא שאוגדות פתחיהן לבעליהן‪ ,‬והיינו שבחן‬
‫)'עירובין כ"א ב(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬רוח הקודש אומרת לכה דודי נצא ונטייל בדמוסי העולם>‪'. </b‬לכה דודי וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬ר"ל בדרכי העולם ומנהגיו>"‪</sup><i class="footnote‬עז‬
‫חסר כאן סיום הענין>"‪</sup><i class="footnote‬עח>‪ <sup‬נלינה בכפרים – בכופרים בו ‪</i>,‬‬
‫‪.‬מדרשה הקודמת‪ ,‬שהשפעת להם טובה והם כפרו בך‬
‫נשכימה לכרמים – או ישרא‪ ,‬שנאמר )ישעיהו ה׳‪:‬ז׳( כי כרם ה' צבאות בית ישרא‪ ,‬נראה ‪</i>,‬‬
‫גפן או ישרא כמבואר בחולין >"‪</sup><i class="footnote‬עט>‪ <sup‬אם פרחה הגפן – זו ק"ש‬
‫צ"ב א'‪ ,‬ומיד כשפרחה נפש הישראי‪ ,‬והיינו תנוק היודע לדבר חייב אביו ללמדו ק"ש‪ ,‬כמבואר‬
‫‪.‬בסוכה מ"ב א'‪ .‬או דהכונה שמיד שפרח – שהנץ – היום קורין ישרא ק"ש‬
‫ע' באות>"‪</sup><i class="footnote‬פ>‪ <sup‬פתח הסמדר – או בתי כנסיות ובתי מדרשות ‪</i>,‬‬
‫הקודם‪ ,‬ור"ל כשהגדילו הקטנים מעט נוהגין להוליכן לבתי כנסיות ובתי מדרשות‪ ,‬כמבואר‬
‫‪.‬במס"ס פרק י"ח‬
‫הנצו הרמונים – או תנוקות שיושבים ועוסקים בתורה‪ ,‬שם אתן את דודי לך – שם אני ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬פא>‪ <sup‬נותנת את הצדיקים והצדיקות והנביאים והנביאות שעמדו ממנו‬
‫נראה דר"ל אם יתנהגו ככה בחנוך הבנים יעמדו מישרא צדיקים וצדיקות‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪.‬ונביאים ונביאות‬
‫ויש לפרש עוד כלל הדרשה נלינה בכפרים בכופרים בו‪ ,‬משום דבמעלת ישרא בכלל יש שתי >‪<br‬‬
‫מדרגות‪ ,‬האחת כשהם עושים רצונו של מקום באהבה וזריזות יתירה אז הם חשובים מצד עצמם‪,‬‬
‫והאחת אף אם כשהם לעצמם אין עבודתם לפני המקום במדה ראויה‪ ,‬חשובים הם לפני המקום לגבי‬
‫רשעותם של האומות‪ ,‬וזהו שאמר לכה דודי נצא השדה נלינה בכפרים – בכופרים בו‪ ,‬כשתראה‬
‫במעשיהם הרעים של האומות אז תשכים לכרמים לישרא אף אם מצד עצמם אין מעלתם חשובה כ"כ‪,‬‬
‫אבל לגבי האומות שהם כופרים בכל תראה צדקתם וחשיבותם של ישרא‪ ,‬דאיך שהוא יהיו חשובים‬
‫‪.‬בעיניך ככרם לגבי אילני סרק‪ ,‬וזהו נשכימה לכרמים או ישרא‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 13‬‬

‫‪Verse 14‬‬

‫דרש רבא‪ ,‬הדודאים נתנו ריח או בחורי ישרא שלא טעמו טעם חטא‪ ,‬ועל >‪'. </b‬הדודאים וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬פב>‪ <sup‬פתחינו כל מגדים – או בנות ישרא שאוגדות פתחיהן לבעליהן‬
‫פי' רש"י שאוגדות – קושרות פתחיהן לצורך בעליהן שאינן נבעלות לאחרים‪class="footnote">,‬‬
‫לישנא אחרינא מגידות פתחיהן כשרואות דם אומרות לבעליהן ופורשין מהם‪ ,‬עכ"ל‪ .‬ומלשון‬
‫המדרש בענין זה שדביקות בבעליהן ואינן מכירות אדם אחר מבואר שהעיקר כפירוש הראשון‪ ,‬וכן‬
‫משמע מרישא דאגדה זו או בחורי ישרא שלא טעמו טעם חטא‪ ,‬משמע דבסוג וערך כזה מצייר גם‬
‫צדקת הבנות‪ ,‬שגם הן אין טועמות טעם חטא מזולתן‪ ,‬אך מסמיכות דרשה זו על הלשון מגדים נוח‬
‫‪'.‬יותר הלשון מגידות‪ ,‬וצ"ע‪ ,‬וע' פסחים פ"ז א‬
‫)'עירובין כ"א ב(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' יודן אמר‪ ,‬בא וראה כמה חביבים הדודאים לפני הקב"ה‪ ,‬שבשכר >‪'. </b‬הדודאים וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬פג>‪ <sup‬הדודאים עמדו שני שבטים גדולים מסויימים‪ ,‬ואו הם – ישכר וזבולן‬
‫לא נתבאר כלל מה יתרונם ומעלתם של דודאים על שארי מיני גידולי הארץ >"‪class="footnote‬‬
‫שכל כך חביבין לפני הקב"ה‪ ,‬ובכלל מה שייך חביבות במין צומח‪ .‬ונראה דהענין מוסב לכונה‬
‫אחרת‪ ,‬ויתבאר ע"פ מ"ש באגדה דחלק צ"ט ב' וילך ראובן בימי קציר חטים‪ ,‬למאי נ"מ‪ ,‬ר"ל‬
‫למאי נ"מ ספרה התורה באיזה זמן הלך‪ ,‬אא מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל‪ ,‬ופירש"י‬
‫בחומש‪ ,‬שאע"פ שהלך בימי קציר חטים אפ"ה לא פשט ידו בגזל להביא חטים אא דודאים‪ ,‬דבר‬
 ‫הפקר‪ ,‬שאין אדם מקפיד בו‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וכ"מ במ"ר במקומו בזה"ל‪ ,‬תדע לך שהלך בשעת הקציר בשעת‬
‫בכור כל מיני תבואה ולא הביא אא דבר שהוא מן המופקר‪ ,‬להודיעך שהיו שמורים מגזל הארץ‪,‬‬
‫ואם כך היו שמורים מגזל הארץ על אחת כמה וכמה שהיו שמורים מכל הגזל‪ ,‬ע"כ‪ ,‬ומכל זה‬
‫נתבארה כונת המ"ר כאן דאין הכונה על הדודאים עצמן אא על ענינם שהיה בעת הבאתם‪ ,‬והיינו‬
‫‪.‬שמהם מוכח שהיה ראובן נזהר מן הגזל‪ ,‬וכמבואר‬
‫ושם בפ' חלק פירש"י בכונת הגמ' מכאן לצדיקים שאין פושטין ידיהם בגזל – שהלך לאחר >‪<br‬‬
‫שקצרו מן השדות‪ ,‬שאז הכל רשאין לכנוס‪ ,‬אבל זולת זמן זה הוי גזל‪ ,‬עכ"ל‪ .‬וממה שבארנו‬
‫נראה מבואר שהעיקר כפירושו בחומש‪ ,‬דהרבותא היא מהבאתו דודאים‪ ,‬ובשגם כי כן מבואר מפורש‬
‫‪.‬במ"ר במקומו‪ ,‬וגם על יסוד זה בנויה האגדה במדרש שלפנינו‪ ,‬ודו"ק‬
‫והנה לא נתבאר מ"ש שבשכר הדודאים עמדו שני שבטים ישכר וזבולן‪ ,‬והלא כנודע מסבת >‪<br‬‬
‫ענין זה נולד רק ישכר‪ ,‬וגם צ"ע מ"ש גדולים ומסוימים‪ ,‬האם בשבחם של השבטים מדבר כאן‪,‬‬
‫וי"ל עפ"י המבואר באגדות דישכר וזבולן השתתפו שישכר יתעסק בתורה וזבולן במסחור‪ ,‬ועבור‬
‫זה שזבולן יפרנס את ישכר יקח חלק לעתיד משכר תורתו‪ ,‬ולפי"ז מתבאר כי כל עסקו של ישכר‬
‫בתורה בא בסבת זבולן שהיה מפרנסו‪ ,‬ואולי היא לא היה יכול להתעסק בתורה‪ ,‬ונמצא שגם‬
‫‪.‬גדולתו וציונו של זבולן בא מסבת הדודאים‪ ,‬והיינו מלדת ישכר‪ ,‬ולכן זכר שניהם לגדולה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר לוי‪ ,‬כתיב )ירמיהו כ״ד‪:‬א׳( הראני ה' והנה שתי דודאי תאנים >‪'. </b‬הדודאים וגו>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬פד>‪ <sup‬וגו'‪ ,‬הדוד אחד תאנים טובות מאד‪ ,‬זו גלותו של יכניה‬
‫‪.‬שהיו צדיקים‪ ,‬שהיה בהם החרש והמסגר שהוא משל על צדיקים וחכמים‬
‫‪</sup><i‬פה>‪ <sup‬והדוד אחד תאנים רעות מאד – זו גלותו של צדקיהו >‪</i‬‬
‫שהיו רשעים‪ ,‬וכמבואר במס' הוריות‪ .‬ומה שהמשיל כלל ישרא לתאנים על שם >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬הכתוב התאנה חנטה פגיה שיש בה טובות ורעות והוא משל לישרא‪ ,‬כמבואר שם‬
‫שמא תאמר גלותו של יכניה עשה תשובה ולא גלותו של צדקיה‪ ,‬ת"ל הדודאים נתנו ריח – ‪</i>,‬‬
‫ר"ל שמא תאמר >"‪</sup><i class="footnote‬פו>‪ <sup‬שתי הדודאים הטובים והרעים נתנו ריח‬
‫שמכיון שנתבאר ענשם של גלות צדקיהו לכליה שוב אין להם תיקון ת"ל וכו'‪ ,‬כלומר‪ ,‬שגם הם‬
‫‪.‬עשו תשובה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫רבנן אמרי‪ ,‬משל למלך שהיה לו פרדס ונתנו לאריס‪ ,‬מה עשה האריס‪'. </b>,‬ועל פתחינו וגו>‪<b‬‬
‫מלא כלכלות של תאנים מפירותיו של פרדס ונתן על פתח הפרדס‪ ,‬וכשהיה המלך עובר ורואה כל‬
‫השבח הזה‪ ,‬אמר‪ ,‬אם בפתח הפרדס כך‪ ,‬בפרדס כולו על אחת כמה וכמה‪ ,‬כך בדורות האחרונים ר'‬
‫יוחנן בן זכאי ור' איעזר ור' יהושע ור' מאיר ור' עקיבא ותלמידיהם‪ ,‬על אחת כמה וכמה‬
‫בדורות הראשונים אנשי כנסת הגדולה הלל ושמאי ורבן גמליא הזקן‪ ,‬ועליהם הוא אומר‪ ,‬חדשים‬
‫ר"ל דודי‪ ,‬הנה צפון ומשמר לך>"‪</sup><i class="footnote‬פז>‪ <sup‬גם ישנים דודי צפנתי לך‬
‫החדשים וגם ישנים‪ ,‬שרכשתי לך גדולים וצדיקים בעבר ובהוה‪ ,‬ומדמה דורות האחרונים לפתח‬
‫הפרדס‪ ,‬לפי שעדיין נראים הם‪ ,‬והיא ע"ד מה שאמרו הראשונים כמלאכים ואנו כבני אדם‪,‬‬
‫ותכלית כלל הדרשה שמתפארת כנסת ישרא בהשתלשלות חכמיה וצדיקיה מדור דור‪ ,‬ולפנינו במ"ר‬
‫הגירסא הפוכה‪ ,‬כך בדורות הראשונים אנשי כנה"ג וכו' על אחת כו"כ בדורות האחרונים ריב"ז‬
‫‪'.‬וכו'‪ ,‬אבל כפי שהעתקנו כן הנכון‪ ,‬וכ"ה בויק"ר פרשה ב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ליה רב חסדא לההוא מרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה‪ ,‬מי שמיע>‪. </b‬חדשים גם ישנים>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬פח>‪ <sup‬לך מהו חדשים וגם ישנים‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬הללו דברי תורה והללו דברי סופרים‬
‫דברי סופרים שנתחדשו בכל דור לגדור גדר וסייג לתורה‪ .‬ובאור המשך >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬הלשון לפי"ז דודי צפנתי לך יתבאר בדרשה הבאה‬
‫)'עירובין כ"א ב(>‪</i>.<br‬‬

‫דרש רבא‪ ,‬מאי דכתיב חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך‪ ,‬אמרה >‪'. </b‬חדשים גם ישנים וגו>‪<b‬‬
‫כנס"י לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬הרבה גזירות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים‬
‫הם הסייגים והגזירות שגזרו חכמים שעל ידם ישמרו עקרי>"‪</sup><i class="footnote‬פט>‪<sup‬‬
‫התורה‪ ,‬וכמ"ש ביבמות כ"א א' על הפסוק ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי‪ ,‬כנודע‪ ,‬וזהו‬
‫שאמרה כנס"י לפני הקב"ה‪ ,‬כאה כן אה כגזירות התורה כגזירות חכמים‪ ,‬צפנתי לך‪ ,‬שמרתי לך‬
‫‪.‬לקיימם‬
‫)שם שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ר' אבא בר כהנא‪ ,‬אמר הקב"ה לישרא‪ ,‬אתם צופנים לי ואני צופן >‪. </b‬דודי צפנתי לך>‪<b‬‬
‫ע"ד הכתוב >"‪</sup><i class="footnote‬צ>‪ <sup‬לכם‪ ,‬אתם צופנים לי במצות ובמעשים טובים‬
‫‪.‬בתהלים בלבי צפנתי אמרתך‬
‫ואני צופן לכם באוצרות מלאים יותר מכל הטובות שבעולם‪ ,‬אא דדידיה מרובין מדידן‪</i> ,‬‬
‫‪</sup><i‬צא>‪' <sup‬הדא הוא דכתיב )תהילים ל״א‪:‬כ׳( מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו‬
‫טעם הדבר אשר שלו מרובין משלנו פשוט משום דמעשה המצות הוא זמני‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪.‬משא"כ השכר הוא נצחי‪ ,‬וא"כ ממילא יתחייב שהנצחית מרובה מזמנית‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Chapter 8‬‬

‫‪Verse 1‬‬

‫כאיזה אח‪ ,‬לא כקין להבל ולא כישמעא ליצחק ולא כאחי יוסף ליוסף >‪. </b‬מי יתנך כאח לי>‪<b‬‬
‫שהיו שונאים אותו‪ ,‬אא באיזה אח – כיונק שדי אמי‪ ,‬הוי אומר כיוסף לבנימין שאהבו בלבו‪,‬‬
‫סמך על הפסוק הסמוך >"‪</sup><i class="footnote‬א>‪ <sup‬כמש"נ וירא יוסף אתם את בנימין‬
‫וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו א אחיו‪ .‬ומה שלא אמר כבנימין ליוסף פשוט הוא משום דבבנימין‬
‫לא היה אפשר לקיים הלשון יונק שדי אמי‪ ,‬שהרי הוא לא ינק מרחל שמתה בלדתה אותו‪ ,‬משא"כ‬
‫ביוסף‪ .‬ואמנם נראה דאין עיקר כונת הדמיון מטעם ההנקה מאם אחת‪ ,‬שהרי גם קין והבל ינקו‬
‫מאם אחת‪ ,‬ובכ"ז אמר לא כקין והבל‪ ,‬אא הכונה מאהבת יוסף לבנימין‪ ,‬וציור ההנקה הוא משום‬
‫שעל הרוב אחים כאה אוהבים זל"ז‪ ,‬אבל אין הכי נמי שיש יוצאים מן הכלל ושונאים זל"ז‪,‬‬
‫וכמו קין והבל‪ .‬והנה שתי הדרשות הסמוכות הן המשך וסוף לדרשה זו ובשתיהן הכונה א ראש‬
‫‪.‬הפסוק כאח לי‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫בחוץ – זה המדבר שהוא חוץ לישוב‪ ,‬אשקך – כשני אחים שנשקו זה >‪. </b‬אמצאך בחוץ אשקך>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬ב>‪ <sup‬לזה ואו הם‪ ,‬משה ואהרן‪ ,‬שנאמר וילך ויפגשהו בהר האהים וישק לו‬
‫קרוב לומר דהדרשה בחוץ זה המדבר באה להקדים להורות דקאי על משה ואהרן>"‪class="footnote‬‬
‫שפגישתם ונשיקתם היתה במדבר‪ ,‬כמפורש בתורה פ' שמות‪ ,‬לך לקראת משה המדברה וגו' ויפגשהו‬
‫‪.‬וגו' וישק לו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ ] <sup‬כההיא דאח ואחות שהיה האח במירון והאחות בגוש חלב[>‪. </b‬גם לא יבזו לי>‪<b‬‬
‫‪.‬מירון היא כפר וגוש חלב עיר מבצר בגליל וסמוכים זל"ז>"‪</sup><i class="footnote‬ג‬
‫ונפלה דליקה בבית זה שהיה במירון ובאת אחותו מגוש חלב התחילה מגפפתו מחבקתו >‪</i‬‬
‫‪</sup><i‬ד>‪ <sup‬ומנשקתו ואומרת‪ ,‬לא יבזו לי‪ ,‬שהיה אחי בצרה ונפלט ממנה‬
‫ר"ל לא יבזו לי לומר שהנשיקה היא מרגש אהבת בשרים אא מהתרגשות הנפש >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬משמחת ההצלה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 2‬‬

‫מוסב על>"‪</sup><i class="footnote‬ה>‪ <sup‬אנהגך מהעליונים לתחתונים>‪'. </b‬אנהגך וגו>‪<b‬‬

‫הורדת השכינה משמים לארץ על הר סיני כדמפרש‪ .‬ונסמך על הדרשות הקודמות דבמשה איירי קרא‬
‫‪.‬שהוא הוריד כביכול את השכינה לארץ לתת התורה לישרא‬
‫אביאך א בית אמי – זה סיני‪ ,‬ולמה קורין לסיני בית אמי‪ ,‬שמשם נעשו כתנוק בן יומא ‪</i>,‬‬
‫שנתכפרו מעונותיהם והיו מנוקים מכל חטאים שעברו‪ ,‬והוו>"‪</sup><i class="footnote‬ו>‪<sup‬‬
‫‪.‬כאו נולדו באותו יום‪ ,‬ובתלמוד המליצה במובן זה – כקטן שנולד‬
‫)שם(>‪.<br‬תלמדני – מצות ומעשים טובים ‪</i>,‬‬

‫או משניות גדולות‪ ,‬כגון משנתו של ר' חייא רבה ומשנתו של רבי >‪. </b‬אשקך מיין הרקח>‪<b‬‬
‫ונמשלו כל אה ליין>"‪</sup><i class="footnote‬ז>‪ <sup‬הושעיא ושל בר קפרא ומשנת ר' עקיבא‬
‫‪.‬הרקח מפני שיש בהם הרבה דינים וסברות ופלפולים כיין המרוקח מכל מיני בשמים‬
‫שהעסיס >"‪</sup><i class="footnote‬ח>‪ <sup‬מעסיס רמוני – או ההגדות שטעמן כרמון ‪</i>,‬‬
‫‪].‬התמצית[ שבהם מתוק ונוח לחיך‪ ,‬כך ההגדות מושכות את לבן של בני אדם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬דבר אחר אשקך מיין הרקח זה התלמוד שמפוטם במשניות כרקח>‪. </b‬אשקך מיין הרקח>‪<b‬‬
‫‪'.‬כמש"כ לעיל אות ז>"‪</sup><i class="footnote‬ט‬
‫‪</sup><i‬י>‪ <sup‬מעסיס רמוני או בגדי כהונה‪ ,‬כמש"נ פעמון זהב ורמון ‪</i>,‬‬
‫חסר כאן‪ ,‬מיין הרקח או נסכים‪ ,‬מעסיס רמוני או בגדי כהונה שהם מכפרים‪class="footnote">,‬‬
‫‪.‬כנודע‪] ,‬ע' זבחים פ"ח ב'[‪ ,‬ועל שהמליץ בזה לשון עסיס‪ ,‬יונח ג"כ לשון אשקך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ת"ר‪ ,‬הרואה רמונים בחלום אם ת"ח הוא יצפה לתורה‪ ,‬שנאמר אשקך מיין >‪. </b‬מעסיס רמני>‪<b‬‬
‫עיין פירש"י‪ ,‬והבאור האמת הוא‪</sup><i class="footnote"> ,‬יא>‪ <sup‬הרקח מעסיס רמוני‬
‫דסמך בזה על הדרשות הקודמות מיין הרקח או משניות גדולות‪ ,‬זה התלמוד‪ ,‬מעסיס רמני או‬
‫ההגדות‪ .‬ונראה דהוא הדין היה יכול לומר הרואה יין הרקח בחלום‪ ,‬אא נקט רמונים משום‬
‫סיפא‪ ,‬ואם ע"ה הוא יצפה למצות שנאמר כפלח הרמון רקתך אפילו ריקנין שבך מלאים מצות‬
‫‪.‬כרמון‪ ,‬ולכן נקט גם ברישא רמונים‬
‫)'ברכות נ"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 3‬‬

‫‪Verse 4‬‬

‫‪Verse 5‬‬

‫עלויה מן המדבר‪ ,‬סלוקה מן המדבר‪ ,‬מיתתה מן המדבר כמש"נ במדבר הזה>‪. </b‬עלה מן המדבר>‪<b‬‬
‫דריש עולה מלשון עליה‪ ,‬ומוסב על כנסת>"‪</sup><i class="footnote‬יב>‪ <sup‬יתמו ושם ימותו‬
‫ישרא דעליתה היתה במדבר דשם נעשו ישרא לממלכת כהנים וגוי קדוש ויתר המעלות‪ ,‬ושם גם‬
‫ירדו ממעלתם ע"י מעשיהם המגונים בעגל ובמרגלים ועוד וכדמפרש‪ .‬ודריש עולה גם מענין‬
‫‪.‬סילוק כמו ועלה מן הארץ‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו מתרפקת על דודה ' א"ר יוחנן‪ ,‬שהיא מתרת פרקי תורה ופרקי >‪. </b‬מתרפקת על דודה>‪<b‬‬
‫דריש מתרפקת כמו מתפרקת‪ ,‬בחלוף >"‪</sup><i class="footnote‬יג>‪ <sup‬מלכות לעתיד לבא‬
‫אותיות‪ ,‬כמו כבש – כשב‪ ,‬שמלה – שלמה‪ ,‬נלעג לשון – עלג לשון‪ ,‬אנקה – נאקה‪ ,‬זעוה – זועה‪,‬‬
‫ועוד הרבה‪ ,‬ור"ל מתרת כל הספיקות בעניני תורה ומלכות‪ ,‬והכונה היא‪ ,‬כי לעתיד יתגלו‬
‫‪.‬תעלומות חכמה בתורה ובהנהגה מדינית‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דרש רב עוירא‪ ,‬בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור נגא ישרא >‪. </b‬תחת התפוח עוררתיך>‪<b‬‬
‫ממצרים‪ ,‬שהיו משתדלות להזקק לבעליהן‪ ,‬וכיון שהגיע זמן הולדתן הולכות ויולדות בשדה תחת‬
‫פשוט דסמיך אסוף >"‪</sup><i class="footnote‬יד>‪ <sup‬התפוח‪ ,‬שנאמר תחת התפוח עוררתיך‬
‫הפסוק שמה חבלתך אמך‪ ,‬וענין השתדלות זיקוק הנשים‪ ,‬הוא משום דלרגלי גזירת פרעה מהשלכת‬
‫הזכרים הילודים ליאור פרשו הגברים עצמן מפו"ר‪ ,‬שלא רצו ללדת לריק‪ ,‬אך הנשים היתה עוז‬
‫בטחונן בה' שבודאי יראה להם נס ולכן השתדלו להזקק וכיון שהגיע זמן הולדתן לא רצו ללדת‬
‫‪.‬בעיר‪ ,‬כדי שלא ירגישו המצרים ויקחו את הולד להטביע הלכו וילדו בשדה‬
‫)'סוטה י"א ב(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר סימון‪ ,‬הדבור שהיה יוצא מהקב"ה בסיני היה סם חיים לישרא>‪. </b‬תחת התפוח עוררתיך>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬טו>‪ <sup‬וסם מות לאוה"ע‪ ,‬לפיכך הוא אומר תחת התפוח עוררתיך‬
‫יתכן לפרש ע"פ מ"ש בשבת פ"ח ב' מכל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה בסיני יצאה נשמתן של‬
‫ישרא שנאמר )שיר השירים ה׳‪:‬ו׳( נפשי יצאה בדברו‪ ,‬והוריד הקב"ה טל של תחיה שעתיד להחיות‬
‫בו מתים והחיה אותן‪ ,‬ובמ"ר כאן מפורש שהאומות ששמעו באמת מתו‪ ,‬ועל זה דריש כאן תחת‬
‫התפוח עוררתיך‪ ,‬כלומר עוררתיך ממות לחיים‪ ,‬וקרוב לומר דדריש הלשון תפוח מענין התנפחות‬
‫‪.‬הרוח‪ ,‬וכמו תפח רוחם‪ ,‬ור"ל אז כאשר יצאה רוחך עוררתיך לחיים‬
‫)'מ"ר פ' ב' פ' ג(>‪</i>.<br‬‬

‫דרש פלטיין איש רומי ואמר‪ ,‬נתלש הר סיני ונעצר בשמי מרום >‪. </b‬תחת התפוח עוררתיך>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬טז>‪ <sup‬והיו ישרא נתונים תחתיו‪ ,‬שנאמר ותקרבון ותעמדון תחת ההר‬
‫להאגדה דשבת פ"ח א' ויתיצבו בתחתית ההר‪ ,‬מלמד שכפה הקב"ה עליהם>"‪class="footnote‬‬ ‫מכוין‬
‫ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלין את התורה מוטב וכו'‪ ,‬ומפרש תחת ההר תחת ממש‪,‬‬ ‫את‬
‫עליהם כמין כיפה‪ ,‬וזהו שדרש כאן תחת התפוח ]כלומר תחת ההר[ עוררתיך לקבל התורה‪,‬‬ ‫שהיה‬
‫שמכנה את ההר בשם תפוח מפני כי כפי המבואר מדרשה שלפנינו ומאגדה דשבת שהבאנו היה‬ ‫ויתכן‬
‫‪.‬אז כמו נאד נפוח לפי שהיה נעקר ממקומו ותלוי כמו באויר‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר תחת התפוח עוררתיך זה סיני‪ ,‬ולמה נמשל לתפוח‪ ,‬מה >‪. </b‬תחת התפוח עוררתיך>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬יז>‪ <sup‬תפוח זה עושה פירות בחודש סיון כך התורה נתנה בסיון‬
‫ר"ל כך עשה הר סיני פירות בחודש סיון‪ ,‬ומהו פירותיו – התורה שנתנה עליו‪ ,‬וע"ע באות‬
‫‪.‬הקודם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר תחת התפוח עוררתיך‪ ,‬ולמה לא כאגוז ואילן אחר‪ ,‬אא כל>‪. </b‬תחת התפוח עוררתיך>‪<b‬‬
‫אילן דרכו להוציא תחלה עליו ואח"כ פירותיו ותפוח זה מוציא פירותיו תחלה ואח"כ מוציא‬
‫‪</sup><i‬יח>‪ <sup‬עליו‪ ,‬כך הקדימו ישרא עשיה לשמיעה‪ ,‬שנאמר נעשה ונשמע‬
‫‪.‬וע' מש"כ לעיל אות ט"ז דתפוח כנוי להר סיני>"‪class="footnote‬‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫וכי שמה חבלה‪ ,‬א"ר ברכיה‪ ,‬משל לאחד שהלך במקום ‪],‬שמה – בסיני[>‪. </b‬שמה חבלתך אמך>‪<b‬‬
‫סכנה וניצל‪ ,‬פגע ביה חבריה‪ ,‬אמר ליה‪ ,‬כמה סכנות עברת והוית כדון השתא ילדתך אמך ובריה‬
‫סמך על מ"ש לעיל בפסוק ב' דבסיני נתכפרו >"‪</sup><i class="footnote‬יט>‪ <sup‬חדשה נבראת‬
‫ישרא על כל עונותיהם ונעשו כבריה חדשה‪ ,‬יעו"ש בבאור‪ ,‬וענין הסכנה י"ל דרומז להאגדה‬
‫‪.‬שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ר' אבא בר כהנא‪ ,‬שמה חבלתך ושמה חבלה‪ ,‬חבלה ‪],‬שמה – במדבר[>‪. </b‬שמה חבלתך אמך>‪<b‬‬
‫שאז הוו כאו >"‪</sup><i class="footnote‬כ>‪ – <sup‬בשעה שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע‬
‫‪.‬נולדו בו ביום‪ ,‬כמבואר בדרשה הקודמת‪ ,‬וכאו בזה היום באה לאמו חבלי לידה‬
‫שמה חבלה – בשעה שאמרו לעגל אה אהיך ישרא‪ ,‬ומהו חובלה – נתמשכנו‪ ,‬דתנא ר' שמעון ‪</i>,‬‬
‫>‪ <sup‬בן יוחאי‪ ,‬זין שנתן להם לישרא בחורב שם המפורש היה חקוק עליו וכשחטאו נוטל מהם‬
‫ומפרש חבלה מלשון אם חבל תחבול‪ ,‬ומ"ש זין שנתן להם וכו'‪</sup><i class="footnote"> ,‬כא‬
‫‪.‬רומז להפסוק ויתנצלו בני ישרא את עדים מעליהם דכתיב אחר שחטאו בחורב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 6‬‬

‫מהו שימני כחותם‪ ,‬א"ר מאיר‪ ,‬אמרו ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬מה >‪. </b‬שימני כחותם>‪<b‬‬
‫מפרש שימני כחותם על לבך –>"‪</sup><i class="footnote‬כב>‪ <sup‬שחשבת בלבך לעשות לנו עשה‬
‫כמו שחתמת והסכמת בלבך‪ ,‬וסמיך בזה על עוד דרשה‪ ,‬דבשעה שהקדימו ישרא נעשה לנשמע גער‬
‫הקב"ה במלאך המות מלהיות לו עסק בישרא‪ ,‬ויליף זה מקרא‪ ,‬וזו היא הבקשה שבקשו ישרא‬
‫‪.‬מהקב"ה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫ר' ברכיה אומר‪ ,‬שימני כחותם זו ק"ש‪ ,‬שנאמר והיו הדברים האה על >‪. </b‬שימני כחותם>‪<b‬‬
‫יתכן לפרש הכונה >"‪</sup><i class="footnote‬כג>‪ <sup‬לבבך‪ ,‬כחותם על זרועך – או תפלין‬
‫כמו שאנו נוהגים בך כביכול שמשימים אני את דבריך על לבנו ועל זרועותינו ]והיינו בק"ש‬
‫‪.‬ובתפילין[ כך נהוג אתה עמנו להטיב עמנו באהבה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אמרו ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬שימני כחותם על לבך‪ ,‬אמר להם הקב"ה‪ ,‬לא >‪. </b‬כחותם על לבך>‪<b‬‬
‫שאתם כהוגן‪ ,‬לפי שהלב פעמים נראה ופעמים אינו נראה ואין חותמו נגלה‪ ,‬ואיזה הוא כהוגן‪,‬‬
‫כמש"נ )ישעיהו מ״ט‪:‬ט״ז( הן על כפים חקותיך חומותיך נגדי תמיד‪ ,‬כשם שאי אפשר לו לאדם‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬כד>‪ <sup‬לשכוח כפות ידיו כן גם אה תשכחנה ואנכי לא אשכחך‬
‫אגדה זו הובאה בקצור בתענית ד' א'‪ ,‬ופירש"י פעמים נראה כשהוא ערום נראה זרועו וכנגד‬
‫‪.‬לבו ואינו נראה כשהוא לבוש‪ ,‬והכף נראית כל שעה‪ ,‬שהיד נראית לעינים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬
‫א"ר מאיר‪ ,‬שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך‪ ,‬כיהויכין‪ ,‬דאמר >‪. </b‬כחותם על זרועך>‪<b‬‬
‫ר' מאיר‪ ,‬נשבע הקב"ה שהוא נותק מלכות בית דוד מידו‪ ,‬כמש"נ )ירמיהו כ״ב‪:‬כ״ד( חי אני‬
‫נאום ה' כי אם יהיה בניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך – משם‬
‫מוסב על הדרשה דלעיל שמה חבלה ילדתך >"‪</sup><i class="footnote‬כה>‪ <sup‬אתקנך בתשובה‬
‫שחטאו בחורב אמר בזה דאעפ"כ אפשר להם להתקן בתשובה‪ ,‬ודריש כן מלשון חותם על זרועך‬
‫דלשון כזה מצינו בבניהו בן יהויקים מלך יהודה דאע"פ שנשבע הקב"ה שהוא נותק ממנו מלכות‬
‫בית דוד אפ"ה רמז לו בלשון חותם על יד ימיני שתועיל לו תשובה‪ ,‬וכן היה באמת שבשבתו‬
‫בבית האסורים עשה תשובה ]ע' בויק"ר פ' י"ח[ ושם נולד לו בן ובן בנו זרובבל משל ביהודה‬
‫‪.‬וישב על כסא דוד ונאמר לו ושמתיך כחותם‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫עזה כמות אהבה – אהבה שהקב"ה אוהב את ישרא‪ ,‬כמש"נ )מלאכי א׳‪:‬ב׳(>‪. </b‬עזה כמות אהבה>‪<b‬‬
‫אהבתי אתכם אמר ה'‪ ,‬אהבה שאהב יצחק את עשו‪ ,‬אהבה שאהב יעקב ליוסף‪ ,‬אהבה שאהב יונתן‬
‫לדוד‪ ,‬אהבה שאוהב האיש לאשתו‪ ,‬אהבה שאהב דורו של שמד להקב"ה‪ ,‬כמש"נ )תהילים מ״ד‪:‬כ״ג(‬
‫ועיין המשך לדרשה זו בבאור >"‪</sup><i class="footnote‬כו>‪ <sup‬כי עליך הורגנו כל היום‬
‫‪.‬דרשה הבאה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫קשה כשאול קנאה של הקב"ה בשעה שמקנאים אותו בע"ז‪ ,‬כמש"נ )פ' >‪. </b‬קשה כשאול קנאה>‪<b‬‬
‫האזינו( יקניאוהו בזרים‪ ,‬קשה כשאול קנאה שקנא עשו ליעקב‪ ,‬כמש"נ וישטם עשו את יעקב‪ ,‬קשה‬
‫כשאול קנאה שקנאו אחי יוסף ליוסף כמש"נ ויקנאו בו אחיו‪ ,‬קשה כשאול קנאה שקנא שאול‬
‫לדוד‪ ,‬כמש"נ )שמוא א י״ח‪:‬ט׳( ויהי שאול עוין את דוד‪ ,‬קשה כשאול קנאה שמקנא הבעל לאשתו‬
‫יש להעיר שלא הביא לענין >"‪</sup><i class="footnote‬כז>‪ <sup‬כמש"נ ועבר עליו רוח קנאה‬
‫זה הפסוק דמשלי ו' כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם‪ ,‬דהוא מורה יותר על קשיות הקנאה‬
‫‪.‬מהפסוק שהביא‬
‫קשה כשאול קנאה שעתיד הקב"ה לקנא לציון‪ ,‬כמש"נ )זכריה ח׳‪:‬ב׳( קנאתי לציון קנאה ‪</i>,‬‬
‫דרשה זו בכלל באה בהמשך לדרשה הקודמת‪ ,‬דחשיב >"‪</sup><i class="footnote‬כח>‪ <sup‬גדולה‬
‫שם ערך האהבות היותר גדולות שבעולם‪ ,‬והם הם מאה דחשיב כאן הקנאות היותר גדולות בעולם‪,‬‬
‫ובא בזה להורות‪ ,‬כי בה במדה שתעוז האהבה לאותו דבר במדה ההיא תולד הקנאה לכשתסור האהבה‬
‫וכן מסבת אהבה עזה תולד קנאה מן הצד‪ ,‬וכמו באהבתם העזה של הקב"ה וישרא לכן יקניאוהו‬
‫בזרים אם יסורו ממנו‪ ,‬והאהבה היתירה מיצחק לעשו הולידה קנאת עשו ליעקב‪ ,‬וכן באהבת יעקב‬
‫ליוסף הולידה קנאת האחים‪ ,‬ואהבת יהונתן ודוד הולידה קנאת שאול‪ ,‬ולכשתסור אהבת האיש‬
‫מאשתו תוליד קנאה עזה כנגדה‪ ,‬ותכלית המכוון בזה‪ ,‬שאומרת כנסת ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬דאחרי‬
‫שמאהבתך העזה אי תולד קנאת זרים אי‪ ,‬לכן שימני כחותם על לבך להגן בעדי כי לא תאכלני‬
‫‪.‬קנאת זרים‪ ,‬וכן אם ח"ו תסור אהבתך ממני לשעה‪ ,‬הגן בעדי כי לא יכלוני זרים באותה שעה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>"‪</sup><i class="footnote‬כח>‪ <sup‬ר' ברכיה אומר‪ ,‬כאש של מעלה>‪. </b‬רשפיה רשפי אש>‪<b‬‬
‫‪.‬כי סיפיה דקרא שלהבת יה‬
‫מוסר >"‪</sup><i class="footnote‬כט>‪ <sup‬לא האש מכבה למים ולא המים מכבין לאש ‪</i>,‬‬
‫בהמשך לפסוק הבא‪ ,‬דמכיון שרשפיה רשפי אש כאש של מעלה שאין המים מכבין אותה‪ ,‬לכן מים‬
‫‪.‬רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 7‬‬

‫מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה‪ ,‬לפיכך אין עבירה מכבה תורדה>‪'. </b‬מים רבים וגו>‪<b‬‬
‫ר"ל אין עבירה מכבה שכר מי שעסק בתורה‪ ,‬וסמך לדרוש >"‪</sup><i class="footnote‬ל>‪<sup‬‬
‫דאהבה שבכאן היא אהבת התורה ע"ש הכתוב לעיל בפסוק ודגלו עלי אהבה דקאי על התורה‪,‬‬
‫‪.‬כמבואר שם‬
‫)'סוטה כ"א א(>‪</i>.<br‬‬

‫מים רבים או אוה"ע‪ ,‬שנאמר )ישעיהו י״ז‪:‬י״ב( הוי המון עמים רבים >‪'. </b‬מים רבים וגו>‪<b‬‬
‫כהמות ימים יהמיון‪ ,‬לא יוכלו לכבות את האהבה‪ ,‬את האהבה שהקב"ה אוהב לישרא‪ ,‬שנאמר‬
‫)מלאכי א׳‪:‬ב׳( אהבתי אתכם אמר ה'‪ ,‬ונהרות לא ישטפוה – או אוה"ע‪ ,‬כמש"נ )ישעיהו ז׳‪:‬כ׳(‬
‫ביום ההוא יגלח ה' בתער השכירה בעברי נהר וגו'‪ ,‬ונאמר )שם ח'( ולכן הנה ה' מעלה עליהם‬
‫וסיפא דקרא הרבים והעצומים את מלך אשור‪</sup><i class="footnote"> ,‬לא>‪ <sup‬את מי הנהר‬
‫הרי דכינה את מלך אשור בשם מים רבים‪ ,‬ועיקר ענין הכבוי מאהבת ישרא לה' ע"י עובדי אילים‬
 ‫צ"ל דמכוין לעת שיסורו ישרא מאחרי ה'‪ ,‬שאז מקום לבע"ד לקטרג הללו עובדי עבודת כוכבים‬
‫והללו עובדי עבודת כוכבים וכו'‪ ,‬וא"כ הלא באפשר שהעמים יכבו את האהבה‪ ,‬אחרי שהם מרובים‬
‫מישרא‪ ,‬ואמר כי אעפ"כ לא יוכלו לכבות‪ ,‬ואם רק פותחים בתשובה מיד מקבלם באהבה‪ .‬ועיין‬
‫‪.‬עוד בסמוך אות ל"ד‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫אם פותחין כל אוה"ע את כל האוצרות שלהם ונותנים בדבר אחד מן >‪'. </b‬אם יתן איש וגו>‪<b‬‬
‫ר"ל במה שבטלו דבר אחד >"‪</sup><i class="footnote‬לב>‪ <sup‬התורה אינו מתכפר בידם לעולם‬
‫‪.‬מן התורה מישרא‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫אם פותחין כל אומה"ע כל אוצרות שלהם ונותנין כל ממונם בדמיהם >‪'. </b‬אם יתן איש וגו>‪<b‬‬
‫)שם(>‪.<br‬של ר' עקיבא וחביריו אין מתכפר להם לעולם‬

‫כד דמך רבי יוחנן היה דורו קורא עליו אם יתן איש את כל הון >‪'. </b‬אם יתן איש וגו>‪<b‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬לג>‪ <sup‬ביתו באהבה שאהב ר' יוחנן את התורה בוז יבוזו לו‬
‫‪.‬כמש"כ כל הון לא ישוו בה‪ ,‬וא"כ אין לה שיעור וערך‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כד דמך ר' אושעיא איש טרייה ראו מטתו פורחת באויר‪ ,‬והיה דורו >‪'. </b‬אם יתן איש וגו>‪<b‬‬
‫קורא עליו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה שאהב הקב"ה לר' אושעיא איש טרייה בוז יבוזו‬
‫לו ]שם[‬

‫‪Verse 8‬‬

‫ר' יהודה ב"ר סימון אומר‪ ,‬לעתיד לבא עתידין כל שרי אוה"ע לבא >‪. </b‬אחות לנו קטנה>‪<b‬‬
‫ולקטרג לפני הקב"ה על ישרא ואומרים‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬או עבדו עבודת כוכבים ואו עבדו עבודת‬
‫כוכבים‪ ,‬אומר להם הקב"ה‪ ,‬אחות לנו קטנה‪ ,‬מה קטן זה כל מה שהוא עושה אין עוינים אותו‬
‫לפי שהוא קטן‪ ,‬כך כל מה שישרא מתלכלכין בעונות כל ימות השנה בא יוהכ"פ ומכפר עליהם‬
‫ונעשו אז כקטן שנולד‪ ,‬וזהו הרמז קטנה‪ .‬והנה אע"פ >"‪</sup><i class="footnote‬לד>‪<sup‬‬
‫דלפי תשובה זו אפשר לאוה"ע לטעון למה לא נתן גם להם יום אחד לכפר‪ ,‬צ"ל דעיקר הכונה‬
‫‪.‬שבאותו יום שבין ישרא בתשובה משא"כ עובדי אילים אין שבין לעולם‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יוחנן‪ ,‬מאי דכתיב אחות לנו קטנה ושדים אין לה – זו >‪'. </b‬אחות לנו קטנה וגו>‪<b‬‬
‫ר"ל זו עילם שהיה בה>"‪</sup><i class="footnote‬לה>‪ <sup‬עילם שזכתה ללמוד ולא זכתה ללמד‬
‫דניא‪ ,‬כדכתיב בי' )דניא ח׳‪:‬ב׳( ואני בשושן הבירה אשר בעילם המדינה‪ ,‬שזכה ללמוד ולא‬
‫הרביץ תורה בישרא ולא כמו בבל שגדלה את עזרא הסופר שלמד תורה ברבים כנודע‪ ,‬ומכנה הרבצת‬
‫תורה בשם שדים על שם שמניקים לאחרים‪ ,‬וגם כי התורה מכונה בשם חלב כמ"ש דבש וחלב תחת‬
‫‪.‬לשונך שדרשו על התורה‬
‫)'פסחים פ"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי ברכיה פתר קרא באברהם אבינו‪ ,‬אחות לנו קטנה – זה אברהם>‪'. </b‬אחות לנו קטנה וגו>‪<b‬‬
‫כמש"כ בי' ויקרא >"‪</sup><i class="footnote‬לו>‪ <sup‬שאיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה‬
‫שם בשם ה 'א עולם ודרשו )סוטה י' ב'( אמר ריש לקיש א תקרא ויקרא אא ויקריא‪ ,‬מלמד‬
‫שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב ]ועיין מש"כ בטעם דרשה זו בתורה‬
‫תמימה במקומו פ' וירא )כ"א ל"ג([‪ ,‬וזוהי הכונה שאיחה‪ ,‬מלשון מאחין את הקרעים‪ ,‬שאחדן‬
‫‪'.‬ואגדן לבריות בדעת יחוד ה‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬לז>‪ <sup‬ועד שהוא קטן היה עסוק במצות ובמעשים טובים ‪</i>,‬‬
‫רומז להדרשה )נדרים ל"ב ב'( בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו‪ ,‬וכבר החל להתעסק במצות‬
‫‪.‬ומע"ט‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬לח>‪ <sup‬ושדים אין לה – עדיין לא בא לכלל מצות ומע"ט ‪</i>,‬‬
‫לפי הפשט הוי הכונה שעדיין לא נצטווה על התורה‪ ,‬אבל הלשון לכלל מעשים טובים קשה לסבול‬
‫פירוש זה‪ ,‬דמעשים טובים בכלל אינן תלויין במצות התורה‪ ,‬ולכן יותר נראה הכונה ע"פ‬
‫המבואר באות הקודם דאגדה זו רומזת להאגדה דבן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו‪ ,‬וא"כ הכונה‬
‫פשוטה שעדיין לא בא לכלל מצות ומעשים בכלל‪ ,‬ואעפ"כ עשה תשובה הרבה‪ .‬ואמנם בב"ר פ' לך‬
‫מבואר דהכונה שעדיין לא בא וכו'‪ ,‬שעדיין לא היה לו ממי ללמוד‪ ,‬ומכוון לפי"ז הלשון‬
‫‪.‬ושדים אין לה‪ ,‬שלא היה לו משפיע‬
‫מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה – ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר לירד לכבשן האש ‪</i>,‬‬
‫ר"ל שחקר הקב"ה כביכול אם יעמוד לו זכותו להצילו‪</sup><i class="footnote"> ,‬לט>‪<sup‬‬
‫‪.‬וכדמפרש‬
‫‪</sup><i‬מ>‪ <sup‬אם חומה היא‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬אם מעמיד הוא דברים כחומה ‪</i>,‬‬
‫ר"ל אם דעתו תקיפה וחזקה עלי כחומה לעמוד כנגד נמרוד ולמסור נפשו על >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬קדושת השם‬
‫נבנה עליה טירת כסף נצילנו ונבנה אותו בעולם‪ ,‬ואם דלת היא – אם דל הוא ומטלטל >‪</i‬‬
‫שהיא מתנועעת ואינה עומדת על עמדה בחזקה‪</sup><i class="footnote">,‬מא>‪ <sup‬מעשיו כדלת‬
‫‪.‬כך אין דעתי חזקה עליו לעמוד בנסיון‬
‫נצור עליה לוח ארז מה צורה זו אינה מתקיימת עליה אא לשעה אחת כך איני מתקיים עליה >‪</i‬‬
‫ר"ל אם דעתו חזקה עליו בעבודת ה' אז >"‪</sup><i class="footnote‬מב>‪ <sup‬אא לשעה אחת‬
‫נבנה עליו טירת כסף‪ ,‬כלומר נצילנו ונבנה אותו בעולם להקים ממנו דור עולם ואם לאו אז‬
‫נצור עליו לוח ארז‪ ,‬כצורה שמתקיימת רק לשעה‪ ,‬והיינו שרק אותו נציל ונקיים אבל לא‬
‫‪,‬להעמיד ממנו דור עולם‬
‫אמר אברהם לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אני חומה ואעמיד מע"ט כחומה‪ ,‬ושדי כמגדלות – שאני ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬מג>‪ <sup‬עתיד להעמיד כתות וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך‬
‫ר"ל‪ ,‬אני עומד באמונתי איך חזק כחומה‪ ,‬ולא רק אני‪ ,‬אא גם ושדי >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬כמגדלות‪ ,‬שהבנים ובני בנים שיעמדו ממני גם הם חזקים ותקיפים באמונתם איך כמגדלות‬
‫אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום‪ ,‬אמר ליה הקב"ה‪ ,‬כשם שירדת לכבשן האש כך אני מוציאך ‪</i>,‬‬
‫‪</sup><i‬מד>‪ <sup‬בשלום ממנו‪ ,‬הדא הוא דכתיב אני ה' אשר הוצאתיך כאור כשדים‬
‫ויתפרש לפי"ז הלשון אז הייתי בעיניו כמוצאות שלום‪ ,‬מלשון הוצאה‪class="footnote"> ,‬‬
‫כלומר‪ ,‬כאשר השבתי לו מה שהשבתי הייתי נכון בעיניו כמו שכבר הוצאתי בשלום ולא ייראתי‬
‫‪.‬כלל‬
‫]מ"ר[ >‪</i‬‬

‫רבי יוחנן פתר קרא בסדום‪ ,‬אחות לנו קטנה זו סדום‪ ,‬כמש"נ >‪'. </b‬אחות לנו קטנה וגו>‪<b‬‬
‫וסמיך ליה >"‪</sup><i class="footnote‬מה>‪) <sup‬יחזקא ט״ז‪:‬מ״ו( ואחותך הגדולה שמרון‬
‫‪.‬ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדום ובנותיה‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬מו>‪ <sup‬ושדים אין לה‪ ,‬שלא הניקה מצות ומעשים טובים ‪</i>,‬‬
‫כנודע שלא החזיקה יד עני וגם עשו עוד מעשים מכוערים‪ ,‬וכמבואר בתורה זעקת סדום ועמורה‬
‫‪.‬כי רבה‬
‫‪</sup><i‬מז>‪ <sup‬מה נעשה לאחותנו ביום שגזר דין של מעלה שתשרף באש ‪</i>,‬‬
‫ר"ל מה נעשה לאחותנו‪ ,‬לאומתנו ביום שחלילה יוגזר עליה מעין גזירת >"‪class="footnote‬‬
‫‪'.‬סדום‪ ,‬וכמש"כ )איכה ד׳‪:‬ו׳( ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום וגו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬מח>‪ <sup‬רבנן פתרי קראי בעולי גולה>‪'. </b‬אחות לנו קטנה וגו>‪<b‬‬
‫‪.‬ר"צ בבני הגולה העולים מבבל>"‪class="footnote‬‬
‫אחות לנו או עולי גולה‪ ,‬קטנה שהיו דלים באוכלסין‪ ,‬ושדים אין לה‪ ,‬או חמשה דברים >‪</i‬‬
‫הוא>"‪</sup><i class="footnote‬מט>‪ <sup‬שהיה בית האחרון חסר מן הראשון‪ ,‬והם‪ ,‬אש של מעלה‬
‫האש של מעלה שירד על המזבח תמיד‪ ,‬כמ"ש ביומא כ"א ב' ונתנו בני אהרן אש וגו'‪ ,‬אע"פ‬
‫שיורדת אש מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט‪ ,‬ומבואר בזבחים ס"א ב' אש שירדה מן השמים‬
‫בימי משה לא נסתלקה מעל מזבח הנחושת אא בימי שלמה ואש שירדה בימי שלמה לא ירדה אא עד‬
‫‪.‬שבא מנשה וסלקה‬
‫יתכן>"‪</sup><i class="footnote‬נ>‪ <sup‬ושמן המשחה‪ ,‬ארון‪ ,‬רוח הקודש ואורים ותומים >‪</i‬‬
‫דרומז חמשה דברים או במלת ושדים ע"פ המבואר לעיל בפסוק שני שדיך‪ ,‬מה השדים הללו הודה‬
‫הדרה ונויה כבודה ושבחה של אשה וכו'‪ ,‬וכן אה הדברים היה נוין והודן של ישרא נגד‬
‫‪.‬האומות‬
‫‪</sup><i‬נא>‪ <sup‬מה נעשה לאחותנו – מה נעשה ביום שיגזור כורש די עבר פרת ‪</i>,‬‬
‫פרת עובר בתוך העיר בבל‪ ,‬וכשנכנס כורש לבבל חצה את העיר לשתים‪ ,‬וגזר >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬אומר‪ ,‬דעבר פרת עבר‪ ,‬ר"ל רשאי לעבור ולעזוב את הארץ‪ ,‬ודלא עבר לא יעבור‬
‫‪</sup><i‬נב>‪ <sup‬עבר די לא עבר לא יעבור‪ ,‬אם חומה היא – או עלו ישרא חומה מבבל >‪</i‬‬
‫ר"ל או נתקבצו ועלו יחד מן הארץ בחזקה‪ ,‬וכמ"ש ביומא ט' ב' אם עשיתם >"‪class="footnote‬‬
‫עצמכם כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא‪ ,‬ויתכן דהלשון חומה ביחס לעליה הוא מלשון הכתוב‬
‫‪).‬יוא ב׳‪:‬ז׳( כאנשי מלחמה יעלו חומה‬
‫לא חרב ביהמ"ק בההיא שעתא פעם שנית‪ ,‬ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז‪ ,‬מה צורה זו >‪</i‬‬
‫אע"פ שהיא מטושטשת מקומה ניכר‪ ,‬כך אע"פ שחרב ביהמ"ק לא בטלו ישרא פעמי רגלים ג' פעמים‬
‫מכאן סמך למש"כ איזו מן הראשונים דמצוה גם >"‪</sup><i class="footnote‬נג>‪ <sup‬בשנה‬
‫בזה"ז לעשות זכר לעליה לרגל לירושלים‪ ,‬ובהגהות רד"ל החליף ותקע הלשון והענין כאן‪ ,‬ולפי‬
‫‪.‬מש"כ א"צ לזה‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 9‬‬

‫אמר ליה ריש לקיש לרבה בר בר חנה‪ ,‬אהא סנינא לבו לבני בבל‪'. </b> ,‬אם חומה היא וגו>‪<b‬‬
‫דכתיב אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף‪ ,‬ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז‪ ,‬אם עשיתם עצמכם‬
‫כחומה ועליתם כולכם בימי עזרא נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו‪ ,‬עכשיו שעליתם כדלתות‬
‫ענין העליה כחומה ע' >"‪</sup><i class="footnote‬נד>‪ <sup‬נמשלתם כארז שהרקב שולט בו‬
‫משכ"ל אות נ"ב‪ ,‬ור"ל אם היו עולים כולם כאחד בחזקה כחומה היה ניכר שאמונתם ובטחונם בה'‬
‫חזקה ונאמנה מבלי כל פגם‪ ,‬ועכשיו שעלו כדלת שמתנועעת‪ ,‬והיינו שעלו רק מקצת ובחשק קל‪,‬‬
‫‪.‬מבואר שלא היו תקיפים בבטחון בה'‪ ,‬ובדרך מליצה שבאמונתם שלטה רקבון‬
‫)'יומא ט' ב(>‪</i>.<br‬‬

‫רבי יוחנן פתר קרא בישרא‪ ,‬אם תמה היא וגו'‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬אם >‪'. </b‬אם חומה היא וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬מעמידים מעשיהם כתמה נבנה עליה ונצילם‪ ,‬ואם דלת היא – אם מטלטלין הם דבריהם כדלת‬
‫ענין העמדה כחומה וטלטול כדלת נתבאר באות הקודם ולעיל >"‪</sup><i class="footnote‬נה‬
‫‪.‬באות מ' ומ"א‬
‫נצור עליה לוח ארז‪ ,‬מה צורה זו אינה מתקיימת אא לשעה אחת‪ ,‬כך איני מתקיים עליהם >‪</i‬‬
‫נראה הפי' כמו לעיל בדרשה אחות לנו >"‪</sup><i class="footnote‬נו>‪ <sup‬אא לשעה אחת‬
‫שדריש בענין אברהם ובארנו שם ]אות מ"ב[ הפירוש בלשון כזה דהכונה אם חומה היא יגן עליו‬
‫ועל דורותיו‪ ,‬ואם דלת היא שמתנועעת בבטחון בה'‪ ,‬אז רק עליו לבדו יגן ולא על הדורות‬
‫הבאים‪ ,‬וה"נ הכונה איני מתקיים עליהם אא לשעה אחת‪ ,‬עליהם לבד‪ ,‬על אותו הדור ולא על‬
‫‪.‬הדורות הבאים‪ ,‬ולא כמו אם תקיפים הם באמונה ובטחון בה' כחומה אז יגוננם ויצילם לדורות‬
‫אמרו ישרא לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע‪ ,‬אני חומה ונעמיד מצות ומעשים טובים כחומה‪ ,‬ושדי ‪</i>,‬‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬נז>‪ <sup‬כמגדלות – שאנו עתידים להעמיד כתות כתות של צדיקים‬
‫ר"ל אנו עומדים תקיפים וחזקים באמונתנו איך כמגדלות ולא רק אנו אא גם ושדי כמגדלות‪,‬‬
‫‪.‬שהדורות הבאים שיעמדו ממנו גם הם חזקים ותקיפים באמונתם איך כמגדלות‬
‫אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום‪ ,‬למה‪ – ,‬לפי שהיו אוה"ע אומרים לישרא א"כ למה הגלה >‪</i‬‬
‫אתכם מארצו והחריב למקדשו‪ ,‬והיו ישרא משיבים‪ ,‬אנו דומין לבת מלכים שהלכה לעשות רדופים‬
‫רומז להאגדה בפסחים>"‪</sup><i class="footnote‬נח>‪ <sup‬לבית אביה סוף שחזרה לביתה לשלום‬
‫פ"ז א' עה"פ אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום‪ ,‬מהו כמוצאת שלום‪ ,‬א"ר יוחנן‪ ,‬ככלה שנמצאת‬
‫שלמה בבית חמיה ורדופה לילך להגיד שבחה בבית אביה‪ ,‬וזוהי הכונה אנו דומין לבת מלכים‬
‫שאע"פ שהיא רדופה לבית אביה אבל סופה שחוזרת לביתה לשלום‪ ,‬ומשל הוא לישרא שאע"פ שהיו‬
‫נרדפים להגלות לחו"ל ע"י שלא שמעו בקול הנביאים לחזור בתשובה‪ ,‬אעפ"כ סופם שיחזרו לארצם‬
‫‪.‬לשלום‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר אם חומה היא וגו'‪ ,‬בחנניה מישא ועזריה הכתוב מדבר‪'. </b> ,‬אם תמה היא וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬נט>‪ <sup‬אמר הקב"ה‪ ,‬אם מעמידין הם מעשיהם כחומה נבנה עליהם העולם ונצילם‬
‫נתבאר בדרשות הקודמות>"‪class="footnote‬‬
‫ואם דלת היא – ואם מטלטלים מעשיהם כדלת נצור עליה לוח ארז‪ ,‬מה צורה זו אינה >‪</i‬‬
‫‪</sup><i‬ס>‪ <sup‬מתקיימת אא לשעה אחת כך איני מתקיים עליהן אא לשעה אחת‬
‫‪.‬עיין משכ"ל אות נ"ו וצרף לכאן>"‪class="footnote‬‬
‫אמרו הם לפני הקב"ה‪ ,‬רבש"ע אנו חומה ואנו מעמידין מצות ומע"ט כחומה‪ ,‬ושדי ‪</i>,‬‬
‫כמגדלות – עתידין אנו להעמיד בעולמך כתות של צדיקים כיוצא בנו‪ ,‬אז הייתי בעיניו כמוצאת‬
‫>‪ <sup‬שלום‪ ,‬אמר להם הקב"ה‪ ,‬כשם שירדתם לכבשן האש בשלום כך אוציא אתכם משם בשלום‬
‫ודריש כמוצאת שלום מלשון הוצאה וכמו בפסוק הקודם באברהם >"‪</sup><i class="footnote‬סא‬
‫‪.‬ע"ש אות מ"ד‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪.‬נתבאר בדרשות פסוק הקודם>‪'. </b‬אם חומה היא וגו>‪<b‬‬

‫‪Verse 10‬‬

‫ר' יוחנן אמר‪ ,‬אני חומה – זו תורה‪ ,‬ושדי כמגדלות או תלמידי – >‪'. </b‬אני חומה וגו>‪<b‬‬
‫שמניקין לאחרים‪ ,‬כמו השדים‪ .‬והתורה מכונה בשם >"‪</sup><i class="footnote‬סב>‪ <sup‬חכמים‬
‫‪.‬חומה על שם שהיא מגנת כחומה‪ ,‬כמ"ש תורה אגוגה מגנה ומצלה‬
‫>‪ <sup‬ורבא אמר‪ ,‬אני חומה זו כנסת ישרא ושדי כמגדלות או בתי כנסיות ובתי מדרשות ‪</i>,‬‬
‫‪.‬שמהם יוצאה תורה לרבים‪ ,‬והיינו ג"כ בבחינת הנקה>"‪</sup><i class="footnote‬סג‬
‫)'פסחים פ"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר איבו‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬עתיד אני להעשות לישרא סניגור בין אוה"ע‪'. </b> ,‬אני חומה וגו>‪<b‬‬
‫>‪ <sup‬ואיזה זה‪ ,‬זה בת קול‪ ,‬הה"ד )ישעיהו א׳‪:‬ט׳( לולא ה' צבאות הותיר לנו שריד‬
‫דרשה זו תתבאר ע"פ הדרשה בפסוק הקודם ]וביתר באור בגמרא >"‪</sup><i class="footnote‬סד‬
‫דיומא ט' ב'[‪ ,‬אם חומה היא וכו'‪ ,‬אם עשיתם עצמכם כחומה ועליתם כולכם בחזקה בימי עזרא‬
‫נמשלתם ככסף שאין הרקב שולט בו‪ ,‬עכשיו שעליתם כדלתות ]שלא בחזקה רק כדלת המתנועעת[‬
‫נמשלתם כארז שהרקב שולט בו‪ ,‬ע"י ארז – ססמגר‪ ,‬מאי ססמגר – בת קול‪ ,‬כדתניא‪ ,‬משמתו‬
‫נביאים אחרונים‪ ,‬חגי זכריה ומלאכי‪ ,‬נסתלקה רוח הקודש מישרא‪ ,‬ועדיין היו משתמשין בבת‬
‫קול‪ ,‬ופירש"י נשתייר להו כאשר נשאר מן הארז מקצת מעט‪ ,‬עכ"ל‪ ,‬ולפי"ז יתבאר דהלשון‬
‫סניגור שבמדרש כאן הוא ט"ס וצ"ל ססמגר‪ ,‬וזהו הותיר לנו שריד היינו הבת קול‪ ,‬וכן כתבו‬
‫‪.‬המפרשים‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר יוחנן‪ ,‬ככלה שנמצאת שלמה בבית חמיה ורדופה ‪],‬מהו כמוצאת שלום[>‪. </b‬כמוצאת שלום>‪<b‬‬
‫יש לפרש כונת הלשון >"‪</sup><i class="footnote‬סה>‪ <sup‬לילך להגיד שבחה בבית אביה‬
‫שנמצאת שלמה בבית חמיה‪ ,‬שלמה בתומת בתוליה‪ ,‬וזהו כבודה ושבחה‪ .‬והמשל לישרא שאע"פ‬
‫שמתגוררים בין האומות אפ"ה לא למדו ממעשיהם והם שלמים עם הקב"ה ותורתו‪ ,‬וכמו שאמר יעקב‬
‫עם לבן גרתי‪ ,‬וידוע הדרש שם שכיון בזה שלא למד א דרכי לבן‪ ,‬ודריש שלום כמו שבל נם‬
‫)'פסחים פ"ז א(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 11‬‬

‫כרם או ישרא שנאמר )ישעיהו ה׳‪:‬ז׳( כי כרם ה' צבאות בית >‪'. </b‬כרם היה לשלמה וגו>‪<b‬‬
‫תואר להקב"ה‪ ,‬ככי>"‪</sup><i class="footnote‬סו>‪ <sup‬ישרא‪ ,‬היה לשלמה – למלך שהשלום שלו‬
‫‪.‬שיבא בדרשה הבאה בפ' הבא‬
‫בבעל המון – בהמון – שהמו אחרי הבעל‪] ,‬נתן את הכרם לנוטרים[ לפיכך העמיד עליהם ‪</i>,‬‬
‫ר"ל המונות ומשמרות של >"‪</sup><i class="footnote‬סז>‪ <sup‬משמרות והביא עליהם המונות‬
‫‪.‬אוה"ע‬
‫איש יביא בפריו אף כסף‪ ,‬הביא איש על פריו ומצא בו אף צדיקים שלמים בתורה ומעשים >‪</i‬‬
‫רומז לנבוכדנצר כבדרשה הבאה‪ ,‬ומצא באותו הדור >"‪</sup><i class="footnote‬סח>‪ <sup‬טובים‬
‫אף צדיקים כמש"כ )מלכים ב כ״ד‪:‬י״ד( החרש והמסגר אף‪ ,‬שמוסב על צדיקים וחכמים‪ ,‬ונקראו‬
‫חרש ומסגר על שם שבשעה שפותחין בדברי תורה נעשו הכל כחרשין‪ ,‬ובשעה שסוגרין‪ ,‬שמחליטין‬
‫וחותכין הדין שוב אין פותחין‪ ,‬והרבותא היא שאעפ"כ לא היו יכולין להגן על כלל האומה‬
‫‪.‬שהמו אחרי הבעל‪ ,‬כלומר אחר עבודת כוכבים‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר כרם ]זו ארץ ישרא[‪ ,‬שנאמר )ירמיהו ב׳‪:‬ז׳( ואביא >‪'. </b‬כרם היה לשלמה וגו>‪<b‬‬
‫תואר>"‪</sup><i class="footnote‬סט>‪ <sup‬אתכם א ארץ הכרמל‪ ,‬היה לשלמה – למלך שהשלום שלו‬
‫‪.‬להקב"ה‬
‫המון תואר >"‪</sup><i class="footnote‬ע>‪ <sup‬בבעל המון ]שכל המלכים המו אחריה[ ‪</i>,‬‬
‫למלכים ומדינות ע"ש הכתוב )ישעיהו י״ז‪:‬י״ב( הוי המון עמים רבים ומוסב שם על המלכים‬
‫‪.‬והמדינות‬
‫נתן את הכרם לנוטרים – זה נבוכדנצר‪ ,‬איש יביא בפריו אף כסף – הביא איש על פריו ‪</i>,‬‬
‫וליקט מהם אף צדיקים שלמים בתורה ובמעשים טובים‪ ,‬הדא הוא דכתיב )מלכים ב כ״ד‪:‬י״ד( החרש‬
‫ר"ל הקב"ה הביא איש זה נבוכדנצר ומצא בו >"‪</sup><i class="footnote‬עא>‪ <sup‬והמסגר אף‬
‫אף צדיקים‪ ,‬ומכונים חרש ומסגר כמשכ"ל אות ס"ח‪ ,‬והרבותא היא שאעפ"כ לא היו יכולין להגן‬
‫‪.‬על רעת בני הדור שלא ימסרו לנבוכדנצר וכמש"כ לעיל אות ס"ח‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬דבר אחר כרם זו סנהדרין שעשויה שורות שורות ככרם>‪'. </b‬כרם היה לשלמה וגו>‪<b‬‬
‫כמבואר במס' עדיות פ"ב מ"ו העיד ר' ישמעא לפני חכמים ככרם>"‪</sup><i class="footnote‬עב‬
‫ביבנה‪ ,‬וכי בכרם היו יושבין‪ ,‬אא או סנהדרין שהיו יושבין שורות שורות ככרם‪ ,‬ועין‬
‫סנהדרין ל"ז א'‪ .‬וגם אפשר לפרש יחס שם כרם לסנהדרין ע"פ הכתוב )הושע ב׳‪:‬י״ז( ונתתי לה‬
‫את כרמיה‪ ,‬ותרגומו ואמני לה ית פרנסי‪ ,‬הרי שהפרנסים ומנהיגים מכונים בשם כרמים‪ ,‬וגם‬
‫‪.‬סנהדרין בכלל‬
‫תואר להקב"ה‪</sup><i class="footnote"> ,‬עג>‪ <sup‬היה לשלמה – למלך שהשלום שלו ‪</i>,‬‬
‫‪.‬וכבדרשה בפסוק הבא‬
‫בבעל המון – שהמו אחרי הבעל ]נתן את הכרם לנוטרים[‪ ,‬לפיכך באו עליהם המונים ‪</i>,‬‬
‫ר"ל מלכי זרים לעובדי האילים‪ ,‬ומכונים בשם המונים >"‪</sup><i class="footnote‬עד>‪<sup‬‬
‫‪.‬ע"ש הכתוב )ישעיהו י״ז‪:‬י״ב( הוי המון עמים רבים‪ ,‬דמוסב שם על מלכות ומדינות זרות‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 12‬‬

‫מהו כרמי שלי לפני‪ ,‬בשעה שגלו ישרא לבבל‪ ,‬אפר להם נבוכדנצר ‪,‬א >‪. </b‬כרמי שלי לפני>‪<b‬‬
‫תשמעו לתורת אביכם שבשמים‪ ,‬אא תסגדון לצלמא‪ ,‬אמרו לו ישרא‪ ,‬שוטה שבעולם‪ ,‬כל מסירתנו‬
‫לידך אינה אא בשביל שהיינו משתחוים לצלם ואת אמרת סגדון לצלמא‪ ,‬באותה שעה אמר הקב"ה‪,‬‬
‫כרם כנוי לישרא‪ ,‬כמש"כ )ישעיהו ה׳‪</sup><i class="footnote">:‬עה>‪ <sup‬כרמי שלי לפני‬
‫ז׳ ( כי כרם ה' צבאות בית ישרא‪ ,‬ור"ל לאחר שהשיבו כזה ישרא לנבוכדנצר אמר הקב"ה עתה‬
‫‪.‬ידעתי כי כרמי שלי לי הוא‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו אף ומאתים‪ ,‬בשעה שגלו ישרא לבבל הטיח אותו רשע דברים לפני >‪'. </b‬האף לך וגו>‪<b‬‬
‫הקב"ה ואמר אף היו ונתמעטו כאן ונעשו מאתים איש‪ ,‬אמר ליה הקב"ה‪ ,‬אוי לו לאותו רשע‪ ,‬אף‬
‫>‪ <sup‬היו ונתרבו כאן ונעשו מאתים אף‪] ,‬הדא הוא דכתיב איש יביא בפריו אף כסף[‬
‫סמך על הדרשה דלעיל בפסוק הקודם‪ ,‬נתן את הכרם לנוטרים זה >"‪</sup><i class="footnote‬עו‬
‫נבוכדנצר‪ ,‬ואמר בזה דלפי דברי הנוטרים שמסר כרמו להם נתמעטו מאף על מאתים‪ ,‬והיינו שאמר‬
‫נבוכדנצר‪ ,‬האף מישרא שהיה לך שלמה‪ ,‬מלך שהשלום שלו‪ ,‬נתמעטו ועמדו על מאתים‪ ,‬ועל זה‬
‫השיב הקב"ה‪ ,‬דאדרבה‪ ,‬כל אחד מהמאתים שאמר נבוכדנצר יביא בפריו עוד אף‪ ,‬והיינו שיעמיד‬
‫תלמידים ובנים צדיקים עוד אף ויתרבו על מאתים אף‪ ,‬וכדכתיב )מלכים ב כ״ד‪:‬י״ד( החרש‬
‫‪.‬והמסגר אף‪ ,‬דקאי על חכמים‪ ,‬כמבואר לעיל אות ס"ח‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫>‪ <sup‬כל שלמה האמור בשיר השירים קודש‪ ,‬שיר למי שהשלום שלו>‪. </b‬האף לך שלמה>‪<b‬‬
‫‪.‬תואר להקב"ה שנקרא ה' שלום ]עיין שבת י"ב ב'[>"‪</sup><i class="footnote‬עז‬
‫‪</sup><i‬עח>‪ <sup‬חוץ מזה‪ ,‬האף לך שלמה – לדידיה‪ ,‬ומאתים לנוטרים את פריו – רבנן ‪</i>,‬‬
‫הבאר הוא‪ ,‬כי כמבואר בפסוק לא נתן שלמה לעבדים מכלל ישרא כי היו לו >"‪class="footnote‬‬
‫ליוצאי מלחמה‪ ,‬ואמר בזה‪ ,‬שהותיר מישרא לצאת למלחמה חלק ששי מאף ]מלבר[ שהם מאתים‬
‫לנוטרים את פריו שהם רבנן‪ ,‬לפי שאסר לעשות אנגריא עבודת המלכות בתלמידי חכמים‪ ,‬ולכן שם‬
‫‪'.‬שלמה זה הוא פשוט דקאי על שלמה המלך‪ ,‬ועיין מ"ש בריש הספר אות ח‬
‫)'שבועות ל"ה ב(>‪</i>.<br‬‬

‫אמר ר' אכסנדרי‪ ,‬אין הרב נוטל שכר על תלמודו עד שילמדנו לאחרים‪. </b> ,‬האף לך שלמה>‪<b‬‬
‫כמו שלמה שהיה לומד דעת את העם>"‪</sup><i class="footnote‬עט>‪ <sup‬מה טעם – האף לך שלמה‬
‫כמבואר בקהלת ויותר שהיה קהלת חכם עוד לימד דעת את העם וגו'‪ ,‬ועיין עירובין כ"א ב'‪,‬‬
‫‪.‬והוא נטל שכר אף כמבואר בדרשה הבאה‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫א"ר הלל בריה דרבי שמוא בר נחמן‪ ,‬הרב נוטל אף ותלמיד נוטל >‪'. </b‬האף לך שלמה וגו>‪<b‬‬
‫‪</sup><i‬פ>‪ <sup‬שכר מאתים‪ ,‬מה טעם‪ ,‬האף לך שלמה ומאתים לנוטרים את פריו‬
‫דריש האף לך שלמה – שלמה המלך‪ ,‬ועל כי הוא הורה דעת את העם לכן כל >"‪class="footnote‬‬
‫‪.‬הלומד תורה ברבים מכונה בשם שלמה‪ ,‬ומאתים לנוטרים את פריו המה התלמידים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מהו אף ומאתים‪ ,‬א"ר חייא בריה דרב אדא מיפו‪ ,‬הלומד תורה בצער>‪'. </b‬האף לך שלמה וגו>‪<b‬‬
‫נוטל אף בשכרו‪ ,‬שלא בצער נוטל מאתים‪ ,‬ממי את למד‪ ,‬משבטו של ישכר ומשבטו של נפתלי‪ ,‬שבטו‬
‫נפתלי היה לומד בצער וגלה ממקומו כמש"כ >"‪</sup><i class="footnote‬פא>‪ <sup‬של נפתלי‬
‫נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר שהיו משלחים ברגליהם ללמוד תורה לתת אמרי שפר‪ ,‬משא"כ‬
‫‪,‬ישכר למד במקומו כמש"כ וישכר באהליך‪ ,‬ובמנוחה כמש"כ וירא מנוחה כי טוב‬
‫שהיה לומד תורה בצער נטל שכר אף שנאמר )דה"י א' י"ב( ומנפתלי שרים אף‪ ,‬ושבטו של >‪</i‬‬
‫‪</sup><i‬פב>‪ <sup‬ישכר שהיה לומד תורה שלא בצער נטל שכר מאתים שנאמר )שם( ראשיהם מאתים‬
‫‪.‬כמש"כ באות הקודם‪ ,‬יעו"ש>"‪class="footnote‬‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 13‬‬

‫כשישרא נכנסין לבתי כנסיות וקורין ק"ש בכונת הדעת‪ ,‬בקול >‪'. </b‬היושבת בגנים וגו>‪<b‬‬
‫לפי הפשט משמע בקול אחד שלא>"‪</sup><i class="footnote‬פג>‪ <sup‬אחד‪ ,‬בדעה אחת ובטעם אחד‬
‫יגביה אחד קולו יותר מזולתו‪ ,‬כדי שלא יבלבל כ"א לחבירו הכונה‪ ,‬אבל הרד"ל כתב דמכאן סמך‬
‫למש"כ הרדב"ז בתשובה ח"ג סי' תמ"ו שיקראו הצבור ק"ש ביחד מלה במלה‪ ,‬והפי' בדעה אחת‬
‫‪.‬ובטעם אחד – לקבל עול מלכות שמים שלמה‬
‫‪</sup><i‬פד>‪ <sup‬הקב"ה אומר להם‪ ,‬היושבת בגנים כשאתם קורין חברים >‪</i‬‬
‫‪.‬פי' כשאתם באהבה וקבוץ אחד>"‪class="footnote‬‬
‫אני ופמליא שלי מקשיבים לקולך השמיעיני‪ ,‬אבל כשקורין בטירוף הדעת‪ ,‬זה מקדים וזה >‪</i‬‬
‫מאחר ואינם מכוונים דעתם‪ ,‬רוח הקודש צווחת ואומרת ברח דודי ודמה לך לצבי‪ ,‬לצבא של מעלה‬
‫וכמ"ש כולם >"‪</sup><i class="footnote‬פה>‪ – <sup‬הדומים לכבודך‪ ,‬בקול אחד בנעימה אחת‬
‫‪.‬כאחד עונים‪ ,‬וכן נאמר וקרא זה א זה ואמר‪ ,‬הרי דמכונין לקרוא כולם כאחד‬
‫דריש בשמים >"‪</sup><i class="footnote‬פו>‪ <sup‬על הרי בשמים – בשמי שמים העליונים >‪</i‬‬
‫שממים ]ע' בסמוך אות צ"ט[‪ ,‬והרי השמים היינו שמי השמים‬
‫בענין א תקרא בשבמ לים אא במ ב‬
‫‪.‬העליונים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫‪</sup><i‬פז>‪ <sup‬מכאן דחברים היינו תלמידי חכמים>‪. </b‬חברים מקשיבים>‪<b‬‬

‫טעם כנוי זה המיוחד לחכמים פי' הרמב"ם בפ"ב דדמאי מפני כי חברתם זה >"‪class="footnote‬‬
‫לזה נעימה ונאמנה‪ ,‬מפני כי היא חבורה לשם שמים וכו'‪ ,‬יעו"ש‪ ,‬והכתוב כאן כלל ענין זה‬
‫בלשון קצר חברים מקשיבים‪ ,‬כלומר מקשיבים ונוחים זל"ז‪ ,‬ומלשון חז"ל בשבת ס"ג א' שני‬
‫‪'.‬תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה וכו‬
‫)'ב"ב ע"ה א(>‪</i>.<br‬‬

‫אר"ש בן לקיש‪ ,‬שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה>‪. </b‬חברים מקשיבים לקולך>‪<b‬‬
‫שכל אחד אינו מעמיד על דעתו אא שמקשיב גם לדעת חבירו>"‪</sup><i class="footnote‬פח>‪<sup‬‬
‫‪.‬וסברתו‪ ,‬וכמש"כ באות הקודם‬
‫>‪ <sup‬הקב"ה שומע לקולן‪ ,‬שנא' היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני >‪</i‬‬
‫‪.‬סמיך על דרשה הקודמת דחבירים היינו תלמידי חכמים‪ ,‬יעו"ש>"‪</sup><i class="footnote‬פט‬
‫>‪' <sup‬ואם אין עושין כך‪ ,‬גורמין לשכינה שתסתלק מישרא שנאמר ברח דודי וגו ‪</i>,‬‬
‫יתכן דסמיך אדרשה שבסמוך דעל הרי בשמים הוא גן עדן‪ ,‬ועל זה>"‪</sup><i class="footnote‬צ‬
‫אומר דאם אין ת"ח בעוה"ז נוחין זל"ז אז אין מקום כביכול כאן להשראת השכינה אא שם בגן‬
‫‪.‬עדן‬
‫)'שבת ס"ג א(>‪</i>.<br‬‬

‫אין חברים אא מלאכי השרת‪ ,‬ולמה נקראו חברים‪ ,‬לפי שאין >‪. </b‬חברים מקשיבים לקולך>‪<b‬‬
‫ביניהם איבה וקנאה ושנאה ותחרות ומינות וחלוקת דברים‪ ,‬ואמר הקב"ה לישרא‪ ,‬בני‪ ,‬בשעה‬
‫שאתם קירין ק"ש וקורין בתורה הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים‪ ,‬ותנו דעתכם שלא תשנאו ולא‬
‫תקנאו זא"ז ולא תתחרחרו זע"ז ולא תביישו זל"ז‪ ,‬כדי שלא יהיו מלאכי השרת אומרים‪ ,‬רבש"ע‪,‬‬
‫תורה שנתת להם לישרא אינם עוסקין בה‪ ,‬שהרי יש בהם איבה וקנאה ותחרות ושנאה‪ ,‬אא תהיו‬
‫ר"ל שתהיו גם אתם ראוים להקרא >"‪</sup><i class="footnote‬צא>‪ <sup‬מקיימים אותה בשלום‬
‫חברים‪ .‬ועיקר הענין שאמר הקב"ה הגביהו קולכם כדי שישמעו חברים‪ ,‬דהיינו מלאכי השרת‪,‬‬
‫כמבואר‪ ,‬לא נתבאר מה כונה ותכלית בשמיעה זו‪ ,‬וי"ל ע"פ מ"ש בחולין צ"א ב' דאין מלה"ש‬
‫אומרים שירה עד שיאמרו ישרא‪ ,‬והוי לפי"ז הכונה שישמיעו ישרא קולם בתפלתם ושירתם לה'‬
‫‪.‬וישמעו חברים‪ ,‬מלה"ש‪ ,‬ויאמרו שירה גם הם וע' רש"י ז"ל‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫‪Verse 14‬‬

‫‪.‬נתבאר בדרשות הקודמות>‪. </b‬ברח דודי>‪<b‬‬

‫>‪ <sup‬בשעה שאוה"ע אוכלין ושותין ומחרפין ומנאצין בעריות שמזכירים>‪. </b‬ברח דודי>‪<b‬‬
‫יתכן דרומז למ"ש במגילה י"ב ב' שבסעודתו של אחשורוש היו >"‪</sup><i class="footnote‬צב‬
‫‪'.‬עוסקין בדברי תפלות‪ ,‬הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות וכו‬
‫באותה שעה חושב הקב"ה להחריב עולמו‪ ,‬והתורה נכנסת ומלמדת סנגוריא ואומרת‪ ,‬רבש"ע‪</i>, ,‬‬
‫עד שאתה מביט באו שמחרפים ומכעיסים לפניך‪ ,‬הביטה בישרא עמך שמברכים ומשבחים לשמך הגדול‬
‫בתורה ובזמירות ובשבחות‪ ,‬ורוח הקודש צווחת‪ ,‬ברח דודי‪ ,‬ברח מאוה"ע והדבק בהם בישרא‬
‫‪.‬כדאי העולם להתקיים בשביל ישרא>"‪</sup><i class="footnote‬צג>‪<sup‬‬
‫)מ"ר(>‪</i>.<br‬‬

‫דבר אחר ברח דודי מן גלות שאנו בה ומתלכלכין בעונות‪ ,‬ודמה לך >‪'. </b‬ברח דודי וגו>‪<b‬‬
‫שכולו נאכל גם חלבו ולא כבהמה >"‪</sup><i class="footnote‬צד>‪ <sup‬לצבי – טהרנו כצבי‬
‫שחלבו טמא‪ ,‬וי"ל דדריש ודמה לך – ודמה אותנו לך‪ ,‬והבאור הוא ע"פ מ"ש במגילה כ"ט א' בכל‬
‫מקום שגלו ישרא שכינה עמהם‪ ,‬וכמש"כ בכל צרתם לו צר‪ ,‬וזהו שאמר ברח דודי מן גלות שאנו‬
‫‪.‬בה ודמה אותנו לך‪ ,‬היינו שתוציאנו מגלותנו ואתה עמנו‬
‫‪</sup><i‬צה>‪ <sup‬או לעופר האילים – שתקבל את תפלתנו כקרבן גדיים ואילים >‪</i‬‬
‫ודריש לעופר כמו לאפר ]בחלוף אהח"ע[ כלומר אפר עולת כליל מעולת אים‪class="footnote"> ,‬‬
‫‪.‬ולזה ידמה תפלתנו‬
‫>‪ <sup‬על הרי בשמים – יעלה לך לריח טוב בזכות אבותינו שריחן עולה לפניך כבשמים ‪</i>,‬‬
‫הרים כנוי לאבות‪ ,‬כמו שדרשו בר"ה י"א א' מדלג על ההרים – >"‪</sup><i class="footnote‬צו‬
‫‪.‬בזכות אבות‪ ,‬ובירושלמי סנהדרין פ"י ה"א כי ההרים ימושו – זה זכות אבות‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫מה צבי זה בשעה שהוא ישן עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה‪ ,‬כך >‪. </b‬ודמה לך לצבי>‪<b‬‬
‫בשעה שישרא עושין רצונו של מקום הוא מביט עליהם בשתי עיניו‪ ,‬כמש"נ )תהילים ל״ד‪:‬ט״ז(‬
‫עיני ה 'א צדיקים‪ ,‬ובשעה שאין עושין רצונו של מקום הוא מביט איהם בעינו אחת‪ ,‬כמש"נ )שם‬
‫צ"ל דהלשון אין עושין רצונו>"‪</sup><i class="footnote‬צז>‪ <sup‬ל"ג( הנה עין ה 'א יראיו‬
‫של מקום לאו דוקא אין עושין כלל‪ ,‬דהלא לפי"ז לא תתכן הראיה מהפ' עין ה 'א יראיו‪ ,‬דאם‬
‫אין עושין רצונו כלל הלא אינם יראים כלל‪ ,‬אא הכונה אין עושין רצונו כמו הצדיקים‪ ,‬אא‬
‫במדה פחותה‪ .‬ואולי הבאור הוא שהצדיקים עושין רצונו מאהבה‪ ,‬והא שאין עושין רצונו – אין‬
‫‪.‬עושין מאהבה כי אם מיראה‪ ,‬ותתכן הראיה עין ה 'א יראיו‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫כמש"כ >"‪</sup><i class="footnote‬צח>‪ <sup‬זה גן עדן שכולו בשמים>‪. </b‬על הרי בשמים>‪<b‬‬
‫בפ' תולדות‪ ,‬ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'‪ ,‬ודרשו במ"ר שם מלמד שנכנס עמו ריח גן‬
‫‪.‬עדן‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫] תקרא בשמים אא במשבמ נים[‪ ,‬אמר הקב"ה‪ ,‬המתינו לי עד >‪. </b‬על הרי בשמים>‪<b‬‬
‫א"ר סימון ‪ ,‬א‬
‫>"‪</sup><i class="footnote‬צט>‪ <sup‬שאשב בדין על הריהם שהם שריהם שנתונים אצלי בשמים‬
‫כנודע בכ"מ באגדות שכל אומה יש לה שר שלה בשמים המגין עליה‪ .‬ויש לכוין המליצה על הריהם‬
‫– שריהם‪ ,‬ע"פ המבואר באגדות שהיצה"ר נדמה להר‪ ,‬והיצה"ר הוא השטן ועולה ומקטרג‪ ,‬וזהו‬
‫שאמר המתינו לי עד שאשב בדין על הריהם‪ ,‬שהם שריהם‪ ,‬כלומר על סבת היצר הרע שהוא גם‬
‫שריהם העולים לפני ומקטרגים‪ .‬ומה שדחק לי' להוציא המלות על הרי בשמים מפשטם אולי מפני‬
‫שגדולי בשמים בעמקים טובים מאשר בהרים ]עיין פסחים נ"ג א' וביכורים פ"א[ ואחרי דהמכוון‬
‫‪.‬כאן למקום בשמים היותר טובים הול"ל א עמקי בשמים‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬

‫גאולתן של ישרא נמשלה לבשמים‪ ,‬מה בשמים כשהן נלקטין כשהן רכין >‪. </b‬על הרי בשמים>‪<b‬‬
‫ולחין אין ריחן נודף‪ ,‬וכשנלקטין כשהן יבשין ריחן נודף‪ ,‬כך גאולתן של ישרא טובה היא‬
‫נראה דאין זה סותר למ"ש אני ה' בעתה אחישנה‪</sup><i class="footnote"> ,‬ק>‪ <sup‬בעונתה‬
‫לא זכו – בעתה‪ ,‬זכו אחישנה ]שלא בעונתה[ יען דהכונה דבא להוציא רק שלא טוב כשדוחקין את‬
‫הקץ‪ ,‬וכמ"ש בכתובות קי"א א' שהשביע הקב"ה לישרא שלא ידחקו את הקץ ופירש"י שלא ירבו‬
‫בתחנונים יותר מדאי‪ ,‬אבל מ"ש זכו אחישנה אפילו שלא בעונתה הוא משום דבכהאי גונא‬
‫‪.‬דכשזוכים נקרא כל שעה ושעה זמנה‪ ,‬ה' יזכנו לראות בשובו את שבותנו ב"ב‬
‫)שם(>‪</i>.<br‬‬